מדינת ישראל, משרד החינוך
משרד החינוך
פרסי ישראל
הצהרת נגישות

מדינת ישראל,

משרד החינוך

חזרה לרשימה

פרופ' אליס שלוי

share
שתפו עמוד:
פרופ' אליס שלוי

על הזוכה

מקבלת פרס ישראל לשנת תשס"ז בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

אליס שלוי – פרופסור אמריטה לספרות אנגלית ומייסדת שדולת הנשים – היא פעילה חברתית מובילה בישראל. שלוי פועלת בלי לאות כבר עשרות שנים – לרוב בהתנדבות – לקידום תחומים רבים בחברה בישראל ובראשם מעמד האישה, חינוך יהודי וציוני, שוויון חברתי ודו-קיום עם שכנינו.

נימוקי השופטים

פרופ' יחזקאל טלר, יו"ר, ד"ר דוד אלכסנדר, גב' מירלה גל

פרופ' אליס שלוי היא כל ימיה מהפכנית ופורצת דרך באומץ לב, ביושרה אינטלקטואלית ובחזון ארוך טווח. בשני תחומים עיקריים, השלובים זה בזה, מוטבע חותמה האישי המיוחד: בתחום החינוך ובתחום של מעמד האישה ורווחתה. 

במקביל להיותה במשך עשרות שנים חברת סגל אקדמי בכירה ופעילה באוניברסיטה העברית בירושלים היא קיבלה על עצמה את ניהולו בהתנדבות של בית-הספר "פלך" לבנות בירושלים והציבה אותו כבית-הספר הניסויי הראשון בחינוך הממלכתי-דתי, וכדגל מוביל לבתי-הספר הפתוחים בישראל.

במשך 15 שנות ניהולה את בית-הספר "פלך" הונהגו בו חידושים – הן בתוכניות הלימודים ובשיטות ההוראה והלימוד והן בתחום הניהול שהתלמידות שותפו בו באופן משמעותי. לשיטתה של פרופ' שלוי הדרך הטובה ללמד וללמוד דמוקרטיה היא הפיכת בית-הספר עצמו למוסד דמוקרטי.

ראויה לציון העובדה כי בית הספר "פלך", עם שהוא דוגל בהשתלבות הציבור הדתי בכלל האוכלוסייה בארץ, הקנה לתלמידותיו חינוך תורני איכותי – עניין שהוא כשלעצמו מהפכה של ממש בציבור הדתי והחרדי. רוח "פלך" – שאליס שלוי עיצבה אותה והמנחה כיום מוסדות חינוכיים נוספים בירושלים – היא הצהרה ברורה וצלולה כי אפשר לממש חינוך דמוקרטי במסגרת המוסד החינוכי הדתי ולקיים בו חשיבה יצירתית חופשית.

בתחום הפעילות לקידום מעמד האישה הישגה החשוב והבולט ביותר של פרופ' שלוי הוא בהקמת שדולת הנשים בישראל שהיא עמדה בראשה מיום היווסדה בשנת 1984 ועד לאחרונה. השדולה העלתה את נושא מעמד האישה על סדר היום הלאומי, ובעיני חלקים נרחבים בציבור פרופ' שלוי נחשבת, בצדק, לכוהנת הגדולה של הפמיניזם הנאור בישראל. יתר על כן, כאישה שאורח חייה והשקפותיה מעוגנים בעולמן של הלכה ומסורת, אמונתה, אומץ-לבה ומנהיגותה ראויים להערכה יתרה.

במקביל לעיסוקיה החינוכיים והחברתיים שמה לה אליס שלוי למטרה להביא לידי הבנה בין אנשים בעלי דעות שונות ולקדם סובלנות הדדית. מאז שנות השמונים היא פעילה במסגרות השואפות להתמיד בקיום שיח פתוח ומתמשך בין יהודים לפלסטינים.

בקורות חייה האישיים והמקצועיים של פרופ' אליס שלוי שלובה יזמות רעיונית והגותית עם פעילות מעשית. היא אינה מסתפקת בעיסוק האקדמי או בדיון הפילוסופי המופשט, אלא פועלת למימוש רעיונותיה וליישומם בפועל. זאת בכל קשת העניינים שהיא בחרה להיות מעורבת בהם, שמחויבתה נתונה להם, ושהיא נכונה להקדיש עבורם את ימיה ואת מרצה.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' אליס שלוי ראויה לפרס ישראל בתחום של מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז.

קורות חיים

אליס שלוי מתגוררת בירושלים. היא נשואה למשה ואם ליואל, למיכה, לדיצה, לחפציבה, לבן-ציון ולפנינה. יש לה 21 נכדים ונינה אחת.

לימודים והשתלמויות

1947 תואר "בוגר" בספרות אנגלית, אוניברסיטת קיימברידג', בריטניה
1950 תואר "מוסמך" בספרות אנגלית, אוניברסיטת קיימברידג', בריטניה
1949 תעודה בלימודי עבודה סוציאלית, בית הספר לכלכלה LSE, לונדון, בריטניה
1962 תואר דוקטור בספרות אנגלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים

תפקידים אקדמיים

1950–1990 חברת סגל במחלקה לאנגלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1969–1973 מייסדת המחלקה לספרות אנגלית וראש המחלקה באוניברסיטת בן גוריון, באר שבע
1973–1976 ראש המכון לשפות ולספרויות, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1996–1997 עמית מחקר במכון לחקר נשים, מכללת ולזלי, מסצ'וסטס, ארה"ב
1997–2000 רקטור מכון שכטר ללימודי יהדות, ירושלים
1999–2000 נשיאה בפועל של מכון שכטר, ירושלים

פעילות התנדבותית עיקרית

1975–1990 מנהלת התיכון הדתי הניסויי לבנות "פלך", ירושלים
1973–1979 יושבת ראש המועצה המייעצת לארגון השכונתי "אוהל יוסף", ירושלים
1975–1978 חברה בוועדת "נמיר" למעמד האישה
1979–1990 חברת המועצה הישראלית לתרבות ולאמנות
1984–2000 מייסדת ויושבת ראש של שדולת הנשים בישראל
1984–2000 חברת המועצה הלאומית לקידום מעמד האישה
1986–1991 חברת המועצה הציבורית של "אמנות לעם"
1990– יושבת-ראש הוועד המנהל של שוחרי "גילת" (גישה ייחודית להתפתחות תקינה)
1991– חברה במועצת המנהלים של האוניברסיטה הפתוחה
1994–1998 חברה במועצת המנהלים של מוזיאון "בית התפוצות", תל אביב
1995–1997 חברה בוועדת ההיגוי של פרויקט "שותפות 2000"
2000–2002 חברה במועצת האגודה לזכויות האזרח בישראל
2000– חברת הוועד המנהל של מכון שכטר, ירושלים
2000–2003 יושבת-ראש הוועד המנהל של מכון שכטר, ירושלים
2001– חברה במועצת "הקרן החדשה לישראל"

אותות הוקרה, פרסים ותוארי כבוד

1969 אות מרצה מצטיינת, האוניברסיטה העברית, בירושלים
1978 פרס "אשת השנה" בישראל על תרומה לאיכות החברה בשנת ה-30 למדינה
1986 מדליקת משואה ביום העצמאות תשמ"ו, "שנת הדמוקרטיה"
1987 חברה לשם כבוד בתנועת "אוהלים"
1989 פרס ע"ש אמיל גרינצוייג, האגודה לזכויות האזרח בישראל
1991 פרס ע"ש רותפילד לחינוך לשלום מטעם המכון הבין-לאומי לשלום במזרח התיכון
1993 פרס מטעם ליגת הנשים ליהדות קונסרבטיבית
1994 הקרן החדשה לישראל מתחילה להעניק פרס ע"ש אליס שלוי למנהיגות נשית
1996 פרס ממרכז אוסקר-שינדלר ללימודי דמוקרטיה
1996 תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת היהדות, לוס אנג'לס, ארה"ב
1997 תואר "יקירת ירושלים"
1998 תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת גראץ, פילדלפיה, ארה"ב
1998 פרס "מאה נשים גיבורות"
1998 פרס "כל הכבוד" מטעם ליגת הנשים ליהדות קונסרבטיבית
1999 תואר דוקטור לשם כבוד מהסמינר התיאולוגי היהודי של אמריקה, ניו יורק, ארה"ב
1999 פרס מטעם ארגון נשות "הדסה" באמריקה
1999 פרס "נושאת האור" מטעם איחוד הקהילות העבריות באמריקה (התנועה הרפורמית)
2000 תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בראון, רוד איילנד, ארה"ב
2001 תואר דוקטור לשם כבוד מהמכון ללימודי יהדות – היברו יוניון קולג', ירושלים
2001 תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע, רחובות
2001 מקבלת ראשונה של מדליית "אליס סלומון" מבית הספר לעבודה סוציאלית, ברלין, גרמניה
2006 פרס ע"ש רותברג לחינוך יהודי מהאוניברסיטה העברית, ירושלים

מפעל חיים

אליס מרגליות נולדה ב-1926 באסן שבגרמניה. אביה, בן ציון, היה פעיל בקהילה היהודית ובתנועה הציונית. עם עליית הנאצים לשלטון ועריכת חיפושים בבית המשפחה, ראה אביה את הנולד והיגר לבריטניה, וב-1934 הצטרפה אליו המשפחה בלונדון. אליס הייתה תלמידה מצטיינת והרבתה לקרוא. "חשבתי שאהיה סופרת או לפחות ספרנית", היא מספרת, "אבל כשהייתי בת 11, בדרכי לספרייה ביום גשום במיוחד, ראיתי אדם חסר בית ואומלל מחפש מחסה מפני הגשם, והחלטתי בתמימות ילדותית שאהיה פילנטרופית ואעזור לנזקקים".

אליס שלוי השלימה תואר ראשון ותואר שני בספרות אנגלית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופת לימודיה היא הייתה פעילה באגודת הסטודנטים היהודים, ואף נבחרה לייצג את האגודה בקונגרס הציוני הראשון לאחר מלחמת העולם, שהתכנס בבזל ב-1946. במסגרת פעילותה נפגשה בפעם הראשונה עם ניצולי מחנות ההשמדה הנאצית, והחליטה ללמוד עבודה סוציאלית, כדי שתוכל לסייע להם לאחר שתעלה ארצה. היא השתלמה בבית הספר היוקרתי LSE בלונדון, ובסוף שנת 1949 עלתה ארצה והשתקעה בירושלים.

בתקופה הזאת נעשתה עיקר העבודה הסוציאלית עם עולים מארצות ערב, ושלוי, שלא דיברה שפות מתאימות, לא מצאה עבודה במקצועה. בעקבות שיחה מקרית פנתה להתקבל כמורה ללשון אנגלית באוניברסיטה העברית, ובסופו של דבר נשארה בה 40 שנה. היא השלימה בירושלים את הדוקטורט בספרות אנגלית, והייתה מרצה וחוקרת בכירה. בשנת 1969 היא נתבקשה להקים את המחלקה לאנגלית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, ועמדה בראשה ארבע שנים.

ב-1975 התנדבה שלוי לנהל את בית הספר לבנות "פלך" בירושלים, שהיה בסכנת סגירה. "בנותיי למדו שם, וההורים – שרצו למנוע את הסגירה – החליטו לחפש מנהל בעצמם", היא מספרת. "התנדבתי לנהל את בית הספר עד שיימצא מנהל קבוע, ונשארתי בו 15 שנים". בבית הספר הנהיגה שלוי חינוך פתוח, המעמיד את התלמידים במרכז. היא הייתה מחלוצות החינוך הדמוקרטי, ויזמה תוכניות לימוד ושיטות הוראה שהתקבלו עם השנים בבתי ספר רבים בארץ. בין השאר הונהגה ב"פלך" התוכנית הראשונה בלימודי איכות הסביבה, והוא היה מן המוסדות הראשונים לבנות שהנהיג לימודי הלכה. "ההישג הגדול של "פלך" הוא שהידע של הבוגרות ביהדות מאפשר להן לעסוק בעניינים הקשורים בהלכה, להנהיג שינויים ולקרוא תיגר על הממסד", אומרת שלוי. ב-1991 הוענק לבית הספר פרס החינוך.

ב-1984, לצד פעילותה החינוכית הרבה, הקימה שלוי את שדולת הנשים בישראל. "הרעיון נולד בדו-שיח אמריקה-ישראל אשר עסק באותה שנה במעמד האישה ביהדות, ונוכחנו לדעת עד כמה הדברים בוערים בעצמותיהן של הנשים", מספרת שלוי. "השדולה פועלת לקידום מעמד האישה בתחומים רבים. בין השאר היא מקדמת שוויון בעבודה, בחינוך ובחברה, מכשירה נשים למנהיגות פוליטית, ועוסקת בחקיקה". פעילות השדולה הביאה עשרות חוקים ותיקוני חקיקה, ובראשם החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה והחוק למניעת הטרדה מינית.

שלוי פעלה רבות, בעיקר מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-1987, לקידום השלום והדו-קיום בין ישראלים לפלסטינים. היא ארגנה מפגשים של תלמידות "פלך" עם תלמידות ממזרח ירושלים, והייתה שותפה למפגשי שלום רבים, בעיקר עם נשים פלסטיניות. "הגישה הפמיניסטית חותרת לשוויון בין אנשים, להכרה בערך האדם ולשיתוף פעולה, ולכן יש יותר סיכוי שהיא תביא את השלום", היא אומרת. "נשים נוטות יותר מגברים לחפש קונצנזוס ודיאלוג, ולא עימות".

במשך השנים עסקה שלוי בפעילות חברתית רבה. בין היתר היא שמשה יו"ר של הוועדה המייעצת של הארגון השכונתי הראשון "אוהל יוסף", אשר פעל בשכונת קטמון בירושלים. ארגון זה, המושתת על פעילות של התושבים לקידום השכונות, שימש דוגמה לארגונים רבים שקמו בעקבותיו. שלוי פעלה רבות לקדם את התרבות ואת האמנות בישראל, ובפרט בירושלים. בין השאר היא הייתה חברה בוועד הירושלמי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בוועדת הרפרטואר של תיאטרון ירושלים ובהנהלת תיאטרון "החאן", ראש הוועד הציבורי של "קבוצת התיאטרון הירושלמי" וחברה בוועד המנהל של "אמנות לעם", בוועד המנהל של "המועצה לתרבות ולאמנות" ובוועד המנהל של מוזיאון "בית התפוצות".

שלוי היא מרצה מבוקשת בישראל ובעולם. היא השתתפה בתוכניות טלוויזיה ורדיו, ופרסמה במשך השנים מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי עת, על עניינים חברתיים בכלל ועל ענייני נשים בפרט. גם היום, כשהיא בת למעלה מ-80, היא ממשיכה לפעול בלא ליאות לקידום שוויון וצדק. "החלום שלי הוא עולם של צדק ושל שלום ושישראל תהיה אור לגויים בתחומים האלה", היא מסכמת. "זה נראה בלתי אפשרי, אבל הרצל צדק – זה בר הגשמה אם רק נרצה בכך".

פרסומים נבחרים

    • 1967: The World and Art of Shakespeare (with A. A. Mendilow)
    • 1972: Renaissance Concepts of Honour in Shakespeare's Problem Plays
    • 1993: Women in Israel
    • 1995: The Geopolitics of Jewish Feminism, In: Gender and Judaism: The Transformation of Tradition
    • 1995: Women's Wisdom Has Built Its Home: A Highly Personal Account of the Pelech Experiment, Studies in Jewish Education.
    • 1997: Women’s Leadership and Tikkun Olam, In: Lifecycles
    • 1999: From Generation to Generation, In: Jewish Mothers Tell Their Stories
    • 2002: The Burden of Eve, In: Nothing Sacred: Women Respond to Religious Fundamentalism
    • 2002: Transformed by Joy, In: Women and the Politics of Military Confrontation
    • 2006: Strategies for Achieving Peace, In: A Longing for Peace