פרופ' דבורה ברנשטיין

לימודים

1966–1969 תואר ראשון, החוגים לסוציולוגיה ופסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1973–1970 תואר שני, החוג לסוציולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים
1974–1976 תואר דוקטור, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת ססקס (University of Sussex), בריטניה

תפקידים אקדמיים בארץ ובחו"ל

1974–1975 עמיתת הוראה, המחלקה לסוציולוגיה, אוניברסיטת ססקס, בריטניה
1976–1977 מדריכה, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה
1977–1984 מרצה, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה
1987–1988 מרצה אורחת, בית הספר ליפינסקי ללימודי יהדות, אוניברסיטת סן דייגו
1984–2000 מרצה בכירה, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה 
2000–2012 פרופסור חבר, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה

פעילויות אקדמיות

1994–1998 רכזת לימודי התואר השני בחוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה
2006–2012 רכזת לימודי הדוקטורט בחוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה
1998–2002 חברת ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי החברה וועדת המינויים הפקולטטית לעמיתי הוראה, אוניברסיטת חיפה
2003–2007 חברה בוועדת הספרייה ובוועדה האוניברסיטאית לפעילות חברתית, אוניברסיטת חיפה
1997–2002 ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר, אוניברסיטת חיפה
2012–2013, 2009–2010 חברה בוועדות האקדמיה הלאומית למדעים להערכת הצעות מחקר בתחום  הסוציולוגיה וההיסטוריה של החברה הישראלית
1999–2018 מארגנת וחברה בוועדה המארגנת של למעלה מעשרים כנסים בסוציולוגיה

כתבי עת

1978–1984 חברת מערכת "מחברות למחקר ולביקורת"
1990–1992 חברת מערכת "מגמות"
1997–2002 חברת מערכת "סוציולוגיה ישראלית"
2014– חברת מערכת "זמנים"

מענקי מחקר

1979–1980 חוקרת ראשית, "המעברות בישראל בשנות החמישים",Israel Foundations Trustees
1991–1993 חוקרת ראשית, "יהודים וערבים בשוק העבודה של חיפה המנדטורית", Israel Foundations Trustees
2005–2008 חוקרת ראשית במשותף, "עבודת ניקיון בישראל: נשים פגיעות בתעסוקה אקראית", האקדמיה הישראלית למדעים
2013–2016 חוקרת ראשית במשותף, "'רצח על כבוד המשפחה' ומערכת המשפט המנדטורית", האקדמיה הישראלית למדעים

לאחר סיום הלימודים התגייסה לנח"ל ועברה לקיבוץ רביבים. "החיים שלי ארבע שנים בקיבוץ הפגישו אותי עם אנשים שחיו בתודעה של ניסיון להקים חברה צודקת ושוויונית יותר מהחברה העירונית. אין לי ספק שהמפגש הזה היה מפגש משמעותי מאוד", אומרת ברנשטיין. תקופה זו פתחה בפניה עולם חדש, חברתי, אינטלקטואלי וערכי.

בשנת 1966 החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בחוגים לסוציולוגיה ופסיכולוגיה. אחר כך המשיכה לתואר שני בחוג לסוציולוגיה. "התקופה בירושלים הייתה תקופה מעצבת", היא מספרת. המפגש המרתק עם לימודים אקדמיים, המאפיינים הייחודיים של השכונות הירושלמיות בהן בחרה לגור, התמורות המרחביות והפוליטיות שהתרחשו בירושלים כמו גם היכרותה עם תופעות התסיסה והמחאה החברתית – כל אלה השפיעו עליה עמוקות ונתנו את אותותיהם בחשיבתה הסוציולוגית גם בשנים שלאחר מכן.

עבודת המוסמך שלה, בהנחייתו של פרופ' אריק כהן, עסקה בתנועת הפנתרים השחורים, וזאת בשיטת מחקר אנתרופולוגית המבוססת על שהות במקום הפעילות, השתתפות, תצפית וניתוח. יציאה מהשדה האוניברסיטאי אל המרחב הקשוח והקונפליקטואלי של החברה הישראלית הייתה חריגה בעבודותיהם של תלמידי תואר שני באותה תקופה. צעד זה זימן לה מפגש מכריע עם מעגלים של החברה הישראלית שלא היו מוכרים לה קודם לכן. בשונה מהתפיסה המקובלת באותו זמן ביחס לפנתרים השחורים, הן באקדמיה והן במוסדות המדינה, כי מדובר בנוער שוליים ובבעיה חברתית, ברנשטיין ראתה בפעילות המחאה פעולה פוליטית, ודנה בתהליכי השינוי שעברו הפעילים ומנהיגיהם כתהליכים של פוליטיזציה. היא ניתחה את מעשיהם, דבריהם והשפעתם כפעולה לשינוי חברתי ולא כסטייה חברתית. בניתוח זה הייתה פריצת דרך שעיצבה את האופן שבו נתפסו הפנתרים השחורים בשנים שלאחר מכן.

לאחר סיום הלימודים לתואר השני המשיכה ללימודי דוקטורט באנגליה, באוניברסיטת ססקס (University of Sussex). המעבר הזה הפגיש אותה עם עולם אקדמי שונה לחלוטין. "זה היה מפגש בין החוויה הירושלמית ובין העיבוד האינטלקטואלי הבריטי", היא מסבירה. הסוציולוגיה הבריטית באותה תקופה הטמיעה גישות מרקסיסטיות ונאו־מרקסיסטיות, תאוריות של כלכלה מדינית, ויחסי גומלין בין דיון היסטורי וסוציולוגי. "גישות שלא מבדילות בין סוציולוגיה והיסטוריה, אלא מתבוננות בחברה – בהווה ובעבר". באותו זמן פגשה גם בפמיניזם ובשילוב בין חשיבה פמיניסטית ומחקר אקדמי. כל המרכיבים האלה נעדרו מהסוציולוגיה הישראלית באותה תקופה, והמפגש בבריטניה עיצב את עבודתה המחקרית בשנים הבאות.

עם סיום הלימודים וקבלת תואר דוקטור בסוף שנת 1976 הצטרפה לסגל החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה. זה היה חוג תוסס ובו קבוצה של סוציולוגים אשר גיבשו ניתוח של קונפליקט מעמדי כתחליף לגישה הפונקציונליסטית הדומיננטית של מעבר ליניארי מעולם מסורתי למודרני. יחד עם גרעין זה פעלה בהוצאת כתב העת "מחברות למחקר ולביקורת", כתב העת הראשון בעברית אשר אימץ כתיבה ביקורתית והתמקד בהיווצרות דפוסי אי־שוויון ויחסי כוח בחברה הישראלית. "היה ניסיון לכתוב בשפה נגישה, בהירה; ניסינו לכתוב באופן שיהיה קריא", היא מדגישה.

בשנת 1977 הקימה משפחה עם בן זוגה לחיים יוסף שם טוב ז"ל ולימים נולד להם בנם יותם.

רוב מחקריה אחרי הדוקטורט היו מחקרים היסטוריים. מחקרה המקיף הראשון היה חקר המעברות בשנות החמישים, נושא שאליו פנתה כדי להבין את התנאים והתהליכים אשר הביאו, שני עשורים מאוחר יותר, להופעתם של הפנתרים השחורים. מחקר זה, בדומה לקודמו, היווה פריצת דרך. עד אותו זמן מיעטו הסוציולוגים לעסוק במחקר היסטורי ובמיוחד במחקר היסטורי המבוסס על עבודה ארכיונית. לאחרונה זוכות המעברות בעניין רב, ומחקרה המוקדם עדיין מהווה נדבך חיוני לניתוח התופעה.

בהמשך פנתה לחקור תופעות סוציולוגיות בתקופת היישוב והמנדט: מתוך משיכה להיסטוריה של עובדים ועבודה ולהיסטוריה חברתית, כמו גם עניין בסיפור חייהן של נשים, החליטה לחקור את התנסותן, את שאיפותיהן ואת מאבקיהן של פועלות העיר ביישוב היהודי בשנות העשרים והשלושים. גם מחקר זה היה בבחינת פריצת דרך. עד אז רווחה התפיסה כי נשים נהנו משוויון מלא בתקופה שטרם קום המדינה ולא נעשה כל מחקר סוציולוגי־היסטורי בנושא זה. הספר, "אשה בארץ ישראל: השאיפה לשוויון בתקופת היישוב" (1987), היה הראשון בתחום הסוציולוגיה ההיסטורית של נשים. באותן שנים חקרה גם את דפוסי השינוי בתעשיית עבודת הניקיון בישראל (בהיבט אקטואלי), ועמדה על המעבר לקבלנות משנה והפרטה. מחקר סוציולוגי־היסטורי נוסף שעסקה בו היה חקר יחסי יהודים וערבים בשוק העבודה של חיפה המנדטורית. פירות המחקר החלוצי פורסמו בספרה Constructing Boundaries (2000). בספרה "נשים בשוליים: מגדר ולאומיות בתל אביב המנדטורית" (2008) הפנתה את הזרקור שוב למקומן של נשים בהיבט סוציולוגי־היסטורי, והפעם לנשים שנותרו בשולי החברה והתגלגלו לעיסוק בזנות או ננטשו בידי בני זוגן. "אלו תופעות שמאפיינות חברות הגירה", מסבירה ברנשטיין.

ההוראה הייתה חלק מרכזי בחייה האקדמיים. פרופ' ברנשטיין היוותה דמות משמעותית ומעצבת לסטודנטים בתחילת דרכם ולסטודנטים לתארים מתקדמים בעת שגיבשו את דרכם. "הראיתי להם דוגמה שאפשר גם לעסוק בסוגיות חברתיות וגם לעסוק במחקר רציני", היא מסכמת.