הרב אלי סדן

לימודים והשתלמויות

1970–1984 לימודים בישיבת מרכז הרב, ירושלים
1979 תעודת הסמכה לרבנות

תפקידים ופעילות ציבורית

1974–1976 מזכיר היישוב קשת ברמת הגולן
1977–1986 פעיל במטה המאבק לשחרור אסיר ציון אנטולי (נתן) שרנסקי
1984–1988 מייסד ומנהל הגרעין התורני באילת
1988– מקים את המכינה הקדם צבאית "בני דוד" ועומד בראשה
1998 מקים את המכינה הקדם צבאית החילונית "נחשון"

פרסים

1998 פרס הציונות הדתית למנהיגות והגשמה
2008 פרס מנחם בגין על העמדת דור של תלמידים הפועלים באמונה ובמסירות למען עם ישראל והגנת ארץ ישראל תוך שירות צבאי מלא ומשמעותי

הרב אלי סדן נולד בבודפשט שבהונגריה בשנת 1948, ד' באייר תש"ח, ערב קום המדינה.

הוריו, רבקה קוטי לבית אנמן ושלום ארווין סדן, היו ניצולי שואה. הם החלו את לימודיהם האקדמיים עוד בחו"ל, אך עם ירידת מסך הברזל הסובייטי הבריחו את הגבול עם בנם התינוק וב-1949 עלו ארצה והתיישבו במעברה ליד כפר סבא. האם עבדה בקופת חולים כללית והאב היה אדריכל. בין השאר תכנן מפעלים לתעשייה האווירית ושימש אדריכל ראשי של קופת חולים כללית. במסגרת זו הוביל את הקמת בית החולים שניידר לילדים. לסדן אח נוסף, רמי, בעל משרד ליחסי ציבור.

המשפחה התגוררה בצפון תל אביב וניהלה אורח חיים דתי מסורתי. כנער, סדן היה פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא והִרבה בקריאת ספרים על טרום הקמת המדינה, החלוצים, ייבוש הביצות, השומר, הפלמ"ח והמחתרות. הוא נהג לומר לאמו: "חבל שלא נולדתי קודם", ותשובתה הייתה תמיד: "אל תדאג, עוד יהיה לך מה לתרום". את לימודי בית הספר התיכון צייטלין בתל אביב סיים בשנת 1965, ובינואר 1966 התגייס לצה"ל במסגרת גרעין שח"ל של תנועת בני עקיבא. בהמשך עבר לשרת בנח"ל המוצנח בתפקיד לוחם, מפקד כיתה ולבסוף סמל מחלקה. שלושים וחמש שנים נוספות שירת שירות מילואים פעיל בחטיבה 623 של הצנחנים ולחם במלחמות ישראל ובשורה של מבצעים.

עם סיום שירותו הסדיר בסוף 1968 פנה ללימודי פיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך שנת הלימודים החלו להתעורר בו שאלות אמוניות וספקות בנוגע לדרכו הרוחנית. את התשובות לשאלותיו בחר לברר בישיבת מרכז הרב בירושלים. "חשבתי שאקדיש שנה אחת של לימודים למציאת תשובות בנוגע לאמונתי ואחזור ל'אהבת נעוריי' – הפיזיקה. אך מצאתי את עצמי נשאר בישיבה למשך חמש-עשרה שנים נוספות. הרגשתי שאני נוגע במהות החיים ומשמעותם, וזה היה יקר לי מכול".

ב-1974 נענה סדן לקריאה משותפת של ועד יישובי הגולן וגוש אמונים לעלייה לגולן. שבוע התנדבות במאחז הפך לשנתיים אחרי שנתבקש מאת רבו, הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, לגבש גרעין להתיישבות של קבע במרכז רמת הגולן. משפחת סדן הייתה המשפחה הראשונה בגרעין שהתיישב על פי היתר של שר הבטחון דאז שמעון פרס במחנה הצבאי חושניה, ובמשך שנתיים שימש מזכיר היישוב עד להתבססותו כיישוב קבע בתל טליה הסמוך.

בשנת 1976 חזר סדן לישיבת מרכז הרב והמשיך את לימודי ההסמכה לרבנות ולדיינות. שם התעצבה השקפת עולמו על פי משנתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, בהדרכת מוריו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ויבדל"א הרב צבי טאו והרב עודד וולנסקי. את ההסמכה לרבנות קיבל מהרב שלמה גורן זצ"ל. מפיו של הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג – דיין בבית הדין הגדול בירושלים – למד את לימודי הדיינות.

בשנת 1977, כשנודע לרב צבי יהודה קוק זצ"ל על מאסרו של אסיר ציון אנטולי (נתן) שרנסקי בברית המועצות, הוא קבע כי יש לפעול נמרצות לשחרורו, ובאופן כללי לסייע ליהודי ברית המועצות המנסים לשבור את חומות הברזל ולעלות ארצה. פעם נוספת פנה לרב סדן והטיל עליו תפקיד: ארגון ההפגנות באירופה לשחרור אסירי ציון. תשע שנים היה סדן פעיל במטה המאבק למען שחרורו של שרנסקי וסייע רבות לרעייתו אביטל בארגון פגישות עם מנהיגי העולם במטרה להביא לשחרורו המהיר. בשנת 1986 השתחרר נתן שרנסקי ממעצרו ועלה ארצה.
עם סיום לימודיו בישיבת מרכז הרב בשנת 1984 התבקש הרב סדן, הפעם בשליחותו של הרב יהושע צוקרמן, להקים את הגרעין התורני הראשון באילת. ארבע שנים עמד הרב סדן בראש הגרעין התורני באילת.

כבר בתקופת לימודיו במרכז הרב לימד סדן שיעורי אמונה במספר ישיבות. אחד מתלמידיו בשיעורים על משנת המהר"ל מפראג היה קצין צעיר מאילת, חוזר בתשובה, ושמו יגאל לוינשטיין. באחד המפגשים עמו סיפר יגאל לרב סדן כי האלופים עמרם מצנע ויוסי בן חנן לוחצים עליו לחזור לצבא קבע בטענה שאין מספיק קצינים דתיים בקבע. "הדתיים רק 'עוברים' דרך הצבא, אך לא באמת שותפים באחריות", כך טענו.

סדן ולוינשטיין בדקו את הנתונים וגילו את שורש התופעה: התברר כי הרוב הגדול של המתגייסים הדתיים לשירות צבאי מלא אינם מצליחים לעמוד בפער המנטלי בינם ובין הרוב החילוני המקיף אותם, והם זונחים את אורח החיים הדתי – דבר שגורם לכך שהורים ומורים מתאמצים לשכנע את הצעירים לשרת אך ורק במסגרות נפרדות, כמו ישיבות הסדר וגרעיני נח"ל.

"ראינו צעירים רבים המשתוקקים לשרת שירות מלא, ואף להגיע ליחידות מובחרות ולקצונה, אך חוששים שמא יבולע להם מבחינה רוחנית".

בשנת 1988 החליטו הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין להקים מכינה קדם צבאית ראשונה מסוגה: "בני דוד". בבסיסו של רעיון הקמת המכינה עמדה התביעה החד-משמעית להשתלבות מלאה בצבא ובמערכת הביטחון, בלי לאבד את הזהות העצמית האמונית.

מתכונת הלימודים במכינה מייחדת מחצית מזמן הלימוד לשיעורי אמונה ובניין השקפת עולם אמונית-תורנית מוצקה, ובמקביל נחשפים התלמידים לתפיסות עולם שונות בחברה הישראלית.

בתחילת הדרך עוררה הקמת המכינה גם התנגדויות בקרב רבנים שחששו פן יבולע למתגייסים מבחינה רוחנית, ואולם הנתונים הוכיחו כי תשעים אחוזים לפחות מבוגרי המכינה שומרים על זהותם הדתית.

בעקבות הצלחתו של מודל הלימודים במכינת "בני דוד" החלו לקום מכינות קדם צבאיות דתיות נוספות, וכיום נוער דתי איכותי מגיע לשירות צבאי משמעותי הכולל שירות ביחידות מובחרות ויציאה לקצונה – ואף לשירות ארוך בקבע.

המשכה הישיר של התכנית לשילוב צעירים דתיים בעשייה משמעותית במדינה היה הקמתו של בית מדרש לבוגרי צבא, שמטרתו לעודד צעירים שהשתחררו מהצבא להמשיך לתרום למדינה גם בתחומים אזרחיים שונים, במגזר הציבורי ובמיזמים לאומיים אחרים.

בשנת 1998, עשר שנים לאחר הקמת מכינת "בני דוד", נולדה היוזמה להקמת מכינה קדם צבאית לציבור הלא דתי. מדרשת "נחשון" הוקמה כשלוחה של "בני דוד" בשנתיים הראשונות לפעילותה. הרב סדן והרב לוינשטיין ליוו את זאב נתיב, מג"ד בצה"ל בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים, שקיבל עליו להיות הנחשון בהקמת מכינה קדם צבאית חילונית. גם מהלך זה הוכרז כהצלחה וכיום יש למעלה מעשרים מכינות קדם צבאיות חילוניות ומעורבות אשר בוגריהם נחשפים אלו לאלו, לומדים ציונות, יהדות ומנהיגות, ויוצאים לשירות משמעותי בצה"ל.

בעקבות הצלחתו של מפעל המכינות הקדם צבאיות לסוגיהן, ותרומתו לעשייה משמעותית ולעידוד שיח סובלני ופלורליסטי בין המגזרים השונים במדינה, הכירה הכנסת בשנת 2008 במפעל זה, ובהסכמה גורפת של כל הסיעות הוחלט לתקצב בחוק את מימון המכינות הקדם צבאיות.

"יש לי היום שמחה כפולה", אומר סדן. "ראשית, צעירים וצעירות מבינים שהאידאלים לא הסתיימו עם ייבוש הביצות וגירוש הבריטים מן הארץ – גם כיום עם ישראל זקוק לכוחות גדולים בעלי מסירות ונחישות שיישאו על כתפיהם את האחריות לחוסנהּ ולשכלולהּ של המדינה הנפלאה אך הצעירה בימים. ושנית, נשבר השקר כאילו התורה והמדינה, התורה והחיים, סותרים זה את זה. אדרבה: אלפי צעירים מרגישים שהתורה עצמה שולחת אותם לעבודת הקודש – להעצמת חוסנה הפיזי והרוחני של מדינת היהודים. ובזה אני רואה את הישגנו הגדול".