חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ח בחקר מדעי היהדות.
פרופ' אלישע קימרון מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב הוא מחשובי החוקרים של מגילות מדבר יהודה. מחקריו רחבי ההיקף ופורצי הדרך השפיעו על כל תחומי המחקר של תקופת הבית השני. במחקריו הניח אבני תשתית לחקר המגילות ועל כך זכה לפרסום בין־לאומי ולמקום מרכזי וחשוב בין חוקרי המגילות בישראל ובעולם.
ראשון להישגיו פורצי הדרך הוא חיבורו "דקדוק העברית של לשון המגילות", חיבור ראשוני ויחיד עד עתה, שראשיתו בעבודת הדוקטור שלו. נוסח מצומצם שלו, שפורסם באנגלית ב־1986, היה וממשיך להיות נר לרגלי כל העוסקים במגילות, והוא אבן דרך בהבנת העברית של ימי בית שני. בקרוב עומד לראות אור נוסח מורחב של חיבור זה, ובו מתאר פרופ' קימרון באופן ממצה ומזהיר את כל התופעות הלשוניות המזדמנות במגילות ודן בהן ובקשריהן ללהגים אחרים שנהגו בארץ ישראל באותה תקופה. זה חיבור יסוד הבונה בסיס לכל עיון במגילות ובלשונות שהיו מקובלות בארץ ישראל בעת העתיקה. על כל אלה יש להוסיף תרומות חשובות אחרות של קימרון לחקר הלשון, שאחת הבולטות שבהן היא הצעתו המהפכנית להעמיד את דקדוק לשון המקרא על צורות ההפסק, בניגוד למקובל עד היום לראות בהן הארכה של צורות ההקשר, המצויות יותר.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' דבורה דימנט, יו"ר, פרופ' שמואל אחיטוב, פרופ' זאב הרוי, פרופ' דניאל שפרבר
פרופ' אלישע קימרון מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב הוא מחשובי החוקרים של מגילות מדבר יהודה. מחקריו רחבי ההיקף ופורצי הדרך השפיעו על כל תחומי המחקר של תקופת הבית השני. במחקריו הניח אבני תשתית לחקר המגילות ועל כך זכה לפרסום בין־לאומי ולמקום מרכזי וחשוב בין חוקרי המגילות בישראל ובעולם.
ראשון להישגיו פורצי הדרך הוא חיבורו "דקדוק העברית של לשון המגילות", חיבור ראשוני ויחיד עד עתה, שראשיתו בעבודת הדוקטור שלו. נוסח מצומצם שלו, שפורסם באנגלית ב־1986, היה וממשיך להיות נר לרגלי כל העוסקים במגילות, והוא אבן דרך בהבנת העברית של ימי בית שני. בקרוב עומד לראות אור נוסח מורחב של חיבור זה, ובו מתאר פרופ' קימרון באופן ממצה ומזהיר את כל התופעות הלשוניות המזדמנות במגילות ודן בהן ובקשריהן ללהגים אחרים שנהגו בארץ ישראל באותה תקופה. זה חיבור יסוד הבונה בסיס לכל עיון במגילות ובלשונות שהיו מקובלות בארץ ישראל בעת העתיקה. על כל אלה יש להוסיף תרומות חשובות אחרות של קימרון לחקר הלשון, שאחת הבולטות שבהן היא הצעתו המהפכנית להעמיד את דקדוק לשון המקרא על צורות ההפסק, בניגוד למקובל עד היום לראות בהן הארכה של צורות ההקשר, המצויות יותר.
תרומה חשובה תרם קימרון בספרו "ארמית מקראית", שזכה לשלוש מהדורות. זה לראשונה ניתן בידי הקורא העברי ספר יסוד על הארמית המקראית, שחסרונו הורגש ביותר בהוראה האקדמית בישראל.
בצד עבודתו הלשונית הציב פרופ' קימרון קנה מידה חדש לההדרה מדויקת של המגילות. הוא הגדיל לעשות כאשר פרסם לאחרונה (תש"ע–תשע"ה) שלושה כרכים שבהם ההדיר מחדש את כל הטקסטים העבריים של מגילות מדבר יהודה. עבודה זו כוללת נוסחים משולבים למגילות העיקריות, אלפי קריאות חדשות, שיפור קריאות קודמות, וצירופים חדשים של קטעים שהיו עד עתה בלתי מזוהים. לפנינו מפעל ייחודי המשרת את החוקרים בכל תחומי המחקר של היהדות בעת העתיקה. בייחוד עשה לו שם בההדרת המגילה הקרויה "מקצת מעשי התורה", שקימרון שחזרהּ בעבודה שקדנית ומדוקדקת ומתוך ידיעה רחבה של התרבות העברית הקדומה. מגילה זו מאירה באור חדש את ההלכה הקדומה ואת מחלוקות הכיתות בישראל, והיא בעלת חשיבות יסודית להמשך חקר ההלכה. בכך תרם קימרון תרומה רבת משמעות לפרק חשוב בתולדות ישראל של ימי הבית השני. קימרון ההדיר מחדש גם מגילות חשובות נוספות, בהן "מגילת המקדש" ו"ברית דמשק" – שתיהן קשורות לקבוצה שאצרה את המגילות.
הצירוף של הכנת מהדורות חדשות ובחינתן לאור הדקדוק שהציב נתנו בידי פרופ' קימרון כלים חדשים להבנה מדויקת יותר של המגילות, לבחינה מחדש של כתבי הקבוצה שאספה את המגילות ולבדיקה מדוקדקת של פרשנות המגילות למקרא. כך תרמו עבודותיו של קימרון לתחומי הלשון, ההלכה והפרשנות בימי הבית השני ולתולדותיה של התקופה הזאת.
על כל אלו מצאה הוועדה כי פרופ' קימרון ראוי לקבל את פרס ישראל בחקר מדעי היהדות לשנת תשע"ח, שנת השבעים לקום המדינה, שהיא גם שנת השבעים לגילוי מגילות מדבר יהודה.
קורות חיים
אלישע קימרון הוא מבכירי החוקרים הישראלים של מגילות מדבר יהודה. מחקריו מתמקדים בפענוח ושחזור מגילות מדבר יהודה ובתיאור לשונן. מחקריו ופרסומיו סייעו בחשיפתה ובהבנתה של תקופה לא נודעת בלשון העברית והרימו תרומה חשובה לחקר תרבות ישראל בשלהי הבית השני. פרופ' קימרון הוא חוקר פורה ומעמיק של הלשון העברית הקדומה, הוא העמיד דורות של תלמידי לשון, מורים וחוקרים.
פרופ' אלישע ושרה קימרון התגוררו כשלושים שנה בנגב – בבאר שבע ובעומר – וכיום מתגוררים בתל אביב. הם הורים לעינת, אודי וירוחם, וסבים לשבעה-עשר נכדים ושני נינים.
לימודים
1963–1966 תואר ראשון, החוגים ללשון העברית ולמקרא, האוניברסיטה העברית בירושלים
1967–1969 תואר שני, החוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1971–1976 תואר דוקטור בלשון עברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
תפקידים אקדמיים בארץ ובחו"ל
1966–1974 מתרגל במחלקה ללשון העברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1968–1980 חוקר במפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית, האקדמיה ללשון העברית
1978–1981 מרצה בחוג ללשון העברית, האוניברסיטה העברית בירושלים
1982–1987 מרצה בכיר במחלקה ללשון העברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1985–1986 חוקר אורח, המחלקה לחקר לימודי המזרח, אוניברסיטת הרווארד, ארה"ב
1987–1993 פרופסור חבר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1992–1993 חבר בקבוצת מחקר, מכון אננברג ללימודים מתקדמים, פילדלפיה, ארה"ב
1993– פרופסור מלא, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1998–2017 חבר יועץ באקדמיה ללשון העברית
2002 חבר בקבוצת מחקר, המכון ללימודים מתקדמים, האוניברסיטה העברית בירושלים
2017– חבר מלא באקדמיה ללשון העברית
תפקידי מנהל אקדמי
1986–1987 יו"ר הוועדה המדעית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1991–1995 חבר בוועדת המינויים של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1994–1995 סגן דיקן, הפקולטה למדעי הרוח והחברה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1995–2000 ראש המחלקה ללשון העברית, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
1999–2000 יו"ר הוועדה המדעית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
הוקרות ופרסים
1994–1998 מענק מחקר, הקרן למדע, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
2000 מענק מחקר, קרן הרי סטאר, המכון לחקר היהדות, אוניברסיטת הרווארד, ארה"ב
2004–2006 מענק מחקר, הקרן למדע, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
2006 מענק מחקר, קרן הרי סטאר, המכון לחקר היהדות, אוניברסיטת הרווארד, ארה"ב
2009 פרס אסרף לחוקרים מצטיינים, האקדמיה ללשון העברית
2010 פרס זלמן שזר לחקר תולדות ישראל
2014 פרס מפעל הפיס למדעים ומחקר על שם לנדאו
מפעל חיים
אלישע קימרון נולד בתל אביב בשנת 1943 להוריו יהודה ומרים קימלמן, אשר עלו ארצה בשנת 1925 מבנדין שבפולין. המשפחה התפרנסה מתעשייה ומסחר, בייחוד ייצור ומכירה של ביגוד. כאשר היה אלישע בן שלוש עברה המשפחה להרצליה, שם נשלח לבית הספר היסודי ויצמן. בן עשר עבר לקיבוץ חניתה, הקיבוץ שבו נפל דודו יחזקאל קמחי בשנת 1938. מעבַר המשפחה לקיבוץ היה על רקע השפל הכלכלי והצנע במדינה, ולאור המגמה הציבורית שהתבטאה בתנועה "מן העיר אל הכפר" בתחילת שנות החמישים. שש שנים חי קימרון עם משפחתו בקיבוץ חניתה, שנים שהיו בעבורו מכוננות מבחינות רבות. ההורים השתלבו במשק הקיבוץ והוא עצמו עבד יחד עם חבריו בתורנויות ובגיוסים מיוחדים בשדות. בזמנם הפנוי מלימודים בבית הספר האזורי בגשר הזיו נהגו הילדים לשחק ולצאת לטייל באזור; "מאוד אהבתי את החיים האלה", הוא נזכר.
כשהיה בן שש-עשרה עברה המשפחה לקריית גת. ההורים פתחו חנות בגדים שבה מכרו בין השאר סוודרים מתוצרתו של האב, ואלישע יצא לעבודה בקטיף כותנה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. כעבור זמן קצר נקלט במפעל לליטוש יהלומים בקריית גת, שם עבד כשנתיים, במהלכן גם השלים את כל בחינות הבגרות. קימרון הצטיין מאוד בעבודת ליטוש היהלומים, והיא הפכה כמעט לייעוד חייו. מבחינה רפואית היה פטור מן הצבא, ועל כן היה עליו להחליט לקראת גיל עשרים אם להירשם ללימודים או להמשיך בעבודתו בתעשיית היהלומים. אימו, נצר למשפחת רבנים, עודדה אותו ללמוד למרות ההפסד הכלכלי שהיה כרוך בעזיבת העבודה.
בשנת 1963 נרשם קימרון ללימודי מקרא ולשון באוניברסיטה העברית, בעקבות אהבתו לתנ"ך בנערותו. בחוג ללשון למד מפי מוריו ורבותיו פרופ' יחזקאל קוטשר ופרופ' זאב בן חיים חתני פרס ישראל, וכן מפי הפרופ' דוד טנא. בחוג למקרא למד בין היתר מפי החוקר הנודע פרופ' יצחק אריה זליגמן ומפי חתן פרס ישראל הפרופ' מאיר וייס. בשני החוגים, מקרא ולשון, קימרון רואה שילוב חשוב, שכן שני התחומים מפרים ומעמיקים זה את זה.
בעקבות ההצלחה שראה בעמלו בלימודי התואר הראשון, החליט בשנת 1967 להמשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטה העברית, ובמהלכם אף השתלב בצוות ההוראה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם לימד פעם בשבוע. את התזה כתב בסוף שנות השישים בהדרכת הפרופ' יחזקאל קוטשר, והיא עסקה בלשון מגילת תהילים – אחת ממגילות ים המלח – שפורסמה באותו הזמן. במגילה נמצאו פרקי תהילים שלא נכללו בקנון התהילים המוכר מן המסורה, אך היו ידועים בעקיפין דרך תרגומים ליוונית ולסורית.
גילויָם של טקסטים מעין אלו בלשונם העברית המקורית עורר עניין רב בקהילת המחקר, שכן לשון המגילות הייתה שונה ומיוחדת מרובדי הלשון העברית שהיו ידועים עד אז – לשון המקרא, לשון חז"ל ועוד. לשון המגילות התייחדה במגוון גדול של מאפייני כתיב ודקדוק, וזוהתה כמעין חוליה שהייתה חסרה עד אז ברצף שבין המקרא למשנה. היה הכרח לחקור מגבש לשוני זה לעומקו – וקימרון הסתמן כבר בשלב זה כאחד החוקרים שכוננו את התחום. "מִסֵפר דניאל עד חז"ל לא היה כמעט שום דבר בעברית, ופתאום אתה מוצא ספרות ענקית – עברית מתקופה שלא הכירו", מסביר קימרון.
בשנת 1968 התחתן עם שרה לבית פריימן, ראש מדור סיוע כלכלי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך השנים נולדו שלושת ילדיהם עינת, אודי וירוחם, שבעה-עשר נכדים ושני נינים.
בשנת 1971 החל לכתוב בהדרכת הפרופ' יחזקאל קוטשר עבודת דוקטור. כעבור שנה נפטר קוטשר ופרופ' אבי הורביץ היה למדריכו. עניינה של העבודה היה כתיבת דקדוק שלם למגילות מדבר יהודה. דקדוקים נכתבו במהלך השנים למגבשים הקנוניים העיקריים – המקרא והמשנה, אך לשון המגילות, שהתגלו זמן לא רב קודם לכן, עדיין לא זכתה לתיאור מקיף ושיטתי מצד דקדוקה עד לכתיבת חיבור זה.
המגילות היו נתונות בתקופה זו בידי קבוצת חוקרים לא ישראלים שמינתה רשות העתיקות הירדנית. גם אחרי מלחמת ששת הימים הוסיפו חוקרים אלו להחזיק במגילות; הם חקרו ופרסמו אותן בקצב איטי, בין היתר משום שלא הבינו כראוי את סוג הלשון ואת הסוגה הספרותית של המגילות. בסוף שנות השבעים יצר קימרון קשר עם ראש החוקרים בקבוצה, פרופ' ג'ון סטרגנל (Strugnell), ונרקם ביניהם שיתוף פעולה מחקרי. בכך היה קימרון לחוקר הישראלי הראשון שקיבל גישה ישירה לחומרי המחקר. שיתוף הפעולה בין קימרון לסטרנגל – משנת 1979 עד 1994– הניב תוצאה חשובה ומכוננת, ספר מחקר מקיף ומעמיק על מגילת "מקצת מעשי התורה" שיצא בהוצאת אוקספורד. המגילה שפורסמה בספר, אחרי פענוח מדוקדק של שבעה כתבי יד מן המגילות, עוררה עניין רב, מפני שהיא מתעדת את נקודת המבט של הצדוקים במחלוקות הקשות שפיצלו את עם ישראל לפני יותר מאלפיים שנה. עד אז הייתה ידועה רק נקודת מבטם של הפרושים, אשר כתבו וניסחו את המשנה – ומתוך כך את ההלכה כפי שהיא מוכרת לנו כיום. "המגילה הזאת חשובה לא רק מבחינת הלשון אלא גם מבחינה היסטורית וגם מבחינת תולדות ההלכה", אומר קימרון.
ב-1982 התמנה למרצה בכיר במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ברבות השנים התמנה לפרופסור מלא, והיום הוא פרופסור בגמלאות. במשך השנים לימד דורות של תלמידים, שחלקם נעשו לחוקרים מן השורה הראשונה. נוסף על כך, שתים-עשרה שנים שימש חוקר במילון ההיסטורי באקדמיה ללשון העברית תחת שרביטו של הפרופ' זאב בן חיים. בעשרות שנות מחקריו קנה לו פרופ' קימרון שם כראש המדברים בחקר לשון המגילות, ובד בבד פרסם למעלה ממאה וחמישים מחקרים – בהם מחקרים במגוון תחומי לשון.
מפעל גדול וחשוב של פרופ' קימרון הוא החיבור בן שלושת הכרכים "מגילות מדבר יהודה – החיבורים העבריים", שפרסם בשנים האחרונות ביד יצחק בן-צבי. בסדרה זו ריכז לראשונה באופן המקיף והמדויק ביותר את כל החיבורים העבריים שנתגלו במערות קומראן. המהדורה משלבת את כל כתבי היד (מתוך כמאה אלף קטעי טקסט) ויש בה אלפי קריאות חדשות, שילובים חדשים והשלמות חשובות. מהדורה זו מהווה בסיס עיקרי למחקר של כל תחומי היהדות הקדומה והנצרות הקדומה והיא מצוטטת באינספור מחקרים בתחומי מדעי היהדות. "זה מפעל החיים העיקרי שלי", מסכם קימרון.
פרסומים נבחרים
-
- Miqṣat Ma'ase Ha-Torah (Discoveries in the Judaean Desert 10), Oxford 1994 [with J. Strugnell]
- The Temple Scroll: A Critical Edition with Extensive Reconstructions, Beer Sheva–Jerusalem 1996
- ארמית מקראית, מהדורה מתוקנת ומורחבת, באר שבע–ירושלים 2003
- מגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים, א–ג, ירושלים 2010–2014
-
- "שטר חוב עברי מימי בר כוכבא", ארץ ישראל כ (1989; ספר יגאל ידין), עמ' 256–261 (עם מ' ברושי)
- "הערות לנוסח בן-סירא", תרביץ נח (1989), עמ' 117
- "מילון המקרא בראי המגילות", תרביץ נח (1989), עמ' 297–315
- "על שגגות וזדונות", דברי הקונגרס העולמי העשירי למדעי היהדות, חטיבה א: המקרא ועולמו, ירושלים 1990, עמ' 103–110
- "טקסטים חדשים מקומראן ותרומתם למילונאות של העברית הקדומה", תרביץ ס (1991), עמ' 649–651
- "על 'קורות יהושע' מקומראן (4ק522)", תרביץ סג (1994), עמ' 503–508
- “The Hitherto Unpublished Columns of the Genesis Apocryphon”, Abr-Nahrain 33 (1995), pp. 30–54 [with M. Morgenstern & D. Sivan]
- "על מסורת הלשון של סופרי המקרא", יעקב בן-טולילה (עורך), שי להדסה: מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים (אשל באר שבע ה), באר שבע 1997, עמ' 37–43
- "גְּדֹל הזרוע, גְּבֹהַּ הקומה וקדֹש ההיכל", ד' סיון וי' הלוי (עורכים), קול ליעקב: אסופת מאמרים לכבוד פרופ' יעקב בן-טולילה (אשל באר שבע ח), באר שבע 2003, עמ' 327–339
- "קובץ דיני שבת ותרומתו לחקר ההלכה הקדומה", תרביץ עד (2005), עמ' 511–546 (עם ו' נועם)
- "צורות ההפסק – מה טיבן?", א' ממן, ש' פסברג וי' ברויאר (עורכים), שערי לשון: מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר-אשר, א, ירושלים 2008, עמ' 92–106