חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בציור.
פנחס כהן גן – צייר ומורה לאמנות – הוא אחד מפורצי הדרך באמנות הישראלית, אמן טוטאלי שאינו מפריד בין חייו האישיים ליצירתו ועבודותיו המקוריות והחדשניות התוו את דרכה של האמנות המושגית הצעירה בישראל. הוא אחד האמנים הפוריים בארץ, והשתתף במאות תערוכות בישראל ובעולם. הוא ייצג את ישראל בתערוכות בין-לאומיות רבות, והעמיד תלמידים רבים שהיו למובילים בתחומי עבודתם.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
מר יונה פישר, יו"ר, ד"ר גליה בר-אור, מר יגאל צלמונה
האמן פרופ' פנחס כהן גן הוא מחשובי היוצרים בישראל בארבעת העשורים האחרונים. הוא פעל בתחומים שונים של האמנות החזותית ותרם לה, תמיד כפורץ דרך, תרומה מרשימה ומשמעותית מבחינת איכותה והיקפה.
כהן גן הוא יוצר אוונגרדי שבכל אחד מפרקי יצירתו - מן הפעילויות המושגיות והסמליות בראשית שנות השבעים ועד לציור שהקדיש לו את העשורים האחרונים - ביקש לחרוג מן הגבולות שהציבו המסורת והמוסכמות. יצירתו היא בדיקה בלתי פוסקת ובלתי מתפשרת של אפשרויות האמנות להציע אמירה משמעותית באמצעות כליה על המציאות ועל מעמדו של האדם מול מורכבותה האינסופית. אמונתו בחובת האמנות להתמודד עם מגוון תחומי הידע האנושי וסקרנותו האינטלקטואלית שלא ידעה שבעה היו בשורש המאמץ ההרואי שלו לנסח שפת-על אמנותית המחברת בין האמנות, התרבות והמדעים.
כאמן בעל מחויבות חברתית עמוקה בצד העניין הגדול שלו בתרבות עסק כהן גן ביצירתו, בכל שלביה ורבדיה, באופן מעמיק ומקורי בשאלות הליבה של הקיום הישראלי. כמי שחווה באופן אישי את חוויית ההגירה הוא חקר, באמצעות הכלים האמנותיים שיצר, את מהותה של שאלת הזהות התרבותית ואת יכולתה לשמור על מובהקותה ולשרוד בסביבה זרה. המתח התרבותי בין מזרח למערב היה השראה לרבות מעבודותיו, שבהן ביקש להפיג את הממד הלעומתי של המתח הזה ולראות בו מקדם של מציאות רוחנית מאחדת, מורכבת ונעלה יותר, שבה יהיה לתרבות המזרחית המקום שהיא ראויה לו.
ההישג האיכותי הגדול של יצירתו של כהן גן נשען על הצלחתו להקיף באמצעותה מנעד מרשים ומורכב מאין כמוהו של חוויות, תחומי התייחסות וגישות – לעתים מנוגדות - מן הקונקרטי למושגי, מן השיטתי ליצרי, מן החברתי למטפיזי ומן החושני לרוחני ולהפיק מן המפגש הדרמטי של הניגודים הללו אחדות של משמעות ומסר.
החשיבות הגדולה שהוא נותן להשכלה הבינתחומית ולחשיבה התיאורטית שבה הוא רואה נדבך הכרחי של היצירה האמנותית הביאה אותו לחיבור כמה ספרים המבוססים על השילוב המיוחד לו בין מחקר שיטתי לבין עשייה אמנותית. לכן הוא בחר להגדיר את עצמו כ"מדען, חוקר ואמן טוטאלי".
כהן גן היה תקופה ארוכה מורה לאמנות שטיפח את תלמידיו במסירות והוריש להם את ציווי המחויבות ליצירה ואת האופן שבו תפס הוא עצמו את מעשה האמנות כדרך-חיים וכסוג של עבודת קודש.
כהן גן מגלם באישיותו ובהתנהלותו האמנותית והאזרחית את מיתוס האמן האוונגרדי הטוטאלי, המגויס באופן מלא ליצירה, שאינו מתפתה לכוח ולהצלחה – זה המקדיש את חייו לאמנות אף במחיר אישי כבד.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את האמן פרופ' פנחס כהן גן ראוי לפרס ישראל בציור לשנת תשס"ח.
קורות חיים
פנחס כהן גן – צייר ומורה לאמנות – הוא אחד מפורצי הדרך באמנות הישראלית, אמן טוטאלי שאינו מפריד בין חייו האישיים ליצירתו ועבודותיו המקוריות והחדשניות התוו את דרכה של האמנות המושגית הצעירה בישראל. הוא אחד האמנים הפורים בארץ, והשתתף במאות תערוכות בישראל ובעולם. הוא ייצג את ישראל בתערוכות בין-לאומיות רבות, והעמיד תלמידים רבים שהיו למובילים בתחומי עבודתם.
לימודים והשתלמויות
1970 בוגר האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים
1973 תואר ראשון בתולדות האמנות ובסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1977 תואר שני באמנות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.
תפקידים אקדמיים
1971–1993 חבר בסגל האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים (מ-1990 פרופסור חבר)
1988 מרצה אורח ב-Parsons School of Design and Art, ניו יורק, ארה"ב
1990 מרצה במדרשה למורים לאמנות, רמת השרון
2002-1993 מרצה במכללה לאמנות ע"ש פולק, ביה"ס קלישר לאמנות, תל אביב.
תערוכות יחיד נבחרות
1972 תערוכה ברפת, קיבוץ נירים
1976 מעגלים פיגורטיביים ואלקטרוניים, גלריה מקס פרוטאץ', ניו יורק, ארה"ב
1976 דמות, צורה, נוסחה, גלריה מקס פרוטאץ', וושינגטון, ארה"ב
1977 שפת האמנות וההיסטוריה, גלריה מקס פרוטאץ', ניו יורק, ארה"ב
1978 תערוכת יחיד גדולה, מוזיאון תל אביב לאמנות
1983 פנחס כהן גן, מוזיאון חיפה לאמנות חדשה
1988 הדפסים 1988-1968, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
1988 קוסמוס, פאתוס, כאוס, גלריה דביר, תל אביב
1992 עבודות על נייר 1992-1969, מוזיאון תל אביב לאמנות
1992 ואלה שמות, הביאנלה הבין-לאומית, איסטנבול, תורכיה
1994 עיבוד ההיסטוריה, המשכן לאמנות, עין חרוד
1996 דמות, צורה, נוסחה, אוניברסיטת צפון קרוליינה, גרינסבורו, ארה"ב
2000 הארכיטקטורה של הרוע ברייך השלישי, גלריה גבעון, תל אביב
פעילות ציבורית פומבית
1978–1980 חבר הוועדה לאמנות פלסטית, קרן התרבות אמריקה-ישראל
1990, 1985 אוצר תערוכות לאמנים צעירים, המשכן לאמנות, עין חרוד
1986 אוצר תערוכת ממד לאמנות חזותית, תל אביב
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1970 פרס שטרוק, האקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, ירושלים
1972 פרס אייקה לאמן צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים
1975 מלגה ללימודים באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
1978 פרס היצירה ע"ש אייזק שטרן, קרן התרבות אמריקה-ישראל
1979 פרס סאנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
1991 פרס קולב, מוזיאון תל אביב לאמנות
1991 פרס שר החינוך ליצירה בציור ובפיסול
1993 פרס פונדק, מוזיאון תל אביב לאמנות
2005 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב
2005 פרס על מפעל חיים, משרד החינוך התרבות והספורט
פרסומים
פנחס כהן גן כתב עשרה ספרי הגות ואמנות. המרכזיים שבהם:
1984 האמנות המטאפורמלית
1986 אמנות אטומית
1990 מילון תחביר הציור והפיסול
1996 ספר פרויקט ים המלח מר-Mer טר-Terre
1999 אמנות, משפט והסדר החברתי
מפעל חיים
"הציור הוא שפה. שפה תקנית עם חוקים משלה, כמעט מדעיים, שאפשר ללמוד ולהעביר אותה לתלמידים ולמתבוננים. דרך הכאב ותחושת הזרות שלי יצרתי שפה פרטית וחדשנית, אמנות ששוברת את המסגרות של שפת העבר", אומר הצייר והמורה פנחס כהן גן.
הוא נולד ב-1942 במקנס שבמרוקו, בתקופת השלטון הנאצי, כבנה הבכור של משפחה אמידה ומכובדת. "אבי היה צייר בנשמתו. הוא מעולם לא התפרנס מכך, אבל אני זוכר תמונות שצייר תלויות בביתנו. גם אביו שלו צייר בשעתו", נזכר כהן גן.
כשהיה כהן גן בן שבע, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בקריית ביאליק. "מצבנו הכלכלי לא היה טוב", הוא מספר. "אבי, שהיה בעל נכסים במרוקו, התקבל להיות פקיד פשוט במס הכנסה, ואמי לא עבדה רוב השנים. אחיי ואני סבלנו מבעיות תזונה בתקופת הצנע, וגם מבחינה חברתית חשתי ניכור: משפחתי המורחבת הייתה היחידה ממוצא מזרחי בקריית ביאליק".
מגיל צעיר מצא כהן גן את מפלטו מן המצוקות בציור, וכבר בגיל שמונה הציג בית הספר היסודי שלמד בו תערוכה של עבודותיו. הוא למד בחוגי ציור שונים, ובעיקר מהתנסויותיו שלו, אך לא חשב שיהיה צייר מקצועי. לקראת סיום לימודיו בתיכון רצו הוריו לשלוח אותו ללמוד אמנות בפריז, אבל התברר כי אינם יכולים לשאת בעלויות הכרוכות בכך.
כהן גן התגייס לצה"ל, שירת בנח"ל ואף התנסה בחיי קיבוץ בלהבות הבשן. לאחר שחרורו מהצבא נרשם לאקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, אך נאלץ להפסיק את הלימודים בשל חסרון כיס. בסופו של דבר הצליח להתקבל בעזרת הלוואות לסטודנטים לאוניברסיטה העברית, ושם למד ביום תולדות האמנות ומדעי החברה, ובערב למד במחזור הראשון של המחלקה לאמנות בבצלאל. כשסיים את לימודיו שם קיבל מלגה מהמועצה הבריטית להשתלם בלונדון, ועם שובו ארצה הוזמן לבצלאל, הפעם כמורה. בתוך כך הוא לא ויתר על הלימודים באוניברסיטה, והצליח להשלים את התואר הראשון. כעבור שנה כבר הוזמן להציג תערוכת יחיד במוזיאון ישראל.
ב-1975 זכה כהן גן במלגת לימודים מאוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק, ונסע לשם ללימודי התואר השני בציור ובפיסול. הוא זכה שם להצלחה רבה, והציג כמה תערוכות יחיד בגלריה "מקס פרוטאץ'". בשנות השבעים הותיר חותם בעולם האמנות באמצעות כמה פרויקטים סביבתיים המשתלבים בנופים ייחודיים. הזכור שבהם הוא "פרויקט ים המלח": בתוך שרוול שקוף שהונח במימיו הוא הזרים מים מתוקים ובהם דגים חיים. בעבודה הזאת, כמו ברבות אחרות, הוא ביטא את מצבו הקיומי המיוחד של מהגר בסביבה הזרה של המולדת החדשה.
כהן גן נחשב לאמן טוטאלי, והאמנות מבחינתו אינה בחירה, אלא גורל. אמנותו היא דרך חיים, והוא מתמסר לה כל כולו, כמעין נזיר העובד את האמנות וחי בתוכה בבדידות. "תפקידה של האמנות בחברה הוא להראות את היופי, את הרגש ואת התקווה של האדם בחייו. זה מה שמשך אותי באמנות. ביקור במוזיאון הוא כמו חוויה דתית. זה מה שנותן לי כוח לעשות אמנות. דרך הכאב שלי רציתי לתקן חברה ולהציג את הצד היפה של תיקון עוולות", הוא אומר.
כשסיים כהן גן את לימודיו בניו יורק הוא שב לבצלאל. ב-1990 מינתה אותו המועצה להשכלה גבוהה לפרופסור לאמנות, והוא המשיך ללמד שם עד שנת 1993. הוא היה מורה נערץ, וההוראה הייתה מבחינתו מלאכת קודש. הוא טיפח תלמידים רבים מתוך אמפתיה וחמלה כלפי מי שבחרו – כמוהו – למסור את נפשם לחיי האמנות. "ההוראה הייתה לי מסע מרתק, אחד הצדדים הפוריים והיפים של חיי", אומר כהן גן. "רבים מתלמידיי הצליחו מאוד; למדתי המון מההוראה ומהתלמידים, ואני מקווה שהורשתי להם מן הידע שלי".
נוסף על היצירה האמנותית הפורייה ועל עשרות שנות הוראה פנחס כהן גן הוא גם חוקר אמנות ותרבות. במשך השנים לא חדל להעמיק את עיונו בהיסטוריה ובתיאוריה של האמנות. עבודתו העיונית מתבטאת במאות סדרות של תמונות שיצר, הממפות את התקדמותו המחקרית ואת התפתחותה של השפה האסתטית הייחודית לו. התמונות זכו להכרה בכתבי עת בין-לאומיים. תפיסותיו ומקוריותו באות לידי ביטוי גם בעשרת הספרים שפרסם ובאלה שכתב אך טרם פרסם. ברובם הוא עוסק בשפה האמנותית ובמרכיביה ובמקומה של האמנות בחברה.
פנחס כהן גן הציג עשרות תערוכות יחיד, והשתתף במאות תערוכות קבוצתיות. השפה האמנותית שיצר הפכה במידה רבה שגורה במכחוליהם של רבים מתלמידיו וממשיכי דרכו. הנער שהרגיש זר ומנוכר הפך לאחד האמנים שיצירתם השפיעה מאוד על חיי התרבות של ישראל והעתירה עליהם מושג, צורה, צבע, חוויה וזוהר.