שבתי טבת

עבודה עיתונאית

1944–1946 כתב בעיתון המשמר, ירושלים
1946–1948 כתב ביורק גזט, ניו יורק, ובהפילדלפדיה אינקוויירר, פילדלפיה
1946–1960 כותב תסכיתים – לקול ירושלים ולקול ישראל
1950–1983 כתב מדיני, כתב משוטט וחבר מערכת הארץ

פרסים ואותות

1965 פרס כינור דוד על המחזה אל תגעו בנוימן
1967 פרס איטליה לתסכיתים
1987 פרס דוד בן-גוריון
1988 National Jewish Book Award
1990 פרס ראש הממשלה

בעת לימודי לשון עברית, פסיכולוגיה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית על הר הצופים בירושלים שימש שבתי טבת כתב בעיתון המשמר. אחר-כך נסע לפילדלפיה כדי להמשיך את לימודיו לתואר שני בכלכלה ובסטטיסטיקה באוניברסיטת טמפל, ובעת שהותו שם התפרנס מעבודה בעיתונים היורק גזט והפילדלפיה אינקוויירר.

בשלהי אפריל 1948 נענה טבת לצו הגיוס של היישוב והפליג מניו-יורק לארץ על סיפונה של המארין קארפ עם קבוצת המתגייסים הראשונה, שמנתה 23 איש. למחרת הכרזת המדינה, כשהאנייה עגנה בנמל ביירות, נלקחה הקבוצה למעצר במחנה הצבאי בבעל-בק שבבקעת הלבנון. על-פי דרישתה של ממשלת ארצות-הברית הוחזרה הקבוצה לניו-יורק, ומשם הפליגה שוב והגיעה לנמל חיפה. בבואו לארץ התגייס שבתי טבת לגדוד השלישי של הפלמ''ח, ירד לנגב, ומשם הועבר למינהל כוח אדם במשרד העבודה ואחר-כך התמנה לסגן עורך העיתון במחנה. לאחר שחרורו, במאי 1950, הצטרף למערכת עיתון הארץ.

23 שנים היה שבתי טבת חבר מערכת עיתון הארץ ומילא שורה של תפקידים; בהם: סופר מדיני, כתב צבאי, כתב משוטט, בעל טור, שליח העיתון בפריז, כתב מיוחד (בצפון אפריקה, באירופה ובארצות-הברית) ולבסוף כתב חוקר.

במסגרת עבודתו בהארץ הקצה לו העורך, גרשום שוקן ז"ל, זמן לכתיבת ספרים, ובתקופה זו הוציא לאור 11 ספרים; בהם: חשופים בצריח (על קרבות השריון במלחמת ששת הימים), קללת הברכה (על תחילת הממשל הצבאי בשטחים), שעשוע ובתו (על תרבות העוני בישראל) ומשה דיין (ביוגרפיה).

ב-1981 זכה טבת במלגת מחקר מההיברו יוניו קולג' בסינסינטי. ב-1985, אחרי שוועדה אקדמית בינלאומית הסמיכה אותו לדרגת פרופסור-חבר (מחקר), מינתה אותו אוניברסיטת תל-אביב לעמית-מחקר במרכז-דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה. באותה שנה העביר בבית-הספר להיסטוריה של האוניברסיטה סמינר לתלמידי תואר שני על הנושא: "בן-גוריון וערביי ארץ ישראל". החומרים שהשתמש בהם לסמינר שימשו אותו, שנה אחר-כך, לספר העוסק בנושא.

ב-1973 כשהחל טבת את כתיבת הביוגרפיה על חייו של דוד בן-גוריון, היה בין גוריון עדיין בחיים, וטבת הספיק לראיין אותו ולקבל ממנו את הסכמתו ואת ברכתו לכתיבת הביוגרפיה. את כל זמנו ומרצו ייחד טבת בשלושת העשורים שחלפו מאז למחקר ולכתיבה של הביוגרפיה של דוד בן גוריון, קנאת דוד, המשקפת את תולדות היישוב בדרך להקמת המדינה. הביוגרפיה ראתה אור בארבעה כרכים ובחמישה כרכי-לוואי בעברית. במהלך הכתיבה "התעכב" טבת על תחנות "אחרות אך קשורות", לדבריו, שזכו לספרים משלהן, כמו רצח ארלוזרוב (1982), בן-גוריון וערביי ישראל (1986) הדרך לאייר (1987) ועונת הגז (כיתת יורים וקלב"ן) (1992).

קנאת דוד, הביוגרפיה הכתובה של בן-גוריון, ש"מסעה" החל עם צאתו של הכרך הראשון ב-1976, הגיעה לסיומה בסוף שנת 2004, כאשר ראה אור הכרך הרביעי, לקראת מדינה.

כשזכה טבת בפרס ראש הממשלה הוא אמר: "העבר הוא עתידו של כל היסטוריון, ואם יש להיסטוריה תפקיד ציבורי, הרי הוא בתחום העשרת עתידו התרבותי של כל עם".