חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום חקר הסוציולוגיה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' בלהה מנהיים, יו"ר, פרופ' נחמן בן-יהודה, פרופ' חנה הרצוג
פרופ' סמי סמוחה הוא מבכירי הסוציולוגים בישראל. במחקרו הפורה הוא תרם לפיתוח הגישה הפלורליסטית למחקר משווה של חברות שסועות ולדיון ביקורתי במשטרים דמוקרטיים בחברות בעלות שסעים אתניים ולאומיים עמוקים.
פרופ' סמוחה, בן למשפחה בת תשע נפשות שהגיעה לישראל מעיראק בראשית שנות ה-50, החל את חייו במעברת קריית אונו והפך במרוצת השנים לסוציולוג שהניח יסודות למחקר ביקורתי של החברה בישראל.
ספרו של פרופ' סמוחה "ישראל: פלורליזם וקונפליקט", שפורסם ב-1978, שימש נקודת מפנה דרמטית בחקר החברה הישראלית ותרם תרומה חשובה ביותר להתפתחות הסוציולוגיה הביקורתית בישראל. הוא הניח את היסודות לבחינה ביקורתית של יחסים בין קבוצות שונות בישראל (מזרחים-אשכנזים, דתיים-לא דתיים, יהודים-ערבים) ושל דפוסי האי-שוויון הנובעים ממנגנוני הכללה והדרה מוסדיים ותרבותיים. סמוחה היה מחלוצי הביקורת של הזרם המרכזי בסוציולוגיה שאפיין את התפתחות החברה בישראל כחברה יהודית סגורה, שהדגישה סולידריות יהודית, כור היתוך תרבותי ועדתי והוויה חברתית בדמות הרוב הדומינטטי האשכנזי. למול גישה זו הציג סמוחה גישה שהדגישה פלורליזם תרבותי וחברתי וקונפליקטים והציע ניתוח של החברה במושגים של שסעים עדתיים ולאומיים. הוא הצביע על קבוצות פריפריאליות הנאבקות לפלס דרך למרכז והמבקשות למחות על אי-שוויון, על אפליה ועל הדרה כמרכיבים מוסדים בהסדרים החברתיים. במיוחד התמקד בניתוח השסע בין יהודים לערבים תוך שהוא מציג גישה, שהוא היה מחלוציה, הרואה בערבים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ובמאבקם לשוויון אזרחי חלק מתהליכי הישראליזציה (מונח שהוא טבע). הוא היה מבין הראשונים שציינו את ההשפעה המעצבת של הסכסוך הישראלי-ערבי על אופי המדינה. במחקריו הרבים על יחסי יהודים-ערבים בישראל הוא פיתח את גישת ההתקרבות ההדדית ביחסי שתי הקבוצות ודחה את הגישה השלטת המדגישה ניכור הדדי, התרחקות והקצנת עמדות. מחקריו מצביעים על כך ששני הצדדים – יהודים וערבים - עוברים תהליכים מורכבים, רבי-מדדים, שאינם מובילים בהכרח להתנגשות אלא לקבלה הדדית. עבודתו של פרופ' סמוחה היא משמעותית ומרכזית לכל חוקריה ומלמדיה של החברה הישראלית. אפשר לראות את עבודתו כמתווָה כיוון לשיתוף ולשילוב חיוביים של המרכיבים השונים בחברה הישראלית.
מחקריו פורצי הדרך של פרופ' סמוחה בהבנת חברות שסועות זכו להכרה בין-לאומית, במיוחד בדיונו המשווה בין סוגי דמוקרטיות. במחקריו השונים הוא ביקש להתמודד עם סוגית האי-שוויון החברתי תוך שהוא מתחקה אחר אופני השילוב של קבוצות אתניות ולאומיות במדינות המגדירות את עצמן כמדינות לאום דמוקרטיות, פלורליסטיות והומניסטיות. לטיפולוגיות הרווחות בדיון על דמוקרטיות ועל משטרי ניהול של סכסוכים חריפים בין מיעוט לרוב הוא הוסיף את דגם הדמוקרטיה האתנית (עוד מונח שהוא טבע). דגם זה מציע הסבר למצב של מיעוטים במדינות לאום החפצות לשמור על דמוקרטיה בלי לוותר על העליונות של קבוצת הרוב. לטענתו מצבו של המיעוט הוא תוצר של השילוב בין הענקת זכויות דמוקרטיות לכל האזרחים ובין השליטה הממוסדת של קבוצת הרוב. על פי דגם זה מוענקות זכויות קיבוציות מסוימות למיעוט, המבטיחות את קיומו הנפרד, וכן ניתנת לו הזכות לנהל מאבקים בגדר החוק, אך בו בזמן, משום שהמיעוט נתפס כמאיים תרבותית ופוליטית, הרוב האתני פועל לשימור תרבותו וקיומו הלאומי. האתגר של מדינות לאום שסועות הנקלעות לסתירה מהותית בין שוויון לשליטה והאופנים שבהם דמוקרטיה אתנית מתגבשת נחקרו על ידי סמוחה בחברות שונות. המודל התיאורטי שמקורו בחקר החברה הישראלית יושם לחקר צפון אירלנד, סלובקיה, אסטוניה, לטביה והודו, ולאחרונה אומץ על ידי צוות חוקרים אירופאים למחקר משווה של הדמוקרטיות האתניות שהחלו מתגבשות במזרח אירופה ובחבר המדינות העצמאיות שהתפתחו שם לאחר קריסת בריה"מ.
פרופ' סמוחה תרם רבות לפיתוח הסוציולוגיה בישראל. הוא העמיד תלמידים, וחלק את הידע המדעי שלו עם הציבור הרחב, כמו גם עם קובעי המדיניות.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' סמי סמוחה ראוי לפרס ישראל בחקר הסוציולוגיה לשנת תשס"ח.
קורות חיים
סמי סמוחה – פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה – הוא מחשובי החוקרים בתחום הסוציולוגיה הביקורתית ומראשי החוקרים של החברה הישראלית ושסעיה הפנימיים. עבודותיו המקיפות והמעמיקות תרמו להבנת תהליכים שעברו על ישראל מראשיתה והתוו דרך להתמודדות עם בעיותיה. ממצאיו במחקרים על חברות שסועות אחרות קנו לו שם עולמי בתחום.
פרופ' סמוחה מתגורר בחיפה. הוא נשוי לצופיה, אב לשחר, לעדי ולגיל וסב ליותם ולעומר.
לימודים
1965 תואר ראשון (בהצטיינות) בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן
1973 תואר דוקטור בסוציולוגיה, אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, ארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1974– מרצה בחוג לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה (מ־1990 פרופסור מן המניין)
1996–2000 יועץ אקדמי של החוג למדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי רופין
2001 עמית מחקר, מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, תל אביב
2006– דיקן הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת חיפה
תפקידים אקדמיים בחוץ־לארץ
1971–1973 פרופסור עוזר, אוניברסיטת וושינגטון, סיאטל, ארה"ב
1983, 1996 ו-1999 עמית מחקר, מכון ארנולד ברגסטראסר, פרייבורג, גרמניה
1987–1989 פרופסור אורח, אוניברסיטת בראון, רוד איילנד, ארה"ב
1989–1990 עמית מחקר, מכון אננברג, פילדלפיה, ארה"ב
1992 ו-1994 פרופסור אורח, אוניברסיטת בראון, רוד איילנד, ארה"ב
1997 עמית מחקר, אוניברסיטת אוקספורד, בריטניה
1997 עמית מחקר, מרכז ויסנשאפט (WZB), ברלין, גרמניה
2001 עמית מחקר, המכון האירופי לחקר מיעוטים (ECMI), פלנסבורג, גרמניה
2005-2004: פרופסור אורח, אוניברסיטת מישיגן, ארה"ב
2005 פרופסור אורח, אוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס, ארה"ב
תפקידים בקהילה המדעית
1983–1987 חבר המערכת של כתב העת "מגמות"
1997– חבר ועדת המערכת של כתב העת Nations and Nationalism
2008 חבר המערכת של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית"
2008 נשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית
פעילות ציבורית וחברתית
1979 חבר המועצה המדעית של מרכז מורשת יהדות בבל
1986– חבר בהנהלת האגודה לעידוד המחקר והיצירה (מייסודם של יהודי עיראק)
1996–1997 יועץ לסדרת הטלוויזיה "תקומה"
מענקי מחקר ופרסים
1969–1970 מענק מהקרן הלאומית למדעים, ארה"ב
1980–1981 מענק מקרן פורד, ניו יורק, ארה"ב
1985–2002 מענקים מהאגודה לקרנות מחקר וחינוך (קרן פורד הישראלית)
1995 מענק מהמשרד למדע תרבות וספורט, ירושלים
1991, 2002 פרס המרצה המצטיין, אוניברסיטת חיפה
2006, 2007 מענקים מקרן אלן סליפקה, ניו יורק, ארה"ב
מפעל חיים
סמי סמוחה נולד ב-1941 בבגדד, זמן קצר אחרי הפרעות ביהודי עיראק שבמהלכן הותקף אביו ונפצע. המשפחה נדדה בין יישובים קטנים בעקבות עבודת האב כמנהל תחנת רכבת, וסמוך לעלייה לארץ אף סבלה מרדיפות. ב-1951 עלתה המשפחה לארץ והופנתה למעברת קריית אונו. האחים בני העשרה יצאו לעבודת כפיים כדי לסייע בפרנסת המשפחה הגדולה, וסמי נשלח ל"קורס התערות" בירושלים. "שם גמלה בי ההחלטה לגייס את כל כוחותיי כדי להיחלץ מן המצוקה, וניטעה בי האמונה שזה אפשרי", מספר סמוחה. הוא סיים בהצטיינות את בית-הספר היסודי, אך לא התקבל לתיכון שביקש ונאלץ ללמוד בבית ספר חדש ולא מוכר. בחופשותיו עבד בחקלאות כדי לממן את עצמו.
לאחר התיכון התחיל סמוחה ללמוד באוניברסיטת בר-אילן פסיכולוגיה כחוג ראשי וסוציולוגיה כחוג משני, אך מצא נתיב להתמודד עם השאלות שהעסיקו אותו – הגירה, אי-שוויון חברתי ושסעים אתניים ולאומיים – דווקא בסוציולוגיה. הוא השלים את הלימודים בהצטיינות, ולאחר שירותו הצבאי יצא ללימודים מתקדמים באוניברסיטת קליפורניה. "נחשפתי שם לאסכולות שונות; למדתי להתייחס בספקנות לכל גישה מדעית ואידיאולוגית ולחפש סינתזה בין פרספקטיבות חלופיות", סמוחה מטעים. בעבודת הדוקטור שלו הוא השווה בין השסע העדתי לשסע הדתי-חילוני ולשסע היהודי-ערבי. בכך הוא החל את מחקריו בשסעים בחברה הישראלית שעודם ניצבים במוקד עבודתו המדעית.
ב-1974 חזר סמוחה לארץ והתמנה למרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה. כבר בשנותיו הראשונות שם שינה במידה ניכרת את פניה של הסוציולוגיה הביקורתית בישראל שהייתה בראשית התפתחותה, כשפרסם ספר ביקורתי על החברה הישראלית. עשרות שנות מחקר דחפו אותו לאתגר כמה מוסכמות בציבור ובאקדמיה. לפי תפיסתו הביקורתית ישראל היא מודרנית אך לא מערבית. הדמוקרטיה הישראלית היא בת-קיימא אך מאיכות נמוכה, החברה הישראלית שסועה עמוקות אך יציבה, השסע העדתי אינו חמור אך מחמיר, והשסע היהודי-ערבי הוא חמור אך אינו מחמיר.
ברוב שנות עבודתו חקר סמוחה את היחסים בין יהודים לערבים בישראל. הוא בחן את הנושא בגישות ובשיטות שונות, בהן סקרי עמדות של הציבור והמנהיגות, ניתוחים מוסדיים והשוואות שיטתיות לחברות אחרות בעולם. הוא גורס שבמדינה יהודית-ציונית המצויה בסכסוך עם העולם הערבי קשה להיות אזרח ערבי-פלסטיני השולל את הציונות והחשוד באי-נאמנות למדינה, אך הפלסטיניזציה שהערבים עוברים מאוזנת על-ידי הישראליזציה והיתרונות של החיים בישראל. היהודים מבחינים בין הפלסטינים משני צדי הקו הירוק ומשלימים עם קיומו של מיעוט ערבי. שני הצדדים לומדים לחיות יחד ואינם צועדים לקראת עימות אלים. "כדי למתן את השסע הקיים צריך למצוא איזון הוגן יותר בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. יש להזרים משאבים לערבים, להעניק להם אוטונומיה חינוכית ותרבותית ולשתף אותם בשלטון. כמו כן יש להקים מדינה פלסטינית".
ההנחה כי אופי המדינה ומדיניותה הם גורם מכונן של השסעים בחברה הובילה את סמוחה להשוות במחקריו את ישראל למדינות אחרות. "אני דוחה את הנחת היסוד של הפוליטיקה, האקדמיה והתקשורת בישראל שאין כביכול ניגוד בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית. יש סתירה מובנית בין שני עקרונות ארגון אלו של החברה ושל המדינה", סמוחה מדגיש. הוא הבין גם שהמשטר הישראלי אינו דומה לשום משטר מערבי, ופיתח מודל חדש, "דמוקרטיה אתנית". זהו דגם משטר המבטא את הניסיון של ישראל לשמור על דמוקרטיה בלי לוותר על העליונות של קבוצת הרוב. המודל הזה חדר למדעי החברה ומיושם בחקר המדינות החדשות-ישנות שקמו באירופה לאחר התפרקות הגוש הקומוניסטי, בהן אסטוניה, לטביה וסלובקיה.
סמוחה מרבה לבדוק במחקריו גם את השסע העדתי שאיננו חולף. "רוב המזרחים נמצאים בשכבות הנמוכות, ולעומת זה רוב האשכנזים נמצאים בשכבות הגבוהות. הבעיה היום אינה אפליה של המזרחים, כפי שהייתה בעבר, אלא ההורשה מדור לדור של מעמדם הנמוך. המעבר לכלכלה של טכנולוגיה גבוהה והגלובליזציה המואצת מחריפים את הפיצול. פתיחת אפיקים להשכלה הגבוהה ולהתחברות לכלכלה הגבוהה בעבור השכבות החלשות היא הדרך לצמצום הפער".
חרף הקשיים הללו סמוחה אינו מטיל ספק שישראל כמדינה היא סיפור הצלחה. "יש הרבה עיוותים ועוולות, אבל כנגד כל הסיכויים קמה כאן מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית, המצטיינת בכמה תחומים. למרות ריבוי השסעים בה וחומרתם החברה הישראלית איתנה. היא משתנה בלי הרף, אך אינה בסכנת קריסה".
פרסומים נבחרים
-
-
- 1980 The control of minorities in Israel and Northern Ireland, Comparative Studies in Society and History
- 1990 Minority status in ethnic democracy: the status of the Arab minority in Israel, Ethnic and Racial Studies
- 1998 The implications of transition to peace for Israeli society, The Annals of the American Academy of Political and Social Science
- 2002 The model of ethnic democracy: Israel as a Jewish and democratic state, Nations and Nationalism
- 2008 The mass immigrations to Israel: comparing the Mizrahi immigrants of the 1950s with the Russian immigrants of the 1990s, Journal of Israeli History
- 1974 פער עדתי בישראל, מגמות (עם י' פרס)
- 1980 מדיניות קיימת ואלטרנטיבית כלפי הערבים בישראל, מגמות (ראה אור גם באנגלית)
- 1984 שלוש גישות בסוציולוגיה של יחסי עדות בישראל, מגמות (ראה אור גם באנגלית)
- 1993 שסעים מעמדיים, עדתיים ולאומיים ודמוקרטיה בישראל, בתוך: החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים (ראה אור גם באנגלית)
- 2001 יחסי ערבים-יהודים בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בתוך: מגמות בחברה הישראלית
- 2006 האם ישראל מערבית?, בתוך: ישראל והמודרניות (ראה אור גם באנגלית)