חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ז בתחום מוזיקה.
על תרומתו הייחודית לחיי המוזיקה בישראל מוענק לפרופ' אריה ורדי פרס ישראל למוזיקה לשנת תשע"ז.
פרופ' אריה ורדי הוא מחשובי המוזיקאים הישראלים. הוא מוזיקאי רב־תחומי אשר יצר דגמים וסטנדרטים חדשים של עשיית מוזיקה בישראל ובעולם.
תרומתו להנגשת היצירה הישראלית המקורית לא תסולא בפז. ורדי קיבל עליו את הפצת היצירה הישראלית בין תלמידיו, ורבות מן היצירות אף הוקדשו לו. זאת ועוד, הוא ראה חובה לעצמו להנגיש המוזיקה הקלסית לקהל הישראלי. הקונצרטים לנוער שערך עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ותזמורות אחרות הביאו קהל צעיר לחוות ולהבין מוזיקה על כל צורותיה.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' נעם שריף, יו"ר, פרופ' יצחק סדאי, ד"ר אלישבע רגבי
פרופ' אריה ורדי הוא מחשובי המוזיקאים הישראלים. הוא מוזיקאי רב־תחומי אשר יצר דגמים וסטנדרטים חדשים של עשיית מוזיקה בישראל ובעולם.
אריה ורדי למד באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן באקדמיה למוזיקה בבאזל שבשוויץ. בין מוריו היו פאול באומגרטנר בפסנתר ופייר בולז וקרלהיינץ שטוקהאוזן בקומפוזיציה. כן רכש לעצמו תואר במשפטים באוניברסיטת תל אביב.
כבר בהיותו בן חמש־עשרה זכה אריה ורדי בתחרות שופן לפסנתר בישראל ובתחרות ג'ורג' אנסקו בבוקרשט, רומניה.
אריה ורדי מוכר בעולם כפסנתרן, מנצח, ומורה מן השורה הראשונה בקנה מידה בינלאומי. הוא משמש שופט בתחרויות בינלאומיות מהחשובות בעולם, והוא יושב בראש ועדות שופטים ברבות מתחרויות אלו.
כפסנתרן, אריה ורדי מגלה פנים חדשות בפרשנות המוזיקלית ליצירות דביסי, רוול, שופן, היידן מוצרט ושוברט. פרשנות זו כוללת את הטכניקה המיוחדת שאותה הוא מיישם בעצמו ומקנה לתלמידיו הרבים ברחבי העולם. המצלול שמשיג ורדי ביצירותיו של קלוד דביסי הוא יחיד במינו. בתוך כך יש לציין את השימוש בפדלים בצורה ייחודית, שימוש המקנה תמונה חדשה למערכת ההרמונית המורכבת של דביסי. הצירוף המיוחד של טכניקת פסנתר אישית ואינטלקט ברמה גבוהה ביותר הִקנה לאריה ורדי מעמד בינלאומי נכבד ומוניטין רב. הקלטותיו מיצירות מוצרט, דביסי ורוול זכו לפרסים ולהכרה בינלאומית. הוא הופיע כסולן בפסנתר עם מנצחים בעלי שם עולמי ועם תזמורות יוקרתיות ברחבי העולם.
כמורה, אריה ורדי העמיד דורות רבים של פסנתרנים ומורים לפסנתר. רבים מתלמידיו של פרופ' ורדי זכו בפרסים בינלאומיים יוקרתיים, שהביאו פרסום וכבוד למוזיקה בישראל.
תרומתו להנגשת היצירה הישראלית המקורית לא תסולא בפז. ורדי קיבל עליו את הפצת היצירה הישראלית בין תלמידיו, ורבות מן היצירות אף הוקדשו לו. זאת ועוד, הוא ראה חובה לעצמו להנגיש המוזיקה הקלסית לקהל הישראלי. הקונצרטים לנוער שערך עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ותזמורות אחרות הביאו קהל צעיר לחוות ולהבין מוזיקה על כל צורותיה. תכניות הטלוויזיה שלו הן מן המעולות ביותר שנוצרו בארץ בשטח זה. ראוי לציין את התכנית "אינטרמצו עם אריק", אשר מעניקה חשיפה למוזיקאים ישראלים ואחרים מכל גוני העשייה המוזיקלית.
פרופ' ורדי מחלק את זמנו בין בית הספר הגבוה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, שאותו אף ניהל בתקופות מסוימות, ובין בית הספר הגבוה למוזיקה בהאנובר שבגרמניה. כמו כן, הוא אורח נערץ בכיתות אמן ברחבי העולם. הוא הנחה כיתות אמן בבית הספר ג'וליארד בניו יורק, בקונסרבטואר בפריז, בקונסרבטוריון צ'ייקובסקי במוסקבה, בקונסרבטוריון המרכזי בבייג'ינג, באוניברסיטה הלאומית בסאול ועוד. הוא אורח קבוע בפסטיבלים ידועים כפסטיבל אספן בארה"ב, ורביה בשוויץ, ראביניה באיטליה וזלצבורג באוסטריה.
בשנת 2004 הוענק לאריה ורדי פרס שרת החינוך על מפעל חיים.
על תרומתו הייחודית לחיי המוזיקה בישראל מוענק לפרופ' אריה ורדי פרס ישראל למוזיקה לשנת תשע"ז.
קורות חיים
אריה ורדי הוא מן המוזיקאים הישראלים הידועים בעולם. הוא בעל מוניטין בינלאומי כנגן פסנתר וכמנצח. עוד בנערותו זכה בתחרויות חשובות ובמשך השנים ניגן כסולן עם כל התזמורות החשובות בישראל ועם תזמורות מובילות בעולם ברסיטלים, בקונצרטים קאמריים ובקונצרטים לנוער. פרופ' ורדי מייחד מזמנו להוראת הדורות הבאים של המוזיקאים בישראל ובחו"ל ונחשב לאחד הפדגוגים הגדולים בעולם הפסנתר. הוא משמש שופט בתחרויות בינלאומיות ויוזם תכניות מוזיקה לכל המשפחה.
פרופ' אריה ורדי מתגורר בתל אביב. הוא נשוי לציפורה ואב לאמיר. סב לרוני, עידו ועומר.
לימודים
1952–1956 לימודים באקדמיה למוזיקה על שם רובין
1957–1961 תואר ראשון במשפטים, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
1961–1963 לימודים גבוהים באקדמיה למוזיקה, באזל, שוויץ
תפקידים אקדמיים
1964–1967 מרצה, האקדמיה למוזיקה על שם רובין, אוניברסיטת תל אביב
1967– פרופ' מן המניין, האקדמיה למוזיקה על שם רובין, אוניברסיטת תל אביב
1969–1979 מנהל האקדמיה למוזיקה על שם רובין, אוניברסיטת תל אביב
1980–1990 ראש המחלקה למוזיקה, האוניברסיטה הפתוחה
1987– פרופ' לפסנתר, בית הספר הגבוה למוזיקה, האנובר, גרמניה
1999 אמן הבית, בית הספר ג'וליארד לאמנויות הבימה בניו יורק, ארה"ב
1999 פרופ' אורח, אוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארה"ב
תרומות ציבוריות עיקריות
1958–1960 מפקד תזמורת הגדנ"ע
1978–1981 יושב ראש הוועדה למוזיקה, קרן תל אביב לאמניות וספרות
1980 יועץ מוזיקלי ויו"ר חבר השופטים, התחרות הבינלאומית לפסנתר על שם ארתור רובינשטיין
1985 יועץ מוזיקלי, פסטיבל ישראל
1985 יועץ מוזיקלי, המרכז למוזיקה ירושלים
פרסים ואותות הוקרה
1952 מלגת לימודים מלאה, האקדמיה למוזיקה על שם רובין
1959 פרס התזמורת הפילהרמונית הישראלית
1960 תחרות שופן, ישראל: פרס ראשון
1961 התחרות הבינלאומית על שם אנסקו, בוקרשט, רומניה: מקום ראשון
1961 מלגת לימודים מלאה, האקדמיה למוזיקה, באזל, שוויץ
1975 פרס מיוחד של קרן התרבות אמריקה-ישראל
1985 "אמנות לעם" – פרס מיוחד על ההופעות הטובות בישראל בשנה זו
2004 פרס שרת החינוך על מפעל חיים
שיפוט בתחרויות פסנתר נבחרות
תחרות בטהובן הבינלאומית, בון, גרמניה
תחרות בטהובן הבינלאומית, וינה, אוסטריה
תחרות בּוּזוֹנִי הבינלאומית, בולצנו, איטליה
התחרות הבינלאומית של סין, שיאמן, סין
תחרות שופן הבינלאומית, ורשה, פולין
תחרות קליבלנד הבינלאומית, אוהיו, ארה"ב
תחרות ון קלייבורן הבינלאומית, טקסס, ארה"ב תחרות ג'ינה בכאואר הבינלאומית, יוטה, ארה"ב
תחרות המאמאטסו הבינלאומית, שיזוקה, יפן
תחרות לידס הבינלאומית, לידס, אנגליה
תחרות דינו צ'יאני הבינלאומית, מילאנו, איטליה
תחרות ARD הבינלאומית, מינכן, גרמניה
תחרות פלומה אושאה הבינלאומית, סנטנדר, ספרד
תחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית, מוסקבה, רוסיה
הנחיית כיתות אמן
בית הספר ג'וליארד לאמנויות הבימה בניו יורק, ארה"ב
הקונסרבטוריון של פריז, צרפת
קונסרבטוריון צ'ייקובסקי במוסקבה, רוסיה
האקדמיה המלכותית של לונדון, אנגליה
הקונסרבטוריון המרכזי של בייג'ינג, סין
האוניברסיטה הלאומית בסאול, דרום קוראה
תוכניות מוזיקליות עיקריות על הבימה
הסדרה לכל המשפחה, התזמורת הפילהרמונית הישראלית – ייסוד, ניהול, הנחיה וניצוח
אינטרמצו על הבוקר, התזמורת הפילהרמונית הישראלית – ייסוד, ניהול, הנחיה וניצוח
תוכניות מוזיקליות עיקריות בטלוויזיה
כיתת אמן: תכנית בהנחייתו בשיתוף המרכז למוזיקה בירושלים
פרקי בארוק: סדרה מוזיקלית בת שישה פרקים בהנחייתו
שיחות מן המקלדת: סדרה בהנחייתו בשיתוף האקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב
שיחה בעשר אצבעות: סדרה בת 60 פרקים שבה ורדי משוחח על יוצרים ויצירותיהם, ומנגן ממיטב המוזיקה הקלסית.
צלילים מן ההיכל: תכנית בת 27 פרקים בהפקת הטלוויזיה החינוכית. התכנית צולמה בהיכל התרבות בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית, והיא כוללת קונצרט בליווי הסברים והדגמות של ורדי.
אינטרמצו עם אריק: תכנית בת למעלה מ־400 פרקים עד כה בהפקת הטלוויזיה החינוכית. ורדי מנחה את התכנית וכותב את התסריטים. בתכנית שיחות על נושאים מוזיקליים וביצועים של אמנים מן השורה הראשונה.
מפעל חיים
אריה ורדי נולד בשנת 1937 לאמו בלהה לבית מנדלביץ אשר עלתה ארצה מבלארוס ולאביו דב (בוריס) אשר עלה מאוקראינה. "הוריי היו ציונים אמתיים, עזבו בתים יפים ומבוססים ובאו כחלוצים בשנות השלושים. אימא עלתה כספורטאית במכבייה". תחילה עבדו ההורים בעבודות חלוציות, ועד מהרה קבעו את מושבם בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם שימשה אמו מורה ואביו היה נוטֵר ואחראי על הסליקים בשירות ההגנה. הדירה הייתה בת חדר אחד, אשר בלילה שימש לשינה וביום למגורים. "איש לא חשב אז שזה מחסור, כולם היו מאוד צנועים". ההורים היו אוהבי מוזיקה ואף השתתפו בשנת 1936 בקונצרט הייסוד של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של ארטורו טוסקניני ובנגינתו של ברוניסלב הוברמן. בבית התנגנו צלילי מוזיקה קלסית מן הרדיו, שהיה היחידי באזור. לימים שימש הרדיו גם להאזנה לפרישות שלום מניצולי השואה, וסביבו הצטופפו בני השכונה לשמוע אם מי מקרוביהם שרד.
ורדי נמשך למוזיקה בכבלי קסם כבר משנותיו הראשונות. "ההורים שלי סיפרו לי ששרתי לפני שדיברתי", הוא נזכר. בן שש הגיע לראשונה לנגינה בפסנתר. אף שנמשך לראשונה לנגינה לכינור, נאלץ לוותר על חלומו מכיוון שלא היה בנמצא מורה לכלי זה. ד"ר פגנר, עולה חדש מגרמניה מורה לפסנתר, הגיע למקווה ישראל ללמד בבתי הילדים. אריה הצטרף לשיעור שהועבר בבית אחת השכנות ומאז לא זז מן הפסנתר עד היום הזה. הוריו, אנשים צנועים ומסורים למדינה, לא דחפו אותו ללימודי המוזיקה, והוא הגיע לכך מתוך משיכה עצומה שחש מתוכו. "אני לא בחרתי את המקצוע, המקצוע בחר בי".
שנות ילדותו היו שזורות באירועי מלחמת העצמאות. הבית שבו גדל ספג פגיעות רבות מן ה"פילבוקס" של תל א־ריש (לימים תל גיבורים). שקי חול וביצורים הונחו על חלונות הבית. ורדי נזכר בכפרים הערביים שהקיפו את מקווה ישראל, תל א־ריש ממערב ויאזור ממזרח (לימים משמר השבעה), ובשיירות לירושלים שעברו כולן דרך מקווה, שהייתה מבוצרת יחסית כנגד ההתקפות. אירוע הזכור לו במיוחד מילדותו היה ביקורה של קבוצת החיילים הגדולה שיצאה לכבוש את ה"פילבוקס" בתל א־ריש במסגרת מבצע חמץ (1948). הקבוצה התארחה במקווה ישראל באולם הספורט וזכתה לביקורה של הזמרת יפה ירקוני. עוד באותו לילה שמעו הילדים את קולות הקרב הקשה ואת יללות האמבולנסים המפנים את החיילים הפצועים וההרוגים – עשרים ואחד במספר.
ללימודיו בבית הספר היסודי ביאליק בחולון נסע יחד עם חבריו בעגלה וסוס. אחרי הלימודים היה הולך לבתי מורות ומורים פרטיים לפסנתר, אצלם המשיך להשתלם ולהתמקצע בכלי. בנערותו למד בבית הספר התיכון ע"ש קוגל. הפסנתר ששימש לו לאימוני נגינה בשנים הראשונות היה הפסנתר של מקווה ישראל שעמד באולם הספורט של בית הספר. אך התנאים היו רחוקים מלהיות אידאליים: חלונות האולם היו פרוצים לפגעי מזג האוויר והפסנתר עצמו נויד לחורשה לאירועים ולטקסים ועקב כך היה במצב ירוד. כשהיה בן שתים־עשרה עלה בידי הוריו, בסיוע הלוואה מקרוב משפחתם, לרכוש לו פסנתר. "בשנים האלה גם הייתי מלחין, כתבתי המון יצירות. הייתי ילד מאוד לא ממושמע; במוזיקה הייתי תמיד סורר ומורה, כותב ניירות בלי סוף, חולם יצירות".
כשהיה ורדי בן 15 בלבד, בד בבד עם לימודי התיכון, התקבל ללימודים באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בשנת לימודיו האחרונה שם פגש את ציפורה זלצמן, לימים אשתו – פסנתרנית ומורה לפסנתר. סיום לימודיו בתיכון הקביל לסיום הלימודים וקבלת התעודה באקדמיה למוזיקה.
בשנת 1956 התגייס. תחילה שירת בתפקידי שדה במלחמת סיני, ואחר כך מונה למפקד התזמורת הסימפונית של הגדנ"ע, שהייתה אז תזמורת הנוער הלאומית. בתפקיד זה שימש במשך שנתיים עד לתום שירותו הצבאי. "בשביל בחור כל כך צעיר בן תשע־עשרה זו הייתה אחריות עצומה", נזכר ורדי, "ארגנתי נסיעה של התזמורת לחו"ל – זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל. בהולנד ובבלגיה זכינו בפרסים בינלאומיים". בערבים החל לשלב לימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה (לימים חלק מאוניברסיטת תל אביב) מתוך רצונו לרכוש השכלה נוספת חוץ מלימודי המוזיקה.
עם תום שירותו הצבאי, בשנת 1961, החליט ורדי להגשים את חלומו וללמוד מוזיקה מפי גדולי המומחים בחו"ל. בזכות מלגות הצטיינות וזכיות בפרסים בתחרויות חשובות – בראשן תחרות אנסקו בבוקרשט, שבה זכה במקום הראשון – הצליח לממש את שאיפתו. תחילה למד בבית הספר למוזיקה בבאזל אצל פאול באומגרטנר והשתלם בלימודי קומפוזיציה אצל פייר בולז וקרלהיינץ שטוקהאוזן. אחר כך עבר לפריז, שם למד אצל נדיה בולנז'ה. את התואר במשפטים השלים בעודו בחו"ל, לאחר שנבחן בבחינות הגמר בנציגויות ישראל באירופה.
בשנת 1964 שב ארצה והצטרף לסגל האקדמיה למוזיקה של אוניברסיטת תל אביב (היום בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן־מהטה). "החלטתי שביתי פה, למרות שהיו לי הצעות מאוד מפתות שם". כבר בגיל 30 מונה לפרופסור ומעט אחר כך לפרופסור מן המניין באקדמיה למוזיקה, תפקיד שבו הוא משמש עד היום (כפרופסור אמריטוס). בין השנים 1969 ו־1979 שימש מנהל האקדמיה.
במשך השנים ניגן וניצח באינספור קונצרטים, והופיע לצד גדולי האמנים ובהם יו יו מה, ראדו לופו, יפים ברונפמן, פנינה זלצמן ועוד. תלמידיו במשך השנים זכו בלמעלה מ־50 פרסים בינלאומיים ראשונים. בד בבד עם פעילותו האקדמית בארץ הוא מכהן גם כפרופסור בבית הספר הגבוה למוזיקה בהאנובר, ושימש בעבר אמן הבית (Artist in Residence) בבית הספר ג'וליארד לאמנויות הבימה בניו יורק. כמו כן היה פרופסור אורח באוניברסיטת ייל והנחה כיתות אמן בבתי ספר גבוהים ברחבי העולם.
"ללמד זה הכיף הכי גדול", אומר ורדי, "התלמידים שלי הם מאוד מצטיינים, ביניהם יש כאלה שהגיעו להישגים אמנותיים מהשורה הראשונה בעולם, ואני יכול רק להתברך ולהתגאות שהייתה לי הזכות ללמד אותם".
נוסף על פעילותו האקדמית, פרופ' אריה ורדי מייחד מזמנו וממרצו זה כשלושים שנה בהבאת המוזיקה גם אל קהלים רחבים. בסדרות של קונצרטים מונחים בלמעלה ממאה מקומות יישוב בארץ (פעילות שעליה זכה בפרס שרת החינוך בשנת 2004) ובסדרות בטלוויזיה החינוכית – בראשן "אינטרמצו עם אריק" בת למעלה מ־400 פרקים – מנגיש ורדי את תרבות המוזיקה הקלסית לכלל הציבור וזוכה על כך להוקרה והערכה מכל קצווי החברה בישראל.