חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשפ"ב בתחום חקר הבלשנות העברית והכללית.
פרופ' אמריטה רות ברמן מאוניברסיטת תל אביב היא מגדולי הבלשנים וחוקרי השפה העברית החדשה. היא חברת האקדמיה הישראלית למדעים, כלת פרס א.מ.ת לשנת תשע"ג ופרס למחקר ע"ש הומבולדט ממכון מקס פלנק, בעלת תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, חברת כבוד באגודה האמריקנית לבלשנות (LSA) ובאגודה הספרדית לרכישת שפה, ונשיאה לשעבר של האגודה הבין־לאומית לחקר לשון הילדים.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' אהרן ממן, יו"ר, פרופ' רוני הנקין־רויטפרב, פרופ' זהר לבנת, פרופ' משה פלורנטין
פרופ' אמריטה רות ברמן מאוניברסיטת תל אביב היא מגדולי הבלשנים וחוקרי השפה העברית החדשה. היא חברת האקדמיה הישראלית למדעים, כלת פרס א.מ.ת לשנת תשע"ג ופרס למחקר ע"ש הומבולדט ממכון מקס פלנק, בעלת תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, חברת כבוד באגודה האמריקנית לבלשנות (LSA) ובאגודה הספרדית לרכישת שפה, ונשיאה לשעבר של האגודה הבין־לאומית לחקר לשון הילדים.
פרופ' ברמן פרצה דרכים בחקר העברית החדשה ובבלשנות הכללית בארץ ובעולם ובזכות הישגיה המובהקים זכתה למוניטין בין־לאומיים. בין מפעליה הבולטים: הקמת החוג לבלשנות באוניברסיטת תל אביב וניהול מיזמים למחקר בין־לאומי ובין־לשוני, שבהם ניתן לשפה העברית מקום ראשון במעלה. היא חקרה תופעות לשון רבות ומגוונות בעברית החדשה בהשוואה למקבילותיהן בשפות זרות.
ספרה החלוצי Modern Hebrew Structure (1978) מציב את חקר הטיפולוגיה של העברית החדשה במרכז השיח הבלשני העולמי. בעשרות מחקרים אמפיריים נוספים היא הקיפה מגוון תחומים בשפה העברית: תצורת מילים, אוצר מילים, תחביר הפסוקית, תחביר השיח ועוד. מחקריה אלה, שמשמשים עד היום נקודת מוצא לחוקרי העברית החדשה, מבוססים על תפיסת עולמה שהשפה היא מערכת המשלבת צורה ופונקציה, גישה שעליה מבוסס גם ספר שערכה: Usage-Based Studies in Modern Hebrew (2020).
פרופ' ברמן היא המייסדת של תחום הבלשנות ההתפתחותית בארץ. עבודותיה על רכישת העברית כלשון אם מבוססות על מאגרי נתונים אותנטיים שאספה במעבדתה ושעומדים לרשות ציבור החוקרים, עמל שהתאפשר הודות למימון מקרנות מחקר רבות שזכתה בהן. במונוגרפיה Acquisition of Hebrew (1985) הציבה ברמן לראשונה תיאור מדוקדק ומקיף של תופעות לשוניות בקרב ילדים רוכשי עברית. על בסיסו היא פיתחה מודל פסיכו־בלשני מקורי המגדיר את התפתחות הידע הלשוני כמסלול ארוך שעובר היחיד, מהשלב ה"קדם־דקדוקי" ועד ליצירת מערכת לשונית כוללת בגיל ההתבגרות. ברמן ממשיכה לשכלל מודל זה במסגרת הקתדרה "התפתחות השפה לאורך החיים" שעליה היא מופקדת באוניברסיטת תל אביב. מורשת זו באה לידי ביטוי גם בפועלם של תלמידיה הרבים, ובספר Acquisition and Development of Hebrew: Infancy to Adolescence שערכה בשנת 2016.
מיזם מחקר בין־לשוני הפך את ברמן למומחית בין־לאומית בחקר התפתחות היכולת להפיק סיפור. יחד עם חוקרים בכירים וצעירים מרחבי העולם היא חקרה הפקת סיפור בפי ילדים ומבוגרים דוברי חמש שפות. הממצאים חשפו, מצד אחד, קווים מובהקים לגורם אוניברסלי בהתפתחות הכושר הנרטיבי; ומצד שני עלתה השפעתה הברורה של שפת האם על דרכי הביטוי של דובריה במגוון מערכות. פירות המחקר פורסמו בספר רחב היקף, Relating Events in Narrative: A Crosslinguistic Developmental Study, שנכתב בשיתוף עם פרופ' דן סלובין, והניב עשרות מחקרים על שפות אחרות.
גם בחקר ההתפתחות המאוחרת של השפה נתגלתה ברמן כחלוצה, כשיזמה וניהלה עם חוקרים משבע מדינות מחקר פסיכו־בלשני, שבו הפיקו ילדי בית ספר ומבוגרים טקסטים סיפוריים ועיוניים בכתב ובעל פה.
ממצאי עבודתה של ברמן מיושמים הלכה למעשה בתחומי החינוך ופיתוח האוריינות לאורך שנות בית הספר בשפת אם כבשפה שנייה, בתחומי האבחון והטיפול בהפרעות בתקשורת, ובפיתוח מדיניות לשונית.
לסיכום, רות ברמן היא חוקרת בעלת שם עולמי, רבת־פעלים, חדשנית ומעמיקה. היא מנהיגה אקדמית בעלת זכות ראשונים על מפעלים מחקריים פורצי דרך. תובנותיה ושיטות העבודה שפיתחה מהוות תשתית למחקרים תיאורטיים, ליישומים חשובים בתחומי בלשנות מגוונים ולמחקרי התפתחות שפה בארץ ובעולם.
ועל כן מצאה הוועדה את פרופ' רות ברמן ראויה לקבל את פרס ישראל בתחום חקר הבלשנות העברית והכללית לשנת תשפ"ב.
קורות חיים
פרופ' רות ברמן הייתה נשואה ליצחק ברמן ז"ל חבר מושב בית חרות ולהם בת אחת. היא מתגוררת כיום בתל אביב עם בן זוגה האדריכל יעקב יער, חתן פרס ישראל ופרס א.מ.ת.
לימודים
1952–1954 תואר ראשון בשפות וספרויות, אוניברסיטת קייפטאון, בהצטיינות יתרה
1955–1956 תעודת הוראה באנגלית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1958 תעודה בבלשנות שימושית, אוניברסיטת אדינבורו, בהצטיינות
1962–1964 תואר מוסמך בלשנות כללית ושימושית, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
1970–1973 תואר דוקטור בלשון עברית, האוניברסיטה העברית ירושלים
תפקידים אקדמיים
1960–1962 עוזרת מחקר, בית הספר לחינוך, האוניברסיטה העברית ירושלים
1962–1964 ראשת המחלקה לאנגלית כשפה זרה, בית הספר הבינלאומי של האו"ם, ניו יורק
1965–1969 מורה, לשון ובלשנות אנגלית, אוניברסיטת תל אביב
1970– מרצה, המחלקה לבלשנות, אוניברסיטת תל אביב
מרצה בכירה מ־1979, פרופ' חבר מ־1983, פרופ' מן המניין מ־1989, פרופ' אמריטה מ־2004
1977–1978 מרצה אורחת, המחלקה ללימודי המזרח התיכון, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
1985–1986 עמיתת מחקר, המכון למדעים קוגניטיביים, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
סתיו 1994 פרופסור אורח, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת הרווארד
1995 פרופסור אורח, המחלקה לבלשנות, אוניברסיטת דרום קליפורניה (USC)
1999–2000 פרופסור אורח, אוניברסיטת ברצלונה (במעמד Distinguished Professor)
2000–2001 עמיתת מחקר, המעבדה לחקר הלשון, אוניברסיטת לומיאר (Lumière), אוניברסיטת ליון 2
2015–2017 מרכזת, פורום לבלשנים צעירים, האקדמיה הישראלית למדעים
תפקידים מנהליים נבחרים
1992–1994 חברת ההנהלה של קרן ארה"ב־ישראל (פולברייט)
1993–1996 נשיאת האגודה הבינלאומית לחקר לשון הילדים (IASCL)
2001–2003 נציגת הסנט, הוועדה המתמדת, אוניברסיטת תל אביב
2006–2009 יו"ר הוועדה המייעצת ללשון ולאוריינות, היוזמה הישראלית למחקר חינוכי יישומי
2011–2012 יו"ר ועדת לשון ובלשנות, הקרן למחקר ישראל (ISF)
הוקרות, חברויות כבוד ופרסים נבחרים
1993 פרס מחקר על שם מקס פלאנק (Max Planck)
2000 פרס על הישגים אקדמיים, הפדרציה הציונית של דרום אפריקה
2010 חברת כבוד באגודה הספרדית לרכישת שפה
2011 חברות כבוד באגודה האמריקנית לבלשנות (LSA)
2012 פרס א.מ.ת. בבלשנות
2013 דוקטור של כבוד, אוניברסיטת חיפה
2013 חברת האקדמיה הישראלית למדעים
חברת הוועדה המייסדת, היחידה להתפתחות אנוש, אוניברסיטת תל אביב
חברת הוועדה המייסדת, האגודה הישראלית לבלשנות שימושית
חברת מערכת במגוון כתבי עת מדעיים מן השורה הראשונה
מפעל חיים
"שלוש השפעות עיצבו את דרכי בחיים", אומרת פרופ' רות ברמן בשיחה בביתה שבתל אביב, "הבית הציוני הדתי ששילב את ערכי היהדות וערכי ההשכלה הכללית, התרבות הבריטית דוברת האנגלית שספגתי בעיקר בבית הספר, ותנועת הנוער הציונית הבונים, שם הייתי פעילה כחניכה ובהמשך כמדריכה". רות ברמן (במקור אהרנסון) נולדה בשנת 1935 בקייפטאון, דרום אפריקה, לאימה נעמי לבית מירוויש ולאביה הרב מנחם מנדל אהרנסון. לצד לימודיה הכלליים, היא למדה עברית מדוברת ותנ"ך בתלמוד תורה שליד בית הכנסת המקומי. את לימודי התואר הראשון עשתה באוניברסיטת קייפטאון, שם התמחתה בלימוד שפות וספרויות אנגלית, צרפתית ועברית.
בגיל 19 עלתה ארצה ונרשמה ללימודי חינוך באוניברסיטה העברית, שם למדה שנתיים, "למדתי חינוך אצל גדולי הדור, ביניהם הפרופסורים ארנסט סימון, קרל פרנקנשטיין, אברהם מינקוביץ ועוד", היא נזכרת. בשנת 1956 סיימה את לימודיה וקיבלה תעודה להוראת האנגלית. בשנתיים הבאות לימדה בבית ספר תיכון בבאר שבע שהקימה אשת החינוך ד"ר פועה מנצ'ל, בית הספר התיכון היחיד בבאר שבע של אותם הימים. "מה שלמדתי אז על ישראל המתפתחת בנגב השאיר חותם עמוק באישיותי".
בשנת 1958 קיבלה מלגה מהמועצה הבריטית ללמוד בבית הספר לבלשנות שימושית באוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד. "התמזל מזלי שלימדו שם באותה שנה מגדולי הבלשנים הבריטים, בהם פרופ' ג'ון פירת', שהקים את האסכולה הבריטית, ופרופ' מייקל האלידיי, שייסד אסכולה בבלשנות שעד היום אני נצמדת אל רעיונותיה. שם התאהבתי בבלשנות". מצוידת בתעודת גמר שָבה ב־1959 לירושלים ולמדה לתואר שני בבית הספר לחינוך ובמקביל עבדה כעוזרת מחקר אצל פרופ' גינה אורתר. "ממנה למדתי שיטות במחקר שדה, העומדות לי בעבודתי עד היום. אצלה ערכתי את הספר הראשון שלי: סקר על הוראת האנגלית בארץ, ובו ביקורת נוקבת על השיטות המיושנות שהיו נהוגות בלימודי שפה שנייה בארץ באותה תקופה".
בשנת 1962 קיבלה הזמנה ללמד בבית הספר הבינלאומי של האו"ם בניו יורק. "הקמתי שם את המחלקה ללימודי אנגלית כשפה שנייה", מספרת ברמן, "למדו שם ילדים מכל העולם". בתקופה זו השלימה את התואר השני בבלשנות כללית ושימושית באוניברסיטת קולומביה, שם לימד הבלשן הנודע אוריאל ויינרייך.
בשובה ארצה לימדה בתיכון בית הכרם (התיכון שליד האוניברסיטה) עד שנת 1965. "ואז קרתה התפנית הגדולה", אומרת ברמן. "קיבלתי הזמנה, יחד עם צעירים אחרים בתחומי דעת שונים מן האוניברסיטה העברית, לעבור ללמד באוניברסיטת תל אביב, שהייתה אז בראשיתה". פרופ' דניאל פיינמן, שעבר אף הוא מירושלים, הקים אז את המחלקה לאנגלית. הוא חיפש מורים שחלקו את השקפתו כי לצד לימודי הספרות האנגלית והאמריקנית יש לדאוג ללימודי הוראת השפה בהשפעת תורת הבלשנות החדשה. בלשנים שעימם התייעץ בארה"ב המליצו לו על רות (אז עדיין אהרנסון) וכך נוצר הקשר ביניהם. אחר כך ייסדה רות את המחלקה לבלשנות כללית באוניברסיטת תל אביב, בראשות הבלשן הדגול פרופ' רוברט ליס, שלשם כך עלה לארץ עם משפחתו.
עבודתה הבלשנית במשך השנים התעצבה לאורן של שלוש השפעות: הראשונה היא האסכולה הבריטית, שבה נפגשה עוד בשנת 1958 באוניברסיטת אדינבורו; השנייה היא הלימודים במכון הבלשני בתקופות הקיץ, אז נחשפה לבלשנות החומסקיאנית ("הייתי שם ממש בהולדת האסכולה הזאת"); ההשפעה השלישית היא הפסיכו־בלשנות.
בין 1965 ל־1975 ריכזה את הסדרה English for Speakers of Hebrew. "כאן באה לידי ביטוי הגישה שבה אני דוגלת עד היום, בניגוד לבלשנות הפורמלית מאסכולת חומסקי: להציג את הניתוח של המבנים הלשוניים לא רק בפני עצמם אלא בהקשרים של שימוש תקשורתי אמיתי בסיפורים, במאמרים ובסוגות שיח נוספות, כל זאת מנקודת מבט פונקציונליסטית, שעל פיה המבנים הלשוניים מעוגנים בשימוש בהקשרי שיח שונים". לצורך המחשת גישתה היא משווה אותה לארכיטקטורה, שבה מדובר הרבה על הקשר Form–Function, צורה ושימוש. "צריך להתייחס לתשתית המבנית של השפה בהקשר של השימוש בה", היא מדגישה.
בשנת 1972 נישאה ליצחק ברמן חבר מושב בית חרות שבעמק חפר ולשניים נולדה בת, שלי. בשנים אלה החלה לפרסם מחקרים בנושא העברית החדשה, בראשם ספרה משנת 1978, Modern Hebrew Structure, ספר שנכתב במסגרת הבלשנות־הגנרטיבית מיסודו של נעם חומסקי. ספר זה, העוסק במבנה העברית בתחביר, במורפולוגיה ובלקסיקון, משמש עד היום לבלשנים סטרוקטורליסטים בסיס להכרת העברית.
בשנים שאחר כך מחקריה הפכו פחות סטרוקטורליים ויותר פונקציונליסטיים, תוך הסתמכות הולכת וגדלה על המדעים הקוגניטיביים שפרחו מאז שנות השבעים. מעת לעת יצאה לשבתון באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה, שם שלטה הגישה הפונקציונליסטית הלא פורמליסטית של צ'רלס פילמור והפסיכו־בלשון דן סלובּין. "אז גם התחלתי להתעניין בשפת ילדים, בתחילה דרך התבוננות בלשונה של בתי, כמקובל בקרב הפסיכו־בלשנים מאז המאה התשע־עשרה", היא מסבירה. מחקריה הרבים של ברמן ברכישת עברית כשפת אם שימשו בסיס להתפתחות העיון בנושא זה, עד שיש המכנים אותה "האימא של התחום". על כך כתבה את המחקר הראשון המקיף בתחום, במסגרת מחקר בין־לשוני שערך דן סלובין: The Acquisition of Hebrew (1985).
באחד המחקרים הציגה לנחקרים פרופ' ברמן, בשיתוף עם פרופ' סלובין, ספרון אילם ובו ציורים המתארים ילד המחפש צפרדע שברחה לו. "ביקשנו מילדים מגיל 3 עד 9 וגם ממבוגרים דוברי חמש שפות שונות, לרבות עברית, לספר את הסיפור, כשהספר מונח לפניהם. במחקר חלוצי זה, שבו בדקנו את השימוש בשפה בהקשר של לספר סיפור, הראינו מה משותף לכל הילדים בני אותה קבוצת גיל באשר הם ומצד שני מהי השפעת שפת האם על הדרך שבה הם מספרים את הסיפור". הפרויקט שימש בסיס למחקרים רבים נוספים בעולם.
בשנת 1998 נפטר בעלה של רות, ומאז 2001 היא חולקת את חייה עם יעקב יער, חתן פרס ישראל באדריכלות.
משנת 1997 ולמשך כעשור ריכזה פרויקט נוסף רחב־היקף במימון קרן ספנסר האמריקנית. מחקר זה עסק בשנים המאוחרות יחסית של התפתחות הידע הלשוני. "בדקנו בשפת אֵם, בשבע ארצות שונות, את התפתחות היכולת להפיק טקסט סיפורי ועיוני בנושא של קונפליקטים, בכתב ובעל פה", מסבירה ברמן. בנושא התפתחות השפה המאוחרת (אחרי גיל 5) עסק ספר שערכה בשנת 2004: Language Development across Childhood and Adolescence. בשנים האחרונות, לצד המשך התעניינותה בתפתחות העברית כשפת אם, שבאה לידי ביטוי בספר שערכה בנושא זה (2016) עוסקת ברמן במחקרים מחקרים מבוססי שימוש בעברית החדשה, וזה נושאו של ספר שערכה בתחום המורפו־תחביר והלקסיקון של העברית המדוברת (2020). בימים אלו התקבל לפרסום בהוצאת אוקספורד ספרה יחד עם שותפתה ליליאנה טולצ'ינסקי מאוניברסיטת ברצלונה העוסק בהתפתחות שפה אחרי גיל 5 בהקשרי שיח שונים משלוש זויות: נוירולוגית, התפתחותית־קוגנטיבית ובלשנית.
לאורך השנים עסקה פרופ' ברמן בהוראה, אם לתלמידים צעירים בפריפריה אם לסטודנטים לחקר הבלשנות ואם לתלמידי מחקר מתקדמים. "משמעות ההוראה בשבילי היא להעביר את ההתלהבות שלי מהמקצוע אל התלמידים שלי", היא מסכמת. "מכל עשייתי לאורך השנים, גאוותי והנאתי היא בתלמידיי ובתלמידותיי, שרבים מהם שומרים איתי על קשר חברי ומקצועי עד עצם היום הזה".
פרסומים נבחרים
-
- 1969 G. Cohen & R. Aronson, The Teaching of English in Israel: A Survey, Jerusalem: Hebrew University
- 1978 R. A. Berman, Modern Hebrew Structure, Tel Aviv: University Publishing Projects
- 1985 R. A. Berman, Acquisition of Hebrew, Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum
- 1994 R. A. Berman & D. I. Slobin, Relating Events in Narrative: A Crosslinguistic Developmental Study, Hillsdale, NJ: Lawrence Erlbaum In press: L. Tolchinsky & R. A. Berman, Developing Language Use after Age Five, Oxford University Press
-
- 1965–1975 R. Aronson (Editor), English for Speakers of Hebrew, Tel Aviv University and Israel Ministry of Education and Culture
- 2002 R. A. Berman & L. Verhoeven (Editors), Written Languages and Literacy, 5, 1–2
- 2004 R. A. Berman (Editor), Language Development across Childhood and Adolescence: Psycholinguistic and Crosslinguistic Perspectives, Amsterdam: John Benjamins
- 2005 R. A. Berman (Editor), Journal of Pragmatics 37, 2
- 2016 R. A. Berman (Editor), Acquisition and Development of Hebrew: Infancy to Adolescence, Amsterdam: John Benjamins
- 2019 R. A. Berman (Editor) Language Change and Variation, Jerusalem: Academy of Sciences and Humanities [in Hebrew]
- 2020 R. A. Berman (Editor), Usage-Based Studies in Modern Hebrew: Morpho-lexicon and syntax, Amsterdam: John Benjamins
-
- 1969 R. Aronson, ‟The predictability of vowel patterns in Hebrew”, Glossa 3, 127–145
- 1977 R. A. Berman, ‟Natural phonological processes at the one-word stage”, Lingua 43, 1–21
- 1980 R. A. Berman, ‟The case of an (S)VO language: Subjectless constructions in Modern Hebrew”, Language 56, 759–776
- 1983 R. A. Berman, ‟On the nature of oblique objects in bitransitive constructions”, Lingua 56, 101–125
- 1987 R. A. Berman, ‟A developmental route: Learning about the form and use of complex nominals”, Linguistics 27, 1057–1085
- 1988 R. A. Berman, ‟Productivity in the lexicon: New-word formation in Modern Hebrew”, Folia Linguistica 21, 425–461
- 1994 R. A. Berman, ‟Formal, lexical, and semantic factors in acquisition of Hebrew resultative participles”, Berkeley Linguistic Society 20, 82–92
- 1995 R. A. Berman, ‟Narrative competence and storytelling performance: How children tell stories in different contexts”, Journal of Narrative and Life History 5, 4, 285–313
- 2006 R. A. Berman & I. Katzenberger, ‟Form and function in introducing narrative and expository texts: A developmental perspective”, Discourse Processes 38, 57–94
- 2008 R. A. Berman, ‟The psycholinguistics of developing text construction”, Journal of Child Language 35, 735–771
- 2010 B. Nir-Sagiv & R. A. Berman, ‟Complex syntax as a window on contrastive rhetoric”, Journal of Pragmatics 42, 744–765
- 2010 R. A. Berman & D. Ravid, ‟Interpretation and recall of proverbs in three school-age populations”, First Language 30 (2), 155–173
- 2018 R. A. Berman, ‟From pre-grammaticality to proficiency in L1: Acquiring and developing Hebrew infinitives”, Psychology of Language and Communication 22 (1), 557–580