חזרה לרשימה
מקבל פרס ישראל לשנת תש"ס בתחום חקר המקרא.
מנחם הרן – פרופסור אמריטוס למקרא באוניברסיטה העברית, מבכירי חוקרי המקרא בארץ ובעולם – נולד בסוף 1924 במוסקבה, ועלה ארצה עם משפחתו ב-1933.
פרופ' שרה יפת, יו"ר, פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין, פרופ' ישעיהו מאורי
פרופ' מנחם הרן, מן החוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מבכירי חוקרי המקרא בארץ ובעולם, ועבודתו נוגעת בתחומים רבים של חקר המקרא המודרני.
מוקד מרכזי במחקריו של פרופ' הרן הוא חקר הפולחן הישראלי והמוסדות הדתיים בתקופת המקרא. פרופ' הרן בחן נושאים אלו על יסוד הטקסטים המקראיים, ובמרכזם הספרות הכוהנית שבתורה, ועל רקע ספרות המזרח הקדום ומוסדותיו. מחקריו נסבו הן על המרכיבים השונים של הפולחן – המקום, הזמן, המשתתפים והפעולות – והן על עקרונותיו, קווי אופיו ומשמעותו הדתית והחברתית. הרן הדגיש את קדמותו של המקור הכוהני בתורה, את היותו נובע מהוויית החיים של ימי הבית הראשון.
פרופ' הרן חקר לעומקם גם מגבשים אחרים בספרות המקראית, ובהם הספרות ההיסטורית וספרות הנבואה. את עיקר תשומת הלב הפנה הרן לשאלת חיבורם ודרך התהוותם של הספרים השונים – ספרי ההיסטוריה המוקדמים והמאוחרים מצד אחד וספרות הנבואה מצד שני, ובעיקר הספרים ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל ועמוס. כמו כן הקדיש פרופ' הרן מחקרים חשובים לחקר תולדות ישראל בתקופת המקרא, לתולדות האמונה המקראית ואף לתולדות הפרשנות.
בשנים האחרונות פרופ' הרן מתמקד בשאלת התהוותה של האסופה המקראית. בספרו האחרון, "האסופה המקראית", הוא עומד על תהליכים שהביאו למעבר ממצב של ספרות חיה לקאנון מגובש בן כ"ד ספרים. תוך ניתוח סוגיות קשות בספרות המקראית והבתר-מקראית הגיע פרופ' הרן למסקנות מקוריות על דרך התהוות הקאנון.
בצד אלה עסק פרופ' הרן גם בעניינים הנוגעים לריאליה של הכתיבה, ותרם תרומה חשובה להבהרת צורתם ודרך כתיבתם של ספרי המקרא בשלבים השונים של התפתחות התרבות החומרית.
פרופ' הרן הוא נציג מובהק של השיטה הפילולוגית-ההיסטורית בחקר המקרא, והוא קנה לו מעמד מרכזי בחקר המקרא הבינלאומי. הוא היה חבר-אורח במוסדות מחקר נודעים והוזמן להרצות באוניברסיטאות חשובות ברחבי העולם, והוא חבר במוסדות בינלאומיים בתחום חקר המקרא.
פרופ' הרן היה שותף להקמתם של חוגים למקרא באוניברסיטאות בישראל. הוא העמיד תלמידים הרבה והשפיע על ההתפתחות של מחקר המקרא בישראל ועל מעמדו של חקר המקרא בעולם האקדמי.
על כל אלה ראוי פרופ' מנחם הרן לקבל את פרס ישראל לשנת תש"ס בתחום של חקר המקרא.
מנחם הרן – פרופסור אמריטוס למקרא באוניברסיטה העברית, מבכירי חוקרי המקרא בארץ ובעולם – נולד בסוף 1924 במוסקבה, ועלה ארצה עם משפחתו ב-1933.
נשוי לד"ר רעיה הרן לבית טברסקי, ולהם בן ובת ושלושה נכדים. הבן, משה יוסף שי הרן, הוא פרופסור למתמטיקה בטכניון. הבת, ד"ר טלי הרן, היא מרצה בכירה להנדסת חלבונים בטכניון.
1943–1947 מ"א במקרא, בספרות עברית ובגיאולוגיה, האוניברסיטה העברית
1947 לימודים מתקדמים בדרופסי קולג', פילדלפיה
1952–1956 דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית (המדריך: פרופ' יחזקאל קויפמן)
1954 אסיסטנט בחוג למקרא, האוניברסיטה העברית
1958 מרצה, שם
1962 מרצה בכיר, שם
1966 פרופסור חבר למקרא, שם
1972 פרופסור מן המניין בקתדרה על שם יחזקאל קויפמן, שם
1968–1972 ראש החוג למקרא, שם
1957–1962 הקמת החוג למקרא באוניברסיטת תל אביב ועמידה בראשו
1976–1979 הקמת החוג למקרא באוניברסיטת חיפה ועמידה בראשו
1964 פרופסור חבר אורח לשפות ולספרויות של המזרח הקדמון, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
1973 אורח הפקולטות ללימודי המזרח ולתיאולוגיה, אוניברסיטת קיימברידג'
1980 אורח בוולפסון קולג' ובמרכז ללימודים עבריים מתקדמים, אוקספורד ופרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו
1986 פרופסור מחקר במדעי הרוח, אוניברסיטת ויסקונסין, מדיסון, וחבר-אורח בקולג' סנט ג'והן, קיימברידג'
1988 חבר-אורח בקלייר-הול, קיימברידג'
1956–1957 מזכיר מערכת "תרביץ", רבעון למדעי היהדות
1980–1986 חבר המערכת, שם
1960–1968 עורך משנה ב"אנציקלופדיה המקראית"
1968–1971 עורך יועץ ב"אנציקלופדיה יודאיקה"
1974–1978 יו"ר חוג העיון בתנ"ך בבית נשיא המדינה
1982–1985 עורך ראשי ב"אנציקלופדיה עולם התנ"ך"
1981 חבר כבוד ב"חברה לחקר המקרא" (SOTS) בבריטניה
1989 חבר קבוע (Life Member) בקלייר הול, קיימברידג'
1990 חבר מתכתב באקדמיה האמריקאית למדעי היהדות (AAJR), ניו יורק
1996 חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
1996 דוקטור לשם כבוד בהיברו יוניון קולג', ירושלים-סינסינטי
1998 פרס ביאליק לחכמת ישראל של עיריית תל אביב על הספר "האסופה המקראית"
מוזמן לסימפוזיונים מדעיים בינלאומיים, לקונגרסים של חוקרי המקרא ושל מזרחנים ולהרצאות אורח באוניברסיטאות בארץ ובעולם. בשנת 1996 הוצא לכבודו ספר יובל בהשתתפות מיטב חוקרי המקרא בארץ ובעולם.
עברית ותנ"ך למד מנחם הרן בחשאי במוסקבה. אביו, משה דימן, ואמו, פניה רחל לבית דוליצקי ונצר למשפחה חב"דית מיוחסת, שכרו לבנם היחיד מנחם מורה פרטי לעברית. זה לא היה עניין של מה בכך במוסקבה שתחת שלטון הבולשביקים, ובוודאי לא לפקיד בכיר שנטיותיו היו ציוניות ושביקש רשיון לו ולמשפחתו להגר לפלשתינה. בסופו של דבר, הצליחה המשפחה להשיג את היתר היציאה, ובחורף של שנת 1933 הגיעה באנייה רוסית לחוף יפו. מנחם הרן זוכר את הנוסעים עומדים כל אותו הלילה על הסיפון ומצפים במתח לראות את חוף הארץ. אחר כך, כשירדו מן הסירה שהובילה אותם אל החוף, יצאו העולים במחול. משפחת דימן התיישבה בתל אביב הקטנה, ועל אף קשיי הקיום נקלטה היטב והתערתה בארץ.
"הייתי דבוק למקרא עוד במוסקבה" – אומר פרופ' הרן על עיסוקו רב-השנים וההישגים בחקר המקרא. ואולם כתלמיד בגימנסיה "הרצליה" ואחר כך באוניברסיטה שעל הר הצופים עוד לא היו הדברים מחוורים ומוחלטים כל כך. ב"הרצליה" למד הרן שנה אחת במגמה הריאלית, אבל נמשך למגמה הספרותית ועבר אליה. באוניברסיטה אפשר היה באותן השנים לבחור כמעט בכל צירוף של מקצועות, ולכן החל מנחם הרן ללמוד לתואר הראשון דאז, ה-מ"א, מתמטיקה וגיאולוגיה ומדעי היהדות: תנ"ך, ספרות עברית והיסטוריה. בשיעורים באוניברסיטה ישבו יחדיו תלמידים חדשים עם ותיקים. מוריו של הרן היו מאבות האוניברסיטה הירושלמית, ובהם ההיסטוריון קלויזנר וחוקרי המקרא סגל וקאסוטו. הלימודים לא היו מסודרים במיוחד. המרצים לימדו את מה שכבר פרסמו. לסטודנטים לא ניתנו קורסים מסודרים של מבואות, לא עמדו לרשותם כלי עזר, וכמעט לא נערכו בחינות מעבר. זאת הייתה הסיבה שכאשר סיים את לימודיו בגיאולוגיה, בתנ"ך ובספרות עברית ראה מנחם הרן צורך עז לצאת אל מעבר לים ולהתוודע לאווירה אקדמית אחרת. הוא עשה זאת בדרופסי קולג' בפילדלפיה.
אבל עוד קודם לכן, הוא מספר, כאשר דילג וקרטע בין המקצועות השונים שלמד, הגיע למסקנה שאת התרומה הממשית שלו למדע יוכל לתרום בחקר המקרא. המעגל שנפתח במוסקבה, והוא אז ילד קטן, נסגר בירושלים, כשכבר היה מלומד צעיר.
שנות לימודיו הראשונות באוניברסיטה היו השנים האחרונות של ערב הקמת המדינה. מנחם הרן התגייס ל"הגנה", והיה קצין סיירים. באמתלה של סיורי שטח במסגרת שיעורי הגיאולוגיה סייר במשימות של ריגול ומיפוי בכפרים הערביים בסביבות ירושלים.
החלטת העצרת הכללית של האו"ם על הקמת המדינה מצאה את הרן בפילדלפיה, הרחק מחבריו ל"הגנה". הוא שמע בנכר על נפילתם של כמה מהם בקרבות, והחליט לקטוע את לימודיו באמריקה. הוא נסע לניו-יורק ונרשם להפלגה ארצה. בתחילת 1948 שב לארץ והתגייס לצבא. הוא שירת כקצין מטה לתפקידים מיוחדים בחיל האוויר וכקצין מודיעין. לימים, בשירות המילואים שלו, ימלא מנחם הרן תפקיד של קצין קישור לאנשי האו"ם בגבול עם סוריה.
בשנת 1952 חזר מנחם הרן לאוניברסיטה ללימודי הדוקטורט שלו. עד מהרה זכה ב"פרס ורבורג", והיה לתלמיד מחקר. רושם גדול עשה עליו באותה תקופה המלומד וחוקר האמונה המקראית יחזקאל קויפמן. הוא דימה כי ימצא אצלו את גאולתו האקדמית, על כן עשה את עבודת הדוקטור שלו בפיקוחו, אף כי תוך חילוקי דעות על שיטות המחקר.
כל ימיו באקדמיה חיפש פרופ' מנחם הרן בקדחתנות ובנחישות אחרי האמת המדעית שלו ולא נרתע מאיש. הוא לא הלך מעולם בעיניים עצומות אחרי מוריו, גם אם נחשבו למאורות האוניברסיטה. "האמת היא קשה ואפילו אכזרית" – הוא מסביר את שיטתו כתלמידם של אחרים וכחוקר בעל שם עולמי – "לא הלכתי אחרי הפשרות בענייני ביקורת המקרא שהציעו כמה מן המורים. מיד כשהתחלתי ללמוד מקרא בצורה ביקורתית ספגה אותי שיטת ביקורת המקרא ומִגנטה אותי כליל".
המחלוקת האקדמית של הרן עם קויפמן הייתה מחלוקת לשם שמים. "הלכתי בדרך אקדמית משלי, וכך התרחקתי משיטתו, אף שעם כמה מיסודותיה אני מסכים. אני הפעלתי כלי מחקר אחרים וראייה אחרת." מנחם הרן היה האיש הקרוב ביותר לקויפמן הערירי, שהתגורר ליד ביתה של משפחת הרן בירושלים. קויפמן מינה את הרן למנהל העיזבון שלו, והרן ערך גם את ספר היובל לכבודו של גדול חוקרי האמונה הישראלית, ובשנת 1968 נתמנה לפרופסור בקתדרה על שמו של יחזקאל קויפמן.
בשנת 1956 הוכתר מנחם הרן בתואר דוקטור. השנים שלאחר מכן עד שקיבל משרה מלאה באוניברסיטה, היו קשות ומפרכות. "שנה אחת" – הוא נזכר – "לימדתי בשישה מוסדות שונים. התרוצצתי בין תל אביב, שבה גרתי אז, לבין ירושלים וחיפה. עבדתי שעות רבות מאוד עד שעם ארוסתי, לימים אשתי, לא הייתי נפגש אלא לפגישות חטופות בבית קפה ליד התחנה המרכזית". אבל גם באותם ימים לא נטש מנחם הרן את מחקריו. הם בערו כאש בעצמותיו. באותם ימים חקר את סדר התפילות של השומרונים. כוהן שומרוני, שהיה יוצא ובא בין שכם לחולון, היה מביא לו כתבי יד, ועליהם ביסס מחקר חשוב שלו על יצירתו של אחד הפייטנים השומרוניים מלפני כשבע מאות שנים.
פרופ' הרן הוא היום בכיר חוקרי המקרא בארץ ומן הנודעים בעולם. הוא חקר את נושאי היסוד של חקר המקרא תוך שהוא מעמיק במיוחד בתהליכי ההתהוות של הספרות המקראית ובשלבי היסוד של המוסדות הפולחניים בתקופת המקרא. הוא עסק גם בתולדות עם ישראל בתקופה המקראית ובתולדות האמונה הישראלית הקדומה. ספרו של הרן על המקדשים ועל עבודת הקודש בישראל הקדומה (באנגלית) הוא מספרי היסוד של מדע המקרא המודרני באוניברסיטאות בעולם. הספר הזה, המסכם את חידושיו של הרן במחקריו הראשונים, יצא ב-1978 בהוצאת הספרים של אוקספורד וחזר ונדפס במהדורות חדשות (ב-1985 וב-1995) בארצות הברית. לפי שיטתו של הרן עולמה של הכהונה בתקופת המקרא "הוא אכן עולם הרמוני עם שלמות סימטרית לא רגילה".
בשנים האחרונות הוא בוחן את התהוות האסופה המקראית ואת דרכי הכתיבה ומלאכת הספר בתקופה העתיקה. את תפיסתו ואת חידושיו הוא מרכז ביצירתו המונומנטלית על האסופה המקראית. בחלק הראשון, שכבר ראה אור, הוא בוחן את מושגי היסוד הקשורים בהבנת הקנוניזציה של מקרא. החלק השני (הקרוב לסיומו) מוקדש לתהליך הקנוניזציה של המקרא בהתגלמותו ההיסטורית. בכל מחקריו הרן מבקש "למצוא תשובות לשאלות קשות של ביקורת המקרא לגבי הסדר ההיסטורי של המקורות של כתבי הקודש ותהליכי ההתהוות של האסופה המקראית".
כמי שעמד על ערשם של חוגים חדשים למקרא באוניברסיטאות בארץ וכמרצה מבוקש באוניברסיטאות בעולם, רוב החוקרים ומורי האוניברסיטה בתחום המקרא בארץ כיום הם תלמידיו של מנחם הרן. "מורה באוניברסיטה" – הוא אומר – "צריך קודם כול לחדד את מוחם של תלמידיו ולעורר אותם לחפש את הדרך המדעית שלהם".
פרסם למעלה ממאתיים מחקרים בנושאי יסוד של חקר המקרא, מחשבת ישראל ותולדות ישראל. בולטים במיוחד מחקריו על התהוות הספרות המקראית והמוסדות הפולחניים בתקופת המקרא.
חיבר עשרות ערכים באנציקלופדיות מקצועיות והרצאות שנשא בכינוסים מדעיים פורסמו בדפוס.
ערך ספרי יובל לכבוד נ"ה טור סיני, יחזקאל קויפמן, דוד בן גוריון, ח"א גינזברג, והוא חבר במועצות של כתבי עת מדעיים.
