בשנת 1960 הוציאה לאור את ספרה הראשון, "סיפורה של לוחמת", שראה אור עד היום במהדורות רבות ותורגם לאנגלית, לרוסית, לצרפתית ולהולנדית.
חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
גאולה כהן – שחייה כלוחמת בלח"י, כסופרת, כעיתונאית, כחברת כנסת וכיוזמת וכמובילה של מפעלי תרבות וחינוך ופעולותיה ומאבקיה למען התיישבות יהודית ביש"ע ולהעלאת יהודים מברית המועצות ומאתיופיה הם התגייסות נדירה לשירות העם והמדינה – נולדה בתל אביב בשנת תרפ"ו-1925.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
מר מרדכי בן-פורת, יו"ר, מר ארנון מנטבר, השופטת (בדימוס) שרה פריש
תולדות חייה של הגב' גאולה כהן חופפים את תולדות המאבק לשחרור ארץ ישראל מעול הכיבוש הבריטי ולהקמת מדינת ישראל ואת תולדות המאבק על עצמאותה ועל זהותה של המדינה.
כבר בהיותה בת 18 הצטרפה הגב' כהן לארגון "לוחמי חירות ישראל" שבמסגרתו מילאה תפקידים רבים אך נודעה בעיקר כקריינית הראשית של תחנת השידור המחתרתית. הגב' כהן נעצרה בעת שידור חי, נדונה למאסר של תשע שנים ונכלאה בבית הסוהר לנשים בבית לחם. היא עשתה שני ניסיונות נועזים של בריחה מהכלא, ובניסיונה השני הצליחה לברוח.
במהלך חייה הייתה הגב' כהן פעילה ככתבת בכמה עיתונים בארץ, שידרה בתחנות רדיו שונות והייתה חברת המערכת של העיתון "מעריב".
הגב' כהן כיהנה בכנסת ברציפות במשך 19 שנים. היא הקימה בכנסת, הרבה לפני גלי העלייה מברית המועצות, את ועדת העלייה והקליטה, ועמדה בראשה. בפעילותה למען עליית יהודי ברית המועצות בלטה בתביעתה למאבק גלוי ופומבי למענם ובתרומתה למודעות לנושא באמצעות מפגשים עם מנהיגים ועם עורכי עיתונים בארה"ב. הגב' כהן הייתה מעורבת גם במאבק למען העלאתם וקליטתם של עולי אתיופיה, תרמה ל"מבצע שלמה" ופעלה להעלאתם לארץ של הורים ובנים מאתיופיה במסגרת איחוד בני משפחות. בתפקידה כסגנית שר במשרד המדע פעלה למען קליטתם של מדענים עולים.
הגב' כהן נטלה חלק פעיל במאבק למען ההתיישבות היהודית בשומרון, ביהודה ובחבל עזה, ויזמה חקיקת כמה חוקים כ"חוק יסוד ירושלים" ו"חוק הגולן".
הגב' כהן ייסדה את "המדרשה הלאומית ע"ש אריה בן אליעזר" ללימודי הציונות, היהדות ונושאים לאומיים, ובשנת 1998 יזמה את הקמת "בית מורשת המשורר אורי צבי גרינברג" שאותו היא מנהלת בהתנדבות עד היום. מקום זה, הפועל בירושלים, הפך למרכז תרבות ייחודי שבו נערכים סמינרים והרצאות למורים, לתלמידים, לסטודנטים, לחיילי צה"ל, לעולים חדשים ולכל שוחרי התרבות.
מפעל חייה של גאולה כהן - כלוחמת בלח"י, כסופרת, כעיתונאית, כחברת כנסת, כיוזמת וכמובילה של מפעלים תרבותיים וחינוכיים וכפעילה במאבקים למען קליטת עלייה מברית המועצות ומאתיופיה - הוא התגייסות מוחלטת ונדירה לשירות העם והמדינה. דמותה הייחודית, דבקותה בעקרונותיה ונכונותה לשלם על כך מחיר הם מקור השראה לציבור רחב ומקור להערכה גם של מי שחולקים על עמדותיה ועל דרכה.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את הגב' גאולה כהן ראויה לקבל את פרס ישראל לשנת התשס"ג בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
קורות חיים
גאולה כהן – שחייה כלוחמת בלח"י, כסופרת, כעיתונאית, כחברת כנסת וכיוזמת וכמובילה של מפעלי תרבות וחינוך ופעולותיה ומאבקיה למען התיישבות יהודית ביש"ע ולהעלאת יהודים מברית המועצות ומאתיופיה הם התגייסות נדירה לשירות העם והמדינה – נולדה בתל אביב בשנת תרפ"ו-1925.
גאולה כהן היא אמו של השר צחי הנגבי וסבתא לשלושה נכדים.
ציוני דרך בחייה
1943 הצטרפה לארגון "לוחמי חירות ישראל" (לח"י).
1945 עזבה את בית הוריה וירדה למחתרת בשל היותה נרדפת על ידי הבריטים.
1946 נעצרה על ידי הבריטים, נדונה למאסר תשע שנים ונכלאה בבית הסוהר לנשים בבית לחם.
1947 ברחה, בלבוש ערבייה, מבית הסוהר שבמגרש הרוסים בירושלים.
1960 ראה אור ספרה הראשון, "סיפורה של לוחמת".
1969 ערכה מסע בארה"ב מחוף אל חוף במאבק גלוי למען עליית יהודי ברית המועצות.
1970 הצטרפה לתנועת החירות.
1972 ייסדה את "המדרשה הלאומית ע"ש אריה בן אליעזר".
1973 נבחרה לכנסת ברשימת הליכוד.
1978 פרשה מן הליכוד בשל מאבקה נגד מדיניות קמפ-דיוויד של מנחם בגין, והייתה בין מייסדי תנועת התחיה.
1980 נחקק ביזמתה "חוק יסוד ירושלים", הקובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל".
1981 ירדה להתגורר בימית והצטרפה לנאבקים נגד הנסיגה מסיני.
1987 ייסדה עם חברת הכנסת עדנה סולודר את "שדולת הח"כים למען יונתן פולארד".
1990 מונתה לסגנית שר במשרד המדע ופעלה למען קליטת מדענים.
1990 יצאה לאתיופיה לבדוק את מצבם של היהודים שם ותרמה תרומה חשובה להעלאתם לארץ ב"מבצע שלמה".
1994 עברה להתגורר חלקית בקרית ארבע.
1998 יזמה והקימה בירושלים את "בית מורשת המשורר אורי צבי גרינברג" שהיא מנהלת בהתנדבות עד היום.
מפעל חיים
גאולה כהן נולדה בתל אביב ב-י' בטבת התרפ"ו-דצמבר 1925. אביה, יוסף, עלה לארץ מתימן בשנת תרס"ה-1905, ונמנה עם מייסדיה וראשיה של התאחדות התימנים בארץ. אמה, מרים, נולדה בירושלים העתיקה. בשנת 1943 הצטרפה גאולה לארגון "לוחמי חירות ישראל", לח"י, ועקב כך גורשה מסמינר לוינסקי שבו למדה.
בשל היותה נרדפת על ידי הבולשת הבריטית עזבה ב-1945 את בית הוריה וירדה למחתרת. בלח"י מילאה תפקידים רבים, אבל בעיקר שימשה הקריינית הראשית של תחנת השידור המחתרתית. היא נעצרה בעת שידור חי בפברואר 1946, נדונה לתשע שנות מאסר, ונכלאה בבית הסוהר לנשים בבית לחם. גאולה כהן עשתה שני ניסיונות בריחה מהכלא. בראשון נפצעה ונכשלה, ובשני הצליחה, וחזרה לפעילות בלח"י ונישאה לעמנואל הנגבי, שהיה ממפקדי המבצעים החשובים בארגון.
לאחר הקמת המדינה למדה גאולה כהן באוניברסיטה העברית וסיימה תואר שני במקרא, בספרות ובפילוסופיה. היא הקימה אגודת סטודנטים בשם "סלע" (סטודנטים למהפכה עברית) והייתה חברת המערכת של הירחון "סולם" בעריכת ד"ר ישראל אלדד.
בשנת 1960 הוציאה לאור את ספרה הראשון, "סיפורה של לוחמת", שראה אור עד היום במהדורות רבות ותורגם לאנגלית, לרוסית, לצרפתית ולהולנדית. בשנות השישים היא הייתה חברת מערכת העיתון "מעריב", ובו כתבה שני טורים שבועיים: "השולחן המרובע" ו"בארבע עיניים עם…". כיום היא בעלת טור ב"מעריב", ותכנית שבועית ב"קול ישראל".
גאולה כהן הייתה פעילה ומפעילה במאבק למען עליית יהודי ברית המועצות, ובדצמבר 1969 יזמה מסע הסברה בנושא זה מחוף אל חוף בארה"ב, עם שני פעילי העלייה דב שפרלינג ויאשה קזאקוב ובמימונו ובסיועו של היהודי האמריקני ברנרד דויטש. המסע הסתיים בשביתת רעב ליד בניין האו"ם, שעוררה הד בינלאומי מכריע במאבק לפתיחת שערי ברית המועצות. בשנת 1977 ייסדה ברית ז'בוטינסקי, ביזמת גאולה כהן, את "המדרשה הלאומית" ללימודי הציונות, היהדות ונושאים לאומיים. עם ייסודה של תנועת "גוש אמונים" נטלה גאולה כהן חלק פעיל במאבק למען ההתיישבות היהודית בשומרון, ביהודה ובחבל עזה.
גאולה כהן כיהנה בכנסת במשך 19 שנים ברציפות. היא הקימה בכנסת את ועדת העלייה והקליטה ועמדה בראשה. לאחר פרישתה מן הליכוד בשנת 1978 בשל התנגדותה להסכמי קמפ-דייויד, הייתה בין מייסדי תנועת התחייה. בכנסת הייתה חברת ועדת חוץ וביטחון, והישגה הגדול היה חקיקת "חוק יסוד ירושלים" שנחקק בשנת 1980 ברוב סוחף. החוק קובע כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יחד עם חבר הכנסת משה שמיר פעלה גאולה כהן גם לחקיקת "חוק הגולן". בימי המאבק נגד עקירת יישובי ימית בסיני עברה להתגורר בימית כדי לסייע למתיישבים. יחד עם חברת הכנסת עדנה סולודר ייסדה בשנת 1987 את שדולת הח"כים למען יהונתן פולארד, ושתיהן היו הראשונות שביקרו אותו ואת רעייתו בכלאם בארה"ב והעלו בכנסת ב-1990 את הדרישה להעניק להם אזרחות ישראלית - תביעה שנענתה רק חמש שנים מאוחר יותר. כיו"ר ועדת הקליטה והעלייה הייתה גאולה כהן מעורבת במאבק למען העלאתם וקליטתם של עולי אתיופיה. בספטמבר 1990, כשהגיעו ידיעות קשות על סבלם של יהודי אתיופיה במחנות באדיס אבבה, נסעה לאתיופיה כסגנית שר המדע, נפגשה שם עם שרי הממשלה ותרמה תרומה חשובה ל"מבצע שלמה", שהחל חודשים לאחר מכן.
בדצמבר 1994, כשגברו מקרי הרצח בחברון ובקרית ארבע, עברה להתגורר חלקית בקרית ארבע כדי להיות עם המתיישבים.
בשנת 1998 יזמה גאולה כהן והקימה את "בית מורשת המשורר אורי צבי גרינברג", מפעל חלוצי-תרבותי שהיא מנהלת אותו עד היום בהתנדבות. "בית מורשת אצ"ג" פועל בסיוע עיריית ירושלים ובחסות מועצה אקדמית שבה חברים חוקרי הספרות מכל קצות הקשת הפוליטית.
נסיים בדברים הנרגשים שכתב לה דוד בן גוריון לאחר שקרא את ספרה "סיפורה של לוחמת": "…נעשיתי כאילו אחד מאנשי לח"י בימים ההם, מסונוור כמוכם על ידי אהבה גדולה ונאמנה ועל ידי שנאה עמוקה. ולא בזכותי אני נהפכתי בשעת הקריאה לאחד מכם, אלא בזכות 'הלוחמת' המספרת 'סיפורה' בכוח אדיר, בלהט של אמת פנימית, צורבת, מאירה ומדליקה, הצובטת כל ההוויה כבמלקחיים של פלדה מחשמלת… וגם אלה שחלקו, וחולקים עד היום, על תפיסתו המדינית של יאיר ותלמידיו, כמוני, מן ההכרח שיהיו שותפים לרחשי הנפש שהצלחת להביע בכוח אדירים עד כדי אכזריות של מסירות אין קץ לשליחותך… אין לי ספק כי 'סיפורה של לוחמת' יעמוד כמזכרת גאון ללוחמים עזי נפש שמסרו נפשם על אמונתם בגאולת ישראל… קדוש העט שכתב ספר זה".