חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ח בתחום חקר הביוכימיה.
משה אורן – פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע – הוא מחוקרי הסרטן החשובים והבולטים בישראל ומן המובילים בתחומו בעולם. הוא היה מחלוצי המחקר בחלבון p53, ועבודותיו העמיקו את הבנת התהליכים המולקולריים והתאיים בהתפתחותם של גידולים סרטניים. תגליותיו עומדות בבסיס פיתוחם של טיפולים ותרופות למחלה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' מישל רבל, יו"ר, פרופ' שרה לביא, פרופ' אורי ניר
פרופ' משה אורן ממכון ויצמן למדע הוא מבכירי החוקרים בביולוגיה מולקולרית בארץ ובעולם. מחקריו עוסקים במנגנונים גנטיים וביוכימיים המעורבים בתהליכים סרטניים, ובמיוחד בגן המכונה p53, המשמש מעצור חשוב נגד התפתחותם של גידולים סרטניים.
פרופ' אורן מילא תפקיד מרכזי בשיבוט הגן p53, ובכך הניח את היסוד למחקר מקיף במעבדות רבות ברחבי העולם. גילויו של הגן p53 תרם תרומה ייחודית ופורצת-דרך להבהרת הבסיס המולקולרי של התהליך הסרטני, הנגרם בשל תפקוד לקוי של הגן.
p53 הוא חבר במשפחת גנים מדכאי סרטן שתפקידם למנוע התפתחות גידולים ממאירים. במצב רגיל ריכוזו של החלבון p53 בתא נמוך. בעקבות שינויים בחומר הגנטי, העלולים להוביל להתפתחות ממאירוּת, רמת ה-p53 עולה, בניסיון לעצור את התחלקותו של התא ולאפשר למנגנונים מיוחדים לתקן את הפגמים. אם אין אפשרות תיקון, p53 מורה לתאים "לאבד את עצמם לדעת" כדי להמשיך את קיומו של האורגניזם השלם. קבוצתו של פרופ' אורן הוכיחה, תוך שימוש במודלים מעבדתיים, כי p53 עשוי לגרום להפעלת תהליך "התאבדות" של תאים סרטניים.
פרופ' אורן חקר את מנגנוני הוויסות של p53 ומצא כי חלבון ה-Mdm2 משתתף בבקרה זו. Mdm2 גורם לתיוגו שלp53 ביוביקוויטין, דבר המביא לפירוקו במסלקה התאית הנקראת "פרוטאזום". בתאים נורמאליים, שבהם אין סכנה להתפתחות תהליך סרטני, מערכת האוביקוויטין אחראית לפירוקו המהיר של חלבון ה-p53 ולמניעת הצטברותו לכמויות העלולות לשבש את פעילותו היעילה של התא. כאשר חל בתא "קלקול" העלול לעשותו לתא סרטני, p53 נקרא למערכה. בשלב זה הוא נעשה יציב ומצטבר במהירות. המפתח לייצובו הוא חסימתו בפני מערכת האוביקוויטין.
מתברר כי ביותר מ-50% מהגידולים הממאירים בבני אדם יש מוטציות בגן המקדד ל-p53. כתוצאה מכך נוצר חלבון מוטנטי אשר אינו מסוגל לבצע את העצירה של חלוקת התא ואת התיקון של נזקי ה-DNA, וכתוצאה מכך מצטברות מוטציות בתא והוא הופך לתא סרטני.
עבודתו של פרופ' אורן פתחה עידן חדש בביולוגיה המולקולרית בתחום חקר הסרטן ובהבנת המנגנונים הקשורים בהתפתחות התהליך הסרטני. פרופ' אורן, מדען מבריק ואינטלקטואל, העמיד תלמידים רבים, ביניהם חוקרים במוסדות שונים בארץ ובחו"ל. פרופ' אורן פרסם למעלה ממאתיים עבודות במיטב כתבי העת המדעיים, ובהן מאמרי סקירה ופרקים בספרים. הוא זכה בשורה של פרסים יוקרתיים, ובהם פרס לומברוזו לחקר הסרטן (2002), פרס אמ"ת (2003) ופרס הצטיינות מה-(2003) NIH, והוא חבר באקדמיה הישראלית למדעים (2007).
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' משה אורן ראוי לפרס ישראל בחקר הביוכימיה לשנת תשס"ח.
קורות חיים
משה אורן – פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע – הוא מחוקרי הסרטן החשובים והבולטים בישראל ומן המובילים בתחומו בעולם. הוא היה מחלוצי המחקר בחלבון p53, ועבודותיו העמיקו את הבנת התהליכים המולקולריים והתאיים בהתפתחותם של גידולים סרטניים. תגליותיו עומדות בבסיס פיתוחם של טיפולים ותרופות למחלה.
פרופ' אורן מתגורר ברחובות. הוא נשוי לרחל ואב ליוסי, ליעל, ליערה וליונתן.
לימודים והשתלמויות
1970 תואר מוסמך במיקרוביולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב
1978 תואר דוקטור לווירולוגיה מולקולרית, מכון ויצמן למדע, רחובות
1978–1979 מחקר בתר-דוקטורט, אוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב
1979–1981 מחקר בתר-דוקטורט, אוניברסיטת מדינת ניו יורק, ארה"ב
תפקידים אקדמיים בארץ
1981–1995 חוקר במחלקה לאימונולוגיה כימית, מכון ויצמן למדע (מ-1986 בדרגת פרופסור)
1995– פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, מכון ויצמן למדע
1991–1998 ראש מרכז פורשהיימר לגנטיקה מולקולרית, מכון ויצמן למדע
1999–2003 דיקן הפקולטה לביולוגיה, מכון ויצמן למדע
תפקידים אקדמיים בחו"ל
1988–1989 מדען אורח, אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארה"ב
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1976 פרס מדרשת פיינברג, מכון ויצמן למדע
1982 פרס לסטר ארונברג, מכון ויצמן למדע
1986 פרס לוינסון, מכון ויצמן למדע
1988 מלגת אלינור רוזוולט לחקר הסרטן, האגודה הבין-לאומית למלחמה בסרטן
1993 פרס קרן פהר, ירושלים
1999 פרס אביש-פרנקל, ציריך, שווייץ
2002 פרס לומברוזו לחקר הסרטן, מכון ויצמן למדע
2002 נושא ההרצאה על-שם הרווי, אוניברסיטת רוקפלר, ניו יורק, ארה"ב
2003 פרס אמ"ת (אמנות, מדע ותרבות), מדינת ישראל
2003 פרס הצטיינות במחקר, מכון הבריאות הלאומי (NIH), ארה"ב
2006 חבר האקדמיה הישראלית למדעים
2007 חבר האקדמיה האמריקנית למדעים ולאמנויות
2007 חבר האקדמיה האירופית
מפעל חיים
כבר בילדותו נמשך משה אורן למחקר המדעי. הוא גילה עניין רב בעולם הטבע, בעיקר בצמחים, והיה עושה בהם מחקרים וניסויים שונים.
משה אורן נולד ב-1948, וכשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו ארצה. המשפחה התגוררה תחילה במעברת "מחנה ישראל" ליד לוד, ומשם עקרה לרמלה ואחר כך לתל אביב ולגבעתיים. בימי לימודיו בתיכון גמלה בו ההחלטה כי הוא רוצה להיות מדען, והוא אף עבד במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב. מיד עם סיום הלימודים התקבל כעתודאי לחוג למיקרוביולוגיה, ושם למד במסלול הישיר לתואר שני. בעבודת המחקר שלו הוא בחן ביטוי של גנים בחיידקים.
לאחר שהשלים את שירותו הצבאי התקבל אורן ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע, ושם התחיל לעסוק בחקר הסרטן. בהדרכתו של הפרופ' ארנסט וינוקור הוא חקר שינויים בחומר הגנטי של נגיף מסרטן. לאחר קבלת התואר הוא יצא להשתלם אצל הפרופ' ארנולד לוין באוניברסיטת פרינסטון האמריקנית, והמשיך לחקור אצלו את הביולוגיה של הנגיף. "אחד הסטודנטים במעבדה גילה חלבון לא מוכר, שהיה ברור כי הוא קשור לתהליך הסרטני, אך מהות הקשר לא הייתה ברורה", מספר אורן. כדי להמשיך את המחקר היה על המדענים לשבט את הגן שעל פיו נוצר החלבון הזה, כלומר לבודד את מקטע ה-DNA וליצור ממנו עותקים רבים. אורן קיבל עליו את המשימה לשבט את הגן של החלבון המכונה היום p53, תהליך שדרש אז חודשים ארוכים של עבודה. "הצלחת השיבוט פרצה את הדרך להבנת הפעילות של החלבון הזה, והיום אנו יודעים שזהו כלי מרכזי במנגנוני ההגנה הטבעית של הגוף נגד סרטן", אומר אורן. "אצל כמחצית מהחולים יש אבדן פעילות של p53".
עם התבררות חשיבותו של p53 בתהליך הסרטני היה החלבון ששיבט אורן לנחקר ביותר בעולם. "כבר קרוב לעשרים שנה הוא עומד במרכז העניין של הקהילה המדעית, בשל תפקיד המפתח שלו בסרטן", מסביר אורן. "זהו חלבון שמסוגל לזהות נזקים ושיבושים רבים המתרחשים בתא ועלולים להוליך להפיכתו לתא סרטני. p53 מפעיל תהליכי תיקון ומונע את התרבותם של תאים שהנזק בהם לא תוקן כהלכה. הוא עושה זאת באמצעות שליטה בביטויים של כמה מאות גנים המעורבים בתהליכי חיים ומוות ובבקרה של חלוקת התא". אורן, שהוא חובב נלהב של מוזיקה קלאסית, אוהב לתאר את p53 כמנצח של תזמורת גדולה: "הוא מסוגל להפעיל את הנגנים הנכונים על פי התוצאה הצפויה. בסרטן התא יוצר לעצמו סגנון משלו, תוך התעלמות מהמנצח ומהקהל באולם, וברוב המקרים זה מוביל למותו. התהליך הסרטני עלול להתרחש גם כאשר המנצח, p53, מפסיק לתפקד".
בראשית שנות ה-90 השיגו אורן ותלמידיו עוד פריצת דרך, והראו בפעם הראשונה כי הפעלה מחודשת של p53 בתאים שהגן המקורי הפסיק לתפקד בהם גורמת למוות – למעין התאבדות – של התא הסרטני. הגילוי הזה שימש בסיס לפיתוח של ריפוי גנטי בסרטן המבוסס על הדבקת תאי הגידול בנגיף הנושא עותקים של הגן p53 התקין. הטיפול הזה טרם אושר לשימוש במערב, אך רופאים בסין מדווחים על הצלחה נאה בניסוי בחולים שכבר הפסיקו להגיב לכל טיפול אחר.
במחקר פורץ דרך אחר מצאו אורן ותלמידיו כי חלבון אחר, MDM2, המופיע בכמות גדולה בגידולים שונים, אחראי לפירוק של p53 ולדיכוי פעילותו. גם הממצא הזה הוא בסיס לפיתוח של תרופה ניסיונית לסרטן, המונעת מ-MDM2 לתקוף את p53. התרופה הזאת עדיין לא נוסתה בבני אדם, אבל ניסויים בחיות מעבדה כבר הניבו תוצאות מבטיחות.
במשך השנים טיפח אורן תלמידי מחקר רבים. "אני אוהב ללמד ולראות אנשים צעירים מתפתחים למדענים", הוא מסכם. "בכלל, אני אוהב בני אדם. יכול להיות שהרגישות שלי לסבל אנושי היא אחת הסיבות שפניתי דווקא לחקר סרטן".
מחקריו של אורן משמשים בפיתוח תרופות וטיפולים לסרטן, אך הוא מעדיף להמשיך במחקר הבסיסי. "כל מפגש שלי עם חולי סרטן או עם בני משפחותיהם מזכיר לי כמה רחוקה הדרך לפתרון הבעיה. עם זאת, הביולוגיה התקדמה מאוד בהצעת פתרונות כאלה בעשור האחרון. יש כבר לא מעט אנשים שחייבים את חייהם לפתרונות שפותחו במעבדות מחקר בסיסי", הוא אומר. "זה הר אדיר שאנחנו רק מתחילים לטפס עליו, אבל התחושה היא שאנחנו מטפסים בכיוון הנכון ושהתרומה של המחקר הבסיסי בתחום רק תגדל בעשורים הבאים".
פרסומים נבחרים
-
- 1983 Molecular cloning of cDNA specific for the murine p53 cellular tumor antigen, Proceedings of the National Academy of Sciences (With A.J. Levine)
- 1989 Wild type p53 can inhibit oncogene-mediated focus formation, Proceedings of the National Academy of Sciences (With D. Eliyahu and others)
- 1990 Conditional inhibition of transformation and of cell proliferation by a temperature-sensitive mutant of p53, Cell (with D. Michalovitz and O. Halevy)
- 1990 Different tumor-derived p53 mutants exhibit distinct biological activities, Science (with O. Halevy and D. Michalovitz)
- 1991 Wild type p53 can down-modulate the activity of various promoters, Proceedings of the National Academy of Sciences (With D. Ginsberg and others)
- 1991 Wild type p53 induces apoptosis of myeloid leukaemic cells that is inhibited by interleukin-6, Nature (with E. Yonish-Rouach and others)
- 1993 Mdm2 expression is induced by wild type p53 activity, European Molecular Biology Organization (EMBO) (with Y. Barak and others)
- 1997 Mdm2 promotes the rapid degradation of p53, Nature (with Y. Haput and others)
- 2001 ATM-dependent phosphorylation of Mdm2 on serine 395: role in p53 activation by DNA damage, Genes and Development (with R. Maya and others)
- 2006 The tumor suppressor Lats2 activates p53 in response to mitotic spindle damage and centrosome stress to trigger a G1 tetraploidy checkpoint, Genes and Development (with Y. Aylon and others)
- 2007 Induction of miR-34a by p53 mediates antiproliferative effects, Molecular Cell (with N. Raver-Shapira and others)