פרופ' מנחם ברינקר

פרופ' ניצה בן-דב, יו"ר, פרופ' יואב אלשטיין, פרופ' זיוה בן-פורת, פרופ' גלית חזן-רוקם

פרס ישראל בחקר הספרות מוענק לפרופ' מנחם ברינקר על תרומתו החשובה והיוצאת דופן לחקר תורת הספרות והספרות העברית. הודות לגישתו הבינתחומית המובהקת, המשלבת פילוסופיה, תורת-ספרות ותורת-פרשנות, העלה פרופ' ברינקר את הדיון העיוני בספרות לרמה שלא נודעה כמוה והנחיל לדורות של חוקרים ומבקרים אמות-מידה ביקורתיות שהשפיעו באופן מעמיק על ביקורת הספרות ועל מחקרה. 

ספרו הראשון, "מבעד למדומה: ייצוג ומשמעות ביצירה הבדיונית" (1980), הוקדש ברובו לנושא "קלאסי" של האסתטיקה – ייצוג המציאות בספרות ובאמנות – שהוזנח כמעט לגמרי בתורת הספרות הסטרוקטורליסטית ששלטה אז בעולם המחקר. העזתו של ספר זה להעלות מחדש שאלות ישנות-נושנות ולחפש להן תשובות חדשות תוך התחשבות בהישגי הפואטיקה החדישה והפילוסופיה האנליטית סייעה להרחיב את סדר היום של הדיונים בספרות ובאמנות אל מעבר לגבולות הצרים שנתחמו להם על ידי הפורמליזם והסטרוקטורליזם. בדיוניו בכמה מפרקי הספר, וכן גם בפרקי ספרו השני, "האם תורת-הספרות אפשרית?" (1988), שתורגמו לאגלית ולצרפתית, סקר ברינקר באופן ביקורתי את עבודתם של הבולטים שבאנשי התיאוריה הספרותית, ניהל רב-שיח עם כמה מגדולי החוקרים בעולם בתחומים של תולדות הספרות והאמנות והפילוסופיה וזכה להכרה בינלאומית. הבחנות אחדות שלו – כגון ההבחנה שבין ריאליזם כיצירת אשליה של דוֹמוּת-למציאות לבין ריאליזם כייצוג רציני של ממשות וכגון ההבחנה שבין מוסכמות אמנותיות לתחבולות אמנותיות – נידונו ברוב השפות האירופיות ונעשו מטבע עובר לחוקר בכל כתיבה על ספרות ועל אמנות.

מן השאלות הכרוכות בייצוג המציאות בספרות ובאמנות, ומשאלת ייחודו היחסי של ייצוג זה לעומת ייצוגים אחרים במדע, באידיאולוגיה ובתרבות, עבר ברינקר, בעיקר במאמרים שנוספו בספרו השלישי, "סובב ספרות" (2000), לדיון רחב יותר במהותם של הפרשנות הספרותית ושל תהליכי הקריאה, ההבנה וההערכה. הוא הצביע על הקשרים המדומים והממשיים שבין הדיונים בתורת הספרות ובתורת האמנות כתחומים מוגדרים של ידע שיטתי לבין השאלות המרכזיות הנשאלות בפילוסופיה של זמננו לגבי טיבם של הפרשנות והפרשן ומקומם בפעילות המדעית בכלל ובמדעי-הרוח בפרט. כתביו אלה מאפשרים לקורא העברי להתוודע מקרוב ובאורח מהימן אל הזרמים החדישים – "הפוסט-מודרניים" – במחשבת זמננו ואל גישתם לשאלות המסורת הפילוסופית.

במקביל לעבודתו הבין-תחומית בפילוסופיה ובתורת הספרות פרסם ברינקר סדרה של מחקרים בחקר הספרות עברית, והבולט שבהם הוא ספרו "עד הסמטה הטבריינית: סיפור ומחשבה ביצירת ברנר" (1990).  מונוגרפיה רחבת-יריעה זו מקיפה את יצירתו של אחד היוצרים המרכזיים בספרות העברית החדשה מכל צדדיה: סיפורת, ביקורת-ספרות ופובליציסטיקה. ברינקר מציע סיכום ביקורתי של המחקר הקודם על ברנר, ובנקודות חשובות אחדות הוא מציע תפיסה חדשה לגבי היחסים בין חיי ברנר לעולם הפיוטי שיצר ולגבי הזיקות בינו לבין הוגים ויוצרים מודרניים אחרים בספרות העברית ובספרות העולם. במרכז המחקר עומדת מודעותו העצמית של הסופר ליצירתו, לזמנו ולקהלו, ולפיכך הדיון כולו מתנהל תוך ויכוח עם העמדות הפוסט-מודרניות הקיצוניות המדברות על "מות המחבר". אף שמונוגרפיה זו מוקדשת לסופר יחיד, ברינקר מוסיף הארות תיאורטיות חשובות, כמו אלה הנוגעות במהותה של כנות בעבודתו של אמן או ביחסים שבין כתיבה אוטוביוגרפית לכתיבה בדיונית.

נוסף על מחקריו היה ברינקר פעיל בתחומים רבים של החיים הספרותיים בישראל. בשנים 1969–1970 ערך את השבועון הספרותי "משא", ובשנים 1978-1974 הקים וערך את הירחון לביקורת החברה והתרבות "עמדה". יוצרים ישראליים רבים בשירה, בסיפורת, בביקורת ובפובליציסטיקה החלו את דרכם בעיתונים אלה.

בסוף שנות השבעים תרגם וערך כרכים אחדים של כתבי סארטר בעברית, ובשנות השמונים ערך שתי סדרות ספרים בהוצאת "כתר", הראשונה שבהן, "יצירה ויוצרה", הביאה מבחר מאמרים על יוצרים ועל יצירות מופת בספרות העולם (הומרוס, סופוקלס, שקספיר, טולסטוי ודוסטוייבסקי), ובכך נועדה להעלות את רמת ההוראה של הספרות הכללית והעברית בישראל. בסדרה השנייה, "מעו"ף" (מחקר, עיון ופרשנות), פורסמו כעשרים ספרים של חוקרים מישראל ומן העולם, ולראשונה תורגמו לעברית ביזמתו ובעריכתו הכללית של ברינקר כתבים מאת סארטר, פוקו, גומבריך, בארת, קורט לווין, קליפורד גירץ, סמואל בקט ואחרים.

נוסף על עבודתו כחוקר, כמבקר, כעורך וכמתרגם השתתף מנחם ברינקר כפובליציסט וכ"אינטלקטואל מעורב" באורח פעיל בחיים הציבוריים בישראל. לאחר שנלחם במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים, נמנה עם מייסדי תנועת השלום הישראלית, הרבה לכתוב בשאלות הציונות והפוסט-ציונות, החינוך היהודי והחינוך ההומניסטי הכללי, והשתתף בוויכוחים חשובים אחרים בישראל.

בעשרות שנות הוראה בסמינר הקיבוצים, באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים העמיד מנחם ברינקר מאות – אולי אלפים – של תלמידים הזוכרים את שיעוריו לטובה. כמו כן הדריך עשרות עבודות מוסמך ודוקטור בפילוסופיה, בספרות עברית ובספרות כללית והושיט סיוע נדיב ורב-ערך לחוקרים רבים בראשית דרכם.

על כל אלה מוענק לפרופ' מנחם ברינקר פרס ישראל בחקר הספרות העברית והכללית לשנת תשס"ד. 

פרופ' מנחם ברינקר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים, מהמעמיקים ומהמשפיעים ביותר בין חוקרי הספרות העברית והכללית – נולד בשנת 1935 בירושלים.

פרופ' מנחם ברינקר הוא אב לשני ילדים, גדי וחגית.

לימודים והשתלמויות

1956 תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1960 תואר מוסמך בפילוסופיה (בהצטיינות), האוניברסיטה העברית בירושלים
1965–1966 השתלמות באוניברסיטת אדינבורו ובאוקספורד במסגרת מלגת "המועצה הבריטית"
1973 תואר Ph.D. באוניברסיטת תל אביב

"נולדתי בירושלים בשנת 1935", מספר פרופ' מנחם ברינקר את קורותיו בגוף ראשון, וממשיך: "אבי, שלום, היה פקיד במחלקת התברואה בעיריית ירושלים ולאחר מלחמת העצמאות – מנהל המחלקה, ואמי, חיה, הייתה עקרת בית. את בית הספר העממי סיימתי בשנת מלחמת העצמאות והמשכתי בתיכון שליד האוניברסיטה במגמה ההומנית. ב-1952 התגייסתי לצה"ל במסגרת הנח"ל, עם גרעין של 'מחנות העולים', וב-1954 הצטרפתי עם הגרעין לקיבוץ משגב עם. בקיבוץ הייתי חבר שבע שנים, ועבדתי בלול ובמטעים וכיהנתי כמזכיר הקיבוץ. בתקופה זו פרסמתי מאמרים בביקורת הספרות בכתב העת 'מבפנים' ובעיתון 'משא'".