פרופ' אבישי מרגלית פרסם עשרות מאמרים בכל תחומי הפילוסופיה בכתבי עת מקצועיים רבים.
פרופ' אבישי מרגלית
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תש"ע בתחום חקר הפילוסופיה וחקר מדעי הדתות.
אבישי מרגלית – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא אחד הפילוסופים החשובים ביותר היום הכותב על שאלות מוסר ומדינה. מחקריו הם תערובת של ניתוח מושגי ולוגי של מושגי יסוד פילוסופיים בלוויית הדגמות נרחבות מתחומי ההיסטוריה, האמנות והמדע. השילוב של אנליזה מושגית בצד מודעות היסטורית עמוקה הוא מקווי ההיכר של עבודתו המכסה תחומים נרחבים, בהם הפילוסופיה של הלשון, הפסיכולוגיה, הדת, המוסר, התרבות, החברה והפוליטיקה. בכמה מן התחומים האלה שינו עבודותיו את התפיסות הפילוסופיות המקובלות, ובתחומים אחדים הוא העלה על סדר היום הפילוסופי נושאי דיון חדשים.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' זאב הרוי, יו"ר, פרופ' רות לורנד, פרופ' אלי פרידלנדר
פרופ' אבישי מרגלית, איש ירושלים, הוא מחשובי הפילוסופים במדינת ישראל ואחד הפילוסופים הישראלים המוערכים ביותר בעולם כיום. ספריו תורגמו לשש עשרה שפות לפחות. מחקריו עוסקים בתחומים מרכזיים של הפילוסופיה, בעיקר בנושאים מוסריים, כגון יושרה, הגינות, צדק, וכבוד עצמי. חיבוריו מצטיינים בבהירות טיעוניהם ולשונם, ועוררו דיונים פורים בארץ ובעולם. "פילוסופיה מתחילה בבית", כותב פרופ' מרגלית, ואכן בכתביו הוא נדרש לעתים קרובות לבעיות של הזיכרון היהודי והמציאות הישראלית.
עבודת הדוקטור המעולה שלו בתחום הפילוסופיה של הלשון, שכתב בהנחיית פרופ' יהושע בר-הלל, עסקה במעמד הקוגניטיבי של מטפורות (1970), והניחה את היסודות לעיסוקו העתידי בבירור מושגים ולשון.
ספרו הראשון, "עבודה זרה" (1992), שכתב ביחד עם פרופ' משה הלברטל, עסק בפילוסופיה של הדת, וערך השוואה רבת-משמעות בין הפילוסופיה האיקונוקלסטית של הרמב"ם לבין הפילוסופיה האיקונוקלסטית של לודוויג ויטגנשטיין. הספר הראה שהביקורת הדתית על עבודה זרה הטרימה את הביקורת הפילוסופית המודרנית על האידיאולוגיה.
בספרו "החברה ההגונה" (1996) טען פרופ' מרגלית שהאידיאל של יצירת "חברה הגונה" (כלומר, חברה שמוסדותיה אינם משפילים את האזרח) חשוב יותר, דוחק יותר ובר-מימוש יותר מן האידיאל האפלטוני והאריסטוטלי של יצירת "חברה צודקת". ספר זה עשה רושם עז על השיח הפילוסופי-הפוליטי, וגרם לתפנית בהערכת המטרות הרצויות של הדמוקרטיה בימינו.
ספרו "האתיקה של הזיכרון" (2002) עסק בחשיבות הרגשות וזיכרון הרגשות כמניעים להתנהגות מוסרית. בדיונו זה תרם פרופ' מרגלית תרומה ניכרת לוויכוח הפילוסופי על מהות הזיכרון ולמשמעות המוסרית של זיכרון השואה.
בספרו "פשרות ופשרות רקובות" (2009) נדרש פרופ' מרגלית לאמירה המפורסמת של אלברט איינשטיין, "היזהר מפני פשרות רקובות". הספר בוחן את ההבדל בין פשרות ראויות למען השלום לבין פשרות רקובות שאינן ראויות כלל וכלל, אפילו לא למען השלום. הספר מנתח באופן מפוכח סוגיה ערכית ראשונה במעלה זו בחיי כל יחיד וכל אומה, סוגיה שיש לה השלכות חשובות במיוחד לסיכויי השלום במזרח התיכון.
פרופ' מרגלית הוא מורה מעולה שהעמיד תלמידים הרבה ועשה למען קידום הפילוסופיה במדינת ישראל.
על תרומתו המבורכת לפילוסופיה של הלשון, לאתיקה ולפילוסופיה המדינית מצאה ועדת השופטים את פרופ' אבישי מרגלית ראוי לפרס ישראל בחקר הפילוסופיה לשנת תש"ע.
קורות חיים
אבישי מרגלית – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים – הוא אחד הפילוסופים החשובים ביותר היום הכותב על שאלות מוסר ומדינה. מחקריו הם תערובת של ניתוח מושגי ולוגי של מושגי יסוד פילוסופיים בלוויית הדגמות נרחבות מתחומי ההיסטוריה, האמנות והמדע. השילוב של אנליזה מושגית בצד מודעות היסטורית עמוקה הוא מקווי ההיכר של עבודתו המכסה תחומים נרחבים, בהם הפילוסופיה של הלשון, הפסיכולוגיה, הדת, המוסר, התרבות, החברה והפוליטיקה. בכמה מן התחומים האלה שינו עבודותיו את התפיסות הפילוסופיות המקובלות, ובתחומים אחדים הוא העלה על סדר היום הפילוסופי נושאי דיון חדשים.
פרופ' מרגלית העמיד תלמידים רבים ופיתח את הוראת הפילוסופיה באוניברסיטה. הוא מרצה מבוקש ברחבי העולם, ומפרסם מאמרים רבים בכתבי עת מקצועיים ובעיתונות הכללית בעיקר בכתב העת רב המוניטין The New York Review of Books".
פרופ' מרגלית מתגורר בירושלים ונשוי לפילוסופית פרופ' עדנה אולמן-מרגלית והם הורים למירה, ליותם, לתמר ולרות, ויש להם חמישה נכדים.
לימודים והשתלמויות
1963 תואר בוגר בכלכלה ובפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1965 תואר מוסמך בפילוסופיה בהצטיינות, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1968–1970 לימודי השתלמות במהלך הדוקטורט, אוניברסיטת אוקספורד, בריטניה
1970 תואר דוקטור לפילוסופיה בציון "מעולה", האוניברסיטה העברית, ירושלים
תפקידים אקדמיים בארץ
1970– חבר סגל בחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים (מ-1980 בדרגת פרופסור ומ-2006 פרופ' אמריטוס); כראש החוג לפילוסופיה פעמיים
1998–2006 מופקד הקתדרה בפילוסופיה ע"ש שולמן, האוניברסיטה העברית, ירושלים
תפקידים ומינוים אקדמיים עיקריים בחו"ל
1974 עמית מחקר, אוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטסט, ארצות הברית
1979–1980 עמית באוניברסיטת אוקספורד, בריטניה
1984–1985 פרופסור אורח, מכון מקס פלאנק והאוניברסיטה החופשית של ברלין, גרמניה
1990 עמית באוניברסיטת אוקספורד, בריטניה
1995–1996 פרופסור חוקר באוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
2001–2002 פרופסור ברטלסמן הראשון, אוניברסיטת אוקספורד, בריטניה; פרופסור חוקר, מכון ראסל סייג', ניו יורק, ארצות הברית
2004–2005 פרופסור אורח באוניברסיטת ניו-יורק, ארצות הברית
2006– מופקד הקתדרה ע"ש ג'ורג' קנן במכון ללימודים מתקדמים, אוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, ארצות הברית
פעילות פוליטית וציבורית
1973 ממקימי מפלגת "מוקד" וממנסחי מצעה
1975 ממקימי "המועצה לשלום ישראל-פלסטין"
1978 נמנה עם הפעילים הראשונים בתנועת "שלום עכשיו"
1991–2007 חבר הנהלת "בצלם", האגודה לזכויות האדם בשטחים
אותות הוקרה, תעודות ופרסים:
1999 נושא הרצאות הורקהיימר, אוניברסיטת פרנקפורט, גרמניה
2001 פרס שפינוזה, אגודת שפינוזה הבין-לאומית, אמסטרדם, הולנד
2005 נושא הרצאות טאנר, אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית
2007 פרס אמ"ת לפילוסופיה כללית, ישראל