פרופ' לסלי ליזרוביץ

לימודים והשתלמויות

1952–1956 תואר במדעים (B.Sc.) והנדסת חשמל, אוניברסיטת קייפטאון, דרום אפריקה
1958–1959 תואר מוסמך בפיזיקה, אוניברסיטת קייפטאון, דרום אפריקה
1960–1965 לימודי דוקטורט בכימיה של המצב המוצק, מכון ויצמן למדע, רחובות

תפקידים אקדמיים בארץ

1956–1968 עוזר מחקר במחלקה לקריסטלוגרפיה, מכון ויצמן למדע, רחובות
1968–1972 עמית מחקר במחלקה לכימיה, מכון ויצמן למדע, רחובות
1972–1980 חוקר בכיר במחלקה לכימיה מבנית, מכון ויצמן למדע, רחובות
1983–2003 פרופסור מן המניין במחלקה לכימיה מבנית, מכון ויצמן למדע רחובות
1989 ראש הקתדרה לכימיה של המצב המוצק על שם פטרישיה הלמן בילדנר

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1966–1968 עמית בקרן שטיפטונג של פולקסוואגן במחלקה לכימיה אורגנית באוניברסיטת היידלברג, גרמניה
1972 עמית מחקר במחלקה לכימיה באוניברסיטת אופסלה, שבדיה
1977–1978 פרופסור בבית הספר למדעים מולקולריים באוניברסיטת ססקס, אנגליה
1987 פרופסור בחברת דו-פונט, ניומור, ארצות הברית
1989 עמית מחקר בקהילה המלכותית, המחלקה לכימיה באוניברסיטת קיימברידג', אנגליה
1991 יועץ מחקר למעבדות לאומיות "ריזו" במחלקה לפיזיקה, אוניברסיטת קופנהגן, דנמרק
1994 עמית מוזמן למכון "נילס בוהר" לפיזיקה, אוניברסיטת קופנהגן, דנמרק

תפקידים אחרים

1995–2013 יועץ מדעי בחברת התרופות "טרנספורם" Transform Pharmaceuticals)), "ג'ונסון וג'ונסון" (Johnson & Johanson) ו"אלקרמס" (Alkermes)
2005–2010 עורך בכתב העת הבינלאומי Crystal Growth & Design

פרסים

1977 – פרס ברגמן לכימיה, מכון ויצמן למדע, רחובות
1987 – מדליית הזהב של ולדימיר פרלוג, המכון הטכנולוגי, ציריך, שוויץ
1979 – פרס ברגמן, מכון ויצמן למדע, רחובות
1989 – פרס החברה המלכותית הבריטית
1999– פרס החברה הישראלית לכימיה
2002 – פרס אמינוף לקריסטלוגרפיה, האקדמיה המלכותית השוודית למדעים

בשנת 1959 עלה ליזרוביץ ארצה והצטרף לקבוצתו של גרהרד שמידט במכון ויצמן כדוקטורנט בתחום הכימיה של המצב המוצק. לאחר סיום הדוקטורט הצטרף למכון לכימיה אורגנית שבהיידלברג ללימודי בתר-דוקטור במשך שישה-עשר חודשים. במחקרו שם פיתח שיטות לפענוח מבני גבישים ממדידות הנעשות בקרני רנטגן וכן שיטות למיפוי התפלגותה של צפיפות האלקטרונים בגבישי מולקולות ארומטיות. שם גם חלחל לראשונה הרעיון כי פעולות הגומלין בין מולקולות המתרחשות בטווחים קצרים מכתיבות סדר כללי בטווחים ארוכים, קרי את מורפולוגיית הגבישים. את הרעיון הזה יישם ליזרוביץ במחקריו מאוחר יותר.

עם חזרתו למכון ויצמן למדע בשנת 1968 החל ליזרוביץ במחקר לעיצוב תבניות של קשרי מימן בגבישים, תוך התמקדות בקשרי המימן החלשים שגילה: C-H•••O ו-CH•••N. כמה שנים אחר כך החל בשיתוף פעולה עם מאיר להב. יחדיו הם ייסדו גישה, על בסיס מעקב במדידות קרני רנטגן, לתגובות גיבוש תחת הארה. המולקולות המתגבשות מושפעות מסביבתן של מולקולות האופפות אותן במה שנודע כ-host-guest photo addition reactions. שיתוף הפעולה בין החוקרים הוביל לפריצת דרך מדעית בתחום עיצוב וגידול הגבישים מהשלב התחילי של תהליך היווצרות גרעין הגיבוש ועד לגדילתו, וזאת על ידי בחירת תוספים מולקולריים. ההשלכות של מחקר זה הן מעשיות ותאורטיות; למשל, בתחום הנדסת גבישים החוקרים הדגימו יכולת בחירה מורפולוגית של גביש מסוים וגם הראו קשר בין הכיראליות המולקולרית לצורת הגביש הסופית. האחרון היה מושאם של מדענים רבים מאז מחקרו של לואי פסטר ב-1848 בתחום המרחביות בתגובות כימיות.

בתחילת שנות השמונים נקטו להב וליזרוביץ גישה חדשנית, ובה הראו כיצד גיבוש יכול להתחיל משכבה חד-מולקולרית הנמצאת בממשק של מים ואוויר. גישה זו חייבה שיטה לגילוי גיבוש מולקולרי בשכבות דקות מאוד. זה הוביל לשיתוף פעולה פורה, הנמשך עד היום, עם הפיזיקאים הדנים יינס אלס-נילסן וכריסטיאן קֶר להמצאת שיטת מדידה לאפיון מבנים של שכבות מולקולריות על בסיס קרינת רנטגן ממאיץ חלקיקים, סינכרוטרון (Grazing Incidence X-Ray Diffraction). פירותיו של שיתוף פעולה זה התבטאו במחקר של שכבות דקות, הכולל בין השאר את קביעת הגודל הקריטי של גרעין גיבוש הקרח ומעקב אחר התפתחות גיבוש כולסטרול, המהווה נדבך מרכזי במחלת טרשת העורקים. שיתוף הפעולה הביא גם לפיתוח תורת הגבישים המולקולריים הדו-ממדיים על פני נוזלים. ראוי לציין כי חקר גיבוש הכולסטרול נמשך גם היום בשיתוף פעולה עם פרופ' ליאה אדדי מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן.

לאחר פרישה לגמלאות, בשנות ה-2000, התפצלו דרכיהם של להב וליזרוביץ. מונע מכוח הזיכרונות מאביו, אשר עבד באזורי אפריקה המשוונית, התמקד ליזרוביץ בחקר תהליך הגיבוש במחלת המלריה. תהליך בו טפיל המלריה מגן על עצמו בתוך תאי הדם האדומים של האדם הנגוע על ידי שיקוע של צבען המלריה, ההמוזואין (Hemozoin). על בסיס הרקע המחקרי שלו בתחום השפעת התוספים על עיכוב ועידוד תהליכי גיבוש, פתר ליזרוביץ את מנגנון הפעולה של התרופות ובכך הניח אבן יסוד לעקרונות של רקיחת תרופות עתידיות כנגד מלריה ומחלות דומות. מחקר זה נעשה יחד עם יינס אלס-נילסן, מייקל אלבאום וסרגיי קפישניקוב.

ליזרוביץ הוא פרופסור מן המניין במחלקה לכימיה מבנית במכון ויצמן למדע מאז 1983. מתחילת שנות התשעים הוענקה לו ראשות הקתדרה על שם פטרישיה הלמן בילדנר לכימיה של מצב מוצק. במהלך השנים הוא מילא שורה של תפקידים במכון ובאגודות בין-לאומיות – הקהילה הקריסטלוגרפית והקהילה הכימית של קרינת הרנטגן מסינכרוטרון. נוסף על כך שימש עורך נושא של כתב העת הבין-לאומי Crystal Growth & Design והיה יועץ של מספר חברות המפתחות תרופות: Transform Pharmaceuticals, Johnson & Johnson, ו-Alkermes.

פרופ' ליזרוביץ זכה יחד עם מאיר להב בין השאר בפרס פרלוג לכימיה מרחבית (Prelog Prize for Stereochemistry; 1987, ETH, Zurich), בפרס השנתי הראשון של החברה הישראלית לכימיה על תרומתם לתחומי הכימיה המרחבית והכימיה הקריסטלוגרפית (1999), ובפרס אמינוף הקריסטלוגרפי של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים (Aminoff Crystallography prize of the Royal Swedish Academy of Sciences, 2002) על תרומתם לתחומי גידול הגבישים, להפרדת אננטיומרים ולקביעת מבנים של שכבות חד מולקולריות בממשקים באמצעות קרינת רנטגן ממאיץ חלקיקים. ב-2009 זכה ליזרוביץ יחד עם להב במדליית החברה הישראלית לכימיה. ליזרוביץ נבחר ב-1997 לחבר באקדמיה הגרמנית למדעים (Leopoldina). במחקרים רבים של ליזרוביץ ולהב השתתפה עמיתת המחקר איזבלה וייסבוך. פרופ' ליזרוביץ הנחה דורות רבים של סטודנטים מהארץ ומחו"ל, הממלאים כיום תפקידי מפתח באקדמיה ובתעשייה.