דוד גורפינקל

סרטי עלילה ישראליים ששימש בהם צלם ראשי

חור בלבנה (1965) • מוישה ונטילטור (1966) • שלושה ימים וילד (1967) • איריס (1967) • כל ממזר מלך (1968) • השכונה שלנו (1968) • מצור (1969) • התרוממות (1970) • התרנגול (1970) • מלכת הכביש (1970) • השוטר אזולאי (1971) • כץ וקרסו (1971) • חצי חצי (1971) • שוד הטלפונים הגדול (1972) • מתנה משמים (1972) • קזבלן (1973) • עיניים גדולות (1974) • יהיה טוב, סלומוניקו (1974) • רק היום (1975) • חגיגה בסנוקר (1975) • דודה קלרה (1976) • בוא נפוצץ מיליון (1976) • השועל בלול התרנגולות (1977) • הצילו את המציל (1977) • הרשלה (1977) • אל תשאלי אם אני אוהב (1978) • אמי הגנרלית (1979) • נישואין נוסח תל אביב (1979) • אלף נשיקות קטנות (1980) • האיש שבא לקחת (1981) • חמסין (1981) • אהבה אילמת (1982) • זעם ותהילה (1984) • המאהב (1985) • הקיץ של אביה (1988) • אהבתה האחרונה של לורה אדלר (1989) • מעבר לים (1991) • עץ הדומים תפוס (1994) • שחור (1994) • מינוטאור (1996) • מסוכנת (1998) • איש החשמל (2000) • שרמן בחורף (2001) • האסונות של נינה (2002) • סוף העולם שמאלה (2003) • שושלת שוורץ (2003) • מלח הארץ (2005) • הבודדים (2007) • סיפור גדול (2008)

סרטי עלילה בין-לאומיים ששימש בהם צלם ראשי

Escape to the Sun (1972) • Phantom Kid (1975) • Evergreen (1975) • Vandetta (1976) • The Magician of Lublin (1978) • The Apple (1979) • Enter the Ninja (1981) • Revenge (1982) • Tell Me if You Love Me (1982) • Sahara (1983) • The Naked Face (1983) • Mata Hari (1984) • America 3000 (1985) • Rappin’ (1985) • The Delta Force (1985) • Rumpelstiltskin (1986) • Sleeping Beauty (1986) • The Emperor’s New Clothes (1986) • Over the Top (1987) • Rambo III (1987) • Appointment with Death (1987) • Salsa (1988) • A Man Called Sarge (1989) • Cover-Up (1990) • The Sis and Jerry Levin Story (1990) • American Samurai (1991) • First Light (1991) • Teenage Mutant Ninja Turtles III (1992) • The Last Warrior (1999) • The Order (2000)

סדרות ודרמות טלוויזיה

לול (1970–1973) • ילדי הצל (1972) • בעלת הארמון (1975) • יאנוש קורצ'אק (1978) • שבעה (1995) • דשאים סגולים (1998) • בגין (1998) • לווייתן בחוף שרתון (1998) • מה אכפת לציפור (2005) • אינגלה (2005) • עור (2005)

סרטי תעודה

הבחירה והגורל (1993) • הבית בו מתים הג'וקים בשיבה טובה (1996) • שלוש אחיות (1998) • לילדים שלי (2002) • אוריינטל (2005) • המדריך למהפכה (2007)

פרסים ואותות הוקרה

1968 פרס הצילום הטוב ביותר, בעבור "כל ממזר מלך", פסטיבל הסרטים הבין-לאומי, שיקגו, ארה"ב
1979 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "הקוסם מלובלין"
1981 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "אלף נשיקות קטנות"
1984 פרס הצילום הטוב ביותר לסרטי איכות ישראליים, בעבור "זעם ותהילה"
1989 פרס עדשת הזהב, בעבור "אהבתה האחרונה של לורה אדלר"
1994 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "שחור"
1995 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "עץ הדומים תפוס"
1995 פרס עדשת הזהב על הצילום הטוב ביותר, בעבור "עץ הדומים תפוס"
1996 עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה
1998 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "מסוכנת"
1999 פרס פסטיבל דוק-אביב, בעבור "שלוש אחיות"
2003 פרס אופיר על הצילום הטוב ביותר, בעבור "האסונות של נינה"
2003 פרס וולגין לצילום, פסטיבל ירושלים, בעבור "האסונות של נינה"
2004 פרס על מפעל חיים, פסטיבל הקולנוע הבין-לאומי, ירושלים
2011 פרס לנדאו למפעל חיים, מפעל הפיס

גורפינקל נולד בתל אביב בדצמבר 1938, וגדל בעיר. כנערים רבים נהג לצפות בסרטי קולנוע, אך מעולם לא חשב שיעסוק בתחום. בתקופה ההיא גם כמעט לא היו הפקות קולנוע ישראליות, חוץ מאולפני "כרמל" ו"גבע" שתיעדו את ההיסטוריה החברתית, הפוליטית והתרבותית של המדינה הצעירה. בגיל 17 קיבל אותו יצחק אגדתי, מבעלי אולפן "סרטי גבע", לעבודה במשרת מתלמד. "הטילו עליי בתחילה עבודות שחורות, אבל הבנתי שבוחנים אותי", הוא מספר. "בסופו של דבר קיבלתי הזדמנות להיות עוזר צלם בכתבת שטח. רצתי אחרי הצלם עם הציוד הכבד, בקושי נושם, אבל לא הסרתי עין ממנו. השתדלתי לרצות אותו ולללמוד כל תנועה שלו". בעקבות הצלחתו היה גורפינקל לעוזר צלם קבוע. כשהתגייס לצה"ל שובץ בתפקיד צלם צבאי ביחידת דובר צה"ל.

לאחר השחרור שב לשמש עוזר צלם באולפני גבע, וכעבור כמה חודשים קיבל הזדמנות לצלם בעצמו כתבה העוסקת בתחרות מפרשיות מול חופי תל אביב. "ים, גלים ומפרשיות לבנות מצטלמים נפלא", הוא נזכר. "העורכים אהבו את התוצאה והפכתי לצלם קבוע. הצלם היה אז גם המפיק והבמאי – הוא שבחר מה לצלם ואיך, והיה צריך למצוא דרך לספר את הסיפור בדקה או שתיים של חומר מצולם. זה היה בית ספר מצוין".

במקביל לעבודה באולפני גבע שימש גורפינקל בראשית שנות השישים צלם משנה (camera operator) בכמה סרטי עלילה ובהם "חבורה שכזאת", "אלדוראדו" ו"דליה והמלחים". נקודת המפנה המהותית הייתה המפגש עם במאי צעיר, נועז ומרתק – אורי זוהר, שביים סרט הסברה קצר בהזמנת צה"ל, "הקרב על היעד". הסרט סלל את הדרך לידידות עמוקה ולשיתוף פעולה שנמשך חמש-עשרה שנים, מהסרט "חור בלבנה" ועד "עיניים גדולות". "חיפשתי דרכים חדשות לחלץ את הצילום מכבלי הקיפאון והשמרנות של אותם ימים וליצור שפה המשקפת את האור הישראלי: ויזואליה מקורית, צילום דינמי במצלמת כתף, נקודות מבט שמהן צומח סגנון ייחודי לנופים ולהוויה המקומית", הוא אומר. "לא כל מה שהתכוונתי אליו עבד, אבל לפעמים התוצאות הפתיעו את צופי הקולנוע – ואפילו אותי". 

לצד העבודה עם זוהר ואחריה שיתף גורפינקל פעולה עם שורה ארוכה של במאים ישראלים מובילים ובהם מנחם גולן, אפרים קישון, דוד גרינברג, דני וקסמן, יואל זילברג, אברהם הפנר, אלי כהן, רמי לוי ואבי נשר. משנות השמונים, בהיותו צלם ותיק ומנוסה, עבד גורפינקל לצד דור חדש של יוצרי קולנוע ובהם מירה רקנאטי, ינקול גולדווסר, שמואל הספרי, אורי ברבש, יהונתן תמוז, שמי זרחין, שבי גביזון, שרון מימון ורנן שור. בסרטים האלה השכיל גורפינקל לברוא נופים מוכרים – המדבר בדרום ("סוף העולם שמאלה"), ערי הפיתוח ("שחור") והעיר תל אביב ("האסונות של נינה", "מסוכנת") – ולהגדירם במאפיינים חזותיים חדשים.

לצד עבודותיו בישראל קנה לעצמו גורפינקל שם בין-לאומי והוזמן לצלם סרטים באירופה ובארה"ב. "אף על פי שאלה היו מפגשים עם במאים מרתקים, תרבויות חדשות ותנאי הפקה מפתים, תמיד בחרתי בסיום הצילומים לשוב מיד לארץ, להמשיך לעבוד כאן, ולגדל כאן את שלושת ילדינו".

גורפינקל, שלמד בכוחות עצמו את רזי הצילום הקולנועי, השקיע מאמצים רבים בהעמדת דור חדש של צלמים. "במהלך השנים עבדו לידי לא מעט עוזרי צלם שהפכו לצלמים מצוינים", הוא אומר. "לחנוך צלמים צעירים זה מרכיב מאוד מספק בעבודה ולראות אותם מתקדמים ומצליחים זו הנאה גדולה".

במשך שישה עשורים מאחורי המצלמה זכה גורפינקל ללוות את הקולנוע הישראלי, כמעט מימיו הראשונים ועד הימים האלה. "התהליך שעבר ועובר הקולנוע הישראלי הוא מדהים: נפתחו בתי ספר נהדרים וסינמטקים פעילים, יש כאן כישרונות גדולים, וסרטים ישראליים זוכים בהכרה ובפרסים בפסטיבלים בין-לאומיים, ואינם צריכים עוד להיאבק על מקומם".

גורפינקל הוא אחד האמנים החשובים והוותיקים ביותר בעיצוב פניו של הקולנוע הישראלי. גם אחרי שנים כה רבות של יצירה הוא חי את הקולנוע בכל שעות היממה. "אין לילה שאינני חולם בו על בימות הצילומים", הוא מספר. "מציב תאורה, מניע מצלמה, ולוחש באוזני במאים... 'אולי ננסה קצת אחרת?'"