חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תש"ף בתחום חקר החקלאות.
פרופ' לגנטיקה דני זמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים הוא מדען בעל מוניטין עולמי בתחום הגנטיקה וההשבחה של צמחים. ייחודיות פועלו היא בשילוב מוצלח בין מחקר אקדמי בסיסי לבין יישום המחקר לקידום החקלאות בפועל בישראל ובעולם.
פרופ' זמיר העמיד דורות של סטודנטים ובתר־דוקטורנטים המאיישים כיום את האוניברסיטאות והחברות העוסקות בהשבחת צמחים בארץ. פעילותו העיקרית של פרופ' זמיר היא בתחום הגנטיקה וההשבחה של צמחים ממשפחת הסולניים, ובמיוחד העגבנייה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' יונתן גרסל, יו"ר, פרופ' מרים אלטשטיין־שורץ, פרופ' שמעון גפשטיין, פרופ' אורי מינגלגרין
פרופ' לגנטיקה דני זמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים הוא מדען בעל מוניטין עולמי בתחום הגנטיקה וההשבחה של צמחים. ייחודיות פועלו היא בשילוב מוצלח בין מחקר אקדמי בסיסי לבין יישום המחקר לקידום החקלאות בפועל בישראל ובעולם.
פרופ' זמיר העמיד דורות של סטודנטים ובתר־דוקטורנטים המאיישים כיום את האוניברסיטאות והחברות העוסקות בהשבחת צמחים בארץ. פעילותו העיקרית של פרופ' זמיר היא בתחום הגנטיקה וההשבחה של צמחים ממשפחת הסולניים, ובמיוחד העגבנייה.
פרופ' זמיר הוא אחד ממייסדי פרויקט הגנום של הסולניים המאגד עשרות קבוצות מחקר מרחבי העולם ומתפקד למעשה כמרכז העולמי של חקר הסולניים. פרופ' זמיר היה ממייסדי המרכז ואחראי להישגיו יוצאי הדופן כגון ריצוף הגנומים של העגבנייה, תפוח האדמה, הפלפל והחציל. פרופ' זמיר היה אחד משני החוקרים הבכירים שכתבו את המאמר המסכם את הפרויקט רחב המשתתפים של ריצוף גנום העגבנייה שהתפרסם בשנת 2012 בכתב העת Nature. עבודותיו יצרו את התשתית הגנומית שעליה מבוסס כיום המחקר במינים אלה. בכנס הסולניים הבין־לאומי שהתקיים בירושלים ב־2019 שימש פרופ' זמיר ראש הוועדה המארגנת והתווה את חזונו בפני משתתפי הכנס להקמת מרכז לביולוגיה של סולניים, השבחה, מקורות גנטיים וכלים מִחשוביים.
פרופ' זמיר הוא חוקר פורה במיוחד, כפי שיעידו מאמריו הרבים בעיתונות המדעית מהשורה הראשונה. מחקריו היצירתיים והחלוציים העמידו תשתיות מחקר המשמשות את הקהילה האקדמית והחקלאית ברחבי העולם וצוטטו למעלה מ־16,000 פעמים בספרות המקצועית.
מחקרו החלוצי בעל ההשלכות היישומיות המתורגמות באופן מעשי בתחום הטיפוח הוא פיתוח אוכלוסיית קווי מחדר של עגבנייה המכילים מקטעים מוגדרים של גנום מינֵי בר של עגבנייה ברקע של גנום המין התרבותי. אוכלוסייה זו משמשת תשתית לזיהוי גנים חשובים לטיפוח העגבנייה ומאפשרת לשפר תכונות איכות של העגבנייה התרבותית על ידי הכלאה עם מינֵי בר. אוכלוסייה זו משמשת, לכן, כלי מחקרי מרכזי בעבור כל קבוצות המחקר של העגבנייה בארץ ובעולם ומאפשרת זיהוי של מאות אזורים בגנום העגבנייה המבקרים על עשרות תכונות של יבול ואיכות הפרי. המידע והכלים שפותחו על מנת ליצור ולאפיין את אוכלוסיית קווי המחדר מיושמים כיום בחברות רבות המטפחות זני עגבניות. הטכנולוגיה בכללותה היא למעשה פלטפורמה שהפכה מודל לפיתוח מערכות דומות בגידולים חקלאיים חשובים נוספים ומיושמת כיום גם בטיפוח אורז ושעורה ולאחרונה גם בחיטה.
תשתית מחקרית נוספת שיצר פרופ' זמיר היא אוכלוסיית מוטנטים של עגבנייה. אוכלוסייה זו מונה אלפי משפחות שנסרקו לתכונות רבות ואפשרו זיהוי גנים רבים המבקרים תכונות יבול ואיכות. דוגמה לעבודה חלוצית שנבעה ממחקר זה היא השימוש באחד המוטנטים שזוהו בגן Single Flower Truss לשיפור היבול בעגבנייה על ידי שינוי מבנה הצמח. מחקר זה תרם להבנת הבקרה הגנטית של תכונת און המכלוא שעומדת בבסיס ההצלחה של זני מכלוא בגידולי חקלאות שונים. זוהי שוב דוגמה מצוינת לתרגום מחקר גנטי מתקדם לפיתוח חקלאי יישומי, שכן זני עגבניות חדשים בעלי יבול משופר מטופחים כיום בחברות הזרעים על בסיס ממצאים אלה.
יש לציין במיוחד כי כל תשתיות המחקר שיצר פרופ' זמיר זמינות באופן חופשי לכלל הקהילה המדעית ובכלל זה החומר הגנטי והנתונים שנצברו.
גישתו של פרופ' דני זמיר להנגשת הנתונים לקהילה הביאה להקמת חברת ההזנק Phenome Networks על ידו, חברה המפתחת יישומים ביו־אינפורמטיים להשבחת צמחים ובסיסי נתונים זמינים ואינטראקטיביים. שירותי החברה ניתנים כיום למספר רב של חברות זרעים בצמחי חקלאות שונים.
על כל אלה מצאה הוועדה את הפרופ' דני זמיר ראוי לקבלת פרס ישראל בחקר החקלאות לשנת תש"ף.
קורות חיים
דני זמיר הוא מדען בעל מוניטין עולמי בתחום הגנטיקה וההשבחה של צמחים וחוקר פורה במיוחד. ייחודיות פועלו היא בשילוב מוצלח בין מחקר אקדמי בסיסי ובין יישום המחקר לקידום החקלאות בפועל בישראל ובעולם. פרופ' זמיר העמיד דורות של סטודנטים ובתר־דוקטורנטים המאיישים כיום את האוניברסיטאות והחברות העוסקות בהשבחת צמחים בארץ.
פרופ' דני זמיר מתגורר בגדרה. הוא נשוי לדבי והם הורים לליאורה, גלעד, מאיה, עומר ומרב וסבים לשבעה נכדים.
לימודים
1974–1977 תואר בוגר בחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקלוטה לחקלאות, רחובות
1977–1978 תואר מוסמך בגידולי ירקות, אוניברסיטת קליפורניה, דיוויס
1978–1981 תואר דוקטור בגנטיקה, אוניברסיטת קליפורניה, דיוויס
תפקידים אקדמיים
1982–1985 מרצה לגנטיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות
1986–1991 מרצה בכיר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות
1992–1996 פרופסור חבר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות
1996–2018 פרופסור מן המניין, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות
2003–2009 פרופסור נלווה, אוניברסיטת קורנל, המחלקה לגנטיקה והשבחת צמחים, איתקה, ניו יורק
2018– פרופסור אמריטוס, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה לחקלאות, רחובות
פעילויות מדעיות והוקרות
2000–2004 חבר במועצה המייעצת המדעית של ג'נופלנט (Génoplante), גנומיקה של הצומח, צרפת
2003–2012 חבר במועצה המייעצת המדעית של מכון מקס פלאנק (Max Planck) לטיפוח הצמח, קלן, גרמניה
2005– חבר במועצה המייעצת המדעית של המחלקה לביולוגיה מולקולרית של הצמח, ברצלונה, ספרד
2005–2009 חבר במועצה המייעצת המדעית של פרויקט הגנום של הגפן, סן מישל, איטליה
2007 זוכה בפרס קיי לחדשנות, האוניברסיטה העברית בירושלים
2003–2011 יושב ראש ועדת ההיגוי של פרויקט הגנום הבינלאומי של משפחת הסולניים SOL
2015 זוכה בפרס אמ"ת בחקלאות
חברות בעריכת כתבי עת
- G3: Genes, Genomes, Genetics
- Scientific Data
- Scientific Reports
- Plant
מפעל חיים
דני זמיר נולד בירושלים בשנת 1950. "נולדתי בשלג הגדול", הוא מספר. "ההורים שלי קראו לי על שם דני מס, מפקד הל"ה, שלושים וחמישה הלוחמים שהלכו להגן על גוש עציון ולא חזרו". אימו, רינה לבית סדובסקי, ילידת ירושלים, הייתה מיקרוביולוגית, ואביו צבי, איש צבא וביטחון, יליד לודז' שגדל בתל אביב. בשנות ילדותו של דני נדדה המשפחה ממקום למקום עקב עבודת האב, ודני למד בכמה בתי ספר: בית הספר היסודי לוריא בירושלים, בתי הספר היסודיים בצהלה ובבאר שבע ותיכון חדש בתל אביב. "סבא שלי, שעלה ארצה מלודז', היה חקלאי במושב גבעת שפירא – הגואל", מספר זמיר, "הייתה לו חלקה והוא גידל בה גפנים. בילדותי הייתי עוזר לו לזמור את הגפנים ולארוז אותם".
כשהיה בן חמש־עשרה עברה המשפחה לאנגליה ושם המשיך בלימודי התיכון והתמקד בלימודיו בין היתר בביולוגיה וכימיה. "באנגליה למדתי בבית ספר יהודי פתוח", הוא מספר. הלימודים בבית ספר זה לא נכפו על התלמידים אלא התבססו על בחירה ועניין. "אני מודה על העובדה שזכיתי ללמוד שם. במגמה לביולוגיה היו רק חמישה תלמידים ומורה. נסענו לדרום אנגליה לראות אצות, ותיעדנו. זה היה נהדר".
ב־1969 שב ארצה והתגייס לחטיבת גולני, ואחרי שחרורו עבד בתעשיית הקולנוע כעוזר צלם. בעבודתו זו השתתף בהפקות של סרטים מובילים באותה תקופה. בהמשך טס לאירופה והמשיך בעבודת הצילום. בשנת 1973, עם היוודע פרוץ מלחמת יום הכיפורים, שב ארצה וביקש להצטרף ללחימה. במלחמה שירת כמאה וחמישים יום במילואים.
לאחר תום המלחמה ניתנה למשרתים בשירות ממושך האפשרות ללמוד באוניברסיטה חינם למשך שנה אחת. אחרי התלבטויות והתייעצויות החליט ללמוד חקלאות. ב־1974 נרשם לאוניברסיטה העברית. בשנה הראשונה התקיימו הלימודים בירושלים ובשנתיים הבאות למד בקמפוס ברחובות. בתואר הראשון השפיע עליו בייחוד פרופ' יהושע רודיך. "הוא זה שהפך אותי מילד עירוני לחקלאי", אומר זמיר. "הוא השפיע עליי ועל הרבה אחרים". בתואר השני והשלישי השתתף זמיר בתוכנית לחילופי סטודנטים ובמסגרת זו עבר ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בדיוויס (1977–1981).
באוניברסיטת קליפורניה פגש זמיר בפרופ' צ'רלס ריק (Rick), שעסק במחקר בעגבניות. מסביר פרופ' זמיר: "תפיסת העולם של ריק הייתה שאם אנחנו רוצים להשביח את הגידולים החקלאיים עלינו לחזור למינֵי הבר, שהם ההורים של הגידולים התרבותיים, לאַתֵר אצלם תכונות שהלכו לאיבוד במהלך התִרבות ולהחזיר אותן לגידולים התרבותיים". פרופ' ריק הקים אוסף עשיר של מיני עגבניות בר בכמה מסעות שערך לדרום אמריקה. האוסף נמצא עד היום הזה באוניברסיטת קליפורניה ומשרת את קהיליית מטפחי העגבנייה.
במחקר הדוקטורט שלו עסק זמיר בניסיון לפתח שיטות לברירה של פרטים, צמחי עגבניות, העמידים לקור. לצורך כך התחיל ממין בר שגדל בפרו בגובה כשלושת אלפים מטרים, באזורים קרים. מין זה עמיד לקור העז השורר בתנאי גידולו. "הכלאתי אותו עם העגבנייה התרבותית", מסביר זמיר, "והצלחתי לפתח קווים שיש בהם תכונה של עמידות לקור". מסקנות מחקרו הוכיחו את התפיסה שמיני הבר משמשים בסיס מצוין להשבחה של מינים תרבותיים.
בשנת 1981 סיים את עבודת הדוקטורט בקליפורניה, הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות ברחובות ושב למקד את מחקריו בעגבניות. על כיוון המחקר שלו הוא מסביר: "אחרי שאנחנו יודעים שמיני הבר יכולים לשמש מקור לטיפוח, עניין אותי לבדוק איך אנחנו מייעלים את התהליך הזה – איך אנחנו מיישמים את התהליך כמה שיותר מהר בחקלאות".
כדי לייעל את התהליך ולשכללוֹ בנה פרופ' דני זמיר יחד עם תלמידו לדוקטורט אז יובל אשד (היום פרופסור במכון ויצמן) ספרייה גנטית של זני עגבניות, שכל אחד מהם מכיל קטע כרומוזום אחר ממין בר שגדל במדבריות פרו. בעזרת הספרייה שבנו מתאפשר לחוקר לבחור במהירות וביעילות זרעים המייצגים קטעי כרומוזומים ממין הבר ולאתר גנים לעמידות למחלות מסוימות, למזיקים, לתנאי מזג אוויר ועוד. קטעי הכרומוזומים של מין הבר מבודדים זה מזה ומכאן היעילות שבשימוש בספרייה זו על פני שימוש בהכלאה "פשוטה" עם אחד ממיני הבר, שכן בשיטה זו אפשר לבחור תכונה בדידה על פי צורך. ספרייה זו, אשר הקימו זמיר ואשד בשנת 1993, הייתה ייחודית בעולם ושימשה מודל לבניית ספריות כרומוזומים דומות שמיושמות עתה בטיפוח של מינים אחרים, בהם חיטה, אורז, פלפל, תירס ועוד.
"בכל התקופה שלי באוניברסיטה העברית תמיד נשאר החופש האקדמי", מדגיש פרופ' זמיר. "קיבלתי תמיכה מהאוניברסיטה, גם במקרים שהמחקר לא הצליח". הנחיית דוקטורנטים ותלמידי מחקר היא אחת מאבני היסוד של עבודתו המחקרית באוניברסיטה. "ההנחיה היא תהליך שאני מתייחס אליו בחרדת קודש", אומר פרופ' זמיר. "אני רואה אנשים צעירים שנותנים את מיטב שנותיהם כדי לעסוק במחקר, וסומכים עליי שאני מוביל אותם בדרך הנכונה. זאת האחריות שלי".
על החקלאות בישראל הוא אומר: "אין לי ספק שהקשר שלנו לאדמה הזאת שאנחנו חיים עליה, בין אם אנחנו יהודים ובין אם אנחנו ערבים, נעשה על ידי החקלאים. הם אלה שקושרים את האדמה הזאת לתרבות שלנו. בארץ ישנם חקלאים ומחקרים חקלאיים יוצאים מן הכלל וגם חברות הזנק שעוסקות בפיתוח טכנולוגיות חדשות לישום בחקלאות".
"אילו הייתי היום עוד פעם בחור צעיר והייתי הולך ללמוד, הייתי בוחר בחקלאות", הוא מסכם, "אתה נמצא במעבדה וחוקר, יוצא לשדה ופוגש את הצמחים, וגם פוגש את החקלאים המעולים שיש לנו במדינת ישראל".
פרסומים נבחרים
-
- Palmer JD and D Zamir (1982) Chloroplast DNA evolution and phylogenetic relationships in Lycopersicon. Proc Natl Acad Sci USA 79: 5006–5010
- Eshed Y and D. Zamir (1994) Introgressions from Lycopersicon pennellii can improve the soluble-solids yield of tomato hybrids. Theor Appl Genet 88:891–897
- Eshed Y and D Zamir (1995) An introgression line population of Lycopersicon pennellii in the cultivated tomato enables the identification and fine mapping of yield associated QTL. Genetics 141:1147–1162
- Fridman E, Pleban T and D Zamir (2000) A recombination hotspot delimits a wild species QTL for tomato sugar content to 484-bp within an invertase gene. Proc Natl Acad Sci USA 97: 4718–4723
- Zamir D. (2001) Improving plant breeding with exotic genetic libraries. Nature Review Genetics 2:983–989
- Gur A and D Zamir (2004) Unused genetic variation can lift yield barriers in plant breeding. PLoS Biology 2: e245
- Fridman E, C Fernando, YS Liu, AR Fernie and D Zamir (2004) Zooming in on a quantitative trait for tomato yield using interspecific introgressions. Science 305:1786–1789
- Uri Krieger, Zachary B. Lippman and Dani Zamir (2010) The flowering gene SINGLE FLOWER TRUSS drives heterosis for yield in tomato. Nature Genetics 42:459–63
- Zamir D (2012) The Tomato Genome Consortium The tomato genome sequence provides insights into fleshy fruit evolution. Nature 485:635–41
- Zamir D (2014) A wake-up call with coffee. Science 345:1124
- Soon Ju Park, Ke Jiang, Lior Tal, Oron Gar, Dani Zamir, Yuval Eshed, and Zachary B. Lippman (2014) Optimization of crop productivity in tomato using induced mutations in the florigen pathway. Nature Genetics 46:1337–1342
- Fan P, Miller AM, Schilmiller AL, Liu X, Ofner I, Jones AD, Zamir D, Last RL (2016) In vitro reconstruction and analysis of evolutionary variation of the tomato acylsucrose metabolic network. Proc Natl Acad Sci U S A 113: E239–48
- Müller NA, Wijnen CL, Srinivasan A, Ryngajllo M, Ofner I, Lin T, Ranjan A, West D, Maloof JN, Sinha NR, Huang S, Zamir D, Jiménez-Gómez JM. (2016) Domestication selected for deceleration of the circadian clock in cultivated tomato. Nature Genetics 48:89–93
- Sebastian Soyk, Zachary H. Lemmon, Matan Oved, Josef Fisher, Katie L. Liberatore, Soon Ju Park, Anna Goren, Ke Jiang, Alexis Ramos, Esther van der Knaap, Joyce Van Eck, Dani Zamir, Yuval Eshed, Zachary B. Lippman (2017) Bypassing negative epistasis on yield in tomato imposed by a domestication gene. Cell 169:1–14
- Tieman D, Zhu G, Resende MF Jr, Lin T, Nguyen C, Bies D, Rambla JL, Beltran KS, Taylor M, Zhang B, Ikeda H, Liu Z, Fisher J, Zemach I, Monforte A, Zamir D, Granell A, Kirst M, Huang S, Klee H. (2017) A chemical genetic roadmap to improved tomato flavor. Science 355:391–394