הרב חיים דרוקמן

השופט בדימוס יעקב טירקל, רו"ח משה ליאון, מר אברהם נתן, פרופ' פואד פארס, פרופ' פנינה קליין

פעילותו רחבת ההיקף של הרב דרוקמן מרשימה מבחינת איכותה וריבוי פניה: פעיל חברתי, הוגה ויוזם, מורה ומחנך.

בשנת 1954 היה הרב דרוקמן מהוגי רעיון "ישיבות ההסדר" לשילובם של בני הישיבות במסגרת השירות הצבאי, מתוך תחושה של שותפות לאומית ואחריות לחברה במדינת ישראל. בשנת 1964 הקים הרב דרוקמן את הישיבה התיכונית "אור עציון" שהייתה לאחת מישיבות ההסדר הגדולות בארץ. הישיבה הביאה עימה בשורה חדשה לציבור הדתי-לאומי. היא משלבת מכללה קדם-צבאית תורנית לפיקוד (פנימייה צבאית), המכשירה נערים צעירים לשמש בתפקידים פיקודיים בצה"ל ושמירה על אורח חיים תורני. מפקדים בכירים בצבא נמנים עם בוגרי הפנימייה הצבאית שהקים הרב דרוקמן.

מתוך רגישות מיוחדת לצורכי הדור והשעה, יסד הרב דרוקמן בשנת 1996 בית מדרש גבוה לבנות – "אורות עציון". ב"אורות עציון" לומדות בנות "תורה לשמה" במשך שנה. המגמה של בית המדרש היא להעניק להן כלים לחיים, להמשך לימודיהן ועיסוקיהן ולהקים בתים של תורה בישראל.

הרב דרוקמן תרם תרומה מכרעת לחינוך הזרם הדתי ציוני, ומ-1996 הוא מכהן  כיו"ר מרכז ישיבות בני-עקיבא. רשת "מרכז ישיבות בני-עקיבא" מונה כיום כ-60 מוסדות, ובהם ישיבות הסדר, מדרשות לבנות, ישיבות תיכוניות, אולפנות ומכינות קדם צבאיות. מוסדות אלו פזורים בכל רחבי הארץ, ובהם כ-21,000 תלמידים ויותר ממאה אלף בוגרים, שהם הגרעין המוביל של דור הכיפות הסרוגות.

לנוכח העשייה העצומה הזאת אפשר לחשוב כי הרב דרוקמן נח על זרי הדפנה, אולם לא כך, ההפך הוא הנכון - אחד התחומים הבולטים, שבהם עוסק הרב זה שנים רבות, הוא קליטת עלייה בדגש מיוחד על שילוב העולים בחברה הישראלית.

בתחילת שנות ה-80, עם ראשיתה של העלייה הגדולה מרוסיה, הורגשה מחד גיסא מצוקתם הקשה של העולים החדשים, שחפצו להתגייר ולהשתלב בארץ כאזרחים מן המניין, ומאידך גיסא הליכי הגיור הארוכים, שטמנו בחובם קשיים מרובים ונראו כמכשול גבוה, שלא כדאי מלכתחילה לנסות לעבור. בעקבות כך יזם הרב דרוקמן את בית הדין המיוחד לגיור והקים אותו. נוסף על תחום הגיור, הקים הרב דרוקמן, כחלק ממוסדות ישיבות ההסדר, מרכז לבני נוער עולי חבר העמים. למרכז ייחודי זה באו בני הנוער  לחודשים מספר, שבהם למדו עברית, השתלבו בתוך קהילת הישיבה, חלקם אף שירתו בצבא במסגרת הישיבה, וכך קיבלו את הכלים לחיות כיהודים וכאזרחים במדינת ישראל.

בהנחייתו ובעידודו של הרב דרוקמן, נשלחו תלמידי הישיבה לערים שונות בחבר העמים, כדי ללמד יהדות ולעודד את העלייה לארץ ישראל.

הנחישות והדבקות במטרה אפשרה לרב דרוקמן להרים תרומה חשובה גם לקליטת העולים מאתיופיה. הרב דרוקמן ראה חשיבות רבה בהגשת עזרה פיזית ורוחנית למשפחות העולים. העלייה מאתיופיה אופיינה בקשיי קליטה רבים, ועל כן ראה הרב דרוקמן צורך להעמיד מנהיגות צעירה וחזקה מתוך העדה. לשם כך הקים הרב את "אור מאופיר", מכינה-ישיבה לבני העדה האתיופית, מוסד שזכה להוקרה על ידי נשיא המדינה על הפעילות למען קליטת העלייה. בוגרי המכינה השתלבו במערך החינוכי בחיי החברה הישראלית, בתפקידי פיקוד במערכת הצבאית ואף הצמיחו מתוכם מנהיגים ורבני קהילות. המכינה היא אחת ההצלחות הגדולות ביותר בתחום קליטת יהודי אתיופיה.

בכל שנות פעילותו תרם הרב דרוקמן תרומה ניכרת וחשובה לקירוב בין חלקי העם, מתוך אהבת ישראל אמיתית, ובעצם בכל מסגרות העשייה הרבות המגוונות שלו היה לאבן שואבת וחינך את תלמידיו לשילוב של תורה ארצישראלית, שמביאה לידי מעשה בחיי היום-יום ובהתערות בחברה הישראלית על כל חלקיה. הרב מעורב בפתרון סכסוכים עמוקים, העומדים בלב החברה הישראלית, בתחומי הדת והמדינה, החינוך ומערכת היחסים בין חלקי החברה השונים, ומהווה אוזן קשבת וכתובת לעצה, לסיוע ולתושייה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר עזריה אלון ראוי לפרס ישראל למפעל חיים לשנת תשע"ב.

הרב חיים דרוקמן מתגורר במרכז שפירא ונשוי לשרה. הם הורים לאברהם, מרים, יסכה, ברוריה, נאוה, נילי, נחום, אלישבע, שולמית ושושנה. יש להם 74 נכדים ו-17 נינים.

מוסדות לימוד עיקריים

מוסד "עלייה", פתח תקווה
ישיבת "בני עקיבא", כפר הרא"ה
ישיבת "מרכז הרב", ירושלים

חיים דרוקמן נולד בפולין ב-1932. אחרי ה"אקציה" (רצח היהודים) של הנאצים בעיירתו נמלטה המשפחה לרומניה, ושם ניסו הוריו להשיג אישורי עלייה לארץ ישראל (סרטיפיקטים), בלי הצלחה. כשהיה כבן 12, מסרו אותו הוריו לזוג חשוך ילדים שהשיג אישור עלייה, והם הצליחו להביאו לארץ ישראל באחת משלוש ספינות שהפליגו מקונסטנצה (אחת הספינות טובעה בדרך, וכמעט כל נוסעיה נספו).