הדס עפרת

תפיסת האמנות הייחודית והמקורית של עפרת הגדירה מחדש את שפת האמנות המקומית. פעילותו האמנותית והחינוכית השפיעה על דורות רבים של יוצרים ואמנים בישראל ועיצבה את דמותם.

הדס עפרת מתגורר בירושלים, נשוי לעמליה, מלווה רוחנית במקצועה, ואב להלל, בן השבע-עשרה.

לימודים והשתלמויות

1972–1975 – לימודים לתואר ראשון בחוג לספרות ופילוסופיה כללית, אוניברסיטת תל אביב
1984–1986 – לימודי השתלמות בתאטרון הנו והבונראקו, אוניברסיטת אוסאקה לאמנויות, יפן
2013–2016 – לימודים לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון, חיפה

תפקידים

1979–1984 – מלמד תאטרון בובות בחוג לתאטרון, אוניברסיטת תל אביב
1986–2006 – מלמד עיצוב במה, בובות ומסכות, בית הספר לתאטרון חזותי, ירושלים
1998–2000 – מלמד עיצוב במה, החוג לתאטרון, האוניברסיטה העברית בירושלים
מ-2010 – מלמד עיצוב בובות, המרכז לתאטרון בובות בחולון
2013–2015 – מלמד אמנות אורבנית במסלול לאמנות, חברה וקיימות, בית הספר "הקובייה" לאמנות, ירושלים
מ-2014 – מלמד עיצוב חלל במה ועיצוב למופע, האקדמיה למוסיקה ולמחול, ירושלים

תפקידי ניהול

1980 – מנהל תאטרון הקרון, ירושלים
1981–1993 – יו"ר אונימ"ה ישראל
1986–1992 – מנהל בית הספר לתאטרון חזותי, ירושלים
1986–1992 – מנהל הפסטיבל הבין-לאומי לתאטרוני בובות
1999–2004 – מנהל הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2009–2011 – יו"ר הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2008–2014 – יו"ר ארטים – צוות אמנות בין תחומית, המפעיל את ספריית גן לוינסקי ומרכזי תרבות ולמידה לקהילות הזרות, תל אביב

הצגות (מבחר)

"הבובה בילי" מאת דניס סילק, 1976 (עיצוב ובימוי)
"תמונה עם דון קריסטובל" מאת פרדריקו גרסיה לורקה, 1977 (עיצוב)
"שרה אישה עקשנית" מאת אבנר בן עמוס, 1977 (בימוי ועיצוב)
"מר מוות" מאת ריצ'רד פארבר, 1978 (בימוי ועיצוב)
"עליזה בארץ המראות" מאת לואיס קרול, 1979 (בימוי ועיצוב)
"אמן התענית" על פי פרנץ קפקא, 1980 (מחזה, בימוי ועיצוב)
"הטפיל" מאת הדס עפרת, 1981 (מחזה, בימוי ועיצוב)
"ד"ר פאוסט" על פי מקור עממי, 1982 (בימוי ועיצוב)
"בית תפוס" על פי שלושה סיפורים מאת קארל צ'אפק, או' הנרי וחוליו קורטאזאר, 1983 (בימוי ועיצוב)
"איקרוס" מאת עמליה והדס עפרת, 1983 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"קטע רחוב" מאת הדס עפרת, 1983 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"ילד טוב ירושלים" מאת נעמי יואלי והדס עפרת, 1984 (בימוי ועיצוב)
"איקרוס – מעוף שני" מאת עמליה והדס עפרת, 1986 (כתיבה, בימוי ועיצוב)
"מאחורי הגדר" על פי ח"נ ביאליק, 1990 (בימוי ועיצוב)
"חיזור. נישואין" מאת דניס סילק, 1992 (בימוי)
"רוזטה" על פי אגדת היפהפייה הנרדמת, 1994 (עיצוב)

תערוכות יחיד וסדרות עבודות

1994 – בימה, ארץ הישימון, אוצר מרדכי עומר, הגלריה האוניברסיטאית, תל אביב
1997 – טרנס פוזיציות, גלריה מני H, תל אביב
1998 – הצבות מולטימדיה, גלריה שירה ובת שבע, ירושלים
2002 – מעי עיוור, אוצרת זיוה ילין, גלריה בארי, קיבוץ בארי
2003–2004 – היית מת, אוצר אורי דרומר, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
2004 – אני קיבוץ, אוצרת יעל קייני, גלריה נחשון, קיבוץ נחשון
2004 – עדות שמיעה, גלריה אבני, תל אביב
2004–2005 – פאסאז' אליוט – שבילים מארץ הישימון, אוצרת אהובה פסוב ויטמן, גלריה שטרן, האוניברסיטה העברית בירושלים
2005 – לינה משותפת (סדרת עבודות), אוצרת טלי תמיר, ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב
2007 – לידה מחדש, אוצרות טלי תמיר ותמנע זליגמן, מוזיאון ישראל, ירושלים
2014 – Collective Body, אוצרים דניאל לנדאו ואודי אדלמן, גלריה המדרשה, תל אביב
2015 – כל ישראל חברים, אוצרת מאשה זוסמן, גלריה ברבור, ירושלים
2015 – תעתיקי תל אביב, אוצר ליאור גריידי, לובי – מקום לאמנות, תל אביב
2015 – מות האוביקט (סדרת פסלים), אוצר ליאב מזרחי, גלריה קונטמפוררי, תל אביב

מיצגים (מבחר)

2001 – דרך החלב, הביאנלה הבינלאומית למיצג, קיבוץ נחשון
2001 – שפת אם, Staatbank ,Novalog-Media Experience, ברלין וגלריה קלישר, תל אביב
2001 – מסע עיוור לירושלים (בשיתוף גיא ברילר), המרכז לתרבות עכשווית, ברצלונה
2002 – מראית עין, הערת שוליים 2, ירושלים
2002 – שיר לכת, הערת שוליים 5, ירושלים
2003 – תום, הזירה הבין-תחומית, ירושלים
2003 – נדודי שינה, אמנות הארץ, תל אביב
2004 – האדם הצוחק, זמן לאמנות, תל אביב
2004 – נחלה, הפסטיבל לתאטרון אחר, עכו
2004 – פרימה, הביאנלה הבינלאומית למיצג, גלריה קלישר
2007 – זנב הטווס, הפסטיבל הבינלאומי לתאטרוני בובות, ירושלים
2008 – נמלים, פסטיבל א-ז'אנר, תאטרון תמונע
2009 – זנב, בית אנה טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים
2009 – קלויסטר, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים
2010 – לא בשמיים, נקודת מגע, מוזיאון ישראל, ירושלים
2010 – איפה דני?, פסטיבל מוסררה מיקס, ירושלים
2011 – טבולה ראסה, מוזיאון בת ים לאמנות, בת ים
2013 – Residency, השוק התורכי, חיפה
2014 – נקר, גלריה ברבור, ירושלים
2014 – Unseen, מעמותה – מרכז אמנות ומדיה, ירושלים

הדס עפרת נולד בתל אביב בשנת 1950. הוריו, חיים ורחל פרידלנדר ז"ל, נמנו עם מפקדי ארגון ההגנה, ועם תום מלחמת העצמאות עבד האב בחנות שהקימו הוריו – חנות הספרים הראשונה בתל אביב, "פרידלנדר", ולימים גם בית מסחר לציוד משרדי ולצורכי אמנות ברחוב נחלת בנימין. לעפרת שני אחים, עלינה, גם היא בעלת חנות ספרים, וד"ר גדעון עפרת, היסטוריון של אמנות ישראלית.

עפרת זוכר כיצד נהג בילדותו לשרטט גשרים ומגדלים על גבי ניירות פרגמנט שאסף מחנות הוריו. מרבית שנות התבגרותו עברו עליו בכתיבת שירה. עד גיל 25 ראו אור שני ספרי שירה שלו, והוא ראה אז את עתידו המקצועי כמשורר.

לאחר שירות צבאי ביחידה קרבית התקבל בשנת 1972 ללימודים בחוג לספרות ופילוסופיה כללית באוניברסיטת תל אביב. לאחר סיום לימודיו בשנת 1975 החל עפרת לעסוק בתאטרון. הוא כתב, עיצב וביים הצגות, והראשונות שבהן הועלו בתאטרון הקופסה – קבוצת התאטרון שהקים בירושלים וניהל עד לשנת 1980. כמו כן יזם את הקמת הסניף הישראלי של אונימ"ה (Union International de la Marionnette), הפועל במסגרת אונסק"ו, והוא עמד בראשו משנת 1981.

בראשית שנות השמונים הקים את תאטרון הקרון יחד עם עלינא אשבל, מייקל שוסטר ומריו קוטליאר. תאטרון הקרון הציג בראשית ימיו הצגות לילדים ולמבוגרים בתוך קרון רכבת שהובא לגן הפעמון בירושלים. עפרת היה מנהלו הראשון של התאטרון. במקביל לכך לימד תאטרון בובות במשך שבע שנים – עד לשנת 1984 – בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. "לא באתי ללמד את מה שאני יודע. ההוראה תמיד הייתה עבורי מעבדה לניסיונות וראיתי בתלמידיי אמנים שותפים". לא מעט מתלמידיו הפכו בהמשך לבובנאים מקצועיים.

החיפוש הבלתי פוסק שלו אחר התחדשות אמנותית הביא אותו בשנת 1984 להשתלם באוניברסיטת אוסאקה לאמנויות ביפן. במשך שנתיים השתלם בתאטרון הבונראקו ובאמנות הגילוף של מסכות תאטרון הנוֹ אצל מייצ'י יסואו, מגדולי המסטרים היפנים בגילוף מסכות; שם למד והפנים את "נשמת הנו" – החיבור בין רוח וחומר, צורה ותוכן.

מתוך הבנה זו של שפתו האמנותית, ייסד עם חזרתו לארץ בשנת 1986 את בית הספר לתאטרון חזותי בירושלים. אל בית הספר הגיעו תלמידים שחיפשו מסלול לימודים המשלב אמצעי ביטוי חדשים ובין-תחומיים, בקשת המקצועות שבין התאטרון האחר, המחול, הפרפורמנס והאמנות החזותית. עפרת היה מנהלו הראשון של בית הספר לתאטרון חזותי והוא לימד בו במשך עשרים שנה. הוא אף טבע את המונחים "תאטרון חזותי" ו"בובנאי".

בתחילת שנות התשעים החל לעסוק באמנות. תערוכת הפיסול הראשונה שלו הוצגה בגלריה האוניברסיטאית של תל אביב בשנת 1994. אוצר התערוכה היה מרדכי עומר.

לאורך השנים, במקביל לניהול בית הספר לתאטרון חזותי ותאטרון הזירה הבין-תחומית, הציג עשרות מיצגים ותערוכות בגלריות, במוזיאונים ובאירועי אמנות בארץ ובעולם. זאת נוסף על שלושים הצגות שעיצב וביים בתחומי התאטרון החזותי – אחדות מהן הועלו בפסטיבל ישראל ובמסגרת פסטיבלים ותערוכות בין-לאומיות בחו"ל. שתיים מהצגותיו זכו בפרסים בפסטיבל עכו לתאטרון ישראלי אחר.

בשנת 2008, שבה זכה גם בפרס שר התרבות לאמנות, הקים יחד עם ארבעה אמנים נוספים – טלי תמיר, מרית בן ישראל, רומי אחיטב והאדריכל יואב מאירי – את עמותת "ארטים", ועמד בראשה. במסגרת פעילות העמותה הקים את ספריית גן לוינסקי לקהילות הזרות בתל אביב. הספרייה, המיועדת לילדים ולמבוגרים מקהילת העובדים הזרים בתל אביב, מכילה ספרים בשש-עשרה שפות, המקוטלגים על פי רגשות – שיטה אוניברסלית ואנושית שפיתחה קבוצת אמנים זו. העמותה מפעילה גם מרכז תרבות CEC למבקשי מקלט ולעובדים זרים, המכשיר אותם לקבלת תעודה במגוון מקצועות. "הספרייה היא יצירת אמנות חברתית, שכן האמנות והחברה מקיימים ביניהן קשרי גומלין. האמנות העכשווית מתערבת בתהליכים אורבניים וחברתיים".

משנת 2010 מלמד עפרת בובנאות ותאטרון חזותי בבית הספר לאמנות תאטרון הבובות בחולון, ומשנת 2014 מלמד עיצוב חלל ואמנות המופע באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.

עפרת משלים בימים אלה את לימודיו במסלול לתואר שני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה.

בין פרסומיו ניתן למצוא ספרי שירה וספרים העוסקים בתאטרון הבובות בן-זמננו ובאמנות המופע. שורה של מאמרים פרי עטו ראו אור באנתולוגיות ובכתבי עת בארץ ובעולם בנושאי אמנויות המופע.