פרופ' אברהם בירן

תפקידים אקדמיים בארץ

1935–1937 עמית בית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים
1974– מנהל המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק

תפקידים אחרים

1937–1946 קצין מחוז עמק יזרעאל בממשלת המנדט
1946–1948 קצין מחוז ירושלים וחבר מועצת עיריית ירושלים הממונָה
1948 עוזר למזכיר ממשלת ישראל וסגן המושל הצבאי בירושלים
1949–1955 הממונה על מחוז ירושלים וחבר בוועדת שביתת הנשק בין ישראל לירדן
1951– יו"ר ועדת השמות הממשלתית
1955–1958 קונסול כללי בלוס אנג'לס
1958–1961 מנהל מחלקת שביתות הנשק במשרד החוץ
1961–1974 מנהל אגף העתיקות והמוזיאונים (לימים רשות העתיקות)
1962– חבר בוועדת בנק ישראל למטבעות ולמדליונים
1978– יו"ר החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה (מ-1999 נשיא החברה)

חפירות ארכיאולוגיות

1935-1937:

• תל חליפה על יד עקבה מטעם בית הספר האמריקני לחקר המזרח
• ראס אל חרובה ליד ענתות
• טפה גוורא ליד מוסול בעירק
• חפג'ה ליד בגדד
• תל ג'רישה על יד תל אביב

1938 סקר ארכיאולוגי בעמק בית שאן (עם רות ברנדשטטר-עמירן)
1961 עין גב
1973 תל רוקיש, ליד דיר אל בלח
1966–1999 תל דן

חפירות נוספות: תל ציפור, ערוער, עירא, בית הכנסת העתיק ביסוד המעלה

פרסים ואותות כבוד

1984 פרס שימל על תרומתו המיוחדת לארכיאולוגיה
1996 יקיר ירושלים

פרופ' אברהם בירן נולד בשנת 1909 בפתח תקוה, והוא נצר למייסדי ראש פינה. "זכור לטוב", הוא מספר, "משה דוד שוב, המתעד של תולדות המושבה הגלילית ומראשוני בוניה, שהיה דוד של סבתי. אני עצמי עשיתי את תקופת הילדות במצרים, בכפר קטן שבו היה אבי מנהל חווה חקלאית. לאחר פטירתו חזרנו לארץ, וגדלתי בבית סבא וסבתא עד גיל 13". אברהם בירן עבר ללמוד בבית הספר הריאלי העברי בחיפה שהותיר בו, לדבריו, את חותמו לכל חייו. לאחר מכן המשיך את לימודיו בבית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בירושלים, ושב ללמד בבית הספר הריאלי בשנים 1928–1930. מ-1930 היה סטודנט באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, ומ-1931 היה סטודנט למדעי המזרח אצל הפרופ' ו"פ אולברייט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. הוא קיבל תואר מוסמך בשנת 1934 ותואר דוקטור בשנת 1935. זמן מה היה מורה בקולג' העברי בבולטימור. כששב לירושלים ב-1935 היה עמית בבית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים עד 1937 והשתתף בכמה חפירות ארכיאולוגיות, ובהן תל חליפה ליד עקבה, טפה גוורא ליד מוסול בעירק, תפג'ה ליד בגדד, אירביד בעבר הירדן וראס אל ח'רובה ליד ירושלים. לבקשת יצחק בן צבי, יו"ר הוועד הלאומי, כתב באותה תקופה תגובה לחוברת שטנה נגד הציונות מאת ד"ר תאופיק כנען.

בשנת 1937 עשה הפרופסור "הפוגה" מקצועית לשנים ממושכות, כאשר נתמנה לקצין המחוז בעפולה ליישובי עמק יזרעאל. על התפנית הזאת בחייו הוא מספר: "ב-1937, כתגובה למאורעות, דרשו היישובים היהודיים מממשלת המנדט למנות קציני מחוז יהודיים במרכזי היישוב, כדי שלא להזדקק למרכזים המאוכלסים בערבים. הסוכנות היהודית הציעה לי את התפקיד. הגבתי בפליאה: מה לארכיאולוג ולשלטון המנדטורי? ואז השיבו לי: זה העמק! ולא יכולתי לסרב." בשנת 1938 ערך פרופ' בירן סקר ארכיאולוגי בבקעת בית שאן יחד עם רות ברנדשטטר-עמירן. הוא ניצל בנס כשמכוניתו עלתה על מוקש בדרך לטירת צבי. ב-1946 נתמנה לקצין מחוז ירושלים והנפה, והיה גם חבר מועצת עיריית ירושלים עד הכרזת העצמאות. עם כינון ממשלת ישראל כיהן כעוזרו של מזכיר הממשלה, ובה בעת היה גם סגן המושל הצבאי של ירושלים (אז גם שינה את שמו מברגמן לבירן, מלשון בירה). לאחר מכן היה, עד 1955, ממונה מחוז ירושלים וחבר בוועדת שביתת הנשק עם ירדן. ב-1955 נתמנה לקונסול כללי של ישראל בלוס אנג'לס. כששב ב-1958 נתמנה למנהלה של מחלקת שביתות הנשק במשרד החוץ.

בשנת 1961 שב פרופ' בירן לעבודתו המקצועית ונתמנה למנהל אגף העתיקות והמוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, תפקיד שהחזיק בו עד 1974. הוא יזם במשרדו את הוצאת כתב העת "חדשות ארכיאולוגיות" בעברית ובאנגלית.

לאחר שנת 1967 יזם את סקר החירום בשומרון וביהודה ושימש גם נציג ישראל לאמנת האג, ובכינוסי אונסק"ו עודד את חפירות הכותל והרובע היהודי בירושלים. הוא היה פעיל בהקמת "מוזיאון ישראל" ובהנהלתו, והחזיר את עטרת בניין רוקפלר והמגילות הגנוזות ליושנן. מאז 1974 הוא מנהל את המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק. בשנת 1977 הוא ארגן סימפוזיון בינלאומי בנושא "מקדשים ובמות בתקופת המקרא", ופרסם את הדיונים בשנת 1981 בספר Temples and High Places in Biblical Times. הוא שימש יו"ר הוועדה המארגנת של הקונגרס הבינלאומי לארכיאולוגיה מקראית ב-1984 וב-1990. גולת הכותרת של פעולתו בתחום הארכיאולוגיה הייתה החפירות בתל דן מאז 1966. בתל נתגלה המרכז הפולחני הגדול ביותר בארץ מהתקופה הישראלית. כן נתגלו בחפירה שרידים מתקופת ההתנחלות של שבט דן בליש הכנענית והפיכתה לדן הישראלית. מתקופת האבות נחשף שער קשתות, היחיד בעולם העומד על תלו כביום הקמתו, וסוללת עפר אדירה שהקיפה את העיר. מתקופת מלכי ישראל נחשפו הביצורים, החומה, השערים וה"חוצות" של העיר וכן גם המצבות בכניסה לעיר שהן דגם ל"במות השערים" הנזכרות במקרא. זיהוי האתר נתאשר על ידי כתובת דו-לשונית "לאל אשר בדן".

התגלית החשובה ביותר בתל דן היא כתובת חרוטה על אבן בזלת בת 13 שורות בכתב הכנעני הקדום, המזכירה את בית דוד. על חשיבות הכתובת הזאת כותב פרופ' אמנון בן תור: "בכתובת זו, שתאריכה הוא סביב 800 לפנה"ס, נזכר מלך מבית דוד שהוכה בקרב כנגד הארמים. זוהי העדות היחידה עד כה, מחוץ למקרא, לקיומה של שושלת מלכי יהודה ולמעשה גם הוכחה חוץ-מקראית לקיומו של דוד המלך כדמות היסטורית. בשנים האחרונות פורסמו על ידי מספר חוקרים באנגליה ובסקנדינביה מחקרים המציעים שממלכת דוד ושלמה איננה מציאות היסטורית אלא ספרותית בלבד. גילוי הכתובת בתל דן השמיט מכל וכול את הבסיס מתחת לטיעונים אלו".

ומסכם פרופ' בירן: "הארכיאולוגיה הארצישראלית חשובה לגופה, כדי להבין אילו עמים גרו כאן מהתקופה הפרהיסטורית ואילך. מכיוון שסיפורי המקרא קשורים בחבל ארץ זה, הופכת כל תגלית למשמעותית בהבנת המקרא. אנחנו רוצים לזהות ולהכיר את המקומות שעליהם גדלנו בבית הספר".