פרופ' אברהם גולדברג

תפקידים אקדמיים באוניברסיטה העברית ובחו"ל

1952–1955 מזכיר "המכון למדעי היהדות"
1955–1959 מורה במכינה לתלמוד ואסיסטנט מן המניין בחוג לתלמוד
1959–1963 מדריך בחוג לתלמוד
1963–1968 ו-1968–1971‎ מורה בכיר, שם, ומרצה בכיר, שם
1971–1976 פרופסור חבר, שם
1972–1975 ראש החוג לתלמוד, שם
1976–1985 פרופסור מן המניין, שם
1985–1999 קורסים לתלמידי מ"א בחוג לתלמוד (בהתנדבות)
1964–1965 פרופסור אורח ב"בית המדרש לרבנים", ניו יורק
1979 פרופסור אורח באוניברסיטת פנסילבניה

פרסים

קיבל את "פרס הרב קוק" של עיריית תל אביב על ההוצאה המדעית של מסכת אהלות עם פירוש ומבוא.

אברהם גולדברג נולד ב-1913 בפיטסבורג, מרכז ייצור הפלדה בארצות הברית, כבן לדור ראשון של מהגרים ממזרח אירופה שזה מקרוב באו. אביו ר' משה ואמו פייגה דאגו להשלים את חינוכם היהודי של חמשת ילדיהם, וכך, כשסיים את בית הספר התיכון הכללי, יצא גולדברג מעירו וגלה למקום תורה בברוקלין. את השנים שלאחר מכן חילק בין האוניברסיטאות בעירו ובניו יורק לבין הישיבה. הוא גם למד ספרות אנגלית ורכש ידע בתרבות הקלאסית. את הסמכתו ל-מ"א קיבל ב"בית המדרש לרבנים", ובו בזמן התמחה בספרות באוניברסיטת קולומביה. מפרופ' לוי גינצבורג ומפרופ' שאול ליברמן למד כיצד מחילים את דרכי המחקר המדעי גם על מקצועות היהדות.

בחודש דצמבר 1941 נכנסה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. באותו זמן סיים אברהם גולדברג את לימודיו והתגייס לשירות צבאי כרב צבאי. ארבע שנים, עד תום המלחמה, הוא לבש מדים, ושירת בחזית האוקיינוס השקט.

אברהם גולדברג: "עבודתו של איש דת בצבא האמריקאי נגעה בזמני בתחומים שונים, וכך שימשתי איש סעד לא פחות מאשר קצין דת. זאת הייתה עבודה קשה אבל רבת סיפוק." לימים יתברר לו שהשירות הצבאי הזה הכשיר אותו לשירות בצה"ל במלחמת השחרור, ועוד קודם לו לתנאי החיים הקשים בארץ ישראל של שנת 1946. הוא הפליג ארצה באחת מספינות הנוסעים הראשונות שבאו מאמריקה לאחר תום המלחמה. "באתי כדי ללמוד תלמוד באוניברסיטה בירושלים. כאשר השתחררתי מהצבא התלבטתי לגבי המשך הדרך. עמדו בפניי שתי אפשרויות: או להמשיך בלימודי הספרות האנגלית או לעסוק במדעי היהדות. אהבתי לספרות הייתה חזקה מאוד, וניתן לחוש בכך בכל מחקריי, ובכל זאת, ככל שהתקרב מועד קבלת ההחלטה, היה לי ברור שמה שזורם בעורקיי הוא יהדות ולא תרבות זרה. ידעתי גם שאין מקום אחר בעולם עבורי מלבד ירושלים.

אהבתו לארץ הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא נשא לאישה את בת הארץ, רבקה לבית אברמוביץ. "מיד בבואי ראיתי שעל אף דלותם החיים בארץ יפים" – מסביר פרופ' גולדברג – "חיי הצבא הרגילו אותי לתנאי חיים לא קלים. התרשמתי מאוד מפשטות החיים, מנכונותם של האנשים למסירות נפש, ממחויבותם לאידיאלים ומרגש העזרה לזולת שפיעם אצל רבים". וכך קבע אברהם גולדברג את ביתו בארץ ישראל, וברוח של אותה ארץ ישראל האמיתית ובאהבה גדולה לתורה חינכו אברהם ורבקה את בנותיהם ואת המשפחות שהן הקימו.

את לימודיו כתלמיד מחקר בחוג לתלמוד של האוניברסיטה העברית החל פרופ' גולדברג עוד לפני שפרצה מלחמת השחרור. הוא התנדב לשירות צבאי במסגרת הארגונית של מח"ל, היינו מתנדבי חו"ל. למעשה היה בין מארגני השירות הזה ושימש על סמך ניסיונו בצבא האמריקאי קצין תנאי שירות של הלוחמים המתנדבים, יהודים ולא יהודים שבאו לסייע ליישוב היהודי במלחמתו.

כשתמה המלחמה חזר אברהם גולדברג לתלמודו באוניברסיטה. "בביתה החדש בבניין טרה סנטה" – הוא מספר – "שמעתי שיעורים מפי גדולי החוקרים במדעי היהדות בכלל, ביניהם דב סדן, יחזקאל קוטשר וגרשום שלום. את עבודת הדוקטור, מהדורה מדעית של מסכת אהלות, עשיתי בהנחייתו של הפרופ' יעקב נחום הלוי אפשטיין ולאחר מותו בהנחיית הפרופ' חנוך אלבק".

עבודה זו העניקה לפרופ' גולדברג בשנת 1952 את התואר דוקטור ואת הכניסה לעולם המחקר. כעבור שלוש שנים הוא הוציא אותה במתכונת מורחבת כספרו הראשון. הספר זיכה אותו ב"פרס הרב קוק לספרות תורנית" מטעם עיריית תל אביב. בהקדמתו לספר גולדברג כותב: "...ואם זיכו אותי מן השמים לחדש דבר מה באחת המסכתות הקשות ביותר בכל ששת סדרי משנה, להגדלת התורה ולהאדירה, אינני תולה דבר זה בזכותי אלא בזכות רבותיי, שהכניסו בלבי אהבה עמוקה לתורת חז"ל והבנה נכונה בלימודה".

פרופ' גולדברג נחשב לאחד מממשיכי דרכו המובהקים של פרופ' יעקב נחום הלוי אפשטיין, בעל ה"מבוא לנוסח המשנה", מייסד המכון למדעי היהדות וראש החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. כמוהו הוא חותר למציאת דרכים חדשות להבנת דברי חז"ל. כמי שמנחה אותו כל ימיו אהבת מדע התורה הוא עוסק בכל התחומים של ספרות חז"ל. בארבעת ספריו הוא פרץ דרך חדשה בחקר המשנה, גם בנוגע לעריכתה וגם באשר לבירור נוסחאותיה. הוא אף מציג בהם פירוש מדעי שיש בו, בין היתר, התייחסות ללשון חכמים, לסגנון המקורות ולניתוחם הספרותי.

אברהם גולדברג הוא איש משפחה מובהק. עניינים הקשורים לבנותיו, לחתניו ולנכדיו דוחים אצלו כמעט כל עיסוק אחר, ודומה כי יותר מכול הוא אוהב לקבוע עתים לתורה עם הנכדים ועם הנינים.