חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"ז בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
דב לאוטמן – הבעלים והיושב ראש של חברת הטקסטיל "דלתא" – הוא מבכירי התעשיינים בישראל. הוא מעסיק אלפי עובדים בארץ, ומקפיד לשלב במפעליו בני מגזרים שונים בחברה באופן שוויוני. לאוטמן מייחד חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית רבה במגוון תחומים, ובראשם חינוך ודו קיום בין יהודים לערבים.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' יחזקאל טלר, יו"ר, ד"ר דוד אלכסנדר, גב' מירלה גל
דב לאוטמן הוא דוגמה ומופת לישראלי שעשה את דרכו לצמרת התעשייה הישראלית וזה כארבעים שנה פועל ללא לאות לביסוסה של כלכלת ישראל.
ב-1975 הוא הקים את חברת "דלתא" והפך אותה עם השנים ממפעל מקומי קטן לחברה גלובלית הפועלת ברחבי העולם והנמנית עם הצמרת של תעשיית הטקסטיל בעולם. הוא קבע את מקום מושבה של החברה בעיירת פיתוח קטנה ששמה כרמיאל, שהפכה לימים לעיר חשובה בצפון, וזאת לא מעט בזכותה של חברת "דלתא" ששילבה רבים מתושבי העיר והסביבה במפעליה.
במפעל ובמתפרות השונות שנפרסו ברחבי הצפון השכיל דב לאוטמן לשלב ותיקים ועולים, יהודים וערבים, דרוזים ונוצרים, וכולם פועלים יחדיו בדו קיום ומתוך כבוד הדדי. את משנתו זו של דו קיום והרמוניה בין יהודים לערבים הרחיב לאוטמן אל מעבר לגבולות ישראל ויצר גשר של שלום עם שכנותיה של ישראל, ירדן ומצרים, באמצעות שיתופי פעולה עסקיים.
במשך שנים רבות שימש דב לאוטמן נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, ובהמשך אף מונה לשגריר מיוחד של ראש הממשלה לקידום השקעות מחו"ל ופיתוח כלכלי. בשנים אלו הייתה תרומתו לביסוסה של התעשייה הישראלית רבה, וגם בימים אלו הוא משמש מקור השראה לרבים מהתעשיינים הצעירים במדינת ישראל.
לדב לאוטמן היכולת המיוחדת להתאים את עצמו למציאות המשתנה, וגם כיום, בבואו לבחון את התעשייה הישראלית ואת מקומה בעולם הגלובלי, הוא מאמין ביכולתה להתחרות עם מדינות העולם כל עוד תגלה יצירתיות וחדשנות, אותן שתי תכונות המאפיינות אותו בכל תחום שהוא עוסק בו.
לצד פעילותו בתחום הכלכלי פעל לאוטמן לאורך כל השנים לחיזוקה של החברה הישראלית באמצעות ביסוסן של החוליות החלשות בחברה ומתן הזדמנות שווה לכל מרכיביה. הוא פועל לקידום החינוך בישראל החל מגיל הגן וכלה באוניברסיטה ולהשתלבותם במערכת החינוך של בני נוער וסטודנטים משכבות חלשות יותר באוכלוסייה. החינוך בראייתו הוא אבן היסוד להשתלבות חברתית, ליצירת חברה בריאה וחזקה ולביסוסה של הכלכלה הישראלית בדגש על התעשייה.
מתוך אמונה זו יזם לאוטמן והקים את עמותת "חשוב תעשייה" ואת המרכזים ל"תעשיידע", ובתמיכתו ובדחיפתו הלכה וגברה מעורבותן של חברות עסקיות בחינוך דור העתיד. מעורבותו החברתית ותרומתו לקהילה של דב לאוטמן באות לידי ביטוי בהקמתן של עמותות רבות אחרות: תנועת "דור שלום", אשר חתרה לשינוי פני החברה בישראל; "תנועת ח"י" ו"תנועת צב"ע" בתחום החינוך לילדים; עמותת "משמר החינוך" שמטרתה לבחון את מערכת החינוך, ליזום שינויים מבניים במערכת ולהגביר את המודעות לנושא כמו גם למעמדו של המורה בישראל; עמותת "אחריי" שמטרתה הכנת הנוער לשירות צבאי, ליוויו בעת השירות ולאחריו; עמותת "אופק" (בשיתוף משרד רוה"מ) הפועלת לגיוס קהילת העסקים לקידום החינוך במספר ערים.
נוסף על פעילותו הברוכה במסגרת העמותות השונות דב לאוטמן הוא פעיל מרכזי בקהילת אנשי העסקים בארץ ומשמש בתפקידים ציבוריים רבים במשק, בחברה, בקהילה ובחינוך בישראל. לאוטמן גם מכהן כיו"ר משותף של "שותפות 2000" אשר מטרתה הינה חיזוק השותפות בין יהדות התפוצות לישראל.
דב לאוטמן פעיל במיזמים כלכליים וחברתיים רבים, ובמהלך השנים הוא זכה באותות ובפרסים רבים כהוקרה על פועלו בתחומי החברה, החינוך, הדו-קיום וקירוב הלבבות בין יהודים לערבים ובתחום הכלכלה.
לאוטמן משקיע ממרצו ומהונו לקידומה של החברה בישראל. הוא מנהיג ואיש חזון שסחף אחריו רבים, הן בתעשייה והן בחברה, והוא ממשיך בעשייתו הברוכה עד עצם היום הזה.
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר דב לאוטמן ראוי לפרס ישראל בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז.
קורות חיים
דב לאוטמן מתגורר בתל
ציוני דרך מקצועיים
1961 תואר "בוגר" בהנדסת מכונות, המכון הטכנולוגי MIT, מסצ'וסטס, ארה"ב
1961–1963 מנהל ייצור במפעל למברשות, לונג איילנד, ארה"ב
1997– בעלים ויו"ר פעיל של החברה
פעילות ציבורית וחברתית
1975–1986 יו"ר ועדת העבודה בהתאחדות התעשיינים
1986–1993 נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל
1993–1995 שגריר מיוחד של ראש הממשלה רבין להשקעות מחו"ל ולפיתוח כלכלי
1995– סגן יו"ר "קרן אברהם" לחינוך לדו-קיום בין יהודים לערבים
1996– חבר בוועד המנהל של מרכז פרס לשלום והיו"ר הראשון שלו
1997– חבר פעיל בוועד המנהל של מרכז רבין לחקר ישראל
2001– יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב
2002– יו"ר משותף של המיזם "שותפות 2000" של הסוכנות היהודית, המקשר בין קהילות יהודיות בעולם ליישובים בארץ
פעילות בעמותות ובתנועות
1988 מייסד את עמותת "חשוב תעשייה", להעשרת תלמידים בתחומי התעשייה ולפיתוח יזמות (סניפי העמותה ממשיכים לפעול עד היום בשם "מרכזי תעשידע")
1995 ממייסדי תנועת "דור שלום" ונשיא הכבוד שלה
1997 ממייסדי תנועת "ח"י" (חינוך ישראלי) להקמת גני ילדים באזורי מצוקה ולהפעלתם במחיר מסובסד ונשיא הכבוד של התנועה
1997 ממייסדי תנועת "צב"ע" (צעירים בונים עתיד) המפעילה מרכזי העשרה וסיוע לתלמידים בשכונות חלשות ונשיא הכבוד של התנועה
1997 ממייסדי עמותת "אחריי!" להכנת נוער לשירות צבאי ולליוויו בעת השירות ואחריו ונשיא הכבוד של העמותה
2004– פעיל בעמותת "על"ה" המסייעת לילדים חוסים
אותות הוקרה, תעודות ופרסים
1985 יקיר העיר כרמיאל
1993 "פרס התעשייה" על הישגיו ועל תרומתו להאדרת שמה של התעשייה הישראלית בארץ ובעולם
1995 תואר ד"ר לשם כבוד מטעם הטכניון
1997 "פרס רומנסיארו" מטעם החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א
1998 "פרס ע"ש מקס פרלמן" למצוינות בעסקים גלובאליים מטעם הפקולטה לניהול, אוניברסיטת ת"א
2001 "פרס הרצוג" על תרומתו לקירוב לבבות בין יהודים לערבים בישראל
2001 פרס מטעם לשכת המסחר ישראל-ארה"ב
2002 Honoree of UJA Federation in the Intimate Apparel Division
2004 יקיר עיר הכרמל (איחוד עוספיה ודלית אל כרמל)
2005 פרס ראש הממשלה ליצואן מצטיין
2006 יקיר העיר תל אביב-יפו
2007 תואר כבוד OBE – Officer of the British Empire – מטעם מלכת אנגליה
מפעל חיים
דב לאוטמן נולד ב-1936 בתל אביב. להוריו הייתה חנות למכשירי כתיבה, והוא עבד בה מגיל צעיר בחופשותיו מבית הספר. בתיכון פנה ללימודי חקלאות בפרדס חנה. "החיים בפנימייה היו מחשלים ומלאי חוויות", הוא נזכר. "כמה מחבריי לספסל הלימודים הם חבריי הטובים עד היום".
לאחר סיום הלימודים התגייס לאוטמן לצה"ל, שירת בחיל ההנדסה הקרבית, והצטיין בקורס מפקדי כיתות ובקורס קצינים. את הסיכה בתום קורס הקצינים ענד לו ראש אכ"א, האלוף יצחק רבין. הוא לחם במבצע סיני ובשירות המילואים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
כבר בעת שירותו הצבאי הועיד לאוטמן את עצמו לתפקיד ניהולי בתעשייה בהשראת אביו, שפתח מפעל לעטים. הוא נסע ללמוד הנדסת מכונות במכון הטכנולוגי היוקרתי MIT בארצות הברית, והתמחה בהנדסת ייצור. עם סיום הלימודים התחיל לעבוד כמנהל ייצור במפעל למברשות בלונג איילנד. כעבור שנתיים שב ארצה, חיפש עבודה, ונפגש עם גרשון רוזוב, שהיה בעליה של חברת הטקסטיל "סברינה". בין השניים נוצר קשר אמיץ, ורוזוב מינה את לאוטמן, שהיה רק בן 27, למנכ"ל "סברינה".
ב-1967 קישר לאוטמן בין רוזוב למשקיע מצרפת, בני גיברשטיין, והם הקימו יחד את מפעל "גיבור" בקריית שמונה ומינו את לאוטמן למנהלו. "מפעל 'גיבור' היה עד מהרה למעסיק הגדול בקרית שמונה", מספר לאוטמן. "פתחנו מתפרות שעבדו עמנו ביישובים ערביים ודרוזיים בצפון, והיינו הראשונים שהקימו מפעלי תעשייה מודרניים במגזרים האלה".
כעבור שמונה שנים החליט לאוטמן לצאת לדרך עצמאית, פרש מ"גיבור" והקים בכרמיאל את מפעל "דלתא" להלבשה תחתונה. החברה, שהתחילה עם כמה מאות עובדים ב-1975, היא היום בין החברות הגדולות בעולם בתחום ההלבשה התחתונה והגרביים, עם מחזור שנתי של כ-700 מיליוני דולרים. "דלתא" מעסיקה במפעליה ברחבי העולם כ-13 אלף עובדים, ועוד מספר דומה בשיתוף פעולה עם יצרנים אחרים. את ההצלחה של חברתו תולה לאוטמן בעיקר במאמציה לחדש כל העת. "'דלתא' מובילה בענף הטקסטיל בעולם בזכות החדשנות הטכנולוגית, בזכות ההשקעה במערכות ייצור מתוחכמות ובזכות המשאב האנושי הניהולי והטכנולוגי שיש בישראל".
ב-1975 נתבקש לאוטמן לעמוד בראש ועדת העבודה של התאחדות התעשיינים. הוא מילא את התפקיד 11 שנים, ואז נבחר לנשיא ההתאחדות וליו"ר לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים בישראל. "בתקופה הזאת הייתה התאחדות התעשיינים מעורבת מאוד בקבלת החלטות כלכליות במשק, והתפקיד דרש מעורבות פוליטית רבה", הוא אומר. "אני השתדלתי לעודד השקעות במחקר ובפיתוח, כדי לטפח יזמות וחדשנות, וכן כדי להגביר את המעורבות של מפעלי תעשייה בפעילות למען החברה". בתקופה הזאת ייסד לאוטמן את עמותת "חשוב תעשייה", שבמסגרתה אנשי עסקים מתנדבים להרצות בבתי ספר על עולם התעשייה ועל ערכיו כדי לחשוף את התלמידים לענף ולקרבם אליו.
ב-1993 סיים לאוטמן את תפקידו בהתאחדות התעשיינים, ולבקשת ראש הממשלה רבין קיבל עליו בהתנדבות תפקיד של שגריר מיוחד לעידוד השקעות מחו"ל. במקביל לעבודתו ב"דלתא" הוא נפגש עם אנשי עסקים באירופה ובאמריקה ושכנע אותם להשקיע בישראל. פעילותו זו נקטעה באיבה עם רצח רבין, ב-1995. לאחר הרצח סייע לאוטמן להקים את תנועת "דור שלום", והיה לנשיא הכבוד שלה. "די מהר התברר לנו שהנתיב לשלום צריך לעבור דרך הנוער", הוא מספר. "לכן הקמנו שלוש עמותות שהחליפו את 'דור שלום': עמותת ח"י ועמותת צב"ע, הפעילות בתחום החינוך, בעיקר באזורי מצוקה, ועמותת 'אחריי!', המכינה בני נוער לשירותם בצה"ל".
בשנים האחרונות לאוטמן מקדיש מזמנו וממרצו לפעילות ציבורית וחברתית, בעיקר בתחום החינוך ובעידוד הדו-קיום בין יהודים לערבים. לצד פעילותו בעמותות שהקים הוא יו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת תל אביב ושותף בשינויי המבנה הארגוני והניהול שלה, חבר בוועד המנהל של "מרכז פרס לשלום", נמנה עם יוזמיו ועם מקימיו של מרכז רבין לחקר ישראל וסגן יו"ר "קרן אברהם" המקדמת דו-קיום. "החינוך וההשכלה הם התשובה היחידה לפערים הנוצרים בחברה כמעט בכל תחום ומסכנים את קיומנו. לכן אני משקיע את מרב זמני בקידום החינוך", אומר לאוטמן. "אני מוטרד במיוחד מאפליית המיעוט הערבי ופועל – גם ישירות וגם בסיוע גופים אחרים – לקרב בין יהודים לערבים".
דב לאוטמן סבור כי חיזוק החברה וחיזוק התעשייה שזורים זה בזה, וממשיך לפעול במרץ להגשמת חזונו. "הצלחת התעשייה הישראלית להתחרות בשווקים העולמיים היא אחד המפתחות לשמירה על המדינה ועל ביטחונה. עתיד התעשייה נעוץ בחדשנות וביזמות, והכלים להשגתם הם חינוך, השכלה ומחקר. המשאב האנושי הוא המשאב העיקרי שלנו, והחינוך הוא הדרך לטפחו".