חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשע"ד בתחום האומנות.
מיכל נאמן – ציירת ומרצה לאמנות – היא מהאמניות הבולטות בישראל בארבעת העשורים האחרונים. עבודותיה עוסקות במגוון רחב של נושאים ובהם זהות לאומית ודתית, הקשר למקורות ולאלוהים, מגדר ומיניות, ריבוי זהויות, הפער בין דימוי לַכיתוב שהוא מקבל עליו, וכן הצבעים ומשמעויותיהם. היא יצרה שפה ציורית-חזותית ייחודית המשלבת משפטי טקסט ביצירה ומציגה אותם בהקשר חדש, וכן פיתחה טכניקה אישית ליצירת עבודות רב שכבתיות.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' פנחס כהן גן, יו"ר, גב' שרה ברייטברג סמל, פרופ' רות לורנד
פרופ' מיכל נאמן החלה את פעילותה באמנות בשנות השבעים, בתקופת האמנות המושגית, המחשיבה את הצד הרעיוני של האמנות על פני מיומנויות טכניות מסורתיות. תקופה רדיקלית זו, על תובנותיה, עומדת בבסיס היצירה שלה מאז ועד היום, והיא הולידה את אחד מגופי היצירה היחודיים, החידתיים והמקוריים ביותר באמנות הישראלית.
עבודותיה של נאמן מעלות שאלות פילוסופיות וקיומיות, והן עשירות בציטוטים מתחומי ידע מגוונים, "גבוהים" ו"נמוכים". אך למרות ההתכוונות האינטלקטואלית של היוצרת, היא משכילה לברוא ליצירות חיים נסתרים משל עצמן ובכך הן הודפות את התבונה שמוליכה אותן וחושפות תחתיה מיתוס ומאגיה. שתי המערכות – התבונית והמאגית – מלוות את עבודתה מראשיתה ועד היום.
ביצירתה של נאמן, דימויים חזותיים נמצאים במאבק מתוח עם שפה כתובה ויוצרים עולם שסוע מתוכו, לא יציב ובעל פוטנציאל אלים, שמתחזה לעולם מובנה. התמונות רוויות בהמצאות חזותיות, בהומור ובפרדוקסים, אך אלה יוצרים פיצול, אימה וחרדת גורל.
המפתח להתגבשות השפה המיוחדת של מיכל נאמן עד אמצע שנות התשעים היה פירוש מרחיק לכת של הקולאז', טכניקת ציור שנולדה עם המודרניזם. בטכניקת הקולאז' הודבקו על מצע הציור פריטים שונים מן החוץ והשתלבו בו. אצל נאמן החיתוך, האיחוי והשסע בין דימויים ולשון הפכו מאמצעי טכני לדרך לחשיפת אמִתות על אודות האמנות והעולם.
בראשית דרכה, בעבודות הקולאז' של שנות השבעים, נאמן יצרה – או שאלה מן החוץ – את בסיסו של עולם הדימויים שלה, יצורים כפולי פנים ומתעתעים שהתפתחו והשתנו לאורך השנים: הדג ציפור, דימוי מיתי המאחד מים ושמים; גדי בחלב אמו, הבסיס המצמרר של האיסור המקראי; השפן ברווז ששימש את ויטגנשטיין בספרו "חקירות פילוסופיות" לדיון במגבלות התפישה. בשנים אלו השתמשה לראשונה בעבודותיה בתבניות הדקדוק העברי, כגון העיסוק באות ה' העברית: בהוראתה כה' הידיעה, בהוראתה האלוהית ובהוראתה הנקבית. ההוראות השונות מתחלפות ביניהן בעבודות, הנקבה עשויה להיקרא כאלוהית והאלוהים כנקבי.
נאמן הייתה מהאמנים הראשונים בישראל שהעלו ביצירתם נושאי מגדר, בין השאר באמצעות בחינת יחסה של השפה העברית לבניית זהות מינית. היא גם מהראשונים שהעלו שאלות תיאולוגיות ביצירה באמצעות השפה. השיבוש של "אדוני צבאות", אחד משמות האלוהים, ל"ה' צבעים", שם שמחליף צבא בצבע, באמנות, התפתח למוטיב מרכזי בציור שלה.
בשנת 1974 יצרה את "העיניים של המדינה", מיצב על חוף ימה של תל אביב. בעבודה זו ציטטה חייל מלוחמי הקרב הקשה על החרמון שאמר: "אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה". העתקת הסיסמה מהחרמון אל חוף הים התיכון תועדה בתצלום והייתה לאחת העבודות הפוליטיות הידועות של האמנות המושגית בישראל.
בשנות השמונים פנתה לציור שהתנער ממסורת הציור המודרני הטהור, כעין "ציור מושגי", שהמשיך את הקולאז' בדרך ציורית לקונית ויצר מראה של חידת ציור גרפית.
באמצע שנות התשעים חל שינוי דרמטי בציור של נאמן, שינוי המורגש ביצירתה גם היום. את פעולת החיתוך דמוית הקולאז' החליפה פעולה של כיסוי ועיטוף פני השטח של הציור ברצועות נייר דבק. כך נוצר ציור אבסורדי, ציור מסכה, כיסוי שמכסה על ציור מוסתר, בלתי נראה או אולי לא קיים – מכסה על הריק. המהלך הציורי הנוכחי, שהוא מהלך פורמלי, לכיד, עקבי, מייצר מצב של "הסתר פנים", של התגלות המבוששת לבוא. הפורמלי הופך לפטאלי.
פרופ' נאמן מלמדת במדרשה לאמנות בבית ברל מאז 1977. היא העמידה דורות של תלמידים הרואים בה מורת דרך לחשיבה נועזת ולא שגרתית על אמנות. השפעתה ניכרת על התפתחות האמנות בישראל.
על כל אלה מצאה הוועדה את פרופ' מיכל נאמן ראויה לקבל את פרס ישראל.
קורות חיים
מיכל נאמן – ציירת ומרצה לאמנות – היא מהאמניות הבולטות בישראל בארבעת העשורים האחרונים. עבודותיה עוסקות במגוון רחב של נושאים ובהם זהות לאומית ודתית, הקשר למקורות ולאלוהים, מגדר ומיניות, ריבוי זהויות, הפער בין דימוי לַכיתוב שהוא מקבל עליו, וכן הצבעים ומשמעויותיהם. היא יצרה שפה ציורית-חזותית ייחודית המשלבת משפטי טקסט ביצירה ומציגה אותם בהקשר חדש, וכן פיתחה טכניקה אישית ליצירת עבודות רב שכבתיות.
מיכל נאמן מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, המוזיקאי יוסי מר-חיים, והיא אם ליונתן.
לימודים והשתלמויות
1956 תואר בוגר ברוקחות (בהצטיינות), מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה
1958 תואר מוסמך ברוקחות, מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה
1961 תואר דוקטור בפרמקולוגיה, בית החולים סיינט מרי, לונדון, בריטניה
1968 דיפלומה באימונולוגיה, מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה
תפקידים בארץ
1969–1976 חברת סגל במחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל אביב (מ-1975 בדרגת פרופסור)
1977– פרופסור במחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ-2003 פרופסור אמריטוס)
1983–1986 ראש המחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים
2002–2004 נשיאת האגודה הישראלית למדעי העצב והמוח
תפקידים בחו"ל
1961–1969 מרצה לפרמקולוגיה, בית החולים סיינט מרי, לונדון, בריטניה
1976–1977 חוקרת בכירה, המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), מרילנד, ארה"ב
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1983 מופקדת הקתדרה ע"ש סטורץ' למחקר פרמצבטי
1987 מופקדת הקתדרה ע"ש דויטש למחקר פסיכו-פרמקולוגי
2000 פרס קיי למחקר, האוניברסיטה העברית בירושלים
2003 הפרס הראשון על פיתוח תרופה לטיפול באלצהיימר, האגודה האמריקנית להזדקנות
מפעל חיים
"כשהייתי ילדה, השכן של משפחתי מת בגיל צעיר מדלקת ריאות", מספרת פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין. "כולם אמרו שאין מה לעשות נגד זה, ואני התקשיתי להשלים עם העובדה שיש מחלות שאין להן טיפול. שאלתי את עצמי איך מפתחים תרופות, וכשהסתכלתי באנציקלופדיה בערך 'פרמקולוגיה' הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי".
היא נולדה באוסטריה ב-1935, ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחה משפחתה להגר לבריטניה. אף על פי שהיתה תלמידה מצטיינת, נאלצה להיאבק על זכותה ללמוד מדעים, משום שמנהליה סברו כי אלה אינם מקצועות לאישה. על אף האפליה נגד נשים ויהודים התקבלה וינשטוק לבית ספר לרפואה, אך ויתרה על הלימודים כשהצליחה להתקבל לאחד משני בתי הספר לרוקחות שהיו אז בבריטניה. היא התמקדה במסלול מחקרי העוסק בתכנון תרופות, סיימה את לימודיה בהצטיינות והמשיכה לתואר שני, שבו חקרה פעילות אנזימטית בגוף.
ללימודי התואר השלישי היא עברה למחלקת פרמקולוגיה בבית החולים סיינט מרי, וקיבלה מלגה מחברת תרופות לחקר אופיאטים (חומרים משככי כאב). "הוכחתי במחקרי כי משככי כאבים כמו מורפין בעלי מבנה כימי שונה פועלים באותו מנגנון, משום שפעילותם נחסמת באמצעות אותו מינון של נוגד אופיאט הפועל על הקולטן האחראי לשיכוך כאבים. ממצאים אלה סללו את הדרך לגילוי חומרים טבעיים המצויים בגוף שמפעילים אותם קולטנים ומשפיעים על תחושת הכאב".
וינשטוק המשיכה לעבוד בסיינט מרי לאחר הדוקטורט ונישאה לרופא ד"ר ארנולד רוזין. ב-1969 עלו לארץ. היא התקבלה למחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והמשיכה בעבודת המחקר בעודה מגדלת ארבעה ילדים. מחקריה התמקדו בתרופות למחלות קרדיו-וסקולריות מסוג חוסמני בטא אדרנרגיים. בעבודתה גילתה כי תרופות החוסמות קולטנים מסוג בטא עשויות לחסום גם קולטנים לסרוטונין, גילוי שתרם להבנת מנגנון פעילותן של תרופות נגד דיכאון.
ב-1977, לאחר שנת שבתון שבה שימשה פרופסור אורחת ב-NIH בארה"ב, הצטרפה לבית הספר לרפואה בירושלים, שם החלה לחקור כיצד חומרים אופיאטיים גורמים לדיכוי נשימה. היא הבינה כי הם מקטינים שחרור של אצטילכולין בתאי מרכז הנשימה בגזע המוח. לכן נתנה מורפין יחד עם פיזוסטיגמין המעכב את פעילותו של כולין-אסטראז, ומונע פירוקו של אצטילכולין. הטיפול ביטל את דיכוי הנשימה ושיפר את יעילות הטיפול בכאבים. היא פיתחה נגזרות יציבות של פיזוסטיגמין בעלות רעילות נמוכה על מנת לסייע להשלמת הטיפול בכאבים. "גילינו כי החומרים האלה לא פעילים בגזע המוח, כפי שרצינו, אבל הם כן היו פעילים בהיפוקמפוס ובקליפת המוח הקדמית", היא אומרת. "ב-1984 נתקלתי במאמר שדיווח על הקשר בין ירידה באצטילכולין בהיפוקמפוס ובקליפת המוח ובין פגיעה בזיכרון ובתפקוד הקוגניציה במחלת אלצהיימר. הבנתי שיש לי פתרון, כי עד אז לא היה ידוע על מעכב כולין-אסטראז שפעיל רק באזורים מסוימים של המוח. בניסויים נוספים ראינו כי אחד החומרים שפיתחנו אכן שיפר את מצב הזיכרון בחיות מעבדה". ב-1986 רשמה האוניברסיטה העברית פטנט על התרופה, והיא נמכרה לחברת סאנדוז השווייצית (כיום נובארטיס), המשווקת אותה כ"אקסלון" מסוף שנות ה-90.
במקביל למאמצים לשפר את ה"אקסלון", גילתה כי מינון נמוך של חומר נוסף שפיתחה, לדוסטיגיל, עשוי למנוע מראש את הפגיעה בזיכרון. היא רשמה פטנט על הגילוי, והתרופה החדשה נמצאת בניסויים קליניים מתקדמים.
וינשטוק-רוזין חקרה גם את השליטה העצבית על לחץ הדם ואת מנגנון העלאתו על ידי עודף מלח. היא פיתחה שני זנים של ארנבות – אחד בעל רגישות נמוכה ואחד בעל רגישות גבוהה של ההחזר ללחץ – והראתה כי רק בארנבות בעלות רגישות נמוכה התפתח יתר לחץ דם בעקבות תוספת מלח לדיאטה.
נוסף על פיתוח התרופות חוקרת וינשטוק-רוזין כבר שנים כיצד לחץ ומתח שחווה האם בעת ההיריון גורמים לצאצאיה הפרעות קשב וריכוז וירידה בתפקוד בשעת לחץ. "חקרנו אילו הורמונים מפרישה החולדה ההרה בעת עקה (סטרס), וכיצד הם משפיעים על העובר וגורמים לשינויים בהתפתחותו. כיום אנו רואים השפעות כאלו גם אצל נשים ובודקים דרכים למנוע אותן".
וינשטוק-רוזין הדריכה עשרות תלמידי מחקר, רבים מהם הגיעו לעמדות מובילות באקדמיה ובתעשייה. כמו כן היא לימדה במשך השנים תלמידי רוקחות, רפואה ורפואת שיניים.
"בחרתי ללמוד במקומות הנכונים, והתברכתי בשתי התכונות החשובות לחוקר – סקרנות וסף תסכול גבוה", מסכמת ויינשטוק-רוזין. "עם ההכשרה המתאימה והתכונות האלה, כשאתה מאוד רוצה להבין כיצד משהו עובד, תמצא בסוף את הפתרון".
פרסומים נבחרים
-
- 1964 Quantitative studies of the antagonism by nalorphine of some actions of morphine-like analgesic drugs. British Journal of Pharmacology (with B.M Cox)
- 1971 Relationship between blocking antibody titres and symptomatic relief in hay-fever subjects treated with allpyral. International Archives of Allergy and Immunology (with M.S Starr)
- 1977 Blockade of 5-hydroxytryptamine receptors in the central nervous system by β- adrenoceptor antagonists. Neuropharmacology (with C. Weiss and S. Gitter)
- 1978 Cardioselectivity as a function of molecular structure in β-adrenoceptor blocking agents of the l-(para-substituted aryloxy)- (isopropylamino) propanol type. Journal of Medicinal Chemistry (with M.J. Erez and G. Shtacher)
- 1983 Physostigmine antagonizes morphine-induced respiratory depression in human subjects. Anesthesiology (with I. Snir-Mor, M. Bahar and J.T. Davidson)
- 1986 Pharmacological activity of novel anticholinesterase agents of potential use in the treatment of Alzheimer's disease. Advances in Behavioral Biology (with M. Razin, M. Chorev and Z. Tashma Z)
- 1986 Effects of prenatal stress on vulnerability to stress during development and at adulthood. Physiology & Behavior (with E. Fride E, Y. Dan and others)
- 1991 Relationship between baroreflex sensitivity, renin suppression and natriuresis in salt sensitive rabbits. Journal of Hypertension (with M. Borosh, O. Kafri and G. Kaczmarczyk)
- 1993 Low baroreflex sensitivity predisposes to salt-sensitive hypertension in the rabbit. American Journal of Physiology (with M. Borosh)
- 1995 The pharmacotherapy of Alzheimer's disease based on the cholinergic hypothesis: An update. Neurodegeneration
- 1997 Does prenatal stress impair coping and regulation of the hypothalamic-pituitary-adrenal axis? Neuroscience & Biobehavioral Reviews
- 1999 Selectivity of cholinesterase inhibition: Clinical implications for the treatment of Alzheimer’s disease. CNS Drugs
- 2001 Alterations induced by gestational stress in brain morphology and behaviour of the offspring. Progress in Neurobiology
- 2006 The role of prenatal stress in the programming of behaviour. In: Perinatal Programming: Early Life Determinants of Adult Health and Disease (book chapter)
- 2008 The long-term consequences of prenatal stress. Neuroscience & Biobehavioral Reviews
- 2011 Ladostigil prevents age-related glial activation and spatial memory deficits in rats. Neurobiology of Aging (with L. Luques, T. Poltyrev and others)