פרופ' רות גביזון

מינויים אקדמיים

1975– חברה בסגל הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ-1990 פרופסור, מ-2010 פרופ' אמריטה)
1978–1980 פרופסור אורח, אוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארצות הברית
1990–1992 פרופסור אורח, אוניברסיטת דרום קליפורניה, לוס אנג'לס, ארצות הברית
1998–1999 עמיתה, המכון לערכי האדם, אוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
2011–2012 עמיתה, המכון ללימודים מתקדמים, האוניברסיטה של ניו יורק, ארצות הברית

פעילות ציבורית

1974–1999 פעילה באגודה לזכויות האזרח, בין השאר בתפקידי יושבת ראש האגודה ונשיאתה
1983– עמיתה בכירה, מכון ון ליר, ירושלים (לסירוגין)
1993–2010 פעילה במרכז מינרבה לזכויות האדם, כולל חברות בוועד המנהל ויושבת ראש הוועדה האקדמית
1994– חברת הוועדה האקדמית, משכנות שאננים
1997–2003 עמיתה בכירה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
1998–2008 חברה, הארגון הבין-לאומי של משפטנים
2002–2007 חברת נשיאות, מועצת יח"ד
2005– נשיאה מייסדת ופעילה, מציל"ה – מרכז למחשבה ציונית יהודית, ליברלית והומניסטית

חברות בוועדות ציבוריות

1976 ועדת כהן להגנת הפרטיות
1987–1990 הוועדה הציבורית ליחסי דתיים – חילונים בישראל
1994–1997 הוועדה הלאומית לתשתיות מדעיות וטכנולוגיות
1996–1997 ועדת צדוק לחוקי העיתונות
1997–1998 ועדת שמגר למינוי היועץ המשפטי
2003–2004 ועדת בך לבחירת היועץ המשפטי לממשלה
2006–2008 ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה

אותות הוקרה, מלגות, תעודות ופרסים

1997 פרס צלטנר למחקר משפטי, רוטרי ואוניברסיטת תל אביב
1999 פרס לשכת עורכי הדין (עם האגודה לזכויות האזרח)
2001 פרס אבי חי לקירוב בחברה הישראלית (עם הרב יעקב מדן)
2002 פרס ירושלים לסובלנות
2003 פרס א.מ.ת במשפטים
2003 ד"ר לשם כבוד, הסמינר לתיאולוגיה יהודית, ניו יורק, ארצות הברית
2009 פרס חשין למצוינות במחקר, האוניברסיטה העברית בירושלים
2009 ד"ר לשם כבוד, אוניברסיטת בר אילן

ב-1974 שבה לישראל והצטרפה לסגל הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ושם היא חוקרת ומלמדת עד היום. במחקריה עסקה בסוגיות של היחס בין משפט ובין מוסר; ביחסי דת ומדינה; במהות המשפט ובקשר בינו ובין תפקיד השופט; וכן בסוגיות של המשפט הציבורי.

גביזון עסקה רבות במעמד היועץ המשפטי לממשלה ובסמכויותיו, ופרסמה את מחקריה בספר חשוב. "בספר הזה התחלתי לבדוק גם את היקף ההתערבות של בית המשפט העליון, בעיקר בג"ץ, במגוון סוגיות וגיבשתי בהדרגה תפיסה שהוא אקטיביסטי מדי", אומרת גביזון. "המהפכה החוקתית בישראל הביאה אותי לעסוק בחוקה עצמה, בתפקידה ובהשפעתה על התפקיד השיפוטי, וגם בתחום החברה היהודית והדמוקרטית. בחנתי את השְׁנִיּוּת הזאת, את תקפותה ואת היתכנותה".

בד בבד, מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים ועד 1999 הייתה גביזון פעילה מרכזית באגודה לזכויות האזרח. היא שימשה יושבת ראש האגודה וגם נשיאתה. "אני גאה מאוד על תפקידי בהקמת האגודה ובביסוסה. התחלנו בהקמתה כאשר כמעט לא הייתה מודעות לייחוד ולחשיבות של הגנה על זכויות, ולא היו אנשים שהכירו את התחום או פעלו לקדמו", אומרת גביזון. "המצב כיום שונה לחלוטין".

השילוב בין עבודת המחקר לבין הפעילות הציבורית התהדק עם השנים. שאיפתה של גביזון לכונן בישראל מסגרת חוקתית משותפת שתאפשר לכידוּת בצד ריבוי, הביאה אותה לגבש עם הרב יעקב מדן אמנה להסדרת היחסים בין יהודים בישראל בתחומי דת ומדינה. "גיבוש האמנה הוא ניסיון לייצר מודל של הסכמה מתוך נקודת מוצא משותפת שיש לשמור על היות ישראל מדינה יהודית", היא אומרת. "האמנה מציעה שינויים מפליגים בחוק השבות; מונעת כפייה דתית; ומסדירה את ההתערבות של בתי משפט בסוגיות דת". ניסיון לגבש מסגרת משותפת ביחסי יהודים וערבים מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה לא הניב הסכם דומה.

הקשר בין המחקר לבין הפעולה הציבורית היה מפרה והוא בעל חשיבות גדולה. "הסוגיות האלה – זכויות אדם; דמוקרטיה; יחסי רוב ומיעוט; לאומיוּת; דתות ומדינה; אקטיביזם שיפוטי; שוויון ושילוב – הן סוגיות אוניברסליות המעסיקות את הציבור במדינות רבות", היא אומרת. "למחקר בתחומים האלה יש היבטים מרכזיים מאוד של תיאוריה והשוואה. היכרות עם הספרות הבין-לאומית ותרומה לפיתוחה מעמיקות הן את המחקר הן את הפעולה הציבורית".

במשך השנים הייתה גביזון חברה בכמה גופים העוסקים במחקר ציבורי, כגון מכון ון ליר והמכון הישראלי לדמוקרטיה, ושימשה יועצת להליך החוקתי בוועדת חוקה חוק ומשפט בראשות מיכאל איתן בכנסת השש-עשרה. בשנים האחרונות היא משמשת נשיאה-מייסדת של מציל"ה – מרכז למחשבה ציונית, יהודית ליברלית והומניסטית.

גביזון הייתה חברה בכמה ועדות ציבוריות, וב-2006 מונתה לחברה בוועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה. "זו הייתה חוויה יוצאת דופן, מכיוון שהוועדה עסקה בסוגיות המרכזיות של הקיום שלנו – מנגנוני קבלת החלטות; יציאה למלחמה; אילוצי מלחמה; ויחסים בין דרג מדיני לדרג צבאי", היא מספרת. "אני שלמה עם הדוח שפרסמנו, ואני סבורה שהוא משפיע הן על הדרג המדיני הן על צה"ל".

בעבודתה באוניברסיטה העברית בירושלים מילאה גביזון תפקידים כגון יושבת ראש ועדת הקוריקולום ויושבת ראש ועדת הפיתוח. היא לימדה מגוון רחב של קורסים – רבים מהם עוסקים בתפר שבין משפט לתחומים אחרים כגון חברה, דת, פוליטיקה, מוסר, זכויות אדם והחברה הישראלית. "אני אוהבת את ההוראה וסבורה שהיא חשובה. אני לא רק מעבירה חומר, אלא מנסה להקנות לתלמידים כלים; לגרום להם ליהנות מהלימוד, ובעיקר – לעורר מחשבה", היא אומרת. "סמינר אחד בהוראתי עסק ב'חוק השבות' וב'זכות השיבה'. עסקנו בתחומים כגון 'לאומיוּת' ו'הגדרה עצמית' שאינם מוכרים לתלמידים על אף מרכזיותם. התלמידים ואני נחשפנו לאתגר אקדמי ורגשי ממדרגה ראשונה. התחוורה לנו יחד חשיבות הלימוד האקדמי של נושאים טעונים, וגם הבנו כי למעורבות רגשית יש השפעה על הלימוד. קורסים כאלה מדגימים תפיסה שחשוב לי מאוד להנחיל: המשפט חשוב – אבל חשוב מאוד להכיר ולדעת גם את מגבלותיו. המשפט אינו כלי שאפשר לפתור באמצעותו את כל הבעיות".