פרופ' אהרן צ'חנובר

תפקידים אקדמיים בארץ

1994–2000 מנהל המכון למחקר במדעי הרפואה ע"ש משפחת רפפורט בפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט בטכניון בחיפה
1996– הקתדרה למדעי החיים ע"ש ג'נט ודוד פולק

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1985–1986 פרופסור אורח במכון דנה פרבר לחקר הסרטן בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד, בוסטון, ארה"ב
1987– פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, סנט לואיס, ארה"ב
2000–2003 פרופסור אורח בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קיוטו, יפן
2002– פרופסור אורח בבית הספר לרפואה באוניברסיטת נורתווסטרן, שיקגו, ארה"ב

תפקידים אחרים

1973–1976 רופא צבאי בצה"ל (במסגרת שירות החובה הצבאי)

פרסים ואותות הוקרה

1999 פרס וכטר, אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
2000 פרס אלקלס, הקק"ל
2000 פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
2001 פרס מיכאל לנדאו למדעי החיים, מפעל הפיס (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו)
2002 דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב
2002 פרס אמ"ת של קרן אמ"ן ומשרד ראש הממשלה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס)

חברות בארגונים

• הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO)
• הארגון האסיאתי-פסיפי לביולוגיה מולקולרית

מחקר

עיקר מחקרו של פרופ' אהרן צ'חנובר נסב על מנגנוני פירוק החלבונים בתא ועל המעורבות של הליך זה בגרימת מחלות.

בתום השירות הצבאי בחר אהרן לפתח את המשך הקריירה שלו במחקר בסיסי. הוא הצטרף למעבדה של פרופ' אברהם הרשקו במחלקה לביוכימייה של הפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, ושם החל את עבודת המחקר שלו כסטודנט לתואר דוקטור במדעים בהנחיית פרופ' הרשקו. במהלך חמש שנים (1976-1981) גילו השניים את מערכת האוביקיטין לפירוק חלבונים. התגלית הייתה מורכבת וחשפה בהדרגה מנגנון תאי רב-שלבי – החל מן הממצא כי הוא נצמד לחלבון המטרה, הגילוי כי צימוד מספר רב של מולקולות אוביקיטין מרגש את חלבון המטרה לפירוק, דרך פענוח מנגנון הצימוד ושלושת האנזימים המעורבים בו וכלה בחשיפת התפקיד הבסיסי של מערכת התא האויקריוטי – פירוק חלבונים קצרי חיים. העבודה פורסמה בעשרה מאמרים מובילים וסוכמה על ידי השניים במאמר סקירה מקיף לפני נסיעתו של אהרן להשתלמות בתר-דוקטורלית. לעבודה זו היו שותפים חשובים: הד"ר אירווינג רוז (Irwing Rose) מהמכון לחקר הסרטן בפילדלפיה ועובדי המחלקה לביוכימייה בחיפה, הד"ר חנה הלר, הד"ר דבורה גנות, הגב' אסתר איתן והגב' קלרה סגל. בהמשך תרמו לעבודה הד"ר חדוה גונן והד"ר ביאטריס ברקוביץ וקבוצה גדולה של תלמידים מוכשרים לתארים מתקדמים ובתר דוקטורנטים מצוינים. הצטיינותו יוצאת הדופן של אהרן כתלמיד מחקר העניקה לו, כבר במהלך לימודיו, דרגת מרצה בטכניון (1979).

בשנת 1981, לאחר קבלת התואר דוקטור במדעים, נסע אהרן להשתלמות בתר-דוקטורלית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, M.I.T., בארה"ב. שם, במעבדתו של הפרופ' הרווי לודיש (Harvey Lodish), חקר אהרן את מנגנון פעולת הרצפטור לטרנספרין ושחרור הברזל לתא. במקביל החל לשתף פעולה עם הפרופ' אלכסנדר ורשבסקי מן המחלקה לביולוגיה ב-M.I.T., וביחד הם אפיינו את תא המוטנט הראשון במערכת האוביקיטין, ממצא חשוב שסיפק הוכחה ברורה לכך שהמערכת מעורבת בפירוק חלבונים גם בתא השלם ולא רק במערכת האל-תאית שחקר בחיפה.

בשנת 1984, בתום השתלמותו, חזר אהרן לישראל והקים את מעבדת המחקר שלו במחלקה לביוכימייה של הפקולטה לרפואה בטכניון. הוא המשיך בחקר מערכת האוביקיטין ופרסם בעיתונות המקצועית המובילה את ממצאיו החדשניים.

פרופ' צ'חנובר הכשיר תלמידים רבים לתארים מתקדמים, קיבל מענקי מחקר מקרנות יוקרתיות, והוזמן להרצות בעשרות כינוסים בינלאומיים. אהרן צ'חנובר התקדם במהירות בסולם הדרגות האקדמי.

עם שובו לארץ ב-1984 הוענקה לו דרגת מרצה בכיר עם קביעות, ואחר כך הוענקו לו דרגת פרופסור חבר ב-1987, דרגת פרופסור מן המניין ב-1992 ודרגת פרופסור מחקר בשנת 2002. עבודתו זכתה להכרה לאומית ובינלאומית רחבה, והוא זכה בפרסים, ובהם פרס אוסטריה (1999), פרס אלברט לסקר למחקר בסיסי (2000) – הפרס השני בחשיבותו אחרי פרס נובל, התואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב (2002) ופרס אמ"ת של קרן אמ"ן ומשרד ראש הממשלה (2002).

וכך מסכם פרופ' אהרן צ'חנובר את עיקרי עבודתו המחקרית: "מתברר שגוף האדם והאורגניזמים בכלל – בניגוד לגוף המתכת של המכונית או קירות האבן של הבית שבו אנו מתגוררים – איננו סטאטי, והוא נמצא בתהליך מתמיד של הרס ובנייה מחדש, עד כדי כך שמדי יום אנחנו מחליפים כ-10% מסך מרכיבי הגוף. החלבונים המרכיבים את שרירי הגוף והעצמות ומהווים גם זרזים ובקרים לכל הריאקציות הכימיות המתרחשות בגוף אינם יוצאים מן הכלל, ומתחלפים גם הם. השאלה המרכזית שנשאלה: מדוע אנו נדרשים לדינמיקה אינטנסיבית כזו של הרס ובנייה, ומה המנגנון המוציא אותה לפועל. הדרישה לדינמיקה נובעת משתי סיבות: האחת – כי החלבונים הם בעלי מבנה מורכב ביותר ותפקודם רגיש לשינויים במבנה המתרחשים כתוצאה משינויים גנטיים, מהשפעת הטמפרטורה שאנו חיים בה, מקרינה וממזהמים סביבתיים. על הגוף לסלק את החלבונים הפגומים, לייצר חדשים תחתם, ובאותה עת להשאיר את אלו הלא-פגומים. הסיבה השנייה – בקרת הליכים מסוימים דורשת את סילוקם של חלבונים ספציפיים המשמשים בלמים או זרזים להליכים אלה. המנגנון הבסיסי המבצע את סילוק החלבונים התגלה במהלך המחקר שביצעתי כתלמיד מחקר בהנחיית הפרופ' הרשקו. חלבונים המיועדים להריסה מסומנים קודם לכך על ידי 'תג מוות', שהוא חלבון הקרוי אוביקיטין. רק אלה שסומנו יושמדו. הפרעות בתפקוד המערכת לסילוק חלבונים פגומים נמצאו, בין השאר, בבסיס מנגנוני ממאירויות רבות ובמחלות ניווניות של המוח".