אסתר הרליץ

תפקידים עיקריים ונקודות ציון 

1935– חברה בארגון ההגנה בירושלים
1935–1939 תלמידה במחזור הראשון של תיכון בית הכרם וחברת מועצת התלמידים
1941–1942 מורה לתלמידי כיתות ז'–ח', כרכור
1942–1946 חיילת וקצינה ביחידת הנשים של הצבא הבריטי (ATS), השתחררה בדרגת סגן (לויטננט); אשת קשר עם הקהילה היהודית במצרים
1946–1947 ניהלה מטעם הממשל הבריטי תכנית המשך לימודים למשוחררי הצבא שלימודיהם הופסקו
1948 מקימה ומפקדת פלוגת חיל הנשים (ח"ן) בירושלים הנצורה
1948 מראשוני עובדי משרד החוץ
1949 חברה במשלחת ישראל לעצרת האו"ם, בוועדה המדינית
1949 מצטרפת לכוח העזר למחלקה הערבית של הסוכנות היהודית, נפצעת בהתקפה על הבניין
1950–1954 מזכיר ראשון, שגרירות ישראל בוושינגטון
1954–1958 קונסול ישראל בניו יורק
1958–1962 יו"ר ועד עובדי משרד החוץ
1959–1963 חברת מועצת העירייה, תל אביב
1963–1966 מנהלת מחלקת ההסברה והאורחים, משרד החוץ
1966–1971 שגרירת ישראל בדנמרק, בין השאר בזמן מלחמת ששת הימים
1971–1973 יועצת ראש הממשלה לענייני התנדבות, מקימה ומנהלת את המועצה להתנדבות בישראל.\
1971–2010 נואמת מקובלת בסניפי המגבית והבונדס בעולם
1974–1977 חברת הכנסת השמינית (המערך), חברה בוועדת החוץ והביטחון, מיוזמי חוק ההפלות
1977–1981 יו"ר נעמ"ת בתל אביב יפו
1979–1981 חברת הכנסת התשיעית (המערך)
1981–2014 מנהלת הזמריה ותחרות הנבל הבין-לאומית; חברת הנהלה באיגוד החיילים המשוחררים
1980–2012 יו"ר ארגון ידידי דנמרק בישראל
1994 מפרסמת את ספרה האוטוביוגרפי "לאן אישה יכולה להגיע"

פרסים ואותות הוקרה

1980 מגן ראש הממשלה לקידום ההתנדבות
1996 אות דאנברוג, דנמרק
1996 יקירת העיר תל אביב יפו
1999 דוקטור לשם כבוד, היברו יוניון קולג', ירושלים
2001 ממדליקי משואות ההתנדבות בטקס הממלכתי ליום העצמאות
2002 פרס רוזנבלום על תרומה לקידום התרבות, עיריית תל אביב יפו
2003 אשת השנה, ארגון הדסה, ארה"ב
2003 אות השירות מטעם נשיא גרמניה
2012 נשיאת כבוד של תחרות הנבל הבין-לאומית והזמריה

לאחר שסיימה את לימודיה בתיכון בית הכרם (כיום התיכון שליד האוניברסיטה) למדה חינוך בבית המדרש למורים על שם דוד ילין. ב-1941 הוסמכה ומונתה למורה בבית הספר היסודי בכרכור. בקיץ 1942 הייתה הרליץ לאחת הבנות הראשונות ביישוב העברי שהתגייסו לצבא הבריטי. "גם רציתי להילחם בגרמנים, וגם נעניתי לקריאת מוסדות היישוב", היא אומרת. את רוב שירותה – תחילה בדרגת סמלת ואחר כך בדרגת קצינה מפקדת על פלוגת אפסנאיות – עשתה במצרים. "כמו כל מגויסי היישוב, הייתי משרתם של שני אדונים – המלך הבריטי ומוסדות היישוב – כולל נציג ההגנה במצרים".

לאחר שחרורה מהצבא ניהלה מטעם השלטון הבריטי תכנית לחידוש הלימודים של מי שנאלצו להפסיקם עקב המלחמה. ב-1947 הייתה בקבוצה המצומצמת שהתקבלה לבית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית ערב קום המדינה. הלימודים הופסקו באִבָּם עם פרוץ מלחמת העצמאות, והרליץ גויסה להקים את בסיס חיל הנשים של צה"ל בירושלים הנצורה. כעבור כמה חודשים שוחררה מהצבא לדרישת משרד החוץ, שהיה אז בהקמה, ומונתה למנהלת מחלקת ארה"ב במשרד.

ב-1949 הצטרפה הרליץ למשלחת הישראלית למושב עצרת האו"ם. בתום מושב העצרת הועברה לשגרירות בוושינגטון, בדרגת מזכיר ראשון, וניהלה את הקשר עם משרד החוץ האמריקני ועם המוסדות היהודיים, ובהם מפעל ה"בונדס" (איגרות חוב שהונפקו לטובת מדינת ישראל).

בתום ארבע שנים בוושינגטון מונתה הרליץ לקונסול ישראל בניו יורק, ופעלה רבות להשפעה על דעת הקהל בעניין ישראל. היא תמכה בפעילות המוסדות היהודיים בעיר וטיפלה בקהילת הישראלים הגדולה. כמו כן שימשה "קונסול נייד" לבוסטון. קשריה הטובים בארה"ב סייעו להדוף את תכנית הממשל להטיל עיצומים על ישראל בעקבות מבצע סיני.

הרליץ התיידדה בארה"ב עם אלינור רוזוולט, אלמנת הנשיא, והקשר ההדוק סייע רבות לישראל. בין השאר העבירה רוזוולט מידע על מצב היהודים בברית המועצות לאחר ביקורה שם, ואף העריכה (נכונה) כי היהודים יורשו לעזוב.

עם שובה ארצה אחרי שמונה שנים בארה"ב יצאה הרליץ לחופשה ממשרד החוץ כדי להקים ולנהל את המחלקה לקשרים בין-לאומיים של מפא"י. המחלקה נועדה לאפשר קשר עם מדינות "בדרך" בעולם המתפתח, שמשרד החוץ היה מנוּע מליצור עמן קשרים רשמיים. במסגרת זו כוננה קשרים חשובים עם מדינות ומנהיגים באסיה ובאפריקה.

ב-1966 מונתה הרליץ לשגרירת ישראל בדנמרק, והייתה לאישה הראשונה העומדת בראש נציגות דיפלומטית מטעם מדינת ישראל. בתקופת מלחמת ששת הימים פעלה בשגרירות למען ישראל, ובין השאר דאגה להטיס ארצה את חייבי הגיוס. כמו כן, היא גייסה תרומות ועסקה בפעילות הסברה למען מדינת ישראל. הרליץ קידמה רבות מכירה של תוצרת חקלאית מישראל, ועודדה את צאתם של עשרות צעירים דנים להתנדבות בקיבוצים, והם נעשו מעין שגרירים של ישראל עם שובם. במהלך שירותה בקופנהגן נשלחה לשבועיים לאנגליה בזהות בדויה, לאחר שקצין הביטחון של השגרירות חשש לחייה.

הסופר ש"י עגנון, שביקר בקופנהגן כשקיבל את פרס נובל לספרות, כינה את הרליץ "שגרירה נאה למדינה נאה".

ב-1971 שבה הרליץ לישראל ומונתה ליועצת ראש הממשלה גולדה מאיר לענייני התנדבות. היא הקימה וניהלה את המועצה להתנדבות והפעילה מערך מתנדבים לסיוע לנוער ולמשפחות במצוקה. לימים הופעל מערך המתנדבים במלחמת יום הכיפורים ובקליטת גל העלייה מברית המועצות.

ב-1973 נבחרה לכנסת מטעם המערך, ומונתה לחברה בוועדת החוץ והביטחון. ב-1977 מונתה ליו"ר נעמ"ת בתל אביב, ועסקה בין היתר בהקניית מיומנויות הקריאה והכתיבה לנשים. כעבור שנתיים שבה לכנסת. 

הגב' אסתר הרליץ ניחנה באהבת המוזיקה, וכיוון שכך קיבלה עליה ב-1981 את ניהול הזמריה ואת ניהול תחרות הנבל הבין-לאומית בישראל. היא נשאה בתפקידים אלו בהתנדבות במשך כמעט שלושה עשורים, וכיום היא נשיאת כבוד של שני הגופים. כמו כן היא חברה בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הגב' הרליץ ממשיכה גם כיום לפעול רבות למען העם והמדינה, ובעיקר לחיזוק הקשר בין ישראל לעם היהודי בעולם, נושא שהיא רואה בו חשיבות עליונה. היא מרצה מבוקשת, בעלת בלוג באתר "הארץ" ומשתתפת בשורה של תכניות באמצעי התקשורת.