מריומה קליין

בית השנטי במספרים

• דלתות בית השנטי פתוחות 24 שעות ביממה בלי צורך בהפניה רשמית או תקופת המתנה ובלי הגבלה על זמן השהייה.
• חלק מבני הנוער מגיעים באופן עצמאי ישירות מהרחוב ואחרים מופנים בידי הרשויות, בתי משפט לנוער, כפרי נוער, קורות גג, מחלקות רווחה ועוד.
• בית השנטי מסייע מדי שנה למאות בני נוער בסיכון וסכנת חיים המגיעים מכל רחבי הארץ ושכבות האוכלוסייה ומכל המגזרים, ללא הבדל דת, גזע ומין.
• כ־80 אחוזים מילדי בית השנטי מצליחים להשתלב בחברה כבוגרים עצמאים.
• כ־1200 ערכות קליטה ניתנות מדי שנה לנוער בסיכון ובסכנת חיים המגיע לבית השנטי.
• עד היום סייעה העמותה לעשרות אלפי בני נוער בגילי 14–21.
• העמותה מפעילה 2 בתים – בית השנטי בתל אביב וכפר הנוער בית השנטי במדבר, סמוך לשדה בוקר. בית שלישי צפוי להיפתח בשנת 2023 בירושלים.
• בסך הכול מעניק בית השנטי 360 מנות מזון ביום, כל יום, ולאורך כל השנה.

בית חם – ומעבר לכך

נוסף על היותו בית חם לילדים שבית הוריהם אינו יכול לשמש ביתם (זמנית או באופן קבוע), בית השנטי מעניק לילדים טיפולים הניתנים מעבר לשעות הלימודים.

• טיפול באמצעות בעלי חיים: בפינת החי הטיפולית בכפר הנוער "בית השנטי במדבר" ישנם עיזים, כלבים, תרנגולות, ברבורים, אמו, טווסים, צבים, סוסים ננסיים, דגים ועוד. בני הנוער פעילים בפינת החי ומקבלים על עצמם אחריות הכוללת טיפול, טיפוח, הזנה ותברואה לבעלי החיים.
• תרפיה בחקלאות: תרפיה המעניקה חוויה חיובית, מעצימה ומשקמת, המעודדת את בני הנוער להיות מודעים לסביבתם ולשמור על הטבע. המסע שעוברים בני הנוער מהרגע שהם מקבלים לידיהם זרע, דרך השתילה והטיפוח ועד לגדילה והצמיחה של הצמח – מחזק אצלם את תחושת המסוגלות.
• רכיבה טיפולית: בכפר הנוער "בית השנטי במדבר" הוקמה חוות סוסים טיפולית. חווה זו מעניקה טיפולים לילדי בית השנטי וכן לילדים נכים ובעלי מוגבלויות מאזור רמת הנגב. נוסף לכך החווה מאפשרת לילדי בית השנטי לקבל הכשרה כתומכי מדריכי רכיבה.
• הידרותרפיה: מרכז הטיפול ההידרותרפי ממוקם בכפר הנוער "בית השנטי במדבר", עבור בני נוער שעברו ילדות קשה וחלקם חיו ברחוב וחוו טראומות של נטישה, פגיעות מיניות ואלימות. התרפיה במים מסייעת בחיבור למקומות של רכות, מגע ושליטה מחודשת על גופם, על ידי מטפלים מוסמכים בעלי ידע בעבודה עם נוער במצוקה.
• מרכז יצירה ותעסוקה: מרכז למגוון חוגים למלאכת־יד המאפשרים לבני הנוער להיחשף ליצירה ולקבל הכשרה תעסוקתית במגוון מקצועות, כגון נגרות ועבודות עץ, מתכת, חשמל, אינסטלציה, גינון, ויטראז' ופסיפס, פיסול וציור, קדרות ועוד. המרכז ממוקם בכפר הנוער "בית השנטי במדבר", ובו כל נער ונערה בוחרים את החוג שבו הם רוצים להתמיד.
• שנטרפיה: פרויקט השנטרפיה מאגד בתוכו את כל החוגים, הטיפולים הסדנאות ופעילויות ההעשרה שמקבלים בני הנוער. כל אחד מהם בוחר לפחות שני חוגים שאליהם הוא מתחבר ומתמיד בהם. רשימת החוגים כוללת פסיכודרמה, גלישה, שייט, כדורגל, רכיבת אופניים, רכיבת סוסים טיפולית, עיצוב וחיטוב ועוד.
• שנים־עשר הצעדים: תוכנית המעודדת הפסקת שימוש בחומרים ממכרים ושינוי דפוסי חיים ממכרים. התוכנית היא אחת משיטות ההתערבות המובילות בבית השנטי ומגישה עזרה לבני הנוער, הן ברמה פרטנית מותאמת והן ברמה קבוצתית.
• מעגל הנתינה: בית השנטי מקנה לילדיו ערכי נתינה ועזרה לזולת. בכל חג הילדים אורזים ושולחים מארזי מזון לנזקקים מכל רחבי הארץ לפי רשימה שמתקבלת מלשכת הרווחה. הילדים מתנדבים ב"צער בעלי חיים", מנקים חופים ומשמחים חולים בבתי חולים וקשישים בבתי אבות.
• אמץ חייל: עבור ילדי בית השנטי הגיוס לצה"ל מהווה חלק חשוב וחיוני בתהליך השיקום והחזרה למסלול חיים נורמטיבי. בית השנטי רוכש עבור כל אחד ואחת מבני הנוער את הציוד הצבאי הדרוש ובבוקר הגיוס נציגי הילדים והצוות מלווים ללשכת הגיוס, כמשפחה אחת גדולה. במהלך השירות, הצוות מבקר, מלווה לטקסים, שולחים חבילות לבסיס ומחכה לבואם חזרה הביתה בסופי שבוע ובחגים. ילדי בית השנטי שנלחמו על חייהם עוברים תהליך טיפולי ייחודי שמעורר בהם את הרצון והמוטיבציה ללחום גם למען אחרים.

בתחילת שנות התיכון נסעה עם אימה לבוסטון, ארה"ב, ונרשמה לתיכון ברוקליין. "תוך זמן מאוד קצר הכרתי את חיי הרחוב בבוסטון", מספרת מריומה. "חייתי את הרחוב במשך כמעט שנתיים, בקור של בוסטון". כשהייתה בת 15 וחצי חזרה לארץ ובחרה ללמוד בפנימייה דתית בכפר סבא, אבל בילתה את רוב זמנה בחופי סיני ועבדה בקטיף מלונים. לאחר מכן השלימה את חוק לימודיה בתיכון חדש איילון בחולון. בסוף התיכון עברה פגיעה קשה ביותר. "כמעט בגיל שבע־עשרה עברתי אונס אכזרי מאוד ברחובות שבין תל אביב לבת ים. ניצלתי ממוות בנס".

"לפני הגיוס יצאתי לטיול לבדי, עם עצמי", מספרת מריומה. "הגעתי לנחל עמוד, למרגלות צפת, ופגשתי אישה בדואית שנתנה לי לאכול – לפני שהאכילה את הילדים שלה. היא הסבירה לי: 'קודם כול אורחים'. וזה אחד השיעורים הכי גדולים שלמדתי עד היום". בצבא שירתה בין היתר במרג' עיון במלחמת לבנון הראשונה ולאחר מכן עסקה בחינוך, תחילה כמורה למלאכת יד בבתי הכלא הצבאיים, ואחר כך מורה של מחזורי יחס ("בנות רפול"). "התחלתי להבין אז שבכוח של יצירה יש ריפוי", היא מסבירה.

לקראת סוף שירותה נכנסה להיריון לא צפוי. "חשבתי שעוד רגע אני יוצאת לטיול בעולם והולכת ללמוד, ואז אני מגלה על ההיריון הזה. אמרתי לעצמי: מריומה, עכשיו מה את עושה?" מריומה הכירה את חיי הרחוב כבר מנערותה וידעה היטב על המתרחש ברחובות ובכיכרות של תל אביב בלילה, ועל נערים שאינם רצויים בביתם בזמנים משפחתיים. במציאות הישראלית המזמנת חגים משפחתיים רבים וסגירה מוחלטת של הפעילות בערבי שבת במקומות רבים, הבדידות של מחוסרי משפחה מוכפלת שבעתיים. היא החליטה להכין סעודות של ערב שבת לנוער הרחוב. לצורך הסעודות נאלצה לאסוף בימי שישי משוק הכרמל את שאריות הסחורה שלא נמכרה. "לא היה אכפת לי מה חושבים עליי כשאספתי, רציתי שיהיה לילדים מה שלא היה לי; וגם הם היו לי כמשפחה".

המסגרת, שהחלה כאירוע של פעם בשבוע, התרחבה למקום מפלט גם לאורך ימות השבוע. בעקבות תגובתה של אחת המתארחות כי היא הרגישה במקום תחושת "שנטי" – הפכה המילה הזאת, שפירושה בהודית "אהבה ושלווה", לשמו של המקום. כמה חודשים אחר כך, כשילדה את בתה הראשונה, קראה לה מריומה בשם שנטי. "אחרי הרבה שנים התבוננתי בשם שנטי, וראיתי שיש בו אותיות המילה 'נטש', ובזה בדיוק אנו מתעסקים כאן".

"כשהייתי כמעט בת עשרים ואחת קרה מקרה מאוד משמעותי", מספרת מריומה. "לבית השנטי הגיעה בחורה שעברה אונס באזור הדולפינריום. התיישבתי איתה והיא סיפרה לי מה היא עברה. באותו רגע החלטתי לשתף גם אותה במה שאני עברתי. עד אז תמיד המשכתי הלאה ולא עצרתי רגע כדי להסתכל על מה שעברתי. זו הייתה הפעם הראשונה שחלקתי את זה. וכשזה קרה, הרגשתי שבזמן שאני עוזרת לה היא עוזרת לי". אז גמלה בליבה ההחלטה לעזור לנפגעים בדרך קבע. "בחרתי להתחיל לעזור לאחרים. הרגשתי שדרך זה אני גם עוזרת לעצמי. החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי". אומנם בית השנטי כבר היה קיים כמקום מפגש לנוער אבוד, אך ההחלטה שזו תהיה דרך חייה נעשתה באותם רגעים. "ידעתי שלא הולך להיות לי קל", היא מדגישה.

בשנות השמונים בית השנטי היה המקום הראשון שטיפל בנוער בסיכון שהגיע לרחוב. המקום נרשם כעמותה בתחילת שנות התשעים ונקבעו לו כללים, ביניהם איסור על סמים ואלכוהול, שינה בנפרד, כבוד הדדי ועוד. בשנים הבאות הוחלט גם להתמקד ולהתמקצע דווקא בגילי הביניים, 14 עד 21. "הייתי מוכרחה לדייק במאפיינים של קבוצת היעד מקרב חסרי הבית, כדי שיתאימו לבית השנטי באופן שבו אני רוצה לנהל אותו", כותבת מריומה על ההחלטה הזאת.

בתחילת שנות התשעים, בעקבות כתבה בעיתון "חדשות" על נוער הרחוב בדיזינגוף שערכה איריס עודד, צילם יגאל גורן כתבה לטלוויזיה על הפעילות בבית השנטי. בעקבות הכתבה הוזמנה מריומה לכנסת ודיברה על הנושא בוועדת הרווחה. "הפעילות הזאת הביאה את ההכרה בנושא הזה בפעם הראשונה למודעות הציבורית. אחר כך, במשך השנים, הרווחה התחילה לפתוח מקומות לנוער רחוב".

במשך 23 השנים הראשונות של בית השנטי גרו מריומה ובנותיה יחד עם הילדים בבית השנטי. "אם תשאל אותי מי הם המורים שלי, אלה הילדים. לא כמחקר לדוקטורט, הם הדוקטורט שלי". היא חוותה את השתנות האוכלוסייה משנות השמונים ועד ימינו, את גלי העלייה מברית המועצות ומאתיופיה, וגם גלים של ילדים מבתים חרדיים שחוו התעללות ונפלטו לרחוב. "זה הפך לחיים שלי, לדרך שלי".

בשנת 2000 כובדה מריומה בהשאת משואה בטקס יום העצמאות הממלכתי. בעקבות זאת עלתה המודעות לבית השנטי לרמה הארצית. עד אז התבסס בית השנטי על תרומות בלבד, והחל משנה זו זוכה המקום להשתתפות מסוימת של משרד הרווחה, שנעזר מצידו בבית השנטי ומפנה אליו נוער מתאים. הטיפול ניתן לשני סוגים של נוער רחוב: האחד הוא נוער שנפלט בעקבות קרע עם ההורים, ובמקרה זה מריומה וצוותה דואגים לערוך גישור ולהשיב את הילד הביתה. אוכלוסייה זו נזקקת לבית חם לזמן קצר – מכמה שעות עד כמה ימים. סוג אחר הוא ילדים מבתים שאינם מתפקדים, ואז המענה ניתן מכמה חודשים ועד כמה שנים. באותן שנים בית השנטי מהווה הבית המשפחתי של אותו נוער: ממנו הם יוצאים לבתי הספר ואליו הם חוזרים אחר הצהריים. "אנחנו נותנים להם סוג של תא משפחתי לתקופה", מסבירה מריומה. "כל עוד הם בוחרים להישאר".

בזכות תמיכתם רבת השנים של רעיה שטראוס בן־דרור ודורון ומריאן לבנת שהקימו את בית השנטי בתל אביב, עלה בידי בית השנטי לעבור למבנה חדש ונעים ולגייס עובדים. בקרב העובדים ישנם בעלי תארים רשמיים בחינוך ובטיפול, ולצידם גם בוגרים של בית השנטי עצמו.

בתחילת שנות האלפיים, בסיוע שמואל ריפמן ז"ל, ראש מועצת הנגב, ואלי אלאלוף מנכ"ל קרן רש"י דאז, יזמה מריומה והקימה את כפר הנוער בית השנטי במדבר, הממוקם מדרום לשדה בוקר. המקום נחנך בנובמבר 2009 ומאז מבלה בו מריומה מחצית מזמנה. בית נוסף נרכש בשכונת עין כרם שבירושלים, בסיוע הקרן לירושלים ותורמים נוספים, והוא עתיד להיפתח במהלך שנת 2023.

"יש הרבה מאוד הצלחות של ילדים שהתגייסו ונהיו לוחמים, חלק השלימו את הלימודים והיום לומדים לתארים באוניברסיטאות", מסכמת מריומה. "אבל עבורי ההצלחה של הילדים של בית השנטי היא ללמד אותם להיות אנשים ערכיים וטובים יותר לעצמם ולסביבה. ברגע שאתה מלמד אותם להתחבר לזה ולא להרס העצמי על זה שנטשו אותם והתעללו בהם – אתה בעצם פותח מעגל חיובי במדינה כולה, כי הבחירות שלהם כבר יהיו אחרות".