מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' יעקב רנד

share
שתפו עמוד:
פרופ' יעקב רנד

על הזוכה

מקבל פרס ישראל לשנת תשס"א בתחום חקר החינוך.

יעקב רנד – פרופסור אמריטוס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ורקטור המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" בתל אביב – נולד ב-1926 ברומניה, עלה לארץ-ישראל ב-1947, נתפס על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין, ושב ועלה לארץ ב-1948.

נימוקי השופטים

שופטים: פרופ' יוסף באשי - יו"ר, פרופ' משה זיידנר, פרופ' פנינה קליין

פרופ' יעקב רנד הוא בעל מוניטין בינלאומי כחוקר בתחום החינוך המיוחד. עבודותיו תרמו רבות לעיצוב ולגיבוש התיאוריה של ההשתנות הקוגניטיבית ושיטות הטיפול החינוכי הנגזרות ממנה. תרומתו המיוחדת התבטאה בניסיון להגדיר ולהבהיר את השפעתם של המרכיבים הבלתי קוגניטיביים, האפקטיביים והאישיותיים על יכולת ההשתנות ועל כושר ההסתגלות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים בחברה.

בזכות עבודתו האקדמית האינטנסיבית, מחקריו ופרסומיו הרבים של פרופ' רנד הוא הוזמן להרצות באוניברסיטאות שונות ובמרכזים חינוכיים רבים בארצות שונות. פעילותו תרמה רבות לשינוי הגישה החינוכית-טיפולית בעבודה עם אלפי ילדים ומתבגרים בעלי צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם בארץ ובעולם, ובמיוחד עם ילדים בעלי תסמונת דאון.

פרופ' רנד עבד כ-30 שנה באוניברסיטת בר אילן, שבה היה פרופסור מן המניין ועם פרישתו פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה. הוא כיהן כראש בית הספר לחינוך, כדיקן הפקולטה למדעי החברה וכיו"ר המרכז לחינוך יהודי בתפוצות והיה בעל הקתדרה ע"ש קונין לוננפלד לחקר הילד המיוחד.

פרופ' רנד שימש גם חוקר בכיר ומנהל-חבר במכון למחקר ע"ש הדסה-ויצ"ו-קנדה ובמרכז הבינלאומי לקידום יכולת הלמידה. במסגרת זו הוא ניהל מחקרים רבים, ביניהם מחקר רטרוספקטיבי נרחב על בוגרי עליית הנוער ניצולי השואה.

פעילותו המחקרית והחינוכית הרב-גונית של פרופ' רנד הייתה מלווה בפעילות ציבורית ענפה. בין התפקידים המרובים שמילא הוא היה חבר המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר הוועדה למכללות אזוריות של המועצה להשכלה גבוהה, יו"ר המועצה הציבורית למען הילד המפגר במשרד העבודה והרווחה וממייסדי ארגון ההורים "יתד" העוסק בבעיות הילד בעל תסמונת דאון ומשפחתו. פרופ' רנד משמש כיום רקטור של מכללת "תלפיות" וממשיך בעבודת ההוראה והמחקר החינוכי במסגרות שונות.

מן הראוי לציין כי פרופ' יעקב רנד, ניצול מחנות הריכוז בטרנסניסטריה (אוקראינה), פעל רבות לחינוכם ולארגונם של בני נוער לעליה לישראל. הוא עצמו עלה כמעפיל, הוגלה לקפריסין, ושם פעל כמחנך וכמנהל של כפר הנוער הדתי.

פרופ' רנד ידע לעמוד באומץ, בכשרון ובחכמה רבה באתגרים הקשים שנערמו בדרכו המשפחתית והמקצועית, והצליח לתרום תרומה נכבדה ביותר למחקר ולעשייה החינוכית.

על כל אלה נמצא פרופ' יעקב רנד ראוי לקבל את פרס ישראל בחקר החינוך לשנת תשס"א.

קורות חיים

יעקב רנד – פרופסור אמריטוס לחינוך באוניברסיטת בר אילן ורקטור המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" בתל אביב – נולד ב-1926 ברומניה, עלה לארץ-ישראל ב-1947, נתפס על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין, ושב ועלה לארץ ב-1948.

פרופ' רנד נשוי לבלהה לבית פוירשטיין. לבני הזוג בן וארבע בנות, והם זכו לנכדים רבים, כפי שאומר פרופסור רנד: "כן ירבו, בבריאות טובה".

לימודים והשתלמויות

1960–1964 לימודים לתואר בוגר בפסיכולוגיה ובחינוך מיוחד באוניברסיטה העברית
1964–1966 לימודים במסלול ישיר לדוקטורט בתחום הפסיכולוגיה בסורבון בפריז
1971 תואר דוקטור בפסיכולוגיה

תפקידים אקדמיים בארץ

1971 מרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן
1973 מרצה בכיר בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן
1972–1976 מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן
1978 פרופסור חבר באוניברסיטת בר אילן
1978–1982 דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן
1983 יו"ר הוועדה ללימודים מתקדמים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן
1989 פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר אילן
1997– יועץ אקדמי לנשיא טורו קולג'
1997– רקטור המכללה האקדמית לחינוך "תלפיות" בתל אביב
1999– מרצה במכללה האקדמית באשקלון

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1982–1983 פרופסור אורח במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת מונטריאול (צרפתית) בקנדה
1985 פרופסור אורח ב- Teachers’ College באוניברסיטת קולומביה בניו יורק
1989 פרופסור אורח בקרן Fulbright בישיבה יוניברסיטי, ניו יורק
1992–1993 ו-1995–1996 פרופסור אורח בטורו קולג' בניו יורק

תפקידים אחרים

1980–1983 יו"ר המועצה הציבורית למען הילד המפגר במשרד העבודה והרווחה
1990–1996 חבר המועצה להשכלה גבוהה
1991–1995 יו"ר הוועדה למכללות אזוריות בישראל במועצה להשכלה גבוהה
1997– חבר המועצה להשכלה גבוהה ליהודה ושומרון

פרסים

1982 פרס קרן קנדה-ישראל
1989 פרס פולברייט
1992 פרס לימן עבור מפעל חיים למען הילד המפגר

חברות בארגונים

1972– חבר בארגון הפסיכולוגים בישראל
1980 חבר בסקציה של הפסיכולוגיה החינוכית בארגון הפסיכולוגים בישראל
1981 חבר בארגון הישראלי לחקר החינוך (איל"ה)
1983 חבר ב-Interantional Association for the Scientific Study of Mental Retardiation
1983 חבר באקדמיה הבינלאומית לחקר ליקויי הלמידה (IARLD)
1986 חבר בארגון הישראלי לחקר חינוכי של הילד המפגר.

מפעל חיים

"אני רואה את עצמי כחניך ה'חדר', שלמעשה תאם את השקפות הוריי מחד גיסא ומאידך גיסא את שאיפתם לחנך אותי לקראת תשוקה לדעת מתוך ראייה רחבה ופתיחות לעולם היהודי ולבעיותיו של העולם במובן הכללי ביותר של המילה. כתוצאה מכך צוידתי במערכות פנימיות שעזרו לי בתהליכי ההסתגלות למצבים קשים - לפעמים נוראים - שאתם הייתי צריך להתמודד החל מגיל צעיר מאוד. יתר על כן, הפתיחות שאליה חונכתי אפשרה לי ליצור מזיגה בין המורשת היהודית ורוח ישראל סבא ובין העולם המודרני, אופקיו ואפיוניו. גישות אלה חוזקו על ידי רעייתי, חברתי לחיים, אשר מומחיותה בתחומי הספרות הצרפתית פתחה לי צוהר לתרבות המערב על נושאיה והתבלטויותיה". כך רואה פרופ' יעקב רנד את מסלול התפתחותו.

פרופ' רנד נולד ב-1926 ברומניה, וקיבל את חינוכו היסודי במסגרת ה"חדר". כשהיה בן 14, במלחמת העולם השנייה, הוגלה עם הוריו למחנות הריכוז בטרנסניסטריה שבאוקראינה. הוא הצליח לשרוד עם משפחתו ולשוב לעיירת מגוריו לאחר המלחמה. עם שובו מונה לחבר ההנהלה הארצית של תנועת "בני עקיבא" ברומניה, התגייס ל"הגנה" ופעל לחינוכם ולארגונם של מאות חניכים לעלייה לארץ ישראל במסגרת ה"העפלה". הוא עצמו עלה כמעפיל דרך בולגריה בשנת 1947, נתפס על ידי הבריטים והוגלה לקפריסין, ושם פעל כמחנך וכמנהל של "כפר הנוער הדתי". על התקופה הזאת הוא אומר: "מתוך ראייה רטרוספקטיבית אני חש שאחת התקופות המשמעותיות ביותר בחיי הייתה הפעילות הציונית בתנאי מחתרת במחנות בטרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה ומיד לאחר שובנו הביתה, בתנועת 'בני עקיבא', ב'הגנה' וב'העפלה'. ראינו בפעילות אינטנסיבית זאת מעין 'צידוק' להישרדותנו. הקדשת חיינו למען תקומת העם היהודי בארץ-ישראל הייתה תשתית משמעותית להישרדותנו המורלית מזוועות השואה. התקופה הזאת הטביעה את חותמה לאורך כל חיי, הן מבחינה השקפתית-ציונית והן מבחינת האוריינטציה הכללית שלי לפעול למען הזולת והחברה."

בשנת 1948 הגיע יעקב רנד לארץ, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת העצמאות. הוא השתחרר ממילואים בדרגת סרן. את הקריירה החינוכית שלו התחיל כמדריך במוסד עליית הנוער "כפר יוליאנה", שבו פעל בקרב ילדים עם בעיות תפקודיות ואמוציונליות חמורות. לאחר מכן יצא בשליחות של מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית לצרפת, ושם הדריך בתנועת "בני עקיבא" והביא לעלייתם של רבים מחניכיו. לאחר מכן עבד כמורה-מדריך בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל". בגיל 34 החל ללמוד באוניברסיטה העברית בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך מיוחד, מתוך שאיפה לחנך, להשפיע ולעזור לכל נזקק. עם סיום לימודיו יצא לשליחות שנייה בצרפת, ובו בזמן התקבל ללימודי התואר השלישי בסורבון בפריז, במסלול ישיר לתואר דוקטור. "עקב העדר לימודי בית ספר פורמליים" – אומר פרופ' רנד – "הגעתי ללימודים אקדמיים בגיל מאוחר יחסית; ייתכן שהיה בכך משום ברכה, היות שכאדם בן 34 ולאחר ניסיון חיים די ענף לימודיי היו שונים באורח מהותי מלימודי סטודנטים צעירים".

עם שובו לארץ התחיל פרופ' רנד את עבודתו בסמינר להכשרת מורים "תלפיות" (בתל אביב), והצטרף לסגל האקדמי של בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן, שבה עבד למעלה משלושים שנה. עם יציאתו לגמלאות העניק לו הסנאט את התואר פרופסור אמריטוס. בתקופת עבודתו באוניברסיטה הוא מילא תפקידים מרובים, ובהם: מנהל בית הספר לחינוך, דיקן הפקולטה למדעי החברה, חבר הסנאט, יו"ר המרכז לחינוך יהודי בתפוצות, יו"ר הוועדה ללימודים מתקדמים בבית הספר לחינוך ובעל הקתדרה ע"ש קונין לוננפלד לחקר הילד המיוחד. באותה תקופה, ובמשך למעלה מעשרים שנה, שימש חוקר בכיר ומנהל-חבר במכון למחקר ע"ש הדסה-ויצ"ו-קנדה וב"מרכז הבינלאומי לקידום יכולת למידה", בניהולו ובהדרכתו של מורו ורבו, פרופ' ראובן פוירשטיין.

עבודתו האקדמית האינטנסיבית ומחקריו הרבים של פרופ' רנד הביאו לפרסומו הבינלאומי, והוא הוזמן להרצות בארצות רבות. במסגרות הללו הקדיש מאמצים רבים לפיתוח גישות לשיפור העשייה בתחום החינוך של ילדים חריגים בכלל ושל ילדים בעלי תסמונת דאון בפרט. הוא היה ממייסדי ארגון ההורים "יתד", העוסק בבעיות הילד בעל תסמונת דאון ומשפחתו.

את פעילותו בעתיד הוא רואה כך: "קבלת פרס ישראל, למרות גילי, איננה בגדר סיום של פרשה. היא מעוררת אותי להמשך פעילות ולהעלאה ברמת המחויבות שלי לאותן מגמות ודרכים שבהן פעלתי עד כה ואשר זיכו אותי בהכרת הרבים".

פרסומים נבחרים

פרסם למעלה מעשרה ספרים (חלקם בשיתוף עם אחרים) בנושאי פסיכולוגיה וחינוך. פרסם כשבעים מאמרים, דוחות מחקר ופרקים בספרים שונים. השתתף השתתפות פעילה בעשרות כנסים בינלאומיים ולאומיים.