נילי מירסקי

פרופ' נסים קלדרון, יו"ר, פרופ' דן לאור, פרופ' אבידב ליפסקר, פרופ' חיה שחם

נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. הספרות העברית החדשה היא גם מפעל תרגום גדול ועמוק. הרצון לפתוח את התרבות העברית אל תרבויות העולם הוביל את בוניה של ספרותנו להשקיע מאמצים יצירתיים בתרגומים. כך הם גם הציבו רף גבוה של איכות אמנותית לתרגום הספרותי. נילי מירסקי ממשיכה את המהלך הזה וקובעת בו סטנדרטים משלה של עבודה מוקפדת ושל יצירתיות אמנותית.

מירסקי מתרגמת מן השפה הרוסית ומן השפה הגרמנית. ובאשר לשתי הספרויות היא מקפידה להעניק לקורא הישראלי הן מן הקלאסיקה של המאה ה-19 וראשית המאה העשרים והן מן היצירה העכשווית. כך היא יוצרת אצל הקוראים – שנענו לתרגומיה באהבה מיוחדת – קשר חיוני ומפרה בין אבני יסוד ספרותיות לבין חדשנות מעודכנת.

מן הקלאסיקה המודרנית היא תרגמה את הספרים "אבות ובנים" של טורגנייב, "אנה קרנינה" של טולסטוי, "אידיוט" של דוסטוייבסקי, "ילדות" של גורקי, "הגווארדיה הלבנה" של בולגאקוב, "חיל הפרשים – סיפורי אודסה" של באבל, "תריסר רוסי" של נבוקוב, "בעולם נהדר ואכזר" של פלטונוב, אסופות סיפורים של גוגול וצ'כוב, "בית בודנברוק" של מאן, "אפי בריסט" של פונטאנה וסיפורים של את"א הופמן.

רשימה חלקית זו של תרגומיה מעידה על שנים רבות של עבודה שיטתית וגדולה מאוד בהיקפה. מירסקי נתנה לקורא העברית יצירות שתורגמו בעבר בלבוש שהולם את התפתחותה של העברית ואת השינויים הרבים שחלו בה. ההתחדשות המהירה של השפה העברית יוצרת בה צורך מיוחד לתרגם מחדש את ספרות המופת, ומירסקי הפנימה את הצורך התרבותי הזה והעניקה לו תנופה מחודשת.

לצד יצירות אלה, שהן בסיס להשכלה הספרותית של הקורא הישראלי בעשורים האחרונים, מירסקי מקפידה לתרגם גם יצירות ניסיוניות וחדשניות, כמו "מוסקבה פטושקי" של ונדיקט ירופייב או "אחיינו של ויטגנשטיין" של תומאס ברנהארד. כך מירסקי דואגת שהחוויה הספרותית של הקורא העברי לא תיעצר בתחומי המוסכם והמקובל אלא תתרחב גם אל הניסיוני ופורץ הדרך.

אבל ההישג המיוחד של מירסקי איננו רק בהיקף ובהתמדה של עבודתה. היא קובעת לעצמה ייחוד, וקובעת לחיים הספרותיים אמות מידה אמנותיות גבוהות גם באופי של תרגומיה. מירסקי מעבירה את כל אחד מאמני הפרוזה הגדולים והחדשניים אל סגנון ספרותי עברי ייחודי משלו. אין תרגום אחד שלה דומה למשנהו. היא משקיעה מאמץ רב, ומשיגה הישגים גבוהים בעיצוב מקבילה עברית לתחביר, לקצב ולעולם הדימויים של כל סופר וסופר. כך הקורא מקבל ממנה לא רק תרגומים שלא רק מרחיבים את השכלתו אלא גם מעצבים את רגישותו האסתטית.

ההקשבה הדרוכה של תרגומיה ללשונו ולסגנונו של הכותב קשורה בקשר הדוק להקשבה, להיגיון ולצליל של השפה העברית. מירסקי מפליאה להכניס את הקורא אל סגנונות שנוצרו בשפות אחרות, אבל התוצאה הסופית של המשפט והפסקה שלה היא עברית במובהק. היא דואגת שהקורא לא יחוש בצרימה של מלאכותיות בגלל עקבות לשון המקור שנשארות בלשון התרגום. האיכות האמנותית נוצרת בתרגומיה גם בגלל הקשר החי שלה עם הספרות העברית המתפתחת ועם הלשון העברית המתפתחת. הקורא בתרגומיה חש באיזון דק מן הדק בין נאמנות למקור הספרותי על כל דקויותיו לבין נאמנות לעברית על כל דקויותיה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את הגב' נילי מירסקי ראויה לפרס ישראל בתרגום לעברית לשנת תשס"ח.

נילי מירסקי – מתרגמת ועורכת בהוצאת "עם עובד" – היא מחשובי המתרגמים בישראל. עבודותיה מאופיינות בהקשבה דרוכה לקול האמנותי של המקור וברמה אמנותית גבוהה במיוחד. תרגומיה החדשים והמחודשים לקלאסיקות של הספרות הרוסית והגרמנית העשירו את הקוראים הישראלים והוסיפו נדבך חשוב לעושר של התרבות העברית החדשה.

לימודים והשתלמויות

1962–1964 לימודי פילוסופיה וספרות אנגלית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1964–1967 לימודי תולדות האמנות וההיסטוריה של מזרח אירופה, אוניברסיטת מינכן, גרמניה
1971 תואר ראשון (בהצטיינות) בספרות אנגלית ובספרות כללית, אוניברסיטת תל אביב
1975 תואר שני בספרות רוסית, בספרות גרמנית ובספרות אנגלית, אוניברסיטת מינכן, גרמניה

"מלאכת התרגום היא מלאכה אבסורדית, כי היא בלתי אפשרית", אומרת נילי מירסקי. "לכל שפה יש עולם משלה, דפוסי חשיבה ייחודיים, צירופי מילים שמביעים רגשות מסוימים. אי אפשר להעביר את כל אלה כהווייתם ללשון אחרת. לא בכדי אמרו חז"ל: 'כל המתרגם פסוק כצורתו, הרי זה בדאי' (קידושין מ"ט, ע"א)". על אף המשימה הבלתי אפשרית הזאת מירסקי מצליחה כבר עשרות שנים להעשיר את הספרייה העברית בפנינים מן הספרות הרוסית ומן הספרות הגרמנית וגם להעמיד לרשותם של קוראים צעירים תרגומים חדשים לקלאסיקות מוכרות.