גב' עדנה סולודר

בילדותה ניצתה אהבתה למוזיקה קלאסית ולנגינה בפסנתר, ובתום המלחמה החלה ללמוד מוזיקה ופסנתר בקונסרבטוריון למוזיקה בתל אביב. בין מוריה היו פסנתרנים מובילים דוגמת פרנק פלג ויהלי וגמן. מקץ שנתיים חזרה להתגורר בקיבוץ אשדות יעקב והייתה מורה לפסנתר ולחינוך מוזיקלי בתנועה הקיבוצית ביישובי עמק הירדן. היא ניגנה בהרכבים קאמריים והופיעה ברסיטלים. לאורך כל השנים, לצד פעילותה הציבורית, היא לא זנחה את אהבתה למוזיקה; היא ליוותה את הפעילות התרבותית בחטיבת בני הקיבוצים והייתה ממקימי תזמורת בני הקיבוצים. אהבתה זו אף הפגישה אותה עם בחיר ליבה, רזיאל (רזי) סולודר, מוזיקאי ומנצח, והשניים נישאו בשנת 1950.

כמה שנים לאחר נישואיהם עברו הזוג לקיבוץ גשר, שם גרה מאז ועד יום מותה. בשנת 1968 נבחרה עדנה לתפקיד מזכירת הקיבוץ. במסגרת זו נפגשה עם אישי ציבור ופקידי ממשלה, מהארץ ומחוצה לה, שהגיעו לחזק את בני הקיבוץ, שהיה בקו האש בזמן מלחמת ההתשה. כך צברה ניסיון רב שסלל את דרכה לפעילות ציבורית. בשנת 1972 מונתה למזכירת הפנים של ארגון הקיבוץ המאוחד. בתפקיד זה כיהנה כארבע שנים. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים סייעה עדנה לאנשי היישובים המפונים והתעדכנה בנוגע לנפגעים ולצרכים של היישובים. בתום המלחמה פעלה מזכירות התנועה בראשותה ובראשותו של דני רוזליו לשיקום היישובים שנפגעו ואיבדו חברים רבים. הישג חשוב בתקופת כהונתה הוא כינוס ועידת הקיבוץ המאוחד שבה הוצגה תוכנית לקליטה ולגידול היישובים ונדון לראשונה האיחוד בין התנועות הקיבוציות.

לאחר מכן כיהנה שוב בתפקיד מזכירת קיבוץ גשר במשך שנתיים, ובעת הבחירות לכנסת העשירית היא הייתה נציגת הקיבוץ המאוחד ברשימתה של מפלגת העבודה. בד בבד למדה מדעי הרוח והחברה בסמינר אפעל ומונתה לרכז את הפעילות למען שילוב אזורי בין אנשי הקיבוצים ובין תושבי עיירות הפיתוח. היא שמה לה למטרה ליצור שיתוף פעולה בין בני הקיבוצים ובין תושבי העיירות, המבוסס על אינטרסים משותפים ולא על פעילות פטרונית כפי שהיה בעבר.

סולודר הושבעה לכנסת העשירית כחצי שנה לכינונה, לאחר מותו של חבר הכנסת משה חריף ב־1982. היא הייתה חברת כנסת עשר שנים, גם בכנסת האחת־עשרה והשתים־עשרה. היא הייתה חברה בוועדות רבות, בהן ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים, ועדת העבודה והרווחה, ועדת הפנים ואיכות הסביבה, ועדת הכנסת, וועדה מיוחדת לתופעת ההתעללות בילדים במשפחה. כן ריכזה ועמדה בראשן של כמה ועדות משנה. למשל היא עמדה בראש ועדת המשנה לטיפול בנכי רדיפות הנאצים, שקידמה את זכויותיהם של הקורבנות, וכן בראש ועדת המשנה לנושאי פעילות חבלנית עוינת, ששינתה את רשימת היישובים הזכאים להנחות מס בשל מיקומם הגאוגרפי.

בשנות כהונתה יזמה שורה ארוכה של חוקים, בהם חוק הגנת שמורות הטבע, אתרי הלאום ואתרי זיכרון; חוק הגנת חיות הבר; חוק שימור אתרי התיישבות ראשונים; חוק העברת מפעלים במצוקה לידי עובדיהם; חוק הוספת נקודת זיכוי נוספת למשפחה חד־הורית; חוק המאפשר לשליחי המדינה בחו"ל הצבעה בבחירות לכנסת וכן חקיקה בתחום איכות הסביבה.

בדיונים שבהם דרשו נציגי המפלגות הדתיות להפסיק את מה שכינו "רצח עוברים", כלומר הפלות יזומות, הציגה סולודר גישה סוציאליסטית ופמיניסטית, וטענה כי בעלות האישה על גופה. במלחמת לבנון הראשונה תמכה בלחימה באש"ף, היא קראה להשגת הסדר מדיני ויצאה בקריאות למען אחדות העם לצד חופש המחשבה. בכנסת האחת־עשרה הייתה בין הקוראים להגבלת פעילותו של חבר הכנסת הרב מאיר כהנא, ואף פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בנושא זה. היא פעלה עם חבר הכנסת יוסי שריד להגבלת חופש התנועה של כהנא כדי למנוע ממנו להיכנס לכפרים ערביים, הצעה שהתקבלה ברוב בכנסת. בשנת 1987 הקימה יחד עם חברת הכנסת גאולה כהן את השדולה למען יונתן פולארד והן פעלו למען שחרורו. השתיים אף נסעו לבקר אותו בכלאו בארצות הברית. הצעתן להעניק לפולארד אזרחות ישראלית התקבלה חמש שנים לאחר שהוגשה, בשנת 1990. כל אלו הם רק מבחר משפע פעילותה של סולודר.

ביולי 1992 פרשה סולודר מהכנסת. גם לאחר פרישתה המשיכה לעסוק בפעילויות ציבוריות. היא עמדה בראש עמותת מרכז גלילי, שעסקה בפרסום חומר דידקטי בנושאי התיישבות וביטחון בתקופה שלפני קום המדינה, וכן בבניית בית גלילי בקיבוץ נען. לאחר שהבית בנען הוקם ב-2003 סיימה את תפקידה שם. היא גם מונתה למזכירת ברית התנועה הקיבוצית, ושם הביאה למיצוי זכויותיהם של הקיבוצים שהגיעו להם על פי חוק ותמכה בגיבוש יוזמה לקרוא יער על שם נופלי הקיבוצים במערכות ישראל, אשר מומשה כעשור לאחר סיום כהונתה בתפקיד. 

ב־1998 פרשה מתפקידה בברית התנועה הקיבוצית אך לא פסקה מלהיות מעורבת בפעילותה של התנועה הקיבוצית וישבה בראשם של מספר גופים, בהם הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות על שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד, מועצת המנהלים של המרכז לשיקום של התנועה הקיבוצית, הוועד המנהל של התזמורת הקאמרית הקיבוצית והוועד המנהל של מוזיאון "בית אורי ורמי" בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד.

בטקס יום עצמאותה החמישים ואחד של מדינת ישראל נבחרה סולודר להדליק משואה לכבוד כנסת ישראל, ובשנת 2005 הוענק לה פרס הוקרה על מפעל חיים בפעילות לשירות הציבור מטעם היחידה לקידום נשים בתנועה הקיבוצית. לאורך כל חייה הייתה סולודר שוחרת תרבות ואהבתה למוזיקה פיעמה בה. היא פעלה ללא לאות למען הציבור, וביתר שאת למען הקיבוצים והתנועה הקיבוצית.