נוסף על ספרה, פרסמה רזניק עשרות מאמרים באתר האינטרנט של עמותת "ל"א" ובכתבי עת מקצועיים, פרקים בספרים, תקצירי הרצאות ומאמרים בעיתונות בעניין אלימות נגד נשים, אלימות במשפחה והמאבק לשוויון חברתי בישראל.
ספר מפרי עטה
- 1999 המקלט שהיה לבית
חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ט בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' יעקב פרנקל, יו"ר, פרופ' אלה בלפר, אלוף במיל' יאיר נוה
רות רזניק מסמלת ומייצגת את ישראל לאורך שנותיה בעשייה הציבורית, בחזון ובשכול.
רות רזניק – ילידת ירושלים, בת גרעין קיבוץ רוחמה וחיילת בחיל האוויר שבו גם נהרג אחיה, הנווט אמיתי לסק – היא ממקימות התנועה הפמיניסטית בישראל, ערה לזכויות האזרח ופועלת רבות למענן, מייסדת "גשר נשים לשלום" ודוגלת בדו-קיום בין נשים יהודיות וערביות.
ב-1977 הקימה רזניק וייסדה את עמותת "ל.א – לחימה באלימות נגד נשים", ושנה אחר כך פתחה את המקלט הראשון לנשים מוכות בהרצליה והעלתה לדיון ציבורי את נושא האלימות בחברה.
כיום יש לעמותת "ל.א" שלושה מקלטים, בראשון לציון, בחדרה ובהרצליה. המקלטים נותנים מחסה לנשים מוכות ולילדיהן ללא הבדל דת, גזע ולאום. במקלטים שוהות נשים ישראליות, ערביות, דרוזיות ואתיופיות ונשים מחבר העמים עם ילדיהן. מאז הקמת המקלט הראשון ועד היום רזניק עובדת מדי יום במקלט בהרצליה ונותנת יחס חם, אישי ואִמהי לכל אישה וילד במקלט.
בתחום הפעילות לקידום מעמד האישה הייתה רזניק בין המקימות והמייסדות של הנהלת שדולת הנשים, שדולה שהביאה להעלאת הנושא של מעמד האישה לסדר היום הלאומי. רזניק גם הייתה ממייסדות עמותת ה"ן (הרצליה נשים), עמותה שמטרתה לקדם נשים לעמדות מפתח מוניציפאליות. ואכן, בעיר הרצליה יש ראש עירייה אישה ותשע חברות מועצה.
מעבר לעיסוקיה החברתיים והחינוכיים נגד אלימות בחברה ובמשפחה שמה לה רות רזניק למטרה להביא להבנה בין אנשים בעלי דעות שונות ולקדם סובלנות הדדית.
בקורות חייה של רות רזניק שזורים יזמות ורעיונות ופעילות ממשית ליישומם בפועל, והיא מקדישה את ימיה ואת חייה לנושאים אלו.
על כל אלה נמצאה רות רזניק ראויה לפרס ישראל בתחום של מפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ט.
קורות חיים
רות רזניק – בת ישראל מאיר לסק ולובה לבית פבזנר – מתגוררת בהרצליה, נשואה לדניאל, אם לעמי, לנחום, לתמר ולנעמה וסבתא ל-11 נכדים.
נקודות ציון בפעילותה
1972 שותפה בייסוד התנועה הפמיניסטית בישראל וראש הפעילות בשרון
1973 ממקימות התנועה לזכויות האזרח בישראל, חברת הנהלה וחברת מזכירות
1976 נמנית עם מייסדות הארגון "גשר נשים לשלום" לקידום הדו-שיח היהודי-ערבי
1977 מייסדת מפלגת הנשים ומדורגת שנייה ברשימת המפלגה לכנסת
1977 מייסדת את עמותת "ל"א" למאבק באלימות נגד נשים
1978 שותפה בהקמת מרכז הסיוע הראשון בארץ לקרבנות אונס
1978 מקימה את המקלט לנשים מוכות ואת מרכז הסיוע לנשים בהרצליה
1979–1986 חברה בהנהלת "הקרן החדשה לישראל" והוגת הקמתו של ארגון "שתי"ל" המסייע לארגונים חברתיים בתחילת דרכם
1979– פעילה בכל ועדות הכנסת העוסקות בנגע האלימות נגד נשים: ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת הרווחה, הוועדה למעמד האישה והוועדה לזכויות הילד
1980 חברת הנהלה בתנועת "ר"ץ" ויו"ר סניף הרצליה
1981–1996 יו"ר סיעת "ר"ץ" וסיעת "מר"ץ" בארגון הנשים "נעמ"ת"
1986– שותפה בייסוד שדולת הנשים בישראל וחברה בהנהלתה
1986 שותפה בייסוד עמותת "ה"ן" (הרצליה נשים) לקידום נשים לעמדות מפתח בשלטון המקומי
1986 מייסדת קו חירום טלפוני לנשים בהרצליה
1987 פעילה בתנועת "נל"ד" (נשים לדו-קיום) של נשים יהודיות וערביות הפועלות לקידום השיח בין העמים
1989–1992 חברה במועצת עיריית הרצליה מטעם "מר"ץ" וראש האופוזיציה במועצה
1992 ראש מפלגת הנשים בבחירות לכנסת
1993 מקימה מקלט לנשים בחדרה
1996 מקימה מקלט לנשים בראשון לציון
1998– חברה במועצת עיריית הרצליה מטעם רשימה על-מפלגתית, חברת הנהלת העירייה ויו"ר ועדות הבריאות, הרווחה וקשרי חוץ
פעולות עיקריות והישגים בולטים
- הקמת שלושה מעונות לנשים נפגעות אלימות
- הגדלת המודעות במשטרה ובמערכת הבריאות לאלימות נגד נשים ושינוי דפוסי העבודה שלהן
- השתתפות בוועדות הכנסת העוסקות במאבק באלימות וקידום חקיקה להגנה על נשים ועל ילדים
- הקמת אתר האינטרנט למאבק באלימות
- הקמת בסיס מידע על אלימות נגד נשים ואלימות במשפחה וריכוז נתונים סטטיסטיים באתר האינטרנט
- הגדלת המודעות הציבורית לאלימות נגד נשים באמצעות פרסום מאמרים, הרצאות והשתתפות בכנסים בין-לאומיים
- פתיחת קווי חירום טלפוניים לנשים ולילדים, בעברית וברוסית
- הקמת "מרכז עדנה" – יחידה משפטית לסיוע לנשים במצוקה
- קידום המודעות לאלימות נגד נשים במגזר הערבי והכשרת נשים בישראל ומחוצה לה להפעלת מקלטים וקווי חירום
פרסים ואותות הוקרה
1990 אות הוקרה מטעם שדולת הנשים בישראל
1995 פרס הוקרה מטעם הארגון האמריקני-ישראלי "נשים לנשים"
1999 מועמדת ישראל לפרס וינה הבין-לאומי על פעילות אזרחית למען החברה
2000 מדליקת משואה ביום העצמאות ה-52 כנציגת שדולת הנשים
2006 אות המופת החברתי לעמותת "ל"א", כנס שדרות לחברה
2006 אות שדולת הנשים בישראל
2008 פרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים
מפעל חיים
"שוויון בין גברים לנשים עדיין אינו דבר מובן מאליו בישראל בשנת 2009, וחשוב מאוד לעבוד על זה", אומרת רות רזניק, מן הפעילות המרכזיות בארגונים לחיזוק מעמד האישה ולהגנה על נשים מוכות. "המאבק באלימות נגד נשים הוא מעין שליחות מיסיונרית, משום שאלימות היא נגע הפוגע בחברה כולה".
בגיל 14 התנדבה רות לפעילות האצ"ל, וב-1949 הצטרפה לקיבוץ רוחמה עד לגיוסה לצה"ל. בצבא שירתה ביחידות מבצעים של חיל האוויר, ולאחר שירותה עבדה בסוכנות היהודית, ויצאה לעבוד בשגרירות ישראל בלונדון, ושם פגשה את בן זוגה, דניאל רזניק. בתקופה הזאת גם התחילה לעסוק בתרגום שירה ומחזות. ב-1956 חזרו בני הזוג ארצה לאחר שאחיה של רות, הנווט אמיתי לסק, נהרג בתאונת מטוס.
משפחת רזניק התגוררה בקרית אתא ובאילת עד שהשתקעה בהרצליה, ורות התקדמה עם השנים למשרות בכירות יותר ויותר במזכירות ובניהול. ב-1971 הקימה משרד עצמאי לתרגום. "קיבלתי הצעה למשרה בחברה גדולה, אך סירבו לתת לי רכב, כפי שהיה לקודמי בתפקיד, בנימוק שאין תקדים שאישה תקבל רכב", היא נזכרת.
בימים ההם קמה בישראל התנועה הפמיניסטית, ורזניק שמחה להצטרף לשורותיה, לצד עבודתה הרבה בתחום התרגום. זמן קצר לאחר מכן נפצעה קשה בתאונת דרכים. "לאחר התאונה חשתי שקיבלתי את חיי במתנה, והחלטתי לפעול בדברים החשובים לי ביותר", היא אומרת.
ב-1973 חברה
לקראת הבחירות ב-1977 פרשה רות מ"ר"ץ", הצטרפה למפלגת הנשים ושובצה במקום השני ברשימתה לכנסת. המפלגה נכשלה בבחירות, אבל מצעה סימן את הכיוון להמשך פעילותה הציבורית של רזניק. "אחד מנושאי הדגל במצע היה המאבק באלימות נגד נשים", היא מספרת. "ביולי אותה שנה נרצחה אישה בידי בעלה, וכעבור כמה שבועות הקמתי את עמותת "ל"א" למאבק באלימות נגד נשים".
רזניק עומדת עד היום בראש העמותה, ופועלת רבות למען נשים נפגעות אלימות. "אנו לא מספקות רק הגנה לנשים במקלטים שלנו, אלא יוזמות פעילות ציבורית רחבה. למשל, הצלחנו לשנות את נוהלי העבודה של המשטרה בטיפול באלימות נגד נשים ובאלימות במשפחה, חוללנו שינוי בתפיסת העבודה של מערכת הבריאות ולימדנו אנשי צוות רפואי לזהות אלימות במשפחה. גם מערכת החינוך מודעת יותר לעניין". רזניק עצמה משתתפת כבר שלושים שנה בכל הישיבות של ועדות הכנסת העוסקות בתחום, מספקת לחבריהן מידע, מביאה נשים להעיד בוועדות ומקדמת הליכי חקיקה, כמו החוק המחייב לדווח על פגיעה בחסרי ישע והחוק נגד סחר בנשים. היא גם מרצה בפורומים רבים, כדי להגדיל את המודעות לאלימות במשפחה, ומפרסמת מאמרים בעיתונות.
עמותת "ל"א" גם מרכזת נתונים על אלימות נגד נשים, ומספקת מידע לכל דורש – מעיתונים ועד מחקרים אקדמיים. כמו כן רזניק כותבת בכתבי עת מקצועיים, וייצגה את ישראל בכינוסים בין-לאומיים רבים.
בשנות השבעים פתחה רזניק במסגרת העמותה את המקלט הראשון במרכז הארץ לנשים מוכות (בהרצליה). עם השנים הקימה עוד שני מקלטים (בחדרה ובראשון לציון), וקידמה רבות את סל השירותים לנשים נפגעות אלימות. "ב-1989 פתחנו קו חירום טלפוני המספק מידע והכוונה לנשים ולילדים במצוקה. לאחר מכן פתחנו גם קו ברוסית", היא אומרת. "בשנים האחרונות פתחנו יחידה משפטית לסיוע לנשים". העמותה גם הייתה הגוף הראשון שסייע לנשים ערביות נפגעות אלימות, ויזמה הקמת מקלטים במגזר הערבי, וכן הייתה הראשונה שנחלצה לעזרת נשים שהובאו בידי סרסורים לעבוד בזנות.
רזניק פעילה מאוד גם בשלטון המקומי. היא חברה כבר שנים רבות במועצת עיריית הרצליה, יושבת ראש של שלוש ועדות עירוניות ופעילה ברבות אחרות, ועיקר פעילותה מוקדשת למען החלשים והנזקקים. "אני מאמינה שכל בני האדם נולדו שווים", היא מסכמת. "לצערי לא כולם מקבלים הזדמנות שווה, ואת זה אנחנו מנסים לתקן".