חנוך ברטוב

פרופ' יהודה פרידלנדר, יו"ר, פרופ' ניצה בן-דב, פרופ' דן לאור

חנוך ברטוב, מאחרוני הנפילים של ספרות דור תש"ח, נוכח מזה שישה עשורים בלב לבה של זירת הספרות העברית במדינת ישראל, ושמו הולך לפניו כמחברם של רומנים, סיפורים, מחזות, רשימות ורפורטאז'ות, ספרות תיעודית וביוגרפיה.

מי שהתחיל למעשה את דרכו ב"החשבון והנפש", רומן המתמודד עם המציאות החברתית במדינה הצעירה בבוקר שלמחרת מלחמת העצמאות, המשיך מהלך זה בשפע של יצירות פרוזה מגוונות שבהן נתן ביטוי מעוצב היטב הן לעולמו כפרט והן לעולמה של החברה הישראלית הניצבת תדיר לנגד עיניו.

ואלה כמה מציוני הדרך המרכזיים ביצירתו של חנוך ברטוב: "שש כנפיים לאחד", הרומן שכבש בסערה את ציבור הקוראים בשנות החמישים והיה גם למחזה מצליח בתיאטרון, ובו התייצב ברטוב אל מול העלייה הגדולה שאך מעטים כתבו אודותיה עד אז; "של מי אתה ילד?", רומן התבגרות רגיש ויוצא דופן על ילדותו של המחבר במושבה פתח תקווה, שהיא מקור השראה לחלק ניכר מיצירותיו; "פצעי בגרות", שחזור רטרוספקטיבי של התנסותו של המחבר כחייל בבריגדה, המוליך להתמודדות אמיצה עם נושא השואה; "דדו", סיפורה של מלחמת יום הכיפורים שבמרכזו דמותו ההרואית והטראגית של רמטכ"ל המלחמה, דוד אלעזר; "מתום עד תום", אפוס אישי וקולקטיבי, שבמרכזו חיי גבר ואישה, אך בה בעת הוא עדות הנפרסת על-פני רוב שנותיה של המדינה לאורך תקופה של חמישים שנה; "מחוץ לאופק, מעבר לרחוב", יצירה תיעודית רבת השראה ודמיון שבה ברטוב חוזר אל סבך הבעיות של הבנת השואה בישראל תוך הארת הנושא בצורה מתוחכמת, מפתיעה ולחלוטין לא שגרתית.

בכתיבתו – הנוטה לסגנון ריאליסטי – ברטוב פורס יריעה רחבה של חיי היישוב והמדינה תוך גילוי מעורבות ואחריות כלפי המעשה הציוני. סדר היום הספרותי שלו כולל התמודדות חוזרת ונשנית עם כמה מן הדילמות ומהמתחים שעמדו במוקד ההוויה החברתית והמוסרית של מדינת ישראל לאורך השנים. במיוחד יצירתו ממוקדת בבירור שאלות יסוד של הזהות הישראלית – לא רק שאלת יחסם של הישראלים אל השואה, אלא עצם מהותה של הדיאלקטיקה בין ה"יהודי" ל"ישראלי", ובכלל זה התהייה על טיבו, על משמעותו ועל ערכו של "מיתוס הצבר". בהקשר זה התבלט ברטוב כבעל עמדה המערערת על התפיסה הרווחת בזמנו באשר לדימויו ה"ילידי"-השטחי של בן הארץ. במסה המכוננת "אני לא הצבר המיתולוגי" – העומדת במרכזו של ספר שהוא מופת של כתיבה פובליציסטית – סוגיה זו זוכה לבירור עיוני נוקב המגלה טפח מן המורכבות המאפיינת את הטיפול בשאלות אלה בכתיבתו הבלטריסטית (למשל ב"פצעי בגרות").

כתיבתו של חנוך ברטוב היא כתיבה חכמה, רוויית ניסיון חיים, הקשורה בטבורה בזמן ובמקום והחדורה ברגישות אנושית ובאהבת אדם. היא מצטיינת בשליטה וירטואוזית באמנות הסיפור וביכולת לשונית הבולטת בדיוק וברעננות שבה. הקריאה בסיפוריו ובפרוזה הלא-סיפורית שלו היא תמיד מאורע מעשיר ומרחיב-דעת, המעניק לקוראים תובנות-עומק פסיכולוגיות, חברתיות והיסטוריות. ואף שכתיבתו נטועה בחוויות של "דור המייסדים", הרי שהיא נתונה בתהליך מתמיד של שינוי והתרחבות, ומוטת כנפיה סוככת על הקיום הישראלי עד עצם הימים האלה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את חנוך ברטוב ראוי לקבלת פרס ישראל בספרות ליוצרים לשנת תש"ע.

חנוך ברטוב הוא מן הוותיקים, החשובים והמוערכים שבסופרי ישראל. במהלך שישה עשורים של כתיבה הוא ליווה את התהליכים שעברו על ישראל, ועסק בכתיבתו בנושאי הציונות, הקמת המדינה ומקומו של העבר היהודי במורשת הישראלית. הוא כתב רומנים, סיפורים קצרים, מחזות, מסות ואת הביוגרפיה של דוד אלעזר (דדו). במשך כשלושים שנה הוא פרסם טור אישי קבוע בעיתונות. כמו כן מילא שורה של תפקידים ציבוריים בעיקר בתחומי התרבות והרוח.

חנות ברטוב מתגורר בתל אביב. ב-1998 הוא התאלמן מרעייתו, יהודית. הוא אב לגילת בורקהרדט-ברטוב ולפרופ' עומר ברטוב, וסב לברוך, לחמוטל, לרז, לשירה ולרוֹם.

1943–1946 חייל בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי
1946–1950 לומד היסטוריה של עם ישראל, היסטוריה כללית, סוציולוגיה ודמוגרפיה באוניברסיטה העברית, ירושלים
1948–1949 לוחם במלחמת השחרור באזור ירושלים במסגרת ההגנה וצה"ל
1951–1995 חבר קיבוץ עין החורש
1956–1958 עורך לילה בעיתון "למרחב"
1958–1960 כתב עיתון "למרחב" בארצות הברית
1960–1971 חבר מערכת "למרחב" ובעל הטור הקבוע "לרוח הזמן"
1966–1968 יועץ ראשון לענייני תרבות, שגרירות ישראל בבריטניה
1971–1990 בעל הטור הקבוע "הפרט הקטן" בעיתון "מעריב"