פרופ' אלישע אפרת

תפקידים אקדמיים בישראל

1968– חבר בסגל החוג לגיאוגרפיה, אוניברסיטת תל-אביב (מ-1983 פרופסור מן המניין ומ-1997 פרופסור אמריטוס)
1971–1973 ראש החוג לגיאוגרפיה, אוניברסיטת תל-אביב
2006 מייסד החוג ללימודי ארץ ישראל ותיירות במכללה האקדמית, אשקלון

תפקידים אקדמיים בחו"ל 

1981 פרופסור אורח, אוניברסיטת סן חוזה, קליפורניה
1984 ו-1989 פרופסור אורח, אוניברסיטת זיגן, גרמניה
1986 פרופסור אורח, אוניברסיטת אקרון, אוהיו, ארה"ב

תפקידים אחרים

1960–1979 גיאוגרף מתכנן במשרד הפנים וממונה על התכניות הארציות והאזוריות
1972 חבר במשלחת ישראל בכינוס האו"ם לאיכות הסביבה בשטוקהולם, שוודיה

פעילות ציבורית וחברתית

שנות ה-1950 מדריך לעברית ולידיעת הארץ בקורסים לעולים חדשים
1952–1959 מדריך פעילויות נוער בקרן הקיימת לישראל
1977 שליח הסברה לארצות הברית, לעידוד התיירות לישראל
1983 שליח ההסתדרות הציונית לארצות הברית, לעידוד העלייה של בני נוער

אותות הוקרה, תעודות ופרסים 

1979 מענק מאוניברסיטת תל אביב למחקר בעניין השלום
1980 פרס הרשויות המקומיות למחקר אקדמי
1983 מענק מאוניברסיטת תל-אביב למחקר בסיסי
1984–1985 מענק של האקדמיה הלאומית למדעים למחקר בסיסי
1986 מענק ממרכז ספיר למחקר בתחום הכלכלה
1988 מלגת מחקר מטעם ממשלת קנדה
2003 פרס פראט לתקשורת בנושאי סביבה ממרכז השל, תל אביב

לאחר שירותו הצבאי למד אפרת באוניברסיטה העברית חינוך וגיאוגרפיה, תחום שהשתלב באהבתו לארץ. המחזור שלו היה הראשון בחוג החדש לגיאוגרפיה שהקים הפרופ' דוד עמירן. "היינו קבוצה קטנה, כעשרה תלמידים, אבל לפחות ארבעה מאתנו קיבלו לימים את פרס ישראל בגיאוגרפיה". בתואר השני התמקד אפרת בגיאוגרפיה ובסטטיסטיקה, ואז הוא החליט לעזוב את האקדמיה ולהתמקד בגיאוגרפיה יישומית. הוא התחיל לעבוד בתכנון במשרד הפנים, והיה גיאוגרף ראשון בתחום הזה, שהיה עד אז נחלתם של מהנדסים ואדריכלים. "הייתי רשום במשרד כמהנדס, כי בשירות המדינה עוד לא היה מקצוע של גיאוגרף", הוא נזכר. תחילת הדרך במשרד לא הייתה קלה, שכן שותפיו לעבודה לא הכירו בחשיבותו של מקצוע הגיאוגרפיה. "לכן החלטתי לכתוב דוקטורט על התכנון הפיזי של פרוזדור ירושלים, שבו עמדה המדינה להקים מושבי עולים", מספר אפרת. בעבודה, בהדרכתו של הפרופ' עמירן, ניתח אפרת את הקשר בין הגורמים הפיזיים והגיאוגרפיים כמו הטופוגרפיה, סוג הקרקע ומקורות המים ובין הגורמים המשפיעים על הקמת היישובים כמו גודלם המתוכנן, עיסוקם של התושבים ומערכת הכבישים הדרושה.

עם סיום הדוקטורט יצא אפרת לשנה של התמחות בתכנון פיזי בהולנד, ושם למד עם גיאוגרפים מכל רחבי העולם. בשובו פיתח תכניות ארציות על פי העקרונות שלמד בהולנד. "הכנתי אז אטלסים תכנוניים לצפון הנגב ולאזור השפלה; הכנתי תכנית ארצית לשימור ולפיתוח של החופים, תכנית ארצית לכבישים, שבה הופיעו כבר אז כבישים שנסללים היום ובהם כביש חוצה ישראל, ותכנית ארצית למסילות ברזל ובה קו הרכבת לאילת, שהשלמתו טרם נסתיימה עד היום". אחת העבודות המרכזיות שלו הייתה סקר ארצי של מאות אתרים מן המורשת הציונית ומיונם על פי גורמים שונים, בהם מצב האתר וחשיבותו ההיסטורית. "עד היום מתבססות פעולות שימור על התכנית שהכנתי לפני כארבעים שנה", אומר אפרת.

במלחמת ששת-הימים נפצע אפרת, ועם שחרורו מבית החולים הכין תכנית מתאר יסודית לפיתוח יהודה ושומרון בעבור האוכלוסייה המקומית. "הכנתי תכניות לבניין ערים חדשות, לרשת תחבורה ולחיבור התשתיות למדינת ישראל". הידע הרב שצבר בעניין יהודה ושומרון שימש לימים גם את נציגי ישראל לשיחות השלום עם מצרים בדיונים על מעמדם של השטחים.

בד בבד עם עבודתו התכנונית חש אפרת צורך להעביר את הידע שצבר גם לשדות אקדמיים, וייסד עם הפרופ' משה ברור את המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב. "החלטתי ללמד במחלקה תחומים שלא היו עד אז בלימודי הגיאוגרפיה בארץ, ובהם גיאוגרפיה עירונית של ארץ ישראל, גיאוגרפיה תכנונית וגיאוגרפיה יישומית. בתחומים האלה לא היו ספרי לימוד בעברית, ולכן כתבתי – במקביל לעבודתי בתחומים אחרים – ספרים על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, ספרים על נושאים מסוימים כמו עיירות פיתוח, התיישבות כפרית וגיאוגרפיה עירונית ואפילו מילונים גיאוגרפיים". הספרים הרבים שכתב הניחו את תשתית הידע ללימודי הגיאוגרפיה במוסדות אקדמיים ובבתי ספר, והם משמשים עד היום. בין תלמידיו הרבים יש היום פרופסורים לגיאוגרפיה המלמדים על פי העקרונות שהוא הניח. בזכות עבודתו התכנונית החשובה יש היום בשירות המדינה תקנים לגיאוגרפים ברשויות התכנון השונות.

אפרת סבור שרק כוחות פוליטיים חזקים יסייעו לישראל לעצור את תהליך העיור המוגבר במרכז הארץ ואת הזנחת החקלאות ואזורי הספר. עם זה, לדעתו הגיאוגרפים יכולים לשפר את המצב. "יש בישראל פוטנציאל אנושי ומקצועי אדיר בתחומי הגיאוגרפיה, התכנון והפיתוח", הוא מסביר. "אם ייתנו להם אפשרות להוביל, לקבוע סדרי עדיפויות, ליזום ולקדם רעיונות, הם יכולים לחולל כאן מהפכה סביבתית משמעותית".