התאחדות התעשיינים

ציוני דרך בתולדות התעשייה והתעשיינים בישראל

1885 בירושלים נפתח בית המלאכה היהודי הראשון בעת החדשה, "בית האריגה", מפעל בדים שהוקם ביזמת הנדבן משה מונטיפיורי והחזיק מעמד רק שלוש שנים.
1888 ביפו מוקם בית החרושת העברי הראשון בארץ ישראל, מפעל המתכת של ליאון שטיין.
1921 נוסדת "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה", המאגדת את בעליהם של מפעלים הקטנים ובתי המלאכה עם המעסיקים האחרים, בעיקר קבלני הבנייה.
1922 המפעלים ובתי המלאכה בארץ-ישראל מעסיקים 4,750 עובדים.
1925 השותפות בין התעשיינים למעסיקים האחרים מתפרקת, והתעשיינים מתאגדים ב"התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל".
1930 בסקר של התעשייה היהודית בארץ ישראל נמנים 2,315 בתי מלאכה ו-160 מפעלים, המעסיקים 10,968 עובדים.
1933 התעשיינים מקימים בכוחות עצמם את "הבנק הארצישראלי לתעשייה".
1939 התאחדות התעשיינים בארץ-ישראל נרתמת למאמץ המלחמה של בריטניה בגרמניה הנאצית.
1940 מפקד של ממשלת המנדט בארץ-ישראל מעלה כי במגזר היהודי יש 908 מפעלים המעסיקים כ-14,500 עובדים.
1942 התאחדות התעשיינים ובנק התעשייה מקימים את "חברת תעשיות ארץ-ישראל" כדי לסייע למפעלים קטנים לקבל הזמנות עבודה מהצבא הבריטי.
1943 בפעם הראשונה חלקה של התעשייה בהכנסות היישוב היהודי גדול מחלקה של החקלאות.
1947 התאחדות התעשיינים נערכת למלחמה על הקמת המדינה ומסייעת למפעלים ולרשויות לקנות כמויות גדולות של ציוד צבאי.
1948 עם קום המדינה מפעלי התעשייה שבתחומה מעסיקים כ-65,000 עובדים.
1953 במדינת ישראל הצעירה נספרים 20,300 מפעלים ובתי מלאכה, המעסיקים כ-100,000 עובדים.
1967 זינוק בפעילות התעשייתית בארץ לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים והתפתחות גדולה בעיקר בתעשיות הצבאיות ובתעשיות האזרחיות הנלוות.
1969 נפתח מבצע "כחול לבן" לעודד העדפה של תוצרת ישראל.
1970 הממשלה, המעסיקים וההסתדרות חותמים על "עסקת חבילה" לבלימת האינפלציה.
1974 התעשיינים מתמודדים עם משבר האנרגיה העולמי שפרץ עקב מלחמת יום הכיפורים.
1981 אחרי עשר שנות בנייה נחנך בתל אביב משכנה החדש של התאחדות התעשיינים, "בית התעשייה".
1983 כ-295,000 עובדים בתעשייה הישראלית מועסקים ב-6,480 מפעלים ובתי מלאכה.
1983 משבר מניות הבנקים מטלטל את המשק הישראלי כולו ומסב הפסדים כבדים לתעשייה.
1985 בהשתתפות התעשיינים נחתמת התכנית הכלכלית לייצוב המשק, כדי לרסן את האינפלציה הדוהרת.
1990 התעשייה הקיבוצית מצטרפת להתאחדות התעשיינים.
1996 "שנת התעשייה" במערכת החינוך בישראל היא שיאה של פעילות נמרצת של ההתאחדות וראשיה לקדם את החינוך הטכנולוגי בישראל.
1999 1,700 מפעלים מאוגדים בהתאחדות התעשיינים, בהם רבים מתחום הטכנולוגיה העילית.
2008 ההתאחדות מאגדת יותר מ-2,000 מפעלים, המעסיקים כ-365,000 עובדים.

התעשייה והתעשיינים – נתונים מספריים

• 2,000 מפעלים מאגדים בהתאחדות התעשיינים מן הסקטור הפרטי, הציבורי, הקיבוצי הממשלתי.
• 365,000 עובדים מועסקים בתעשייה בישראל.
• 80 מיליארד דולרים - היקף המכירות השנתי של התעשייה בישראל.
• 80 אחוזים מן היצוא בישראל הוא תפוקתם של מפעלי תעשייה.
• 55 אחוזים מעובדי התעשייה מועסקים בפריפריה.
• 10,700 שקלים בחודש הוא השכר הממוצע בתעשייה (כ-40% יותר מן הממוצע במשק).
• 30,000 תלמידים מבקרים בכל שנה במפעלי תעשייה במסגרת פרויקט "תעשיידע" לעידוד החינוך התעשייתי-טכנולוגי.

נשיאי התאחדות התעשיינים

1930–1959 אריה שנקר
1960–1962 יהודה בר-נתן
1962–1963 אברהם קליר
1965–1963 ד"ר יואל אוגוסטו לוי
1965–1969 זלמן סוזאייב
1969–1975 מרק מושביץ
1975–1981 אברהם שביט
1981–1986 אלי הורביץ
1986–1993 דב לאוטמן
1993–1999 דן פרופר
1999–2005 עודד טירה
2005– שרגא ברוש

מנכ"לי התאחדות התעשיינים

1957–1968 יוסף א' ליינקרם
1968–1980 פלג תמיר
1981–1982 שאול רוזוליו
1982–1990 ארנון טיברג
1990–2006 יורם בליזובסקי
2006– יהודה שגב

ב-1921 התאגדו בפעם הראשונה המעסיקים במשק העברי, והקימו את "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה". כעבור ארבע שנים התפרקה השותפות, והתעשיינים הקימו את "התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל", שתהיה לימים "התאחדות התעשיינים". ההתאחדות שמה לה למטרה לסייע לבעלי המפעלים בגיוס הון, בהתמודדות משותפת עם האיגודים המקצועיים של העובדים, במאבקים עם הרשויות בענייני מכס, היטלים, הגבלות יבוא וכן הלאה, ובעיקר בפיתוח החזון של התעשייה הציונית המשגשגת, שהייתה נדבך יסודי בחוזקה של המדינה שבדרך.

בשנות ה-40 סייעה התעשייה בישראל רבות לצבא הבריטי במלחמתו בגרמניה הנאצית, ובתוך כך הניחה את היסודות לתעשייה צבאית ישראלית. עם סיומה של מלחמת העולם השנייה הופנו משאביה של תעשייה זו לבנייתו ולחיזוקו של כוח המגן העברי. לתעשיית הנשק של ה"הגנה" היה חלק מכריע במאבק הצבאי על הקמתה של מדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה, ובעיקר לאחר מלחמת ששת-הימים, צמחה התעשייה הביטחונית בהדרגה להיות אחת המתקדמות בעולם.

לצד תרומתה הישירה לביטחון במדינה חיזקה התעשייה הישראלית את המדינה בדרכים שונות ומגוונות. תעשיינים שהעמידו את החלוציות לנגד עיניהם העתיקו מפעלים רבים לאזורים מרוחקים בנגב ובגליל, בסיוע מדיניות נבונה של הממשלה, ויצרו במקומות רבים את התשתית התעסוקתית העיקרית לתושבי האזור. מפעלי התעשייה קלטו לעבודה במשך השנים מאות אלפי עולים חדשים, וסייעו בפרנסתם ובשילובם בחברה. התעשיינים, בשיתוף צה"ל, גם פיתחו תכניות חונכות לשילוב מוצלח בתעשייה של קצינים ושל נגדים שפרשו מן השירות.

התעשייה הישראלית נזקקה תמיד למהנדסים ולעובדים מקצועיים אחרים, ופעלה רבות להכשרתם ולקידום החינוך הטכנולוגי בישראל. התאחדות התעשיינים יזמה כמה וכמה תכניות להעמקת לימודי התעשייה, היזמות והטכנולוגיה המתקדמת בבתי ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה ולשיתוף פעולה פורה בין מוסדות החינוך למפעלי התעשייה. ההתאחדות גם הייתה חלוצה בפעילות למען הקהילה והקימה בשנות ה-80 את העמותה לקשרי התעשייה עם הקהילה.

להתאחדות התעשיינים ולנשיאיה, העומדים בראש לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, היה לאורך השנים תפקיד חשוב בעיצוב יחסי העבודה עם ההסתדרות וביצירת אפיקי הידברות יעילים ונכונים. לצד ההסתדרות והממשלה, מילאה התאחדות התעשיינים תפקיד מכריע במערכה לייצוב ולבלימת ההיפר-אינפלציה שאיימה למוטט את המשק הישראלי באמצע שנות ה-80.

במשך השנים התמודדו התעשיינים בישראל עם משברים רבים – תקופות של מצוקה כלכלית ואינפלציה דוהרת, שביתות עובדים, מלחמות ומתיחות ביטחונית ותחרות גוברת והולכת עם יבוא זול ממדינות העולם השלישי. על אף הקשיים האלה השכילו התעשיינים בישראל, בחריצות, ביזמה, בתושייה ובחזון, לבנות ולפתח תעשייה משגשגת, המנצלת את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל. התעשייה של הטכנולוגיה הישראלית ושל חברות ההזנק היא מן המובילות בתחומה בעולם, אך החדשנות הטכנולוגית אינה מוגבלת רק לתחום זה, והיא מושכת קדימה את כל ענפי התעשייה, מטקסטיל ומתכות ועד תעשייה חקלאית וייצור מזון.

"התאחדות התעשיינים ידעה להיות מנוף למגמות האלה, והשכילה להבין כבר לפני שנים כי מחקר ופיתוח וחדשנות יהיו המפתחות להתמודדות עם התעשיות בעולם", אומר נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. "היא פעלה לשכנע את חבריה להתאים את עבודתם לאמות המידה בעולם ולהביא את הממשלה לתמוך במחקר ובפיתוח. התוצאה היא שהתעשייה תרמה 40 אחוזים מהצמיחה בשנים האחרונות, וזה מנוע צמיחה משמעותי מאוד. התעשייה למעשה סוחבת על גבה את המשק הישראלי. מחצית מהתפוקה התעשייתית מיועדת ליצוא, ובתוך עשור אנו מתכוונים להעלות את שיעור התפוקה ליצוא ל-65 אחוזים. כמו כן אנו מתכוונים להמשיך ולפזר את מפעלי התעשייה בפריפריה ולהכפיל את היקף המכירות ל-160 מיליארד דולרים. הצעדים האלה יתרמו להגדלת שיעור התעסוקה, לצמצום הפערים בחברה ולביסוס עוצמתה ועצמאותה הכלכלית של מדינת ישראל".