חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"א בתחום מוזיקה ומוזיקולוגיה.
הרצל שמואלי – פרופסור אמריטוס למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מי שהכיר ראשון במוזיקה הישראלית כראויה למחקר הן בתחום הזמר והן בתחום האמנותי – נולד באיסטנבול בשנת 1920, ועלה לארץ בשנת 1933.
פרופ' שמואלי הלך לעולמו ביום רביעי, כ"ו באדר תשס"א, 21 במרץ 2001, ימים אחדים אחרי שנבחר לחתן פרס ישראל בחקר המוסיקה לשנת התשס"א.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' מנדי רודן, יו"ר, פרופ' פנינה זלצמן, מר רם עברון, פרופ' מרק קופיטמן
פרופ' הרצל שמואלי ז"ל היה הראשון שהכיר בכך שמוזיקה ישראלית היא תופעה הראויה למחקר. בפעילותו החלוצית הוא הניח את היסודות לחקר הזמר הארץ-ישראלי. ספרו "הזמר הישראלי" (1971), יחד עם מחקריו והרצאותיו מאז 1962, משמש בסיס למחקרים בתחום הזה.
בעקבות השלמת לימודיו באקדמיה למוזיקה בתל-אביב נרשם פרופ' שמואלי למחלקה למוזיקולוגיה באוניברסיטת ציריך וכן לבית הספר הגבוה ללימוד אקוסטיקה של בניינים. פרופ' שמואלי סבר שכדי להיכנס לעובי הקורה של מהות המוזיקולוגיה יש לחקור את הקשר שבין המוזיקה לבין הספרות, הפילוסופיה, הטבע, המתמטיקה, הסוציולוגיה, החינוך והארכיטקטורה.
לאחר שובו לארץ פנה פרופ' שמואלי לתיאור מהלכים ותבניות מלודיות בזמר הישראלי. כדי לחשוף את הקשר בין תבניות אלה לבין מקורותיהן העממיים והמסורתיים ואת התאמתן לפוטנציאל המוזיקלי של השפה הישראלית המתחדשת, השתמש פרופ' שמואלי בשמות של טעמי המקרא, ובכך יצר קשר וזיקה בין העבר להווה, הקים בסיס מתודולוגי לניתוח הזמר הישראלי והכניס לשימוש טרימינווגיה – שהפכה לנחלת הכלל.
היחס המיוחד והקשר הרגשי של פרופ' שמואלי לזמר הישראלי בולטים גם בספריו השונים. בספרו משנת 1955, "אלכסנדר אוריה בוסקוביץ': חייו, יצירתו והגותו", הוא חורג מן הזמר אל המוזיקה האמנותית ומקומה בתהליכי ההתהוות של התרבות הישראלית, כשהוא מתמקד בעיקר בדור המייסדים. התעניינותו בהיסטוריה של ארץ ישראל ויישובה הוליכה אותו אל העיסוק בקשר ההדוק שבין היישוב הצומח ומתהווה לבין תרבותו והמוזיקה שלו. התייחסות זו נשענת על תולדות המוזיקה היהודית לדורותיה כפי שהיא באה לידי ביטוי כבר בספרו הראשון, "על היגיון בכינור" (1953).
פרופ' שמואלי עסק גם ב"רומנטיקה המוקדמת" במוזיקה ובספרות בגרמניה ובאנגליה, ובעיקר בדור הראשונים של אותו זרם סגנוני.
ידיעתו הרחבה בתחומי התיאוריה המוזיקלית, הפיזיקה והאקוסטיקה היו לו לעזר רב בכתיבת ספר הלימוד היסודי "אמנות המוזיקה" (1960), המשמש את כל תלמידי המוזיקה בארץ.
חלק חשוב ומכריע בפועלו של פרופ' שמואלי הוא בתחום ההוראה, ההנחיה וההדרכה. שיעוריו היו מופת ומודל לחיקוי, ואפשר לומר שהוא עיצב את השיעור כמעשה אמנות בפני עצמו.
יחד עם פרופ' ורנר היה שמואלי מייסדו של החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, שבמסגרתו גם הקים את הארכיון למוזיקה ישראלית.
ועל כל אלה ראוי פרופ' הרצל שמואלי ז"ל לפרס ישראל בתחום המוזיקה לשנת תשס"א.
קורות חיים
הרצל שמואלי – פרופסור אמריטוס למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מי שהכיר ראשון במוזיקה הישראלית כראויה למחקר הן בתחום הזמר והן בתחום האמנותי – נולד באיסטנבול בשנת 1920, ועלה לארץ בשנת 1933.
פרופ' שמואלי נשוי לאילנה, משוררת ועובדת סוציאלית במקצועה, ולזוג בת, מיכאלה, ושני נכדים, מורן ועמית.
פרופ' שמואלי הלך לעולמו ביום רביעי, כ"ו באדר תשס"א, 21 במרץ 2001, ימים אחדים אחרי שנבחר לחתן פרס ישראל בחקר המוסיקה לשנת התשס"א.
לימודים והשתלמויות
1950–1953 מוזיקולוגיה באוניברסיטת ציריך
1950–1952 בית הספר הטכני הגבוה בציריך, מחלקת אקוסטיקה של בניינים
1953 תואר דוקטור למוזיקולוגיה באוניברסיטת ציריך
תפקידים אקדמיים בארץ
1953 מורה ב"מדרשה למחנכים למוזיקה" וב"אקדמיה למוזיקה" בתל אביב
1956–1966 מנהל "המדרשה למחנכים למוזיקה" בתל אביב
1966–1972 מרצה בכיר בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
1972 פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב
1971–1974 ראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
1983–1986 דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב
1985 פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב
1987–1989 ראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
תפקידם אקדמיים בחו"ל
1974–1975 עבודת מחקר באוניברסיטאות שונות בארה"ב במסגרת שבתון
1980–1981 עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון במסגרת שבתון
1986–1987 שבתון באוניברסיטת ברלין
תפקידים אחרים
1958–1970 חבר המועצה לתרבות ולאמנות שליד משרד החינוך והתרבות
1969–1972 יועץ בכיר למחלקה למוזיקה בטלביזיה החינוכית
חברות בארגונים
1953– חבר באגודה השווייצרית למוזיקולוגיה
1960– חבר האגודה הישראלית למוזיקולוגיה (המסונפת לאגודה הבינלאומית)
1969–1971 יו"ר האגודה הישראלית למוזיקולוגיה
מפעל חיים
"הכוח המרכזי שקבע את מסלול חיי והעניק לו משמעות, מקורו בחוש השמע שלי, יותר מאשר בחושיי האחרים. מילה וצליל פעלו עליי תמיד בעוצמה כמעט היפנוטית. התדעתי לשפות ולמוזיקה מוקדם בחיי: בבית הספר ובלימודים פרטיים. כוח נוסף פעל בי לאורך ימי חיי, והוא ממשיך לפעול עד היום: הדחף לידע. אין לי שליטה עליו. חלק לא מבוטל מזמני הקדשתי להרחבתו ולהעמקתו. במחקריי המקצועיים הייתה לי הרחבה זו לעזר רב". כך ממקד פרופ' שמואלי את הכוח המניע שלו לבחור במוזיקה כדרך חייו.
הרצל שמואלי נולד באיסטנבול בשנת 1920 להורים יוצאי רוסיה. בבית הספר הגרמני שבו למד היו לו חברים בני לאומים שונים: יוונים, גרמנים, בולגרים, תורכים, יהודים, הונגרים, כורדים, שווייצרים ואפילו פורטוגזי אחד. הוא ספג מתרבותם, משפתם, ממנהגיהם, ממאכליהם ומדתם. ה"היתוך" שנמשך בתהליך של שנים מצא את ביטויו בשפה המשותפת שרכשו כולם, השפה הגרמנית, וגם באהבה לערכי התרבות הכלל-אירופיים. זאת בלי לאבד מן הרקע התרבותי של הבית ומשפת האידיש שדיברו בה הוריו.
בינואר 1933, בגיל 12, הגיע שמואלי עם הוריו ועם אחיו לארץ. הודות ל"כור ההיתוך" שעבר לא חש זרות בארץ כבר מן היום הראשון. המעבר לסביבה חדשה, בעלת אופי שונה - ההתחברות לצלצול השפה העברית שלא הייתה ידועה לו – היו חלקים. מלימודיו בבתי הספר היהודי והתיכון יצא נשכר בעושר ובאהבה לשפה העברית, וכפועל יוצא גם לשפה הערבית. "צלצולן של שפות מקסים אותי. לגביי לא קיימת שפה 'לא יפה', שפה 'מכוערת'. ברגע שעולה בידינו לחדור – ולו רק במעט – לנשמתה, היא מבליטה את הייחוד שלה. הייחוד הזה עושה אותה למה שהיא ולאיך שהיא. ה'מה' וה'איך' הם חן השפה שאיננו יכולים ואיננו רוצים להיפרד ממנו. כך הדבר לגבי המוזיקה. עוד בבית הספר באיסטנבול הייתי נכנס לכעין מרה שחורה כאשר האזנתי למוזיקה מסוימת, או שלא יכולתי למצוא מנוח לעצמי מרוב התרגשות והתעלות כשהאזנתי ליצירה אחרת – וכל זאת עוד לפני שידעתי דבר וחצי דבר על המוזיקה".
עוד בשנות לימודיו בגימנסיה התחוור לשמואלי כי עליו לבחור למחייתו במקצוע "מאוזן". לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בתל אביב, נרשם למחלקה למדעי המוזיקה באוניברסיטת ציריך וכן לבית הספר הטכני הגבוה ללימוד אקוסטיקה של בניינים. בין הפרופסורים של המחלקה למוזיקולוגיה נמנה אז, בשנות החמישים המוקדמות, גם הקומפוזיטור והתיאורטיקן פאול הינדמיט, מגדולי היוצרים והתיאורטיקנים בעולם. לימים תרגם פרופ' שמואלי שניים מספריו לעברית, ביחד עם הקומפוזיטור א"א בוסקוביץ. "עוד לפני שהתחלתי להיכנס לעובי הקורה של מהות המוזיקולוגיה, סברתי כי מדעי המוסיקה צריכים ויכולים לתרום לחשיפת הקשר שבין המוסיקה ובין שטחי ידע אחרים וכי חשיפה זו יכולה להעשיר את ההוויי האנושי-הרוחני. סברתי זו זכתה לעידוד הן על ידי הינדמיט והן על ידי מרבית הפרופסורים האחרים של המחלקה. כדאי לזכור כי בשנות החמישים המוקדמות הייתה גישה זו למהותה של המוזיקולוגיה מקובלת פחות בקרב המוזיקולוגים מכפי שהיא היום. אז הם דגלו בחקר המוזיקה בתור כזאת, על 'טהרתה'. אני כיוונתי את ההוראה ואת המחקר לקשר שבין המוזיקה ובין הספרות, הפילוסופיה, הטבע, המתמטיקה, הסוציולוגיה, החינוך והארכיטקטורה". התואר "דוקטור למוזיקולוגיה" במסגרת הפקולטה למדעי הרוח, כמקובל בשווייץ, הוענק לפרופ' שמואלי בשנת 1953.
עם שובו לארץ נתקבל שמואלי לעבודה ב"מדרשה למחנכים למוזיקה" וב"אקדמיה למוזיקה" בתל אביב, להוראת תולדות המוזיקה ואקוסטיקה. לאחר תקופה קצרה היתוספו המקצועות מוזיקה יהודית, מוזיקה ישראלית ואסתטיקה של המוזיקה. הוא היה בין ראשוני המרצים בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב שנפתח ב-1966. לאחר שנים מספר נבחר לעמוד בראש החוג ופעמיים אף כיהן כדיקן הפקולטה לאמנויות.
על שטחי המחקר שהוא עוסק בהם אומר פרופ' שמואלי: "שטחי המחקר שלי הם בראש ובראשונה מוזיקה ישראלית – הזמר הישראלי ומוזיקה ישראלית אמנותית - ומוזיקה באירופה במעבר מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19. בשטח זה כללתי גם מוזיקאים יהודים. שנים רבות אני מתמסר לחקר שני שטחים אלה בתקווה שיעלה בידי להוסיף ולחשוף אמיתות תרבות, לא רק במוזיקה של המקומות והזמנים שבהם מדובר כי אם גם משהו מצפונותיה של החברה שהייתה אז ודחתה, או קיבלה, את אשר הוגש לה על ידי יוצרי המוזיקה".