ד"ר חן קוגל

ב־1992 החל את התמחותו במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר והיה לרופא הישראלי הראשון שהתמחה ברפואה משפטית בארץ. התחום קסם לו, "הוא משלב רפואה, בלשות, משפטים, פיזיקה ועוד. זה מקצוע רחב מאוד ברפואה בעל השפעה חברתית, ולפעמים אף בעל השפעה אסטרטגית," מסביר ד"ר קוגל ומוסיף כי שעות העבודה במקצוע נוחות יחסית למקצועות הרפואה האחרים, "כך", חשב קוגל, "אוכל להמשיך לנגן בפסנתר ולהופיע".

בהמשך השתלם במכונים הנחשבים בעולם. "הבנתי שאי אפשר ללמוד הכול במקום אחד, ולכן נסעתי ללמוד את השיטות במקומות אחרים. כשחזרתי הבנתי עד כמה ההתנהלות כאן אינה תקינה וביקשתי לחולל שינוי מבפנים". כשניסה לפתור את שראה כמעוות בתוך כותלי המכון דבריו נפלו על אוזניים ערלות. "לא יכולתי לחיות עם הידיעה שיש אנשים בבית הכלא בשעה שהחלק של הרפואה המשפטית במשפט שלהם אינו מבוסס דיו". כן התלונן כי הפרקטיקה של שימור אברים ללא הסכמה וללא ידיעת משפחות הנפטרים אינה תקינה. הוא פנה לתקשורת ולמבקר המדינה, ובהמשך מונתה ועדת חקירה שממצאיה הוכיחו את אמיתות טענותיו. בעקבות חשיפת שחיתויות ועוולות שנעשו במכון, קיבל ד"ר קוגל את אות אביר איכות השלטון.

בשל הנסיבות התפטר ד"ר קוגל מתפקידו. ב־2005 הקים מכון פרטי לרפואה משפטית שנתן חוות דעת במשפטים חשובים. בשנים אלו תחת פיקודו קבעה היחידה לזיהוי חללים בצה"ל כי החטופים רגב וגולדווסר אינם בין החיים מיד לאחר חטיפתם וזיהתה את גופותיהם משהוחזרו.

בשנת 2013 חזר ד"ר קוגל אל המכון לרפואה משפטית, הפעם בתפקיד מנהל המכון. הוא חולל בו שינויים חשובים לאין ערוך, וכנר לרגליו עמדו ערכים של פתיחות ושקיפות, ויותר מכול – אנושיות ורגישות לזולת.  

קוגל הטמיע במכון שיטות חדישות לחקירת מקרי מוות בפולשנות מינימלית ובשימוש בבדיקות דימות. "זה שינוי טכנולוגי שקשור בשינוי תפיסתי רחב", הוא מסביר, "האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים מאפשרים ברוב המכריע של המקרים לספק תשובות ללא נתיחה כלל". הוא פתח במכון יחידה לעניין זה, ואליה מגיעים מרחבי העולם ללמוד שיטות לפענוח מקרים ללא התערבות פולשנית. במקרים שבהם נדרשת נתיחה היא נעשית בהסכמת המשפחה רק לאחר שהוסבר לה על התהליך הדרוש (או על פי צו בית משפט).

תחת ניהולו של ד"ר קוגל נפסקה נטילת האברים ממנוחים ונפסק שימור האיברים, רק במקרים הכרחיים נוטלים דגימות מיקרוסקופיות בלבד. בהנהגתו התנהל המיזם "מנוחה בכבוד", שהביא לקבורה רקמות ואברים של אלפי נפטרים שהוחזקו במכון, חלקם שלא כדין.

פעולות אלו שינו את תדמיתו של המכון בעיני הכלל, ומשנוכח הציבור לדעת כי לא מבזים את כבוד המת במכון, היחסים בינו ובין הציבור הדתי השתנו מקצה לקצה. "אנחנו שומרים על כבוד המת ולכן יש התקרבות גדולה", אומר ד"ר קוגל, "היום מתנדבים במכון חרדים ואנשי זק"א, אנשים שראו בעבודת המכון בעבר חילול הקודש". בתעודת הוקרה שקיבל מזק"א צוין כי "הוא מסייע בכל מקרה, רגיש ועומד לצד משפחות הנפטרים. מהווה סמל ודוגמה ופועל לאיחוד וליכוד בין בני אדם, על כלל המגזרים והאוכלוסיות".

"אני רואה את עצמי כרופא של המשפחה של הנפטר, כדי שהיא תבין מה קרה; או כרופא של הנאשם, שרוצה שייעשה איתו צדק". תפיסת עולם זו הובילה את ד"ר קוגל לשנות את המבנה של חוות הדעת שמפיק המכון, והיום הן מנומקות ומוסברות, והמסקנות מפורטות ושקופות. הדבר תורם הן למשפחה, שרוצה לדעת מה קרה ליקירה ברגעיו האחרונים, והן לעוסקים בהליך המשפטי, שעתה דרך הסקת המסקנות נהירה להם. זאת ועוד, הוא פתח את שערי המכון גם לסנגוריה. אם בעבר שירת המכון רק את התביעה, היום הוא יכול לספק חוות דעת גם להגנה. מדיניות זו מביאה לעיתים את המכון לעמוד כנגד הפרקליטות, כפי שאירע למשל במשפט זדורוב, שבו הביא ד"ר קוגל את הראיה המרכזית שהובילה לפתיחת המשפט החוזר שבסופו זוכה זדורוב.

ד"ר קוגל פועל לפיתוח המחקר וההוראה במכון, מרצה בכמה אוניברסיטאות וזכה פעמים רבות בתואר מרצה מצטיין. המכון בניהולו ייסד השתלמויות לאבחון ובדיקה של נפגעות תקיפה מינית, מכשיר רופאים ומטפלים לבדיקתן ומפקח על מרכזי הבדיקה ברחבי הארץ. במסגרת עבודתו עם הצבא, היה האיש שעליו נסמכה הקביעה הרבנית שחללי צה"ל שאול וגולדין נפלו בקרב. הוא חקר את מותם של חללי צה"ל רבים ומסקנותיו השפיעו על תפיסת המיגון של החיילים. הוא היה ממובילי הקמתו של מאגר הדנ"א למגויסי צה"ל, וכמנהל המכון היה שותף בהקמת מעבדת הדנ"א הצה"לית. בהנהגתו הוטמעו שיטות חדשות לפענוח דנ"א במכון, "גם דנ"א מיטוכונדריאלי, ששימש למשל במשפט זדורוב, וגם אן־ג'י־אס, שיטה חדשה המאפשרת לבחון דגימות רבות בזמן קצר", הוא מסביר, "היה לנו המזל להכניס את השיטה ולהטמיע אותה לפני 7 באוקטובר".

עם היוודע היקף ממדיו העצום של האסון שאירע ב־7 באוקטובר 2023, נרתם צוות המכון והעומד בראשו אל מלאכת הקודש הקשה של זיהוי החללים והנרצחים. הם, יחד עם אנשי צה"ל, המשטרה, זק"א והרבנות, עבדו בהקרבה ובדבקות יום ולילה תוך טלטלה רגשית וחשיפה למראות מזעזעים. כדי לזרז את הזיהוי הציע ד"ר קוגל ראשית ליטול דגימות דנ"א מכל הגופות ולבדוק אותן במכון במקביל לבדיקות האחרות שנערכו במחנה שורה. הרוב המוחלט של הנפטרים זוהה והודעה הועברה לקרוביהם במהירות האפשרית. זיהוי חללים כה רבים בזמן כה קצר הוא הישג חסר תקדים בעולם כולו.

לצד העבודה המדעית והמקצועית, סייע ד"ר קוגל במאבקה של המדינה להביא לתודעה הציבורית העולמית את הפשעים נגד האנושות שביצע החמאס. בפעם הראשונה בתולדותיו הוכנסו למכון עיתונאים זרים, "כדי שיוכלו לראות את המצב של הגופות, את הזוועות שאיתן אנחנו מתמודדים. הם נחשפו לריח, לריקבון – הם היו מזועזעים. התראיינתי עשרות פעמים לתקשורת הזרה – הסברתי, הראיתי תמונות, בכיתי".

בעשור האחרון – וביתר שאת במלחמת חרבות ברזל – פועל המכון בראשותו של ד"ר קוגל במקצועיות וביושרה, באופן מתקדם ושקוף ומהווה מקום של אמון, גאווה והזדהות ציבורית.