חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ד בתחום זמר עברי.
גיל אלדמע – מלחין ומעבד שקנה לו מעמד ייחודי בתחום העיבודים הקוליים והכליים של שירי הזמר העברי מכל התקופות – נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1928.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
גב' נעמי שמר, יו"ר, מר דודו אלהרר, מר יוריק בן דוד
ועדת השופטים החליטה להעניק את פרס ישראל לשנת התשס"ד למר גיל אלדמע על תרומתו ועל הישגיו בפיתוחו, בעיצובו ובשימורו של הזמר העברי לדורותיו.
מינקוּת אובחנה אצל גיל אלדמע שמיעה מוזיקלית אבסולוטית נדירה. כבר בהיותו בן שלוש הפליא לנגן בפסנתר את מה שקלטו אוזניו, בן שמונה החל ללמוד נגינה בפסנתר באופן סדיר, וכשהיה בן אחת עשרה, בהיותו חבר בתנועת "הנוער העובד", בלט בכישרונו להכין מוזיקה לטקסים, למסיבות ולחגיגות, לימי זיכרון ולימי החודש. עם סיום לימודיו התיכוניים הצטרף גיל אלדמע להכשרה המגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ דפנה, וכדרכו היה גם שם המוקד של השירה בציבור, הזמר העברי והמוזיקה לריקודי-עם.
עם קום המדינה למד גיל אלדמע באקדמיה למוזיקה בירושלים וסיים אותה בהצטיינות, ומיד החל לעבוד כמורה למוזיקה בכפר הנוער "הדסים". ב"הדסים" הקים מקהלה ותזמורת, ושם יצר את שיריו הראשונים: "שיבולים", "כי תנעם", "אנה הלך דודך", "מחול הדייגים" ועוד רבים אחרים. במקביל היה גיל אלדמע מעורה בתנועה לריקודי-עם בכנסי המחולות הארציים, המחוזיים והאזוריים שנערכו אז בתכיפות רבה. היה זה גיל אלדמע שליווה באקורדיון את הרקדנים, לעתים לבדו ולעתים עם תזמורת קטנה שהוא כתב לה את העיבודים. כמו כן הוא ניהל ביד רמה את השירה בציבור בכנסים אלה שהשתתפו בהם אלפי אנשים.
בשנת 1957 יצא גיל אלדמע לארצות הברית להמשך לימודיו, למד ב"מנס קולג' אוף מיוזיק" וסיים אותו בהצלחה מרובה, ובשנת 1960 חזר לארץ והחל לעבוד ב"קול ישראל" בתחום המוזיקה העממית והזמר העברי כעורך תכניות, כמעבד להרכבים קוליים וכליים, כמנהל מוזיקלי של תכניות אשר לא ייספרו מרוב, כמפיק של מופעי זמר ופסטיבלי זמר וכחונך לדורות של מוזיקאים, זמרים ומעבדים, וקנה לעצמו שם ומעמד של "מר הזמר העברי".
במשך השנים ערך גיל אלדמע אלפי ערבי זמר, מועדוני זמר וכינוסים שבהם שולבה שירה בציבור בהנחייתו; הוא הדריך מקהלות ולהקות, והקים את חבורת "רננים" שחילצה מתחום הנשייה מאות שירים, הקליטה אותם בעיבודיו המקסימים והעניקה להם חיים חדשים. עיבודים אלה ועיבודיו החדשים הנכתבים גם בימים אלה נפוצים בארץ וברחבי העולם, ואין מקהלה או חבורת זמר המזמרות בלשון העברית שעיבודים של גיל אלדמע אינם נכללים ברפרטואר שלהן.
באחד מספריו של גיל אלדמע, "מניפה קולית", כותב חוקר הזמר העברי הנודע, אליהו הכהן, על איכויות העיבודים של גיל: "...גיל אלדמע מתבלט במיוחד בכישרונו לעצב יריעה מוזיקלית המרחיבה את קווי המתאר של הלחן המקורי ומעניקה לשיר ממד חדש של גיוון צלילי (...) לא זו בלבד שהעשיר את המרקם המוזיקלי בהרמוניות, אלא טווה חוטי שתי וערב למארג צלילי שופע ושובה לב."
על כל אלה ועוד מצאה ועדת השופטים את מר גיל אלדמע ראוי לפרס ישראל לשנת תשס"ד בתחום הזמר העברי.
קורות חיים
גיל אלדמע – מלחין ומעבד שקנה לו מעמד ייחודי בתחום העיבודים הקוליים והכליים של שירי הזמר העברי מכל התקופות – נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1928.
גיל אלדמע נשוי לויקי לבית קפלוביץ. לזוג שתי בנות, שני בנים וחמישה נכדים.
ציוני דרך בחייו
1934–1942 בית הספר העממי בשכונת בורוכוב
1942–1946 הגימנסיה העברית "הרצליה"
1946–1948 הכשרה מגויסת של "הנוער העובד" בקיבוץ דפנה
1948–1949 חייל בגדוד השלישי של הפלמ"ח, בחטיבת "יפתח"
1949 נפצע בשירותו הצבאי בכאוכב אל הווא
1949–1952 לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים
1952–1957 מורה ומדריך למוזיקה בכפר הנוער "הדסים"
1957–1960 לימודים ב"מנס קולג' אוף מיוזיק" בניו יורק
1960 נשא לאשה את ויקי לבית קפלוביץ בניו יורק
1960–1961 מדריך למוזיקה ב"כפר הירוק"
1960–1993 עורך תכניות, מנהל מוזיקלי ומעבד ברשות השידור (ב"קול ישראל" ובערוץ הראשון)
1961–1973 חבר במקהלת "רינת" ומנצח עוזר לגארי ברתיני
1962 הקים את "חבורת רננים" במסגרת עבודתו ב"קול ישראל" במטרה להקליט שירים עבריים שלא היה להם ביצוע מוקלט (המקהלה התקיימה עד שנות ה-80).
הלחנה
גיל אלדמע הלחין שירים שהם מנכסי צאן הברזל של הזמר הישראלי, ובהם:
"זמר איכרים" (גורן גרעינים), "שיבולים" (חד מחרב), "אנה פנה דודך", "כי תנעם", "מחול הדייגים" (רוח ים והוד גלים), "ויניקהו דבש מסלע", "נערי ברועים" ו"מכל פרחי מור בגן". כן הלחין את המוזיקה להצגה "בת המלך" בתיאטרון הילדים והנוער ואת המוזיקה להצגה "הכנסת כלה" של ש"י עגנון ב"הבימה". כמו כן הלחין לכל אחד מארבעת ילדיו שהגיע למצוות שיר למילים של אסתר לנואל.
עיבודים
גיל אלדמע עיבד כ-500 שירים, מהם עיבודים קוליים למקהלות ולחבורות זמר. בין היתר הכין עיבודים ל"מקהלת האיחוד", ל"מקהלת הקיבוץ הארצי", למקהלת הילדים "העפרוני", למקהלת הילדים "מורן", למקהלת הילדים "בת קול" ולמקהלת הנשים "המיולה".
מפעל חיים
גיל אלדמע נולד בשכונת בורוכוב בגבעתיים בשנת 1928 להוריו, זהבה ואברהם אלדמע (אייזנשטיין). אביו היה המורה לציור בגימנסיה "הרצליה" מראשיתה וממייסדי החבורה העליזה שנקראה "חברה טראסק". באווירה הזאת יזם אלדמע את קרנבל פורים ב-1912, לימים ה"עדלאידע" של תל אביב. ביתו של אברהם אלמדע בשכונת בורוכוב שימש מרכז תרבותי-קהילתי לכל הסביבה, וחצרו כשימשה תיאטרון קיץ בן 900 מושבים. כאן הציגו "הבימה", "אוהל", "המטאטא" ושאר להקות התיאטרון של אז. על בית ההורים מספר גיל אלדמע: "הבית היה מעין מועדון תרבותי לתושבי השכונה. כל ערב שבת היו באים לביתנו לרקוד לצלילי הפסנתר של אבי, שלא למד מוזיקה והיה מורה לציור. את הבמה בחצר ואת הספסלים שאירחו את באי ההצגות הקים אבא ללא סיוע כספי. למעשה גדלתי בתוך תיאטרון, ודי מהר התבלט כישרון המוזיקה שלי".
ואכן, מינקות ניכרו בגיל סימני שמיעה מוזיקלית בולטים, ובהיותו בן שלוש החל לגשש בין קלידי הפסנתר. הרפורטואר שלו כלל בעיקר שירי גן הילדים. בגיל 6 החל ללמוד לנגן בפסנתר, וכעבור כשנתיים עבר לכינור. בן 11 הצטרף לתנועת "הנוער העובד" בשכונת בורוכוב, ושם עסק בהכנת המוזיקה לטקסים ולמסיבות. עם סיום לימודיו בגימנסיה "הרצליה" יצא גיל עם הכשרת "הנוער העובד" של הפלמ"ח לקיבוץ דפנה. השיר הראשון שהלחין היה "שיא הכיף", לבקשת חיים פיינר (לימים חפר). לאחר מכן הלחין את שירו של נתן אלתרמן "קומזיץ בקפריסין", שנכתב לאחר נחיתתה של ספינת המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" בחוף ניצנים.
במלחמת העצמאות ניהל גיל יחד עם דנה כוגן את תחנת השידור "קול הגליל" שהתמקמה בקיבוץ איילת השחר, והיה פותח את שידוריה בנגינת שיר הפלמ"ח באקורדיון ומסיים אותם ב"שיר הפרטיזנים". בפברואר 1949 נשלח כקשר לכאוכב אל הווא, ושם עלה על מוקש ונפצע. גיל איבד את רגלו הימנית שנקטעה מעל לברך.
לאחר שהשתקם החל גיל אלמדע ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים; הוא סיים את לימודיו בהצטיינות והחל לעבוד כמדריך וכמורה למוזיקה בכפר הנוער "הדסים"; שם הקים מקהלה ותזמורת ושם גם יצר את שיריו שהפכו מאז לחלק מנכסי צאן הברזל של הזמר העברי. במקביל היה גיל מעורה בתנועה לריקודי עם, בעיקר בצדדים המוזיקליים שלה. בכנסי המחולות שנערכו אז בתכיפות היה זה גיל שליווה באקורדיון את הרקדנים, לעתים לבדו ולעתים עם תזמורת קטנה שהעיבודים למוזיקה שביצעה נכתבו על ידו.
בשנת 1957 יצא גיל לארה"ב להמשיך בלימודיו. הוא למד ב"מנס קולג' אוף מיוזיק", וסיים אותו בהצלחה. בניו יורק הכיר את רעייתו לעתיד ויקי, ונשא אותה לאישה בשנת 1960. משחזר לארץ באותה שנה החל לעבוד ב"קול ישראל" בתחום המוזיקה העממית והזמר העברי כעורך תכניות, כמעבד להרכבים קוליים וכליים, כמנהל מוזיקלי של תכניות וכמפיק ומפיק שותף של מופעי זמר עבריים. בין תכניותיו: "שירו רונו נא", "אנחנו שרים לך", "אנו נהיה הראשונים", "שוב יוצא הזמר" ועוד תכניות רבות אחרות. על דרכו ב"קול ישראל" הוא אומר: "אחד האנשים שהשפיעו על דרכי היה חנוך חסון, מנהל המחלקה למוזיקה עממית ב'קול ישראל', שהזמין אותי לעבוד ברדיו. הוא הציע לי לשיר במקהלת 'רינת', ובתוקף היותו מנהל המחלקה ברדיו יזם את הקמת 'חבורת רננים' שפעלתי עמה תקופה ארוכה. במשך שנים הייתי יד ימינו של חנוך חסון בהכנת פסטיבלי הזמר של 'קול ישראל'".
על עבודתו המקצועית אומר גיל אלדמע כך: "במשך השנים הפך נושא העיבודים הקוליים אצלי לאהבה. הייתי חבר במקהלת 'רינת', ולבקשתו של גארי ברתיני התחלתי לעבד שירים למקהלה, וזה היה בשבילי כמו סדנה. הייתי כותב את העיבוד, מצלם אותו, ולמחרת שרה אותו המקהלה, ואני שמעתי את פרי עבודתי. אין סיפוק גדול מזה. כך המשכתי מאוחר יותר עם המקהלות הבולטות בישראל וגם עם מקהלות בחו"ל".