מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

רון נחמן ז"ל

share
שתפו עמוד:
רון נחמן ז"ל

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ג בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

רון נחמן ז"ל – ממייסדי "גרעין ת"א" שמטרתו הייתה להקים יישוב בשומרון – לימים אריאל שהוקמה בפועל בשנת 1978. היה ליו"ר המועצה הנבחר הראשון של היישוב החדש וראה לנגד עיניו את ההתיישבות ואת בניין הארץ כערך עליון, ועל כן ביקש להפוך את אריאל לעיר – בירת השומרון. מאז ועד יום מותו כיהן כראש העיר ונרתם לקידום פעילות ציבורית במשך יותר משלושים שנים. נחמן דגל באינטגרציה ובשילוב של קהילות שונות בעיר. בהנהגתו הפכה אריאל כעיר חילונית לאבן שואבת גם לעולים חדשים מבריה"מ, וביוזמתו נקלטה בה קהילה דתית של מפוני היישוב נצרים מחבל קטיף. הוא הוביל להפיכת אריאל לעיר חכמה בטכנולוגיות עירוניות בתחום התקשורת, שהן מודל לחיקוי במישור המוניציפלי, ודאג לקדם את התרבות והחינוך באמצעות בניית הספרייה העירונית, היכל התרבות, מוסדות החינוך הממוחשבים והפארק האתגרי לפיתוח מנהיגות. נחמן פעל להפיכת המכללה באריאל לאוניברסיטה שבין כתליה לומדים בצוותא עולים חדשים לצד ותיקים, יהודים ובני מיעוטים, חילוניים ודתיים, וכולם שואפים למצוינות אקדמית.

נימוקי השופטים

רון נחמן ז"ל הוא התגלמותו של הישראלי המתחדש, החולם על הפרחת השממה ובניית הארץ. הוא דוגמה למסירות לרעיון ולביצועו, לאידיאולוגיה שקרמה עור גידים בהקמת העיר אריאל - בירת השומרון. הוא ראה לנגד עיניו את הביטחון, את ההתיישבות ואת בניין הארץ כערך עליון, על כן עבד בתעשייה הצבאית והיה ממייסדי "גרעין ת"א" שיועד להקמת אריאל. בכל שנות פעילותו משנת 1977 ועד שנה זו הוא פעל ללא לאות להפוך את אריאל לעיר חילונית, לאבן שואבת לעולים חדשים מבריה"מ, והוא המתין להם בשדה התעופה וקיבל את פניהם באופן אישי. ביוזמתו נקלטה בעיר קהילה דתית של מפוני היישוב נצרים מחבל קטיף. הוא הוביל להפיכת אריאל לעיר חכמה בטכנולוגיות עירוניות בתחום התקשורת, עיר שהיא מודל לחיקוי במישור המוניציפלי ונמנה עם יוזמי המרכז האוניברסיטאי באריאל שבין כתליו לומדים בצוותא עולים חדשים לצד ותיקים, יהודים ובני מיעוטים, חילונים ודתיים, וכולם שואפים למצוינות אקדמית.

ועדת השופטים רואה בחשיבות רבה את מי שביקש לאחד, לחבר ולגבש את כל תושבי הארץ - וכך בדיוק פעל נחמן. הוא ידע לתקשר עם אזרחים מעדות וממגזרים שונים וליצור גשר אל הכפריים המקומיים, שלרוב לא תאמו את משנתו הפוליטית, וכל זאת בדרכי נועם ובשיח הדדי המושתת על קידום מיזמים משותפים חוצי גבולות וזהות כמו הקמת דרך בין רבת עמון לתל אביב, הקמת אזורי תעשייה משותפים ובניית מתקני שפכים לכלל האזור בשיתוף פעולה מלא של התושבים.

נחמן דגל בקידום בני הנוער מתוך התפיסה כי "הנוער הוא העתיד שלנו". בפעילותו בשלטון המקומי יזם את "חוק הנוער" - המחייב את הרשות המוניציפלית בתקנון שלה להעסיק רכז נוער במשרה מלאה. הוא הקים את "המרכז לפיתוח מנהיגות צעירה", שבו מתאמנים לבד מצעירים גם מפקדים בצה"ל ובמשטרה, והיה חלוץ בהכשרת הקהילה בתחום המחשבים כדי לייצר לדבריו "לילדים סביבה ממחושבת". נוסף לכך ראה בחשיבות שבהקמת הספרייה העירונית והיכל התרבות וקידם את החינוך והתרבות על ידי הפניית תקציבים רבים ממשרדי הממשלה ומתורמים בחו"ל.

הוועדה מצאה כי הדוגמה האישית שהציג ראויה להכרה: בשנת 1997, עם כינון הכנסת ה-14 והחלת חוק "כפל תפקידים", ויתר רון נחמן על כיסאו בכנסת ישראל לטובת המשך בניית אריאל, מפעל חייו. בשנת 1983 עת שהתמנה למשנה למנכ"ל רשות השידור יזם וסייע בקידום "חוק המבצעים", הקובע כי יש לתגמל אמנים בעבור שימוש ביצירותיהם באמצעי התקשורת. בעבודתו בתעשייה הצבאית הקים לראשונה בארץ את "קורס הכנה לפרישה", שתכליתו להכין את העובד לתקופת הפנסיה. נחמן היה דירקטור במועצת הנפט ודאג לשמור על האינטרסים הציבוריים.

בשנים האחרונות נלחם במחלת הסרטן, אך גם בזמנים אלו המשיך לפעול ממיטת אשפוזו באומרו "כך אני נח, כך אני מרגיש חי". עד לרגעיו האחרונים היה חמוש בטלפון נייד ופעל ללא הרף. ימים אחדים לפני מותו זימן לבית החולים שרים ואנשי מפתח כדי להחתים אותם על מיזמים שביקש לקדם לטובת עירו אריאל.

הוועדה מצאה כי המקרה של רון נחמן ז"ל ראוי להידון באופן יוצא מן הכלל, כפי שמאפשר התקנון במקרה שהמועמדות הוגשה בטרם פטירתו של המועמד, והחליטה להעניק לו את הפרס על מפעל חייו.

קורות חיים

רון נחמן היה חבר כנסת פעיל ונמרץ בוועדות הכנסת השונות, ובחר לשמש ראש עיר על פני היותו נציג ציבור בפרלמנט. פרט לכך הוא היה חבר מועצת הנפט, המשנה למנכ"ל רשות השידור, ובכל פעילותו דאג לאינטרסים הציבוריים, והיה הראשון שקבע כי יש לתגמל את האמנים בעבור שימוש ביצירותיהם ברדיו ובטלוויזיה.

רון נחמן ז"ל נפטר ב-18 בינואר 2013 לאחר מאבק במחלת הסרטן, שבמהלכו לא הפסיק לרגע את פעילותו הציבורית.

הוא היה נשוי לדורית ולהם ארבע בנות ועשרה נכדים.

לימודים והשתלמויות 

1970 תואר בוגר, לימודי עבודה ומדעי המדינה, אוניברסיטת תל אביב
1980 תואר בוגר, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב

פעילות ציבורית ותפקידים עיקריים

1970–1983 החל את פעילותו כעוזר למנהל כוח אדם. התעשייה הצבאית
1970–1974 נבחר לוועד העובדים
1972–1977 הקמת הגרעין ההתיישבותי וההכנות לעלייה לקרקע באריאל
1977–1978 עלייה לקרקע והקמת היישוב
1983–1985 משנה למנכ"ל רשות השידור
1985–2013 ראש עיריית אריאל
1992–1996 חבר כנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-13. היה חבר בוועדת הכספים ובוועדת חוקה, חוק ומשפט
2004–2011 דירקטור במועצת הנפט. נבחר ליו"ר ושימש יו"ר בפועל. במהלך שנות פעילותו כראש עיר פעל במרכז השלטון המקומי. עמד בראש ועדת הנוער ותפקד כיו"ר האספה הכללית ודירקטור בחברת האוטומציה של השלטון המקומי

אותות הוקרה, פרסים ותעודות

  • 1985 אות הוקרה מאמ"י – איגוד אמני ישראל על פעילותו לקידום חוק המבצעים
  • 2007 תעודות הוקרה "נאמן מכללת אריאל", על פעילותו בהקמת המוסד האקדמי ובליוויו מראשית דרכו
  • זכה בפרסים מטעם משרד החינוך: מחוזי וארצי על בניית תכנית אסטרטגית למערך הלימודים המשלבת הורים, מורים ותלמידים
  • זכה בשש השנים האחרונות ברציפות ב"אות מינהל תקין" מטעם משרד הפנים
  • קיבל אות יקיר תנועות הנוער ויקיר מינהל חברה ונוער
  • תעודת הוקרה על בניית העיר החכמה הראשונה בישראל
  • תעודת הוקרה מאת צה"ל ומשטרת ישראל על אימון ערכי של מפקדים במרכז לפיתוח
  • בחגיגות 100 שנה לביה"ס היסודי שבו למד בנס ציונה קיבל תעודת מצוינות בתחום הציבורי
  • תעודת כבוד מהמסדר של ז'בוטינסקי

מפעל חיים

רון נחמן ז"ל נולד בבית החולים "עין גדי" בתל אביב לזאב נחמן ורחל בוקסר ממשפחת מייסדי נס ציונה. סבו ירמיהו היה מוכתר המושבה, ואביו היה אף הוא נבחר ציבור. "הרצון לשרת את הציבור נמצא אצלי בדם, ממש בגנים, היה לי ממי ללמוד. גדלתי בבית שורשי וציוני הדוגל בערכי התיישבות וביטחון, המושתת על עקרונות מפלגת החירות" ציין נחמן שנשאל היכן נדבק ב"חידק" הפעילות הציבורית ומאין הכישרון והכישורים.

למד בבית הספר היסודי "ראשונים" בנס ציונה - שם לומדים היום נכדיו. המשיך בגימנסיה הריאלית בראשון לציון, שממנה סולק בכיתה י"א. מכריו מספרים כי יום אחד נתפס כשהוא צופה בסרט בקולנוע בתל אביב במקום לשבת על ספסל הלימודים. כאשר שאל אותו מורה שהיה באולם ההקרנה, מה אתה עושה פה? השיב לו נחמן: ואתה? עד לגיוסו לצה"ל הוא עבד בבית אריזה ברחובות, ושם התחבב על האורזות התימניות בשל יחסי האנוש המיוחדים שרקם. 

נחמן התגייס לצבא, שירת בחיל הקשר והוצב באילת. פעמים רבות היה מביא עמו ממגדנות המושבה לחברים במוצב. "פעם חברים במהלך הטיסה לאילת שאלו מהו הריח הרע שנמצא במטוס הצבאי? רק כשנחתנו סיפרתי להם שהבאתי "זבל עופות" על מנת לדשן את הקרקע ולגדל קקטוסים. הם אמרו שאם הייתי אומר להם מה יש בשק הם לא היו מעלים אותי למטוס", כך נהג לצחקק על הנושא נחמן כשנשאל מתי הייתה הפעם הראשונה שביקש להפריח את השממה. לאחר עשרים שנה אחיו, דן נחמן, הגיע למוצב כמפקד וראה כי חלקת הקקטוסים עדיין במקומה.

בתחילת שנות ה-70 נחמן למד לתואר בחוג למדעי המדינה והחל לעבוד בתעשייה הצבאית כעוזר סמנכ"ל משאבי אנוש ונבחר לוועד העובדים. הוא עלה בסולם הדרגות וסיים את עבודתו כסגן מנהל סקטור. בשנת 1972 היה בין יוזמי הקמת גרעין של עובדי תע"ש שיועד להתיישב בשומרון. אך רק בשנת 1977 קיבלו את האישור להתקדם למימוש הרעיון. בשנת 1978 עלה הגרעין לקרקע, ובשנת 1998 הוכרה אריאל כעיר. מראשית קיום הגרעין ועד מותו פעל נחמן כראש הגרעין, ולאחר מכן עמד בראש הרשות. עד 1985 עשה זאת בהתנדבות לאחר שעות העבודה.

משפחת נחמן נמנתה עם המשפחות הראשונות שעלו לקרקע, שכן סדר העלייה נקבע על פי צורכי היישוב: מקצוע וגילי הילדים. "גרנו באשקוביות ללא מים וחשמל. גנרטור סיפק חשמל והאחראי לגנרטור נקרא שקורי. לעתים קרובות היו הפסקות חשמל, ובשל כך נקבעו מטבעות הלשון בפי התושבים: "ילדי (שנולדו 9 חודשים לאחר מכן) שקורי" ו"עוגות (שנפלו) שקורי". כך היה מתאר בערגה נחמן את הימים הראשונים של היישוב.

בשל המצב הביטחוני המורכב הסתובב נחמן כשהוא נושא רובה "עוזי", אך היה בן בית בקרב ראשי הכפרים באזור, והם אצלו. חברים נדהמו לראות כיצד היה מוכן למתוח את צווארו אצל הגלב המקומי האוחז בתער. הוא חלם על פעילות משותפת עם שכניו, כמו הקמת דרך מתל אביב לרבת עמון וקידום התשתיות המשותפות.

ב-1983 עזב את תע"ש והתמנה למשנה למנכ"ל רשות השידור. הוא יזם את "חוק המבצעים" וסייע בקידומו. חלק מהאמנים שהשקפתם הפוליטית רחוקה משלו אומרים עד היום כי היה הראשון שבזכותו הם יכולים להתפרנס.

בשנת 1997, עם כינון הכנסת ה-14 והחלת חוק "כפל תפקידים", ויתר נחמן על כיסאו בכנסת ישראל לטובת המשך בניית אריאל, מפעל חייו. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה וריבוי מקרי זריקות האבנים על הכביש בדרך לאריאל, הפנה את התושבים לנסיעה על התוואי המתוכנן של הכביש החדש ועם בני הנוער האיר את הדרך בפנסים מאולתרים ושלטים כתובים ביד. לימים נסללה הדרך, והיא כביש 5 (הוא קרא לו אוטוסטרדה). נחמן בנה את העיר המרושתת הראשונה בישראל, קידם את החינוך והתרבות על ידי הפניית תקציבים, ומה שלא הצליח לקבל ממשרדי הממשלה דאג לגייס מתורמים בחו"ל.

בשנים האחרונות נלחם במחלת הסרטן, אך גם בזמנים אלו המשיך לפעול ממיטת אשפוזו באומרו "כך אני נח, כך אני מרגיש חי". ימים אחדים לפני מותו עוד החיש לבית החולים שרים ואנשי מפתח כדי  להחתים אותם על מיזמים שביקש לקדם לטובת עירו אריאל.

ב-18 בינואר 2013 נפטר רון נחמן. הוא הותיר אחריו עיר אבלה וחממת סחלבים שטיפח באהבה.