פרופ' אביעזר רביצקי

תפקידים אקדמיים בארץ

1984–2001 מרצה ופרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית (בקתדרה ע"ש שאול רוזנבלום)
1989–1992 ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים
1995–2001 ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים
1995–2001 עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1981 פרופ' אורח ב-JTS of America
1983 פרופ' אורח ב-Brown University
1986 פרופ' אורח ב-University of Pennsylvania
1986 פרופ' אורח ב-Yeshiva University
1993 פרופ' אורח ב-Harvard University
1994 פרופ' אורח ב-Rice University

תפקידים אחרים

1992–2001 חבר המועצה להשכלה גבוהה

פרסים

פולברייט, רוטשילד, ליידי דיוויס, ורבורג, קרן הזיכרון לתרבות יהודית, התנועה לארץ-ישראל טובה

אביעזר רביצקי נולד בירושלים בשנת תש"ה (1945). אמו, רות לבית רוסט, עלתה ארצה עם הוריה בשנות העשרים, התחנכה באווירה משפחתית חסידית ולמדה במוסדות חינוך כלליים בירושלים. אביו, שמואל, עלה ארצה בשנות השלושים ולמד היסטוריה וספרות באוניברסיטה העברית. לימים למד גם משפטים, עבד במשרות בכירות בשירות המדינה ולאחר מכן פתח משרד רואה חשבון עצמאי. "הוריי טיפחו בית חם. הם גידלו אותי ואת אחי ישראל בחינוך דתי מורכב, שהדגיש במיוחד את התודעה ההיסטורית היהודית ואת המתחים התרבותיים המקיימים את המציאות המודרנית".

אביעזר רביצקי גדל בירושלים, בשכונות מקור-ברוך ורחביה. הוא למד בבית הספר היסודי "לדוגמא" ובבית הספר התיכון "מעלה". לאחר מכן שירת בנח"ל וריכז את סניף "בני עקיבא" בתל אביב. בשנת 1968 החל ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. בתקופת לימודיו לתואר שני נבחר ליו"ר הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. רביצקי חיבר עבודת דוקטור על הפרשנים הקדמונים של תורת הרמב"ם, וזכה לתואר דוקטור בהצטיינות יתרה.

בשנת 1979 יצא רביצקי לארה"ב כעמית מחקר באוניברסיטת הרווארד. החל משנת 1980 היה מרצה ופרופסור לפילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית. בשנת 1989 נבחר לראש המכון למדעי היהדות, ובשנת 1996 נבחר לראש החוג למחשבת ישראל. פרופ' רביצקי מכהן בעשר השנים האחרונות כחבר במועצה להשכלה גבוהה, ולאחרונה נתמנה ליו"ר הוועדה לענייני אוניברסיטאות במועצה להשכלה גבוהה. בשנת 1995 הצטרף כעמית בכיר למכון הישראלי לדמוקרטיה והופקד על מחקרים בשאלת הדת והמדינה. בשנים האחרונות פרופ' רביצקי אחראי על לימודי הרוח והיהדות בבית הספר "מנדל" למנהיגות חינוכית. במרוצת השנים כיהן כפרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בחו"ל.

על מעורבותו בחיים הציבוריים/הפוליטיים בארץ מספר פרופ' רביצקי: "בראשית שנות השבעים, כאשר הציונות הדתית פנתה ימינה, לכיוון חד צדדי, והעמידה את השליטה הפוליטית על כל ארץ ישראל בראש סולם ערכיה, חשתי חובה לעמוד מול הסחף, להציב חלופה רעיונית שתשלב נאמנות לתורת ישראל עם חתירה לשלום ועם דבקות בקדושת החיים ובכבוד הבריות." רביצקי נמנה על מייסדי תנועות השלום הדתיות "עוז ושלום" (בשנות השבעים) ו"נתיבות שלום" (בשנות השמונים), ולאחר מכן נבחר ליו"ר המועצה של תנועת מימד.

מחקריו של פרופ' רביצקי מתרכזים בפילוסופיה היהודית בימי הביניים ובמחשבת ישראל במאה העשרים. "לימים מצאתי עניין גם בזרמים מחשבתיים לא שכלתניים, וכתבתי חיבור על ההגות הוולונטריסטית של ר' חסדאי קרשקש". החל משנות השמונים חקר רביצקי את הפילוסופיה הפוליטית היהודית ואת הגותם של זרמים דתיים וחרדיים בני זמננו. "ניסיתי לבחון את המשבר ואת התנופה הרעיונית שחוללו הציונות והמדינה בהגות המסורתית. גם בהגותי האישית ביקשתי להציב שאלות קיומיות של המציאות האקטואלית אל מול המחשבה היהודית הקלאסית".

פרופ' רביצקי חיבר במרוצת השנים שמונה ספרים, ערך ארבעה ספרים וכתב למעלה ממאה מאמרים ומסות. מרבית פרסומיו ראו אור גם באנגלית ובשפות אחרות. יצירתו חוללה מפנה בחקר המסורות הפילוסופיות היהודיות הקלאסיות ובהבנתנו את המחשבה הדתית בדורות האחרונים ואת מכלול יחסיה לתנועה הלאומית המודרנית.