חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ה בתחום חקר הרפואה.
רנה זייצוב מרכס – פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל-אביב, מבכירי הרופאים והחוקרים ההמטו-אונקולוגים לילדים בארץ ובעולם, שמחקריה התוו במידה רבה את הדרך לשיפור דרכי הטיפול במחלות קשות נדירות ומסובכות – נולדה בנס ציונה בשנת 1932, נצר לדור המייסדים, גדלה בראשון לציון, והיא בוגרת הגימנסיה העברית הרצליה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' רות ארנון, יו"ר, פרופ' עודד אברמסקי, פרופ' ברכה רגר, פרופ' ברכה רמות
פרס ישראל בחקר הרפואה מוענק לפרופ' רנה זייצוב מרכס על תרומתה הייחודית כמייסדת של תחום ההמטו-אונקולוגיה של ילדים בישראל. פרופ' זייצוב ייסדה את המחלקה הראשונה בארץ להמטו-אונקולוגיה ילדים ואת היחידה הראשונה להשתלות מח עצם בילדים אשר הוכרו כמרכז הלאומי הישראלי לטיפול בילד החולה בסרטן. היא הייתה חלוצה בבניית פרוטוקול טיפול ארצי אחיד בלוקמיה לימפובלסטית בגיל הילדות, ועל ידי כך תרמה לשיפור של תוצאות הטיפול לכלל ילדי ישראל, יהודים וערבים כאחד.
פרופ' זייצוב הייתה בין המובילים בארץ אשר הדגישו את הרעיון שילדים אינם מבוגרים קטנים ולכן ההתייחסות הטיפולית אליהם חייבת להיות ייחודית וכלל-מערכתית. היא החדירה לתחום רפואת הילדים שני מושגים חדשניים מהותיים: האחד – "המטרה החלמה", והשני – "טיפול כוללני" המעניק חשיבות רבה גם לדאגה לרווחתו של הילד החולה ושל משפחתו ולקשר לקהילה. מנהיגותה, הידע שלה, חריצותה ודבקותה במטרה הצליחו להביא לעלייה משמעותית בסיכויו של הילד החולה בסרטן להבריא כליל, להקים משפחה ולחיות חיים מלאים.
אחת מתרומותיה הבולטות ביותר של פרופ' זייצוב היא הכרתה בחשיבות של המשכיות המעקב אחרי החולים. היא השקיעה מאמץ אדיר בשמירת הקשר עם הילדים שהבריאו מהמחלה והקימה מרפאת מעקב שבעקבותיו אפשר ללמוד על תופעות הלוואי של הטיפול ולפתח טיפולים שיש להם פחות תופעות לוואי מאוחרות. הקשר שפרופ' זייצוב יצרה עם קבוצות בינלאומיות, המרכזות את הטיפול בילדים החולים בסרטן בעולם, הציב את הטיפול בארץ בחזית המצוינות הרפואית.
פרופ' זייצוב הקדישה חלק ניכר מזמנה להדרכת מאות רופאים צעירים, לחינוכם ולקביעת נורמות אנושיות ודרכי טיפול ברמה הגבוהה ביותר. הדוגמה האישית שהראתה לצוותים הרפואיים ולתלמידיה הרבים ממשיכי דרכה הייתה אחת הסיבות להצלחות הטיפוליות במחלה.
פרופ' זייצוב פרסמה מאמרים רבים והופיעה בכנסים ברחבי תבל. מאמריה, שראו אור בעיתונות המקצועית מן השורה הראשונה, התוו במידה רבה את הדרך לשיפור דרכי הטיפול במחלות קשות, נדירות ומסובכות של ילדים.
נוסף להישגיה הקליניים הקימה פרופ' זייצוב תשתית מעבדתית לאבחון ולמחקר.
היא עוסקת במחקר פורה בתחום המאפיינים הגנטיים של גידולים בילדים המכוון להבנת המנגנונים המעורבים בהתפתחות הסרטן בילדים והדוגל בקשר בין המעבדה למיטת החולה. התפתחות הפרויקט הגנומי הביאה לפיתוח אפיקים חדשים במחקריה, המתבססים על הגנים המשתתפים בהתפתחות סרטן, על התגובה לטיפול, על העמידות לתרופות, על התפתחות גרורות ועל תוצאות הטיפול. הגנים המשתתפים בתהליך הסרטני עשויים לשמש מוקדי מטרה לפיתוח תרופות חדשות לטיפול. גם בתחום המחקר העמידה פרופ' זייצוב דור המשך של מדענים.
פרופ' זייצוב היא חברה פעילה בכל האיגודים המדעיים הבינלאומיים בשטח ההמטו-אונקולוגיה. היא הקימה מסגרת ארגונית המשלבת את כל המחלקות בתחום זה בארץ, וייסדה גם איגוד ארצי.
פרופ' זייצוב פעילה באגודה למלחמה בסרטן. היא הקימה סדנאות להסברה לכל המערך הקהילתי הקשור בטיפול בילד החולה. כמו כן היא יזמה חקיקה אשר אושרה לטובת כלל הילדים החולים בסרטן בישראל והקימה עמותת הורים לילדים החולים – "עמותת חיים".
פרופ' זייצוב פעלה לקידום תחום ההמטו-אונקולוגיה של ילדים באזורים שונים בעולם, ביניהם אגן הים התיכון, עזה וירדן, המזרח הרחוק וארצות מאחורי "מסך הברזל" לשעבר. ההכרה בתרומתה זיכתה אותה בפרסים יוקרתיים בתחום הרפואה, וקשריה הבינלאומיים בתחומים אלה הוסיפו כבוד ויוקרה לישראל.
כיום פרופ' זייצוב משמשת יועצת-על לבתי החולים של שירותי הבריאות הכללית בתחום ההמטו-אונקולוגיה של ילדים, והיא גם ממשיכה לעבוד באוניברסיטת ת"א ולנהל צוות מחקר באונקולוגיה מולקולרית במכון פלסנשטיין למחקר רפואי במרכז הרפואי רבין.
על כל אלה מוענק לפרופ' רנה זייצוב מרכס פרס ישראל בחקר הרפואה לשנת תשס"ה.
קורות חיים
רנה זייצוב מרכס – פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל-אביב, מבכירי הרופאים והחוקרים ההמטו-אונקולוגים לילדים בארץ ובעולם, שמחקריה התוו במידה רבה את הדרך לשיפור דרכי הטיפול במחלות קשות נדירות ומסובכות - נולדה בנס ציונה בשנת 1932, נצר לדור המייסדים, גדלה בראשון לציון, והיא בוגרת הגימנסיה העברית הרצליה.
בת לרבקה וליעקב זייצוב ז"ל, נשואה לחיים מרכס, חברהּ מילדות.
לימודים והשתלמויות
1952–1959 לימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים
1959–1964 התמחות ברפואת ילדים ובהמטו-אונקולוגיה לילדים בארצות-הברית
תפקידים ומינויים
1966–1972 מנהלת המחלקה להמטו-אונקולוגיה לילדים בבית החולים בילינסון בפתח תקוה
1973–1997 מנהלת המרכז הארצי להמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל
1988 פרופסור מן המניין בבית-ספר לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב
1998 מנהלת תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים של שירותי בריאות כללית
תפקידים אקדמיים בארץ ובחו"ל
1966 הוראת פדיאטריה והמטולוגיה בבית ספר לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל-אביב
1970 עמית אורח בבית-החולים סיינט ג'וד בטנסי, ארצות-הברית
1972 פרופסור אורח בבית-החולים הר סיני בניו יורק, ארצות-הברית
1972 פרופסור אורח בבית החולים לילדים בסטנפורד, ארצות-הברית
1973 פרופסור אורח במחלקה לאונקולוגיה פדיאטרית, בבית החולים סיינט ג'וד בטנסי, ארצות-הברית
1974 פרופסור אורח בבית חולים לילדים במילווקי, ארצות-הברית
1976 פרופסור אורח במעבדה לגנטיקה מולקולרית ולאונקולוגיה פדיאטרית, המרכז הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב, בת'סדה, מרילנד
1977 פרופסור אורח במחלקה לפדיאטריה בבית-הספר לרפואה הר סיני, ניו יורק
1977–1998 מנהלת המחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים בבית החולים בילינסון ולאחר מכן במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל
1985 נשיאת האיגוד הישראלי להמטו-אונקולוגיה פדיאטרית
1986 מדען אורח במחלקה לאונקולוגיה פדיאטרית, המרכז הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב, בת'סדה, מרילנד
1987 יושבת-ראש ומארגנת הכנס הבינלאומי ה-19 לאונקולוגיה פדיאטרית בירושלים
1990 יושבת-ראש ומארגנת הכנס הראשון על אפיקים חדשים בנויורולוגיה ובנוירוכירורגיה פדיאטרית בתל-אביב
1993 פרופסור אורח מעבדה לניורואונקולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קליפורניה, סן-פרנציסקו, ארצות-הברית
2000 פרופסור אורח בבית החולים לילדים במלבורן, אוסטרליה
פרסים ואותות
1978 פרס על-שם גיפמן לפיתוח האונקולוגיה הפדיאטרית בישראל
1992 הקתדרה להמטו-אונקולוגיה לילדים על-שם ג'וזפינה מאוס וגבריאלה ציזרמן מאוס, הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב
1996 פרס על-שם פאולה וסמואל אלקלס למדען מצטיין ברפואה
1999 אות הוקרה על התרומה להמטו-אונקולוגיה לילדים מטעם האיגוד הגרמני להמטולוגיה-אונקולוגיה לילדים
2000 פרס הוקרה על ההקמה ועל התרומה להמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל מטעם האיגוד הישראלי לפדיאטריה קלינית; פרס ראשון למחקר בלויקמיה ובלימפומה בכנס הבינלאומי על לויקמיה ולימפומה בילדים, הנובר, גרמניה
2001 פרס על-שם קדצקי למחקר באונקולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
2002 אות מופת על מפעל חיים מטעם משרד הבריאות
2005 אות אשת השנה מטעם ארגון הליונז על תרומתה לחקר הרפואה
חברות באיגודים מדעיים בינלאומיים
- האיגוד הישראלי לפדיאטריה
- האיגוד הישראלי להמטולוגיה
- האיגוד האירופי להמטולוגיה ולאימונולוגיה של ילדים
- האיגוד הבינלאומי לאונקולוגיה פדיאטרית
- האיגוד האמריקני להמטו-אונקולוגיה לילדים
- האיגוד הבינלאומי להמטולוגיה
- האיגוד האמריקני לאונקולוגיה קלינית
- האיגוד האמריקני להמטולוגיה
חברות בוועדות בריאות לאומיות
- חברה בוועדת הניהול של האגודה למלחמה בסרטן
- חברה בוועדה המדעית למחקר בסרטן במשרד הבריאות
- חברה בוועדה הלאומית למחלת הגושה
- חברה בוועדה הלאומית לאונקולוגיה במשרד הבריאות
- חברה בוועדה על המהגרים מאזור צ'רנוביל במשרד הבריאות
- חברה בחבר הנאמנים של האגודה למלחמה בסרטן
מפעל חיים
פרופ' רנה זייצוב מרכס נולדה ב-1932 בנס-ציונה. אמה, רבקה, בת העלייה השנייה מרוסיה, ואביה, יעקב, היו דור שלישי בארץ. שנות ילדותה ונעוריה עברו עליה בראשון לציון. היא סיימה את בית הספר העברי הראשון חביב, ובשנת 1950 סיימה את לימודיה בגימנסיה הרצליה בתל-אביב והתגייסה לצה"ל.
בקיץ 1952 החלה ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והייתה לבת המחזור הראשון שהחל וסיים בארץ את לימודי הרפואה. בתחילת דרכה הרפואית התמחתה בארצות הברית בילדים ובהמטו–אונקולוגיה. עם שובה לארץ הצטרפה לצוותו של פרופ' יהודה מטות, רופא הילדים הראשון אשר פיתח את נושא ההמטולוגיה בילדים בארץ, בבית החולים השרון בפתח תקוה. לצדו הקימה פרופ' זייצוב את המחלקה להמטו-אונקולוגיה לילדים, החלוצה בתחומה בישראל.
במשך יותר מארבעים שנה היא מקדישה את חייה למערך ההמטו-אונקולוגיה לילדים בארץ. ב-1966 היא ייסדה בבית החולים בילינסון את המחלקה הראשונה להמטו-אונקולוגיה לילדים, שהייתה בזמנה חדשנית. המחלקה להמטו-אונקולוגיה, והיחידה הראשונה בארץ להשתלת מֵח עצם בילדים שהקימה בהמשך, ממוקמות כיום במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל ומוכרות כמרכז הלאומי הישראלי לטיפול בילדים חולי סרטן. את המרכז היא ניהלה עד שפרשה לגמלאות בשנת 1998.
כרופאה וכחוקרת שהובילה בישראל מגמה חדשה בריפוי מחלות סרטן בילדים נהגה פרופ' זייצוב לומר: "הילדים אינם מבוגרים קטנים, ועל כן חייבת להיות אליהם התייחסות טיפולית ייחודית וכלל-מערכתית." הגישה הזו הניעה אותה לפתח מתכונת חדשה בטיפול בילדים חולי סרטן, שהביאה לאחוזים גבוהים של החלמה מהמחלה. תפיסתה ש"המטרה – החלמה" הביאה לשינוי בדרך חשיבתם של מרבית רופאי ההמטו-אונקולוגיה לילדים ולמבוגרים בארץ, במיוחד כאשר הציגה את תוצאות הטיפול בלויקמיה באמצעות כימותרפיה. היא גם טבעה את המושג "טיפול כוללני", המתייחס לא רק לטיפול הרפואי אלא גם לרווחתם של הילדים החולים, של בני משפחותיהם ושל הקהילה בהתמודדות עם המחלה ובטיפול בה.
במשך שנים רבות של הוראה הדריכה פרופ' זייצוב רופאים רבים בתחומי הטיפול בילדים חולי סרטן והעמידה דור חדש של רופאים הממשיכים את דרכה. משנת 1988 היא פרופסור מן המניין בבית-הספר לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב. כמו כן היא הופקדה על הקתדרה להמטולוגיה ולאונקולוגיה פדיאטרית על-שם יוספינה מאוס וגבריאלה ציזרמן מאוס. העבודה המחקרית והאקדמית שלה הניבה יבול של מאות מאמרים מקצועיים, אשר פורסמו בספרות המקצועית המובילה בתחום, והיא הציגה את תוצאות מחקרה ואת ניסיונה המקצועי עם ילדים חולים בכנסים רבים. במהלך עבודתה היא נבחרה לתפקידים שונים באקדמיה והייתה פרופסור אורח באוניברסיטאות ובבתי חולים בחוץ-לארץ, בעיקר בארצות-הברית.
לאורך כל שנות הקריירה המקצועית שלה היא הקפידה לשלב את המחקר כחלק יום-יומי מעבודתה הרפואית, ובה בעת הקימה תשתית מעבדתית ואבחנתית, כדי לתת מענה לאבחון מתוחכם ביותר הדרוש לטיפול בקבוצות סיכון ולשיפור ניכר בתוצאות הטיפול. "המעבדות הן בתחומים השונים של התפתחות סרטן", היא מפרטת. "אימונולוגיה של סרטן, ציטוגנטיקה של לויקמיה וגידולים, המופואזיס והשתלת מח עצם, אונקולוגיה מולקולרית לאבחון מדויק של סוגי הגידולים וקבוצות סיכון וייעוץ גנטי בסרטן, כולל אבחון טרום-לידתי".
מחקריה בשני העשורים האחרונים מתמקדים בעיקר במנגנונים הגנטיים המעורבים בהתפתחות הסרטן בילדים ובקשר בין המעבדה למיטת החולה במטרה לשפר את הטיפול ולהגדיל את אחוז הילדים המחלימים. אפיקים חדשים במחקריה נבעו מהפרויקט הגנומי (מחקרים המתבססים על גנים המשתתפים בהתפתחות הסרטן).
בשנות השמונים הקימה פרופ' זייצוב עמותה של הורי הילדים, "עמותת חיים". "ביקשתי להגביר את המעורבות של ההורים בטיפול", היא מסבירה, "ולהעמיק את הקשר בין הצוות המטפל, החולים ובני משפחתם". העמותה הזו הייתה לחלק אינטגראלי מצוות המחלקה, והיא תורמת רבות לרווחת הילדים ומשפחותיהם. כמו כן הקימה פרופ' זייצוב את איגוד ההמטו-אונקולוגיה לילדים בישראל, והיא חברה פעילה בכל האיגודים המדעיים הישראליים והבינלאומיים בתחום.
פרופ' זייצוב פעילה נמרצת באגודה למלחמה בסרטן. בתמיכתה מוסדו פעילויות שונות לרווחת הילד החולה בסרטן ומשפחתו ונחקקו בכנסת חוקים להכרה בזכויותיהם המיוחדות. כמו כן היא ארגנה סדנאות ארציות בהעברת ידע והסברה להורים, למערכת החינוך, לאחיות בריאות הציבור, לפסיכולוגים ולעובדים סוציאליים. היא גם פעלה לקידום תחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים באזורים שונים בעולם, בהם אגן הים התיכון, עזה וירדן, המזרח הרחוק ומדינות נוספות שהיו בזמנו מעבר למסך הברזל.
כיום היא יועצת-על לבתי החולים של שירותי הבריאות הכללית בתחום ההמטו-אונקולוגיה לילדים ומנהלת צוות מחקר באונקולוגיה מולקולרית במכון פלסנשטיין למחקר רפואי שבמרכז רבין, והיא גם ממשיכה לעבוד במסגרת הקתדרה שבניהולה באוניברסיטת תל-אביב.