חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תש"ף על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
בשנת 1990 החל אבישי ברוורמן לכהן כנשיא אוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הוא מצא אוניברסיטה במצוקה פיננסית, בה למדו כ־5,600 סטודנטים, ונשמעו קולות שהביעו ספקות באשר ליכולתה להתמודד עם האתגרים המדעיים והאקדמיים של אוניברסיטה, ועל כן הציעו להפוך אותה למכללה.
ב־2006, בתום 16 שנות עשייה של פרופ' ברוורמן, למדו באוניברסיטת בן־גוריון כ־18 אלף סטודנטים. היא הייתה האוניברסיטה המבוקשת ביותר בארץ לתואר ראשון, מתחרה ברמתה עם האוניברסיטאות הגדולות במרכז הארץ, ואף כבשה לה מוניטין בינלאומי בתחומים רבים, ומשמשת דוגמה לשילוב וקירוב בין האקדמיה לבין כל שכבות האוכלוסייה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' משה בר אשר, יו"ר, הגב' מרים פרץ, פרופ' שרה יפת, השופטת נאוה בן אור, מר נתן שרנסקי
בשנת 1990 החל אבישי ברוורמן לכהן כנשיא אוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הוא מצא אוניברסיטה במצוקה פיננסית, בה למדו כ־5,600 סטודנטים, ונשמעו קולות שהביעו ספקות באשר ליכולתה להתמודד עם האתגרים המדעיים והאקדמיים של אוניברסיטה, ועל כן הציעו להפוך אותה למכללה.
ב־2006, בתום 16 שנות עשייה של פרופ' ברוורמן, למדו באוניברסיטת בן־גוריון כ־18 אלף סטודנטים. היא הייתה האוניברסיטה המבוקשת ביותר בארץ לתואר ראשון, מתחרה ברמתה עם האוניברסיטאות הגדולות במרכז הארץ, ואף כבשה לה מוניטין בינלאומי בתחומים רבים, ומשמשת דוגמה לשילוב וקירוב בין האקדמיה לבין כל שכבות האוכלוסייה.
הקריה האקדמית שברוורמן הגה, השתתף בתכנונה וגייס את הכספים להקמתה, הזניקה את העיר באר שבע ואת הנגב כולו. מכוני המחקר של האוניברסיטה משתפים פעולה עם חברות טכנולוגיה הממוקמות בפארק הטכנולוגי שהוקם בסמוך לקמפוס, בשטח שעליו נאבק פרופ' ברוורמן, ובו הניח בעצמו את אבן הפינה בשנת 1999 יחד עם ראש הממשלה דאז, אהוד ברק. כיום, צעירים שנולדו וגדלו בבאר שבע יכולים למצוא את מקומם בחברות ההיי־טק הפועלות בעיר ובסביבתה.
האוניברסיטה היא בין הגורמים הבולטים בתרומתם לַחינוך בנגב ולשילוב ערבים בכלל ובדואים בפרט בתפקידים מאתגרים בכל המישורים הכלכליים והציבוריים במדינה.
עוד בראשית כהונתו של ברוורמן כנשיא אוניברסיטת בן־גוריון, הוא הגה ופיתח רעיון מרכזי, שאותו הוביל ויישם ב־16 השנים הבאות: לבנות את האזור המטרופוליני של באר שבע סביב האוניברסיטה, לעודד את קליטתן של אוכלוסיות שהתקשו בעבר להגיע להשכלה אקדמית ולחבר אליה את תושבי עיירות הפיתוח, השכונות של באר שבע ובני המיעוטים המתגוררים בשטח הגדול של הנגב. במקביל, ברוורמן ביקש לבנות אוניברסיטה שתלהיב ותרגש את הסטודנטים ואת המרצים גם יחד.
לצורך מימוש החזון נדרשו השקעות עצומות בתשתיות אנושיות, פיזיות ומדעיות, תקציבים להקמת מכוני המחקר, להקמת פארק תעשיות מתקדמות ולמלגות לסטודנטים. ברוורמן לא ויתר על שום פרט: בניית מעבדות חדישות, כיתות לימוד נוחות, מגורים ראויים לסטודנטים. הוא גם עמל בהצלחה להעביר את תחנת הרכבת למיקום נגיש יותר לקמפוס, לבית החולים סורוקה ולפארק התעשיות המתוכנן.
בזכות פעילותו הוא הצליח לקבל שטח של כ־600 דונם סמוך לאוניברסיטה, שבו יקום פארק התעשיות, ובהמשך הביא לפארק את חברת התקשורת הענקית "דויטשה טלקום", שריכזה בפארק חלק גדול מפעילותה בתחום אבטחת המידע, ומשכה אחריה חברות רבות. כמו כן הוא שכנע את מנהיגות צה"ל שזו האכסניה הנכונה ליחידות התקשוב והמחשוב של צה"ל, והוא יזם את הבאת פרחי קורס הטיס לתוכנית ייחודית ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה.
הגידול במספר הסטודנטים ובמחקר הצריך תשתית פיזית גדולה פי כמה וכמה מזו שעמדה לרשות האוניברסיטה בתחילת כהונתו של ברוורמן, והוא ענה על צורך זה באמצעות תנופת בנייה אדירה, בסדר גודל חסר תקדים בעולם האקדמי הישראלי. בין היתר הוקמו באוניברסיטת בן גוריון בתקופתו המכון הלאומי לביוטכנולוגיה, המכון לננו־טכנולוגיות ומעבדות העוסקות בטכנולוגיות מידע ובטלקומוניקציה. בית הספר לרפואה ע"ש גולדמן הוא מופת עולמי של לימודי רפואה בהתמקדות קהילתית וגלובלית כאחד, והוא משמש בסיס לבית ספר לרפואה בינלאומית בשיתוף עם אוניברסיטת קולומביה.
פרופ' ברוורמן הוביל לאיחוד ולחיזוק מכוני המחקר בתחומי המים, חקר המדבר והחקלאות בקמפוס בשדה בוקר. הורחבו מכון בן־גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן־גוריון, והמכונים לחקר המדבר ע"ש בלאושטיין. הוקם מכון צוקרברג לחקר המים ובית הספר הבינלאומי ללימודי המדבר. במהלך כהונתו הוקם גם מכון הֶקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, שהוא המכון המוביל בעולם בתחומו, ונמצאים בו הארכיונים של מיטב היוצרים הישראלים.
פרופ' ברוורמן גייס תרומות רבות לפיתוח האוניברסיטה. בולטת במיוחד בהקשר זה הצלחתו בייסוד הקרן למחקר ע"ש משפחת מרקוס, שערכה היום 450 מליון דולר. כיום, חזונו של פרופ' ברוורמן הוא מציאות: באוניברסיטת בן־גוריון בנגב לומדים כ־20 אלף סטודנטים, מהם כ־1,200 ערבים, ומתוכם 400 הם בני העדה הבדואית. באר שבע היא מטרופולין המאגד סביבו ערים ויישובי לוויין, ובמרכזו האוניברסיטה, בית החולים סורוקה ופארק טכנולוגי, שבו פועלות חברות מובילות בעולם בתחום אבטחת מידע וטכנולוגיות אחרות.
סביב האוניברסיטה נבנו שכונות המציעות דיור ברמה גבוהה, שאף תרמו לעליית ערך הנדל"ן בעיר באר שבע. בסקר של אוניברסיטת ברנדייס שפורסם השנה מוגדרת באר שבע "אחת משבע הערים המבטיחות של העתיד".
על כל אלה ועוד ראתה הוועדה את הפרופ' אבישי ברוורמן ראוי לקבלת פרס ישראל לשנת תש"ף על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
קורות חיים
אבישי ברוורמן הוא איש ציבור, איש חזון ועשייה למופת, שהוביל לפיתוח חסר תקדים של אוניברסיטת בן־גוריון בנגב ולהפיכתה לאחד המוסדות האקדמיים הנחשבים בישראל.
בפועלו הקפיד ברוורמן לקדם אוכלוסיות מוחלשות ולפתוח בפניהן את שערי האקדמיה. תרומתו לאוניברסיטה, הכרוכה בתפיסה מטרופולינית הרואה את העיר ואת מוקדי התעסוקה והטכנולוגיה כחלק בלתי נפרד מהמרקם האקדמי, הביאה שגשוג ופריחה לבאר שבע ולנגב כולו.
פרופ' אבישי ברוורמן, נשוי ליעל ואב לאלון ורועי.
לימודים
1965–1968 תואר ראשון בהצטיינות יתרה, כלכלה וסטטיסטיקה, אוניברסיטת תל אביב
1971–1972 לימודים לתואר שני, כלכלה, אוניברסיטת תל אביב
1972–1976 תואר דוקטור בכלכלה, אוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב
תפקידים אקדמיים וציבוריים
1974–1976 מרצה, המחלקה לכלכלה, אוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב
1976–1987 כלכלן וכלכלן בכיר, הבנק העולמי
1987–1990 מנהל המחלקה למדיניות חקלאית, הבנק העולמי
1990–2006 נשיא אוניברסיטת בן־גוריון בנגב
עשייה באוניברסיטת בן גוריון
הגדלת האוניברסיטה מכ־5500 סטודנטים לכ־18,000 ופתיחתה לאוכלוסיות מוחלשות
ייזום והקמה של תוכניות לימודים ותוכניות מחקר, ביניהן:
- בית ספר קרייטמן ללימודי מחקר מתקדמים
- המכון הלאומי לביו־טכנולוגיה בנגב על שם משפחת דה־פיצ'וטו
- מכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננו־מטרי
- המחלקה למדעי המחשב
- מכון צוקרברג לחקר המים, שדה בוקר
- בית הספר הבינלאומי ללימודי מדבר על שם אלברט כץ, שדה בוקר
- מכון הֶקשרים לספרות ולתרבות ישראלית ויהודית
- פיתוח ביה"ס לרפואה הייחודי על שם ג'ויס וארווין גולדמן שהקים פרופ' משה פריבס ז"ל
- ביה"ס לרפואה בינלאומית בשיתוף עם המרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה
- תוכנית לתואר ראשון לפרחי טיס המתקיימת במשולב בביה"ס לטיסה ובאוניברסיטה
- מרכז דייכמן לפעילויות חברתיות־אוניברסיטאיות עם תושבי באר שבע והאזור, יהודים ובדואים
- קרן לקידום מצוינות במחקר על שם הווארד ולוטי מרקוס ששווייה כ־450 מיליון דולר
ייזום והקמה של תשתיות באוניברסיטת בן־גוריון ובסביבתה:
- פיתוח הקמפוסים בהיקף חסר תקדים בבאר שבע, בשדה בוקר ובאילת: מעבדות, כיתות, מעונות
- הקמת פארק טכנולוגי וגיוס חברת Deutsche Telekom כבסיס להקמת מרכז הסייבר הלאומי
- הקמת תחנת רכבת וגשר במתחם האוניברסיטה והפארק המקשרים בינם למרכז הארץ
- גיוס תמיכה מסיבית מממשלת גרמניה למכונים לחקר המדבר על שם בלאושטיין, שדה בוקר
פעילות בחברוֹת, אגודות ועמותות בנושאים כלכליים וחברתיים, ביניהן:
- חבר הוועדה הציבורית לבחירת דירקטורים לבנקים, בעקבות חוק הרגולציה של הבנקים (1993)
- חבר הנציבות האמריקאית–ישראלית להייטק (1993)
- יו"ר פרס ירושלים לספרות (2003)
- יו"ר הוועדה לרפורמה במילואים, במינוי שר הביטחון (2005)
- דירקטור מטעם הציבור בחברות מכתשים אגן, חברה לישראל, אי־די־בי פיתוח, מפעלי ים המלח
1991–2005 כיהן שלוש פעמים כראש ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה)
2006–2015 חבר כנסת, בתקופה זו היה שר לענייני מיעוטים ויו"ר ועדות הכספים והכלכלה.במסגרת תפקידו פעל לרפורמות כלכליות וחברתיות לפיתוח כלכלי, צדק חברתי ושוויון אזרחי.
אותות ופרסים נבחרים
1992 דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת Rands Afrikaans, דרום אפריקה
1992 חבר באקדמיה הרוסית למדעי הטבע
1994 פרופסור לשם כבוד, אוניברסיטת בואנוס איירס
1999 פרס בן־גוריון
2000 איש השנה של Lions Club International
2000 פרס הרוטרי השנתי
2001 אביר איכות השלטון בתחום החינוך
2003 דוקטור לשם כבוד, הסמינר התאולוגי היהודי JTS, ניו יורק
2004 הדרגה הגבוהה ביותר במסדר הכבוד האקדמי של צרפת: Commander, The French Order of the Academic Palms
2005 יקיר העיר באר שבע
2011 חבר האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות
2017 אות הסובלנות מטעם האקדמיה האירופית למדעים ואומנויות, על פועלו לקירוב בין יהודים, נוצרים ומוסלמים וחתירה לצדק
מפעל חיים
אבישי ברוורמן נולד ב־15 בינואר 1948 בשכונת רמת יצחק ברמת גן להורים שעלו ארצה מפולין ומליטא. אביו, יעקב, היה נגר, ואימו שרה – גננת. "הוריי היו אנשי עבודה צנועים; אהבת הספרות והתרבות הייתה דבר מרכזי בביתנו; אמא ידעה שבע שפות, אבא היה אוטודידקט וכתב שירה", מספר ברוורמן. הוא למד בבית הספר היסודי "עליות", ואת לימודי התיכון עשה ב"בליך". בצד הלימודים עסק רבות בפעילות חברתית ובספורט.
לקראת השירות הצבאי נרשם לעתודה האקדמית. הוא נמשך גם למדעים המדויקים וגם למדעי הרוח, והתלבט בין היסטוריה, ספרות ומתמטיקה. חבר הציע לו לקרוא את ספרו של פול סמואלסון – "כלכלה". "קראתי בספר ונפתח לפניי עולם שלם שלא הכרתי: היסטוריה, פילוסופיה, מתמטיקה ומדיניות, כולם משולבים בערכים של תיקון עולם, תרומה לחברה ולא רק קריירה אישית", נזכר ברוורמן, "זה משך את ליבי". את הגישה הזאת הוא מייחס להשפעת הוריו: "הוריי לימדו אותי את הדברים החשובים ביותר: יושרה אישית ותרומה לחברה".
ב־1968 סיים את לימודי התואר הראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב. בצה"ל שירת כקצין בדרגת סגן, ועסק בניתוח מערכות. במהלך לימודיו לתואר שני בכלכלה באוניברסיטת תל אביב התוודע לפרופ' מרדכי קורץ מאוניברסיטת סטנפורד, שהגיע אז ללמד בישראל. "הוא שכנע אותי להמשיך ללימודי דוקטורט בארה"ב, כדי שאוכל לשלב לימודי כלכלה כמדע חברתי עם דיסציפלינה מתמטית".
"פעם ראשונה בחיי אני עולה על מטוס ומגיע לאוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה", מספר ברוורמן. באוניברסיטה זו פגש בפרופסורים מייקל ספנס וג'וזף סטיגליץ, לימים חתני פרס נובל. סטיגליץ וקורץ היו מנחיו של ברוורמן לדוקטורט. "הצלחה בחיים היא, בין השאר, תולדה של האנשים שאתה פוגש בחייך", מסביר ברוורמן.
בשנת 1976, עם קבלת תואר הדוקטור, היה אמור לחזור לאוניברסיטת תל אביב וללמד בה, אך ליבו נמשך לעשייה: "רציתי לשנות, להוביל שינוי גדול". הוא קיבל הצעה להצטרף לצוות הבנק העולמי והתחיל לעבוד שם. "מילד שמעולם לא טס הגעתי אל כל פינות העולם: דרום אמריקה, אפריקה, אסיה, מזרח אירופה". הוא שירת ככלכלן בכיר, ולבסוף היה מופקד על המדיניות החקלאית של הבנק העולמי. בתפקיד זה שימש עד 1990. במשך שנים אלו פרסם מאמרים רבים וערך ספרים העוסקים בנושאים הקשורים בכלכלת פיתוח, כלכלה חקלאית, ארגון תעשייתי, מדיניות ציבורית וניהול משאבים ומקורות מים.
כל השנים שאף ברוורמן לחזור ארצה לתפקיד משמעותי בישראל. בשיחות עם חברים מישראל שמע שאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, שבאותו הזמן הייתה שרויה במצוקה תפקודית ופיננסית, פתחה בתהליך של איתור נשיא. מצויד בהמלצות חמות של שר החוץ האמריקאי לשעבר ג'ורג' שולץ, זוכי פרס נובל לכלכלה קנת' ארו וג'וזף סטיגליץ וחתן פרס ישראל לובה אליאב, הגיש ברוורמן את מועמדותו לתפקיד – והתקבל.
בנאומו הראשון כנשיא, ב־1990, הוא ניסח את חזונו, בו קבע כי האוניברסיטה תגדל משמעותית ותניף שלושה דגלים: מצוינות במחקר, פתיחת האוניברסיטה לאוכלוסיות מוחלשות, ובניית פארק טכנולוגי־תעסוקתי. את המודל של "עיר–אוניברסיטה" למד משהותו בסטנפורד, בה הבין שמרקם מטרופוליני בריא חייב להיות בנוי מאלמנטים המזינים זה את זה: עיר שוקקת חיים, מרכז אקדמי ומרכז תעסוקה וטכנולוגיה. החיבור לעיר באר שבע היה יסוד עיקרי בעבודתו: "התעקשתי לגור בבאר שבע, ובלילות הייתי מסתובב בעיר, פוגש את האנשים", הוא נזכר.
תחילת הדרך לא הייתה פשוטה. החזון והיומרה היו נישאים, אך המשאבים והתמיכה היו מועטים. היה חשש כי התוכנית לא תצלח. במסעו הראשון לארה"ב לגיוס תורמים ולרתימתם לחזון הצליח לגייס שלושה וחצי מיליון דולר לטובת הפרויקטים שעמדו על הפרק. מכאן והלאה גויסו תרומות משמעותיות ביותר לאוניברסיטה ורבים הצטרפו למימוש החזון.
"הקפתי את עצמי בחבורה מיוחדת במינה מהסגל האקדמי והמנהלי, מדענים גדולים ותורמים, אנשים שהתחברו לחזון והאמינו בו", מספר ברוורמן, "יצרנו אווירה של אמון וכבוד הדדי". שיאה של פעילות גיוס התרומות היה בקשר המיוחד שנוצר בינו ובין בני הזוג הווארד ולוטי מרקוס, שהקימו קרן ששוויה היום כ־450 מיליון דולר, ואשר יועדה לטיפוח המחקר והמצוינות.
תקופת כהונתו הצטיינה בתנופת בנייה אדירה והקמת מכוני מחקר רבים. בקמפוס בשדה בוקר חוזקו תחומי החקלאות, המים והמדבר, וכן ניתנה התמיכה למכללות ספיר ואחווה, והוקמה שלוחה באילת. תוך פיתוח האוניברסיטה בקצב והיקף חסרי תקדים, נשמר תמיד האיזון התקציבי.
הטיפול המואץ במספר הסטודנטים כלל גם את בני הקהילה הבדואית. כשנכנס ברוורמן לתפקידו למדו שם מתי מעט. כיום לומדים באוניברסיטה מאות רבות של צעירים וצעירות בדואים, וחלק מהבוגרים הגיעו לתפקידים אקדמיים וציבוריים בכירים.
על שטח הצמוד לאוניברסיטה יזם ברוורמן הקמת פארק תעשיות ורתם כבר בתחילה את חברת התקשורת הענקית "דויטשה טלקום". גויסו תרומות מיוחדות לבניית תחנת רכבת וגשר שמחברים את האוניברסיטה והפארק למרכז הארץ. כמו כן הוא פעל להביא את יחידות התקשוב של צה"ל למקום, ובניצול קרבתה של האוניברסיטה לבית הספר לטיס, הוא יזם, בשיתוף עם מפקד חיל האוויר דן חלוץ, לימודי תואר ראשון לכל פרחי קורס הטיס.
בתקופה זו יצר ברוורמן קשרים עם רבים מן המנהיגים ומובילי הדעה בעולם, וסייע בהעלאת קרנה של ישראל. מרגש במיוחד היה קשר הידידות בינו ובין לוחם החופש נלסון מנדלה, הנשיא השחור הראשון של דרום אפריקה, שנרקם במסגרת הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לנלסון מנדלה מטעם האוניברסיטה.
אחרי 16 שנות כהונתו באוניברסיטה נבחר כחבר כנסת מטעם תנועת העבודה, ואף שירת כשר לענייני מיעוטים וכיו"ר ועדות הכספים והכלכלה של הכנסת. במסגרת שירותו בכנסת ובממשלה פעל לרפורמות כלכליות וחברתיות תחת דגל של פיתוח כלכלי, צדק חברתי ושוויון לכל אזרחי ישראל, ברוח מגילת העצמאות.
"אני רואה את הפרס שניתן לי כפרס לחבורה מופלאה בנגב שהפכה חזון למציאות", אומר ברוורמן, ומסכם: "חלומי הוא להמשיך את חזונו של דוד בן־גוריון, המשמש לי דוגמה: להשפיע על הדור הצעיר לבנות חברת מופת בישראל".
פרסומים נבחרים
-
- K. Hoff, A. Braverman and J.E. Stiglitz (eds.) The Economics of Rural Organization: Theory, Practice and Policy, Oxford University Press 1993, 589 pp.
- A. Braverman and J.E. Stiglitz, “Sharecropping and the Interlinking of Agrarian Markets”, American Economic Review, Vol. 72, No. 4, pp. 695–715, 1982
- A. Braverman and J.L. Guasch, “Rural Credit Markets and Institutions in Developing Countries: Lessons for Policy Analysis from Practice and Modern Theory”, World Development, Vol. 14, pp. 1253–1267, 1986
- A. Braverman, “Consumer Search and Alternative Market Equilibria”, Review of Economic Studies, Vol. 47, pp. 487–502, 1980
- A. Braverman and T.N. Srinivasan, “Credit and Sharecropping in Agrarian Societies”, Journal of Development Economics, Vol. 9, pp. 289–312, 1981
- K. Brooks, J.L. Guasch, A. Braverman and C. Csaki, “The Transition to Post-Collectivist Agriculture in Eastern Europe and the USSR: Dilemmas and Strategies", Journal of Economic Perspectives, Vol. 5, No. 4, pp. 149-61, 1991
- A. Braverman, N. Hassid and S. Drori, “Solving the Water Problem of the Middle East”, in G.H. Peters (ed.) Agricultural Competitiveness: Market Forces And Policy Choice, pp. 496–508, Dartmouth University Press 1995