מר משה אדרי
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשפ"ד בתחום תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
משה אדרי – "מר קולנוע ישראלי" – הוא ממפיקי ומפיצי הקולנוע המשפיעים בישראל. עשייתו פורצת הדרך הרימה תרומה מכרעת ליצירה העברית ולעידוד הקולנוע הישראלי, אשר זוכה להכרה והערכה בארץ ובעולם.
משה אדרי מטפח ומתעד את הקולנוע הישראלי זה כשלושים שנה, ומעורב בהפקתם של כ־350 סרטים ישראליים. סיפור חייו שזור בסיפורה של המדינה, בסיפורם של החברה והקולנוע בישראל. אדרי הוא גם דמות מובילה במיזמים למען הקהילה והחברה בישראל.
סרטיו של אדרי מספרים את סיפורה של החברה בישראל, תוך הפניית זרקור לפריפריה החברתית. במפעל חייו תרם משה אדרי תרומה משמעותית לבניינו ולטיפוחו של הקאנון התרבותי בישראל.
משה אדרי מתגורר בתל אביב עם אשתו פנינה אדרי. הוא אב לארבע בנות וסב לשישה נכדים.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
השופטים: פרופ' יצחק קרייס, יושב ראש, האלוף במיל' מוטי אלמוז, ד"ר יפעת בן חי שגב, פרופ' יעקב נגל, גב' מרים פרץ
פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה – מוענק למשה אדרי, "מר קולנוע ישראלי", על עשייתו פורצת הדרך ותרומתו המכרעת ליצירה העברית ולעידוד הקולנוע הישראלי, אשר זוכה להכרה והערכה בארץ ובעולם.
אדרי הוא ממפיקי ומפיצי הקולנוע המשפיעים בישראל. הוא מטפח ומתעד את הקולנוע הישראלי זה כשלושים שנה, ומעורב בהפקתם של כ־350 סרטים ישראליים. סיפור חייו שזור בסיפורה של המדינה, בסיפורם של החברה והקולנוע בישראל.
כבר מילדותו נשבה משה בקסמו של המסך הגדול. יחד עם אחיו הגדול לאון ז"ל, נהג להתגנב לבית הקולנוע המקומי כדי לצפות בסרטים, עבד במזנון ובהקרנת סרטים, ואט־אט, יחד עם אחיו, פילסו דרכם בעמל רב ובנחישות לפסגת התרבות הישראלית.
בשנות השבעים הקימו את חברת "יונייטד קינג", ובמהלך השנים התרחבו, רכשו בתי קולנוע ברחבי הארץ והפכו עם הזמן למפיצי סרטים ישראליים ובין־לאומיים גדולים ומשמעותיים.
בתחילת שנות האלפיים הקימו את הרשת "סינמה סיטי", אשר חוללה מפנה בחוויית הצפייה הקולנועית ובתרבות הפנאי בישראל, החזירה את הקהל לאולמות הקולנוע, סיפקה מקור פרנסה לאלפי עובדים, והיוותה ועדיין מהווה חממה לקולנוע הישראלי.
אדרי תרם תרומה משמעותית גם לקירובו של המדיום הקולנועי אל הטלוויזיה: הוא הקים לפני כעשור את ערוץ הקולנוע הישראלי, המונה רפרטואר של למעלה מ־400 סרטים מכל הזמנים.
בסוף שנות התשעים החל משה אדרי לממש את אהבתו למסך הגדול גם בתחום הפקת הסרטים, ומאז ועד היום הפיק מאות סרטים, כולם שזורים בתולדות החברה והמדינה בישראל, תוך הפניית זרקור לפריפריה החברתית. במפעל חייו תרם משה אדרי תרומה משמעותית לבניינו ולטיפוחו של הקאנון התרבותי בישראל. בין יצירותיו הבולטות אשר מהוות נכסי צאן ברזל בתרבות: "הערת שוליים", "בופור", "אביבה אהובתי", "שבע ברכות" ו"גולדה".
חלק בלתי נפרד מפעילותו הענפה הוקדש גם להפצה ולחשיפה של הקולנוע הישראלי בעולם הרחב, פעילות אשר זיכתה אותו בפרסים בין־לאומיים מהחשובים בעולם. פרסים אלה העלו את קרנה של מדינת ישראל ושימשו מקור לגאווה לאומית. עם ההישגים החשובים ביותר ניתן למנות את מועמדותו של הסרט "בופור" לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2007 ואת זכייתו של הבמאי יוסף סידר בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין, כמו גם את מועמדותו של הסרט "הערת שוליים" בבימויו של סידר לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2011.
מפעל חיים לאומי נוסף שמשה משקיע בו רבות, זה עשרות שנים, הוא מיזם השימור, השחזור והדיגיטציה של סרטים ישראליים בולטים, כגון "השוטר אזולאי", "גבעת חלפון", "סאלח שבתי", "קזבלן", "אסקימו לימון", "מבצע יונתן", "הלהקה" ועוד.
נאמן לדרך הארוכה שעשה מהפריפריה הישראלית, משה פעל ללא ליאות לעידוד היצירה הקולנועית ולקירובה לכל שדרות החברה הישראלית. כך, יזם והוביל במהלך העשור האחרון יוזמות לאומיות חשובות, בראשן חוק הקולנוע הישראלי, המעניק הנחה של 50% לאזרחים ותיקים במשך כל השנה להקרנות של סרטים ישראליים בבתי הקולנוע ברחבי הארץ, וכן יום הקולנוע, הנחגג אחת לשנה ברחבי הארץ, שבמסגרתו ניתן לרכוש כרטיסי קולנוע במחיר 10 שקלים לכרטיס. כמו כן פרויקט "שלישי בשלייקס", שבמסגרתו אזרחים ותיקים יכולים לצפות בכל הסרטים בימי שלישי בשבוע, במהלך כל השנה, במחיר של 10 שקלים לכרטיס בלבד. הפרויקט זכה לפופולריות רבה ולהצלחה עצומה והביא מאות אלפי אזרחים לאולמות הקולנוע ברחבי הארץ, בעיקר בפריפריה.
בשנים האחרונות הרחיב משה את תחום פועלו גם להפקות טלוויזיה, ביניהן הסדרה עטורת השבחים "שעת נעילה", שעליה עמל למעלה מעשר שנים, ואשר זכתה להצלחה גם בשידור ברשתות טלוויזיה זרות.
במקביל לעשייה העשירה בתחום הקולנוע, משה ורעייתו רכשו ומנהלים גם את חברות המוזיקה הגדולות בישראל, NMC והד ארצי הוותיקות, אשר מופקדות על קטלוג המוזיקה הגדול ביותר בארץ, החל משנותיה הראשונות של המדינה ועד היום.
לכך יש להוסיף את פעילותם הענפה בתחום מופעי הבמה האיקוניים לכל המשפחה, ביניהם "הפסטיגל" ועוד.
לצד עשייתו הענפה בעולם הקולנוע, משה אדרי הוא גם דמות מובילה במיזמים למען הקהילה והחברה בישראל. משה תומך במשפחות שכולות ומלווה אותן במסגרת פעילותו באגודת הידידים של עמותת "אור למשפחות", פועל למען שילוב חיילים בעלי מוגבלויות בצה"ל במסגרת עמותת "גדולים במדים" ופועל בעוד שלל מפעלי רווחה למען הקהילה.
מכלול פעילותו רבת השנים של משה אדרי, המתפרשת על כל תחומי התרבות הישראלית, אשר נולד מאהבה ומתשוקה לפנס הקסם, נושא תרומה מכרעת לבניינה ולהפצתה של התרבות הישראלית בארץ ובעולם.
על כל אלה מצאה הוועדה את משה אדרי ראוי לקבלת פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה – לשנת תשפ"ד.
מפעל חיים
מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה למשה אדרי
משה אדרי נולד בשנת 1951 בטנג'יר שבמרוקו לאברהם וקלרה אדרי. כשהיה בן עשר עלתה משפחתו ארצה והגיעה להתגורר בדימונה. "אימי הייתה אישה חכמה מאוד ותמיד האמינה בנו", מספר אדרי על ראשית דרכו בארץ, "כשהגענו היינו חסרי כול, גרנו בצריף במשך שנתיים. אבי, שהיה איש מסורתי, רצה שאחיי ואני נהיה רבנים, אחר כך רצה שנלמד מקצוע, אבל אנחנו התאהבנו בקולנוע".
כבר מגיל צעיר נהג משה לפקוד את בית הקולנוע שבעיר ולצפות בסרטים שהוקרנו על המסך הגדול. כשהיה בן 13 החל לעבוד שם בעבודות זוטרות ואחר כך בתפקיד מקרין ומשבץ סרטים. מנהל הקולנוע סמך על כוח השיפוט של משה, וכעבור זמן מה שלח אותו לתל אביב לבחור את הסרטים שיוקרנו בדימונה. "לפי הפוסטרים ידעתי מה הקהל בדימונה יאהב ומה לא".
לאחר שצבר ניסיון בעולם הקולנוע בדימונה, הקים יחד עם אחיו ליאון אדרי ז"ל את חברת סרטי יונייטד קינג, והשניים החלו להפיץ סרטים בעצמם ולנהל בתי קולנוע ברחבי הארץ. "רצינו לקפוץ לליגה של הגדולים, ובאותה העת מכרו בעולם את סופרמן בסכום אסטרונומי. החלטנו להמר במיטב כספנו ולהשקיע בו". בשנת 1976 רכשו האחים את זכויות ההפצה בסרט, כש"סופרמן" היה עוד בשלב התסריט. כעבור כשנתיים, בשנת 1978, הם קיבלו סרט באורך שעתיים וחצי – אדרי חתך ממנו כעשרים דקות כדי שיוכל להציג אותו ארבע פעמים ביום. הסרט הפך מיד ללהיט והקריירה העסקית של השניים נסקה.
בשנות השמונים הם היו מחלוצי המפיצים של קלטות הווידאו בארץ, ובשנות התשעים היו הראשונים שהשקיעו במעבדה לייצור ולשכפול של תקליטורי DVD. חברת סרטי יונייטד קינג הפכה לאחת המובילות בתחום ה־DVD בישראל. מאוחר יותר, בשנת 2008, רכשו גם את הרשתות "בלוקבסטר" ו"טאוור רקורדס" בישראל.
הטכנולוגיה המתקדמת של אותם הימים הביאה את משה ליזום את פרויקט השיקום הדיגיטלי לסרטים ישראליים ישנים, שעותקי המקור שלהם היו באיכות נמוכה ביותר, בהם: "הוא הלך בשדות" (1963), "סאלח שבתי" (1964), "השוטר אזולאי" (1970), "מציצים" (1972), "קזבלן" (1973), "גבעת חלפון אינה עונה" (1976), "מבצע יהונתן" (1977), "הלהקה" (1978), ורבים נוספים אשר היו לנכסי צאן ברזל. משה השקיע מזמנו, מרצו וממונו באיתור זכויות היוצרים והעותקים של יצירות ישראליות קלאסיות, ואת חלקן אף שלח למעבדות בחו"ל לצורך המרתן והבאתן לאיכות צפייה דיגיטלית מעולה שתאפשר את הצגתן גם היום. "מה שהוביל אותי הוא אהבת הקולנוע. רציתי לשמר ולהנגיש יצירות ישראליות קלאסיות לדורות הבאים", מספר אדרי.
בתחילת שנות ה־2000 פתחו האחים אדרי את מתחם הסינמה סיטי הראשון בישראל בצומת גלילות. היה זה מתחם מסחרי גדול במיוחד ששילב אולמות קולנוע מתקדמים ומבחר חנויות, מסעדות ובתי קפה. בהמשך הם הקימו עוד מרכזי קולנוע של הרשת במרכז ובפריפריה.
אדרי המשיך להפיץ סרטים בין־לאומיים לבתי הקולנוע בישראל ובה בעת החל להשקיע בקולנוע מקומי ולהגיש לצופה הישראלי ממיטב היצירה הקולנועית הישראלית העכשווית. מעורבותו בהפקת סרטים ישראליים הביאה למפנה בתעשיית הקולנוע בישראל. "ביקשנו להעניק לסרטים הישראליים את היחס שזוכים לו סרטים אמריקאיים; הפקנו עבורם פוסטרים גדולים והשקענו בפרסום. אבל בסופו של דבר חשוב שהקהל יאהב את הסרט. אני מכיר את הקהל היטב מגיל צעיר. ישבתי אלפי פעמים לצפות בסרטים יחד עם קהל – אני יודע מה אנשים אוהבים, באיזה חלק הם צוחקים, מתי בוכים ומתי מתרגשים".
אחת ההצלחות הראשונות היא הסרט "סוף העולם שמאלה" בבימויו של אבי נשר שיצא אל האקרנים בשנת 2004. באותה השנה הופקו גם הסרטים "אהבה קולומביאנית" של רשף לוי ו"ללכת על המים" של איתן פוקס וזכו להצלחה רבה. מאז הפיק אדרי עוד מאות סרטים, מהם סרטים שהגיעו להישגים בולטים בארץ ובעולם: "בופור" (2007) זיכה את הבמאי יוסף סידר בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר; "לבנון" (2009), בבימויו של שמוליק מעוז, זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה; ו"הערת שוליים" (2011), גם הוא בבימויו של סידר, היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר.
במקביל, אדרי המשיך להפיץ סרטים בין־לאומיים לבתי הקולנוע בישראל, בהם סרטים שזכו להצלחה רבה, כמו "הפסנתרן" של פולנסקי, "הזאב מוול סטריט" בכיכובו של לאונרדו די קפריו, ו"פייבלמנים" של סטיבן שפילברג.
אהבתו לקולנוע והרצון להגיש אותו לקהל נרחב ככל האפשר הביאו את אדרי להוביל כמה יוזמות לאומיות, אשר סחפו אל אולמות הקולנוע אלפים רבים של צופים: יום הקולנוע הכללי, אשר חל פעם בשנה מאז שנת 2013 ומאפשר לקנות כרטיס לכל סרט בעשרה שקלים, ויום הקולנוע הישראלי, החל גם הוא פעם בשנה מאז שנת 2014 ובו אפשר לקנות כרטיס לסרט ישראלי בעשרה שקלים. למען האזרחים הוותיקים, יזם אדרי בשנת 2012 חוק המקנה להם 50% הנחה בקניית כרטיס לסרט ישראלי בכל ימות השנה, ובשנת 2014 הוביל את המיזם "שלישי בשלייקס", המאפשר להם לקנות כרטיס לסרט בעשרה שקלים בלבד בכל יום שלישי. בשנת 2013 הקים אדרי, בשיתוף עם חברת הלוויין YES, את ערוץ הקולנוע הישראלי, שבו משודרים סרטים ישראליים ללא הפסקה. מאוחר יותר, החל הערוץ את שידוריו גם בחברת HOT.
על פועלו למען הקולנוע הישראלי קיבל הוקרות מגופים מכובדים, בהם פרס מפעל חיים בפסטיבל הסרטים בירושלים (2010), תואר דוקטור לשם כבוד מטעם המכללה האקדמית נתניה (2016), עמית כבוד של מוזיאון ישראל בירושלים (2019), פרס מפעל חיים מפסטיבל הסרטים בחיפה (2021) ופרס איגוד אמ"י למפעל חיים (2021).
משה אדרי פעיל מרכזי גם בתחום המוזיקה הישראלית. הוא ורעייתו פנינה אדרי הם הבעלים והמנהלים של חברות המוזיקה NMC והד־ארצי, להן קטלוג המוזיקה הישראלית העשיר ביותר בארץ ובו שירים מקוּם המדינה ועד היום. הם גם בעלי המותג הוותיק "פסטיגל" – מהפקות הבידור הגדולות בישראל לילדים ולנוער.
משנת 2015 משה עומד בראש אגודת הידידים של עמותת "אור למשפחות", התומכת בהורים שאיבדו את יקיריהם בשירות הצבאי ובפעולות טרור. במסגרת זו, ובמיוחד לאחר אירועי שבעה באוקטובר, הוא מושיט יד, מארח את המשפחות באולמות הקולנוע שבבעלותו ומזמין אותן לאירועי תרבות. בשנת 2021, במסגרת עמותת "גדולים במדים", העוסקת בשילוב חיילים עם מוגבלויות בצה"ל, אימץ משה יחידת חיילים על שם אחיו לאון ז"ל, ומאז ממשיך ותומך בה באופן קבוע. בשנת 2005 נרשם משה אדרי, במעמד נשיא המדינה, בספר יקירי קרן לב"י (הקרן לביטחון ישראל) כאחד מיזמי הקרן.
"כששואלים אותי מה הסיפור שלי אני אומר – סעו לסוף העולם שמאלה, תגיעו לדימונה, תראו את 'סינמה פרדיסו' ואחר כך תחזרו לסינמה סיטי. בדימונה אני ואחי לאון התחלנו לחלום, ואני חושב שבסופו של דבר, בעזרת התמדה, נחישות ואמונה – הגשמנו את החלום", מסכם אדרי, "עכשיו נותר לי רק להביא את האוסקר האמריקאי לארץ".