נתן שחם

יצירותיו העיקריות

רומנים

1956 אבן על פי הבאר
1960 חכמת המסכן
1968 גוף ראשון רבים
1972 הלוך ושוב
1975 עד המלך
1977 קירות עץ דקים
1983 עצם אל עצמו
1983 דממה דקה
1986 חוצות אשקלון
1987 רביעיית רוזנדורף
1992 סדרה
1996 לב תל-אביב
2001 צלו של רוזנדורף  
2005 פעמון בקיונג'ו
2006 קרן אקסודוס
2007 הרחק מטשקנט
2010 לוח חלק

קובצי סיפורים

1948 דגן ועופרת
1949 האלים העצלים (סיפורי מלחמה)
1952 תמיד אנחנו
1958 שיכון ותיקים (סיפורים מן הקיבוץ)
1962 ריח הדרים
1968 ספר הדיוקנאות
1975 דבר אל הרוח
1987 ארבעה בתיבה אחת
1989 ספר חתום
1991 דור המדבר
1993 נקניקיות חמות
1999 מכתב בדרך

ספרי מסע

1957 פגישות במוסקבה
1962 מסע בארץ כוש
1966 מסע בארץ ישראל
1968 מסע בארץ נודעת

היסטוריה וביוגרפיה

1967 קו לדמות – זאב חבצלת מפי רעיו
1968 שישה ימים
1970 אלף הימים
1971 אלבום הנח"ל
1984 ההר והבית – בית אלפא בששים ל"קהילתנו"
1994 דור הפלמ"ח בסיפורת ובשירה
2004 שלום חברים – דפים מארכיון פרטי

מחזות

1949 הם יגיעו מחר
1950 קרא לי סיומקה
1952 יוחנן בר חמא
1954 חשבון חדש

ספרי ילדים

1959 כבר מותר לגלות
1964 זבגלל
1972 מי שלח את הציפור

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1950 פרס הבימה, על "הם יגיעו מחר"
1958 פרס שלונסקי, על מכלול יצירתו
1961 פרס ההסתדרות, על "אבן על פי הבאר"
1986 פרס אקו"ם, על מפעל חיים
1988 פרס ביאליק, על "רביעיית רוזנדורף"
1993 פרס ניומן, אוניברסיטת בר אילן, על מפעל חיים
1992 פרס הספר היהודי, ניו יורק, ארה"ב, על "רביעיית רוזנדורף"
2003 "צלו של רוזנדורף" נבחר לאחד מחמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר
2005 פרס אידיאוויצו, איטליה, על "רביעיית רוזנדורף"

בשנים הבאות הגשים את חלומו לעבוד בפלחה, אך לא ויתר על תחביבו מילדות – נגינה. הוא התחיל לנגן בגיל שמונה בכינור, לאחר מכן ניגן בוויולה וניצל כל זמן פנוי מן העמל בשדה לנגינה ברביעיות כלי קשת. בסוף 1947 שוב חויל שחם ונשלח לאבטח שיירות לירושלים ולמשימות נוספות. במלחמת השחרור לחם בקרבות רבים. לבקשת יגאל אלון קיבל במלחמה את תפקיד קצין ההסברה, תפקיד שהציב אותו בכמה מהמוקדים המרכזיים של הלחימה.

לפני המלחמה כתב שחם שירה. חוויותיו בשדה הקרב גרמו לו לעבור לפרוזה. "השירה נראתה לי חגיגית מדי והחיים היו פרוזאיים מאוד, "הוא מספר. ספרו הראשון "דגן ועופרת", ובו סיפורים קצרים על המלחמה, ראה אור לפני שוך הקרבות. "זה ספר הפרוזה הראשון שיצא במדינת ישראל", הוא מחייך.

לאחר זמן קצר כתב את המחזה "הם יגיעו מחר", העוסק גם הוא בדילמות של המפקדים במלחמת השחרור. המחזה הועלה ב"הקאמרי" וזכה להצלחה רבה. הוא תורגם לשמונה שפות והוצג ברחבי העולם. שחם שב אל הקיבוץ לאחר המלחמה, והמשיך לעבוד בפלחה. הוא המשיך לכתוב עשרות סיפורים קצרים, רומנים ומחזות, העוסקים בעיקר בחוויות מהמלחמה ובחיי הקיבוץ. "האהוב עליי ביותר מספריי הוא 'קירות עץ דקים', שעניינו בני אדם שחיים את חייהם של אחרים והוא כתוב בחלקו מנקודת מבט נשית".  

נוסף על העבודה החקלאית והכתיבה, עבד שחם בתעשייה הקיבוצית ומילא תפקידים ציבוריים רבים. שלוש פעמים היה מזכיר הקיבוץ, וכן חבר בוועדות שלו. כמו כן היה המשנה ליו"ר רשות השידור וב-1977 נשלח להיות הקונסול לענייני תרבות בניו יורק. "סברתי שהדרך הנכונה לקשור אלינו את יהודי ארה"ב היא באמצעות תרבות ושפה ורתמתי לכך את אבא אבן. כך נולד ספרו 'מורשת' שהיה גם לסדרת טלוויזיה מצליחה", מספר שחם.

לצד כל פעילותו, לא ויתר שחם מעולם על הנגינה, ובכל מקום מצא לעצמו רביעייה קאמרית להשתלב בה. "מוזיקה זה רגש טהור. איני יכול לתאר את חיי בלי נגינה של מוזיקה קאמרית", הוא אומר. "רביעייה קאמרית היא סוג של מיקרוקוסמוס – מעין קיבוץ של מוזיקה. הנגינה ברביעייה גם לימדה אותי לפצל את הקשב שלי. אני יכול לשמוע שישה אנשים מדברים ולהקשיב לכולם".

אהבתו של שחם למוזיקה קאמרית הולידה את ספרו המצליח ביותר "רביעיית רוזנדורף" (1987), על אודות ארבעה נגנים מגרמניה בתזמורת הארץ-ישראלית, המקימים גם רביעייה קאמרית. הספר זכה לשבחים רבים ושחם קיבל עליו, בין השאר, את פרס ביאליק. 14 שנים לאחר מכן פרסם שחם ספר המשך "צלו של רוזנדורף", שהיה אחד המועמדים הסופיים לפרס ספיר.

ב-1985 מונה שחם למנהל "ספריית פועלים" ועבד בה כעשרים שנה. הוא המשיך לעבוד גם לאחר שהופרטה. "פרשתי כי החלטתי להפסיק לנהל", הוא מספר. "החלטתי שבגיל 80 אפסיק להתערב בחייהם של אחרים וכך עשיתי".

"בגיל 81 יכולתי בפעם הראשונה בחיי להתמסר רק לכתיבה", הוא אומר. "הכתיבה, כמו הנגינה, היא אורח חיים. היו תקופות שהיה לי קשה לכתוב, אך לא הפסקתי. לכאורה הייתי צריך להתייאש מזמן – את בני דורי הורידו מסדר היום. מבחינתי זה כנראה צורך. ספרות היא איגרת לידיד נפש שאינך מכיר. אתה מפיץ הרבה, בתקווה שאחת מהן תיפול לידיו".