ברוך חגאי
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשס"א בתחום ספורט וחינוך לתרבות הגוף.
ברוך חגאי – הספורטאי הישראלי הבולט והמצליח ביותר בתחום ספורט הנכים בארץ ובעולם והספורטאי הנכה היחיד בעולם שזכה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית – נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1944, ועלה לארץ כנכה שיתוק ילדים בגיל 7, בשנת 1951.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' מיכאל שגיב, יו"ר, פרופ' שאול לדני, עו"ד חנוך קינן
עלינו להודות. כאשר נתכנסנו, חבר השופטים, כדי להגיע לכלל החלטה אודות הזכאי והראוי לקבל את פרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף, לא נחלקנו בדעותינו ולא ארכו התלבטויותינו. באחת הופנה המבט לכיוון מי שגילם לדעתנו את הראוי ביותר, בעל עוז הרוח ותעצומות הנפש, מי שעשה הכול, ויותר מכך, כדי להגיע ולהביא למדינה הישגים ספורטיביים מרשימים, אות ומופת לציבור בישראל בכלל ולעוסקים בספורט ובתרבות הגוף בפרט.
ברוך חגאי מייצג נאמנה מזה שנים רבות את ספורט הנכים בישראל. בהצלחותיו האישיות, כמו גם באלה הקבוצתיות, ובשותפות עם חבריו הוא תרם להבאת דבר קיומו של ספורט הנכים לתודעת הציבור בישראל.
חגאי – נכה פוליו שעלה ארצה בגיל 7 מטריפולי כבן למשפחה מעוטת אמצעים וקשת יום – זינק מנקודת פתיחה בלתי קלה כלל ועיקר להישגים מרשימים, הראויים לציון מיוחד, בזכות אופיו ונחישותו. ואמנם, כישוריו הספורטיביים, יכולותיו ומנהיגותו בשטח הספורט נתגלו עד מהרה, כאשר הצטרף למרכז הספורט לנכים של "אילן".
ברוך חגאי התבלט במקצועות הכדורסל וטניס השולחן, ובזכות מנהיגותו וכשרונותיו יוצאי הדופן הצעיד את נבחרת הכדורסל של הנכים בישראל לזכייה בשתי אליפויות עולם, בשתי אליפויות אולימפיות וב-3 זכיות באליפות אירופה – הישגים מרשימים לכל הדעות.
אלא שלא רק כשחקן כדורסל בלט חגאי. לא אחת צוינו לדוגמה התנהגותו בשדה המשחק, יושרו והגינותו הספורטיבית – נורמות התנהגות שאפיינו את מהלכיו של חגאי בשדה המשחק ומחוצה לו.
לא למותר לציין כי ברוך חגאי הוא הספורטאי הנכה היחיד בעולם שזכה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית בטניס השולחן.
אך באלה לא סגי: חגאי, ספורטאי הנכים המוכר והידוע ביותר בישראל, התנדב לשמש ב-20 השנים האחרונות מאמן ומדריך לנכים, והוא עושה זאת בהצלחה רבה באותו מועדון אשר גידל והכשיר אותו להיות מי שהוא היום.
הנה כי כן, הישגיו של ברוך חגאי זכו למוניטין בינלאומיים נרחבים ורבים מציגים אותו כמי שמגלם בהישגיו, בהתנהגותו ובמורשת שהנחיל לבאים אחריו את הספורט במיטבו, ברוח ובתרבות הראויים לו.
בגין כל אלה נמצא ברוך חגאי ראוי לקבל את פרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף לשנת תשס"א.
קורות חיים
ברוך חגאי – הספורטאי הישראלי הבולט והמצליח ביותר בתחום ספורט הנכים בארץ ובעולם והספורטאי הנכה היחיד בעולם שזכה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית – נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1944, ועלה לארץ כנכה שיתוק ילדים בגיל 7, בשנת 1951.
ברוך חגאי נשוי לאסתר, מורה במקצועה, ולבני הזוג שלושה בנים.
ציוני דרך בתחום ספורט הנכים
1964:
- אולימפיאדת טוקיו – זכייה במדליית זהב בטניס שולחן
- זכייה במדלית זהב בשחיית 50 מטרים חזה
1967 זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל
1968:
- זכייה באולימפיאדת ישראל בשתי מדליות זהב אולימפיות בטניס שולחן, יחידים וזוגות
- זכייה במדליית זהב אולימפית בכדורסל נכים
1969 זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל
1971 זכייה במדליית זהב בכדורסל באליפות העולם לנכים באנגליה
1971 זכייה במדליית זהב אולימפית באליפות אירופה בכדורסל נכים ברלטה שבהולנד
1972 זכייה במדליית זהב אולימפית בטניס שולחן באולימפיאדת היידלברג שבגרמניה
1975 זכייה במדליית זהב בכדורסל באליפות העולם לנכים בברוז'
1976 זכייה במדליית זהב אולימפית בטניס שולחן באולימפיאדת טורונטו שבקנדה
1978:
- זכייה במדליית זהב באליפות אירופה בכדורסל נכים בלורן שבצרפת
- ספורטאי השנה לספורט הנכים של העיתון "מעריב"
1980 זכייה במדליית זהב אולימפית בכדורסל נכים באולימפיאדת ארנהיים שבהולנד
1981 זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל
1981 זכייה במדליית זהב באליפות אירופה בכדורסל נכים בז'נבה שבשווייץ
1985 בית האלופים, Jewish Sports Hall of Fame, באוניברסיטה העברית בירושלים
1986 איש השלום מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי
1988 ספורטאי השנה בשנת ה-40 למדינת ישראל מטעם הוועד האולימפי בישראל
1997 זכייה במדליית זהב בעלת ממד משולש, המסמלת תרומה יוצאת דופן בכל הרמות לספורט כדורסל הנכים בתחום הלאומי והבינלאומי
1998 עיטור ספורטאי היובל בשנת ה-50 למדינת ישראל מטעם הוועד האולימפי בישראל
1999 פרס היובל בתחום הספורט והחינוך הגופני מטעם משרד החינוך והתרבות
מוזכר בכל עת כשחקן מספר אחת של ספורט הנכים של כל הזמנים.
מפעל חיים
"נולדתי בטריפולי שבלוב בשנת 1944. בגיל שנתיים חליתי בשיתוק ילדים, ומאז אני נכה – משותק ברגל ימין. אבא היה נגר, ואימא עקרת בית שגידלה 11 ילדים. בטריפולי לא היה טיפול רפואי מיוחד לחולי שיתוק ילדים, ולא קיבלתי שום טיפול עד גיל 10. בשנת 1951 עלינו ארצה כעולים חדשים. קיבלנו דיור ארעי במעברת קיסריה, ולאחר שנים מספר עברנו לשכונת מונטפיורי בתל אביב, ושם למדתי בבית ספר עממי. לאחר מכן המשכתי להשתלם בקורסים להכשרה טכנית במסגרת משרד העבודה". כך מספר ברוך חגאי, הנחשב לשחקן כדורסל הנכים הבולט ביותר שידע העולם עד כה. משנת 1960 עבד ברוך כטכנאי מכונות במפעל "הארגז" לאוטובוסים, שם התקדם עד הגיעו לדרגת רכז פרויקט. בשנת 2000 פרש פרישה מוקדמת לגימלאות והוא הקדיש את כל כולו לספורט הנכים ולהדרכת ספורטאים נכים.
משה רשקס, בעצמו נכה צה"ל ממלחמת השחרור, הקדיש פרק שלם לברוך בספר שכתב, "הנידונים לתהילה" (בהוצאת "מלוא"). בין היתר הוא כותב: "במשך עשרים וחמש שנה הטיל ברוך את מוראו על יריבות הכדורסל של ישראל בזירה הבינלאומית. המאמנים היריבים החלו לפתח טקטיקות משחק נגד ישראל, שמטרתן הייתה לבלום ולסגור את ברוך." ורשקס ממשיך: "מבעד לעיניו של ברוך אפשר לסקור את התפתחות כדורסל הנכים הישראלי ואת הישגיו בעולם. בשנת 1962, לאחר שברוך הצטרף לנבחרת, נעשתה זו לגורם חשוב בספורט הנכים העולמי והתבלטה באליפות הספורט של סטוק-מנדוויל. בשנת 1964 התקיימה אולימפיאדת הנכים בטוקיו, וקבוצת הכדורסל הישראלית לא באה לשם בהרכבה המלא, אף על פי כן הצליחה הקבוצה לתפוס מקום שלישי. בכל המשחקים האלה היה ברוך השחקן מספר אחת על המגרש".
מאפיין מיוחד של ברוך, מאז תחילת דרכו הספורטיבית, הייתה הגינותו. כאשר היה שחקן יריב נופל מכיסא הגלגלים בזמן משחק כדורסל, היה ברוך עוצר מיד את תנופת הסתערותו וממתין עד שיחזור השחקן היריב לכיסא הגלגלים שלו.
ברוך מספר: "החל משנת 1960, כשנפתח מועדון 'ספיבק' (כיום 'איל"ן – מרכז הספורט לנכים' ברמת גן), הגעתי לשם באמצעות 'איל"ן' ושם התחלתי את הספורט התחרותי. זה בער בעצמותיי, והייתי בורח מבית הספר כדי להתאמן. בשנת 1962 חוויתי את הנסיעה הספורטיבית הראשונה לחו"ל. אני זוכר את הנסיעה הזאת בגלל הליווי המשפחתי הנרחב לשדה התעופה, כאילו ירדתי מן הארץ. היו שם הוריי, כל אחיי, עשרה במספר, הדודים ובני הדודים – אוטובוס שלם. זה חייב אותי להביא לכולם מתנות".
על דרכו של ברוך כספורטאי כותב משה רשקס בספרו: "כשהחזיר ברוך בשנת 1988 את החולצה מספר 11 בנבחרת ישראל, לאחר אולימפיאדת סיאול, הוא רשם עוד שיא ישראלי ועולמי: הוא שיחק ב-224 משחקים בינלאומיים במדי נבחרת ישראל, וכן שיחק בעוד 66 משחקים בינלאומיים במדי נבחרת המועדון ('איל"ן')… במקביל לפעילותו בתחום הכדורסל עסק ברוך גם בשחייה ובטניס שולחן.
למרות מאות המשחקים שלו יש לברוך זיכרון מרגע מרגש במיוחד: "בשנת 1968 התקיימה אולימפיאדת הנכים בישראל. זה היה לאחר האופוריה של מלחמת ששת הימים. הרגע המרגש היה הניצחון במשחק הגמר בכדורסל נגד הנבחרת האמריקנית החזקה והענקת מדליית הזהב לנבחרת הישראלית על ידי שר הביטחון דאז, משה דיין ז"ל. חשוב לציין שבמשחק הזה נכחו 6,000 צופים שהיו בארץ קהל שיא במשחק ספורט הנכים".
נוסף להצטיינותו של ברוך בכדורסל הוא הציב שיא עולמי נוסף בכך שזכה ארבע פעמים ברציפות במדליית זהב אולימפית בתחום טניס השולחן. על כך אנו מוצאים בספר "הנידונים לתהילה": "בניגוד לצפוי היה משחק הגמר (בטניס שולחן) באולימפיאדת הנכים בטורונטו עצבני ומתוח, וברוך לא נקט בו את פעלוליו הרגילים. זכייה באליפות אולימפית בפעם הרביעית ברציפות היא אירוע יוצא דופן, ומיד עם סיום המשחק זינק המאמן הישראלי אוטו פפרבאום לחבק את חניכו וצעק לעברו: 'אתה פורש כאלוף, פורש כאלוף!'. ברוך הנרגש חזר על הודעת מאמנו לפני מצלמות הטלביזיה שהקיפו אותו".
לשחקן בשיעור קומתו של ברוך הייתה הפרישה מנבחרת הכדורסל ומהעיסוק הבינלאומי במשחק טניס השולחן חוויה קשה, אבל הוא לא קטע את עיסוקו הספורטיבי אף לרגע, והמשיך לשמש ספורטאי פעיל במסגרת קבוצת הכדורסל של "איל"ן" רמת גן וכן מאמן ראשי במועדון שגדל בו, "מרכז הספורט לנכים של איל"ן". על מחויבתו האישית של ברוך לספורט הנכים ועל זיקתו למועדון שבו גדל והתפתח תעיד העובדה שבמשך כעשרים שנה עבד כמאמן מתנדב במועדון "איל"ן", שבו שימש דוגמה אישית לאלפי ילדים וצעירים נכים בישראל.