פרופ' פנינה זלצמן

פרופ' אנדרה היידו, יו"ר, פרופ' מירה זכאי, פרופ' אדוין סרוסי

פרופ' פנינה זלצמן היא פסנתרנית דגולה, אשר בחרה בישראל כביתה ושילבה בהצלחה קריירה בין-לאומית מרשימה, שבה ייצגה את ארצנו בכבוד גדול, יחד עם תרומה מתמדת לחיי המוזיקה בארץ ולחינוכו של דור המשך של מוזיקאים.

אצילותה הטבעית של פנינה זלצמן שימשה השראה לדורות של מוזיקאים ואוהבי מוזיקה. היא סללה דרך לתלמידיה ולמוקיריה בשמשה דוגמה ומופת ל"הצנע לכת" בלי לוותר על עוצמתה כאמנית מבצעת גדולה, וזאת בדיאלוג מתמשך עם התזמורות ועם הגופים המוזיקליים החשובים בארץ ובעולם וגם בעשייה של מוזיקה קאמרית, אינטימית, עם בני דורה ועם תלמידיה.

לא בכדי קראנו לה "הגברת הראשונה של הפסנתר" בישראל. נוכחותה בשדה המוזיקה עוד טרם הקמת מדינת ישראל ועד היום היא ללא ספק תופעה מיוחדת וראויה לציון.

בזיכרונותיו של לוחם מלחמות ישראל שנפצע עוד בטרם הוכרזה המדינה נכתב כי בשכבו בבית החולים הנמצא מאחורי בניין מוזיאון תל אביב הוא מצא נחמה בצלילי הפסנתר שבקעו מן האולם שבו נהגה פנינה זלצמן לערוך חזרות, באותו אולם שבו הכריז בן גוריון שנתיים מאוחר יותר, על הקמת מדינת ישראל.

מתחילת דרכה האמנותית התמסרה פנינה זלצמן בכל לבה לביצועי בכורה של יצירות מלחיני ישראל, ולא פעם אף הסתכנה לצורך זה, כפי שסיפרה על ביצוע הבכורה של הקונצרט לפסנתר מאת מרק לברי, אשר נכתב עבורה ב-1946, סמוך לאירועי "השבת השחורה". זלצמן החליטה, בזמן העוצר שהוטל, להסתכן ולפסוע אל ביתו של המלחין כדי לקבל ממנו דפים אחרונים של היצירה החדשה, ונעצרה בדרך על ידי ה"כלניות" (החיילים הבריטים), שבסופו של סיפור האמינו לה כי אין בדפים שבידה חומר מחתרתי מסוכן אלא רק תווים, וליוו אותה לביתה, לתדהמת כל מי שחזה במראה המיוחד הזה. זהו רק סיפור קטן אחד מני רבים המתאר את רוחה של אמנית ישראלית.

אפשר לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה של פנינה זלצמן הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בין-לאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו.

כמוזיקאית השכילה זלצמן לשלב ידע רחב-יריעה עם תובנות רגשיות ועם עומק שהביאו אותה לביצועים בלתי נשכחים ביכולת הלירית להפיק מן הפסנתר מלודיה מזמרת ומרגשת.

עד עצם היום הזה תקפים דבריו של ברוניסלב הוברמן אשר שמע אותה בפריז, בהיותה בת 16: "זה דבר נדיר בחייו של אמן, לעבור חוויה אמנותית כמו זו שעברתי כאשר שמעתי את הילדה הזאת." הקסם נשאר, והוא מעשיר את חיי המוזיקה של ישראל.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' פנינה זלצמן ראויה לפרס ישראל בתחום המוזיקה לשנת תשס"ו.

פנינה זלצמן – מטובי הפסנתרנים בעולם ומורה נערצת לפסנתר – הייתה בנגינתה עם הטובות מהתזמורות בעולם ועם גדולי המנצחים שגרירה בולטת של המוזיקה הישראלית עוד לפני קום המדינה. היא פעלה רבות לקידום המוזיקה בארץ, ובאמצעותה גם לקידום המדינה, והעמידה מאות תלמידים.

ציוני דרך מקצועיים

• מנגנת מ-1939 עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, והופיעה עמה כסולנית יותר מכל נגן אחר.
• הופיעה בקונצרטים ברוב ארצות אירופה, בארצות הברית, בקנדה, בסין, ביפן, באוסטרליה, בניו זילנד, ברוב ארצות דרום אמריקה ובמדינות רבות באפריקה. בין השאר הופיעה לפני מלכים וראשי מדינות.
• ניגנה תחת שרביטם של טובי המנצחים, ובהם: פאריי, שולטי, מהטה, ג'וליני, מינש, קריפס, דורטי, מרינר, רודן ואחרים.
• משמשת שופטת קבועה בתחרות רובינשטיין מאז היווסדה. כמו כן שפטה בתחרויות נגינה רבות, בין השאר באוסטרליה, באירלנד, בדרום אפריקה, בספרד, בגרמניה, באיטליה, ביוון וביפן.
• מהשנה מתקיימת בכפר סבא תחרות פסנתר על שמה.

פנינה זלצמן איננה זוכרת מתי התחילה לנגן. "היה פסנתר בבית, ומאז שאני זוכרת את עצמי אני מנגנת עליו" היא מספרת. "מיום שידעתי ללכת הלכתי אל הפסנתר. לא קיבלתי החלטה מודעת להתחיל לנגן. זה פשוט קרה". זלצמן היא בתם של רואה חשבון וגננת, שהיו שניהם חובבי מוזיקה, תרבות ואמנות. בבית המשפחה בתל אביב היו מבקרים תדיר סופרים, ציירים ואמנים אחרים. "מגיל רך ידעתי שאמנות היא הדבר הכי חשוב בחיים", היא נזכרת. כילדה צעירה מאוד חזרה בכישרון על כל מנגינה ששמעה, ובגיל שש, כשהתחילה ללמוד נגינה אצל מורה, השתלבה מיד בקונצרטים של תלמידים.