פטר מירום

פרופ' ישעיהו ניר, יו"ר, גב' נילי גורן, ד"ר רות אורן

פרס ישראל מוענק לפטר מירום, איש חולתה, על תרומתו הייחודית לצילום הישראלי. פטר מירום חולל מפנה בצילום הישראלי החל מראשית שנות השישים באמצעות עבודתו היוצאת דופן וחדשנותו בנוף הצילום התיעודי־ממסדי בן התקופה.

מירום פיתח ראייה פיוטית לטבע בתפארתו ולסכנת הפגיעה בו, ושילב בעבודתו שאיפה לערכים צורניים על גבול המופשט כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו פורץ הדרך "שירת האגם הגווע".

אהבה אמיתית לנוף הארץ חברה ביצירתו של מירום להכרה העמוקה בסגולתו של הצילום וביכולתו לגלם ולכונן את כושר ההתבוננות האנושית ללא תיווכם של מכחול ועט. מירום שינה את פני הצילום הישראלי כאשר פרסם לפני יובל שנים את ספר תצלומיו "שירת האגם הגווע", אשר מצא את דרכו לאלפי בתים בישראל ונמכר בשלושים אלף עותקים. בצבעי שחור לבן ובשפע גוני אפור, ללא תיאורי דמויות אדם ובליווי מילים מעטות בלבד, לא נמצא בספר ולו שמץ מן האתוס הישראלי דאז. הדפסה משובחת של יצירת מופת זאת הופיעה לאחרונה במהדורה שנייה, תופעה חסרת תקדים בתולדות ספר הצילום העברי.

מירום התגלה בספרו לא רק כצלם יוצא דופן אלא גם כאקולוג שהקדים את זמנו: תצלומים מעטים בלבד בספר מתארים את ייבוש החולה, וגם זאת מנקודת מבט החושפת במכונות ההן רק אותות איום והשחתה. יותר מכול התגלה מירום בספרו כצלם המחבר בין הצילום התיאורי לצילום המופשט. כך ייצג את הארץ גם בספרים אחרים, כדימויי בראשית, כגל מים נצחי וצלו, כמראות שורש אלמוני המתגלגל בכביש אלמוני. הוא ידע למזג בין תיעוד לפיוט, בין קשר למקום לצער על היעלמותו, בין אהבת הארץ לאהבת היצירה הצילומית.
פטר מירום נולד בגרמניה ב־1919 והגיע לארץ ב־1934, ולקיבוץ חולתה בקיץ 1938, ושם עסק רוב ימיו בדיג, והחל לצלם את אגם החולה במקרה, כצלם חובב, ב־1954.

בכל דבר, כולל הצילום, הוא היה אוטודידאקט. כך גם למד ועסק בטכניקות שונות של הדפס, תחריט וקרמיקה. ב־1957 זכה מירום להכשרה של 3 חודשים בפריז, והשתלם במעבדה שהדפיסה עבודות לצלמים מקצועיים. עם חזרתו המשיך לצלם את נופי הארץ, ועיסוקו הפך לאחד מהענפים הרווחיים בקיבוץ. מירום צילם אלמנטים גראפיים בטבע, כמעט ללא נוכחות תרבותית אנושית. הוא שב לצלם ציפורים על חוטים, גלים, מרקמי חול ועצים, ללא מאפייני מקום מזוהים. המיזמים שיצר לגמרי בעצמו הפכו למותג: תצלומים מודבקים ללוחות עץ – מוצר פשוט לייצור ורווחי – שייצר בעצמו והפיץ בכמויות כמוצר צריכה עממי. לצדם יזם וערך ספרי תמונות המבוססים על תצלומיו וטקסטים לצדם. הספרים הופיעו מ־1961 בהוצאות "דבר" או "מעריב", ורובם נמכרו בעשרת אלפים עותקים לפחות.

בעבודתו של מירום בולטים שבעת כרכי "שנתון הצילום הישראלי" שערך החל מ־1963 שלא על מנת לקדם את תרומתו האישית לתחום אלא כדי להעלות את הצילום הישראלי על מפת היצירה התרבותית העברית.

פטר מירום ראוי ביותר לתואר חתן פרס ישראל לצילום לשנת תש"ע.

פטר מירום – מעמודי התווך של הצילום התיעודי האמנותי של ישראל – הוא אחד הצלמים הבולטים והמוערכים ביותר בארץ. תצלומיו מציגים זווית מבט ייחודית על חיי הארץ, על אנשיה ועל נופיה, ובראשם על חיי הקיבוץ. ספרו "שירת האגם הגווע" הוא התיעוד הייחודי של אגם החולה ושל תהליך ייבושו. במשך כעשור שנים הוא הוציא לאור את השנתון הישראלי לצילום, שהיה ונותר הפרסום היחיד בארץ בתחום. עבודותיו, המבטאות אהבה רבה לטבע ולאדם, השפיעו רבות על צלמים אחרים והותירו חותם על תקופה שלמה.

פטר מירום מתגורר בקיבוץ חולתה. רעייתו, חנה, נפטרה לפני כעשור. הוא אב לנועה, לגיל ולעמיר, ויש לו תשעה נכדים ושבעה נינים.