פרופ' דב שוורץ

מבחר תפקידים אקדמיים

1991–1997 ראש החוג למחשבת ישראל במכללת "אורות ישראל", אלקנה
1997– פרופסור מן המניין במחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בר־אילן
2017–2021 ראש המחלקה לפילוסופיה (כללית), אוניברסיטת בר־אילן
1999–2001 ראש התוכנית הבין־תחומית ליהדות זמננו, אוניברסיטת בר־אילן
2000– ראש הקתדרה להוראת כתבי הרב סולובייצ'יק, אוניברסיטת בר־אילן
2002–2005 דיקן הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת בר־אילן
2006–2010 ראש המחלקה למוזיקה, אוניברסיטת בר־אילן
2009–2014 ראש היחידה ללימודים בין־תחומיים, אוניברסיטת בר־אילן

עריכה

כתב העת עלי ספר, לביבליוגרפיה ולחקר הספר העברי (עם גילה פריבור)
כתב העת דעת, לפילוסופיה יהודית וקבלה (עם חנוך בן־פזי ואבי אלקיים)
כתב העת ציונות דתית: היסטוריה, רעיון, חברה
סדרת הספרים Emunot: Jewish Philosophy and Kabbalah (Academic Studies Press)
סדרת הספרים מחשבות: ספרייה לחקר מחשבת ישראל (הוצאת אוניברסיטת בר־אילן)
סדרת הספרים ציונות דתית: עבר, הווה, עתיד (הוצאת אוניברסיטת בר־אילן)

הוקרות

תשנ"ט פרס עמינח על הספר אמונה על פרשת דרכים (קרן מרים ונחמיה עמינח)
תשס"א פרס על פרסום ספר אקדמי בעל ערך ייחודי: סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים (אוניברסיטת בר־אילן)
תשס"ב פרס על הספר הנבחר בתחום מחשבת ישראל: אסטרולוגיה ומגיה בהגות היהודית בימי הביניים (המרכז ע"ש גורן־גולדשטיין, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב)
תשס"ד פרס הכט על ספר בתולדות הציונות: אתגר ומשבר בחוג הרב קוק (מוסד הרצל, אוניברסיטת חיפה)
תשע"ה פרס א.מ.ת בחקר מחשבת ישראל

במהלך לימודי ההסדר והשירות הצבאי (1980–1984) כתב שורה של מאמרים על הגותו של הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"). מששמע על כך בנו, הרב שאר ישוב כהן, הציע לו להוציא את כתבי הנזיר ב"בית אריאל" שבירושלים. בשנת 1986 החל שוורץ בלימודיו באוניברסיטת בר־אילן. "באמצע השנה השנייה קרא לי ראש המחלקה אברהם נוריאל ז"ל ואמר: פרופ' תיאודור דרייפוס לקה בסכרת. אתה מוכן בתוך שבוע ללמד שלושה קורסים?" אף שכבר שימש אז מורה למחשבת ישראל באולפנת חורב לבנות, ולמרות העובדה שטרם החזיק בתואר ראשון, נעתר שוורץ לבקשה. זאת הייתה תחילת דרכו כמרצה אקדמי.

את הדוקטורט, בהדרכת נוריאל, סיים שוורץ בציון מעולה כשלוש וחצי שנים בלבד לאחר שדרך לראשונה בשערי האוניברסיטה. הדוקטורט עסק בפילוסוף שמואל אבן צַרְצַה בן המאה ה־14. ייחודו היה בכך שמצד אחד נמצא בכתביו ביטוי לזרמים נאופלטוניים, שחוקרים סברו שכבר לא השפיעו עוד בתקופה זו, ומצד שני הוא אימץ את הדגם של המגיה האסטרלית. מאוחר יותר כתב שוורץ את הספר אסטרולוגיה ומגיה בהגות היהודית בימי הביניים (תשנ"ט) שבו דן בנושא בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר של מאות שנים.

במשך השנים מיקד פרופ' שוורץ את מחקריו בתקופות שונות של מחשבת ישראל, החל בימי הביניים וכלה בימינו אנו. הוא הציג תאוריות שונות, מהן שהיו חדשניות בזמנן, וכיום יש להן ממשיכים רבים באקדמיה. למשל, הוא טען שאת משנת הרב אברהם יצחק הכהן קוק יש להבין לאור הגות תלמידיו הקרובים (הרב הנזיר, הרב חרל"פ, הרב צבי יהודה קוק), כלומר יש לראות בהם "חוג פילוסופי". טענה זו התמודדה עם אסכולת אוניברסיטה העברית (שמייצגיה הם הפרופסורים רביצקי, שביד ואיש שלום), ולפיה יש לחצוץ בין הראי"ה קוק לבין ממשיכיו.

כיום נכתבים מחקרים רבים ברוח תפיסת "החוג הפילוסופי" שהציע שוורץ. אחד החידושים בכך הוא שבניגוד למה שאפשר היה לחשוב על דמות הפילוסוף המתבודד במגדל השן, שוורץ הראה שהשכלתנות בספרד, בפרובנס ובביזנטיון מתפתחת באמצעות חוגים. "כמעט כל מה שכתבתי הוא בחינה של חוגים פילוסופיים ומיסטיים", מסביר שוורץ. "הרעיון שלי הוא שהפילוסופיה היהודית מתפתחת, לפחות החל מהרמב"ם ואילך, בצורה קולקטיבית".

דוגמה נוספת היא כתיבה מחודשת של ההיסטוריה של הגות ימי הביניים מתוך תפיסה פוסט־מודרניסטית. כך, בחקר ההגות של ימי הביניים בחר שוורץ נרטיבים מסוימים ובחן לאורם את ההיסטוריה של ההוגים ושל הגותם. "בכל נרטיב שתבחן תקבל תוצאה ייחודית", הוא מסביר. לשם דוגמה, כשבוחנים את הנרטיב של הכתיבה האזוטרית מוצאים שר' יהודה הלוי היה שמרן, אך כשבוחנים את הנרטיב של האסטרולוגיה והמגיה מוצאים שהוא דווקא חדשן שהקדים את זמנו. "זו גישה פוסט־מודרנית", מסביר שוורץ, "כי ההיסטוריה תלויה בעצם בנרטיב. בגישה הזאת אין היסטוריה אחת".

כיום שוורץ עוסק בין היתר בחקר ההגות היהודית בביזנטיון בשלהי ימי הביניים. "זו עבודה שמעולם לא נעשתה בצורה מרוכזת. אני בוחן מה העסיק את יהודי ביזנטיון בהגות שלהם. לדוגמה, בעולם הביזנטי במאות ה־14–15 היה ויכוח אם אלוהים מתגלה באמצעות אור ממשי ומה המשמעות של תפיסה זו. כשאתה בוחן את הטקסטים הביזנטיים שנכתבו בציבור היהודי באותה תקופה אתה קורא אותם באופן שונה לחלוטין לאור הוויכוח הזה, שהתנהל אז סביבם". חלק מפירות מחקרים אלו כלל בספרו רַחַק וקֵרוּב (תשע"ו).

נוסף לכך הוא עוסק במחקר של ההגות הציונית הדתית לגווניה. שוורץ, המכהן כראש המכון ע"ש ורהפטיג לחקר הציונות הדתית באוניברסיטת בר־אילן, הקים ועורך את כתב העת ציונות דתית: היסטוריה, רעיון, חברה. במסגרת זו ובאחרות הוא חוקר קשת רחבה של היבטים בציונות הדתית, החל מתפיסות חינוך בנות זמננו בזרמים שונים בציונות הדתית והתמודדות חלקים שונים בציבור זה עם הפסיכולוגיה, דרך הסוציאליזם בציונות הדתית ועד העשייה הקולנועית בה. "התיאוריה שלי היא שאפשר לזהות מבחינה רעיונית שתי תקופות בציונות הדתית", מפרט שוורץ. "מתחילת המאה העשרים עד סוף שנות השמונים הציונות הדתית הייתה כרוכה בתפיסות של גאולה, ובשלושים השנים האחרונות ההגדרה הצטמצמה מאוד: ציוני־דתי הוא אדם שומר מצוות שמקנה ערך דתי כלשהו למדינה". דווקא בעקבות ההצטמצמות הדרסטית בהיקף ההגדרה של הציונות הדתית גדל מאוד המגוון של התפיסות והעמדות החוסות תחת קורת הגג הזאת.

הקריירה האקדמית של שוורץ יוצאת דופן מבחינות רבות, בראש ובראשונה בהיבט של ההספק האקדמי: הוא כתב יותר מחמישים ספרים, ערך מעל שלושים ספרים וכתב מאות מאמרים בכתבי עת מדעיים. "תהליך של יצירה הוא דבר מרתק", אומר שוורץ. "כשאני קורא טקסט אני בוחן אותו כמו בסינופסיס ומעמיד לפניי את שלל ההיבטים שלו. מתוך זה אני מנסה לתאר תופעה מכל הצדדים שלה". יש שהתמחות מובהקת שלו בתחום דעת מסוים הורָתָהּ בגורם יום־יומי ובלתי צפוי. כך, אחר שהוזמן להרצות על תפיסת המשיחיות היהודית בכנס אקדמי על חסידות חב"ד (בעקבות ספרו היסודי הרעיון המשיחי בהגות היהודית בימי הביניים; תשנ"ז, תשס"ו) מצא עצמו צולל למעמקי הגותו של האדמו"ר הזקן מייסד חב"ד ומשם התפתחו מחקרים רבים ואף ספרים, דוגמת מחשבת חב"ד מראשית ועד אחרית (תשע"א) ועוד. מתוך כך עבר לעסוק בחסידות בכלל, למשל בספרו בריאה, תורה, צדיקות, גאולה: מקורות והשפעות בחסידות (תשע"ט).

פרופ' שוורץ עוסק גם בהיבט הציבורי של המחקר, למשל בעיסוקו בהגות היהודית האקטואלית זה שנים במכון שלום הרטמן בירושלים, שבמסגרתו כתב שבעה ספרים בשיתוף עם אבי שגיא. כמו כן הוא הקים את החוג למחשבת ישראל במכללת "אורות ישראל" וליווה אותו עד לאישורו במל"ג כמוסמך להקניית התואר B.Ed. בזכות מאמצים אלו הכשיר החוג באופן אקדמי מורות רבות למחשבת ישראל.
באוניברסיטת בר־אילן עסק יותר מעשרים שנה גם במִנהל אקדמי. הוא היה ראש המחלקות לפילוסופיה ולמוזיקה (גם בתחום האסתטיקה והמוזיקה כתב וחקר), ראש היחידה ללימודים בין־תחומיים ודיקן הפקולטה למדעי הרוח – "בתקופה מאוד קשה", הוא מדגיש, "בזמנים של קיצוץ רוחבי, שבהם היה צורך כמעט בהישרדות". גם כשהחזיק בתפקידי ניהול הוסיף לכתוב מחקרים ולהנחות עשרות תלמידים לתוארי דוקטור ומוסמך.
"אני מאוד אוהב את ההוראה, אני נהנה לנתח עם התלמידים טקסטים בסמינריונים", הוא אומר. בהנחיית תלמידי מחקר לתארים מתקדמים הוא רואה שליחות מיוחדת. "התלמיד קודם לכול", הוא מסכם. "כשתלמיד שלי מסיים פרק במחקר שלו אני מניח הכול בצד ומקדיש לו את הזמן הדרוש".