אהרן אמיר

פרופ' הלל ברזל, יו"ר, פרופ' ניצה בן-דב, פרופ' עליזה שנהר

פרס ישראל לתרגום ניתן לאהרן אמיר על הצטיינותו הגדולה כמתרגם ומתוך ראייה כוללת של הישגיו כפרוזאיקן, כמשורר, כעורך וכפובליציסט. הוא עטור פרסים רבים, ואין זה מקרה שכבר בשנת תשי"א, 1951, זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, וזאת על תרגום ספרו של אולברייט "הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל". אכן אהרן אמיר הקדיש את חילו, את מרצו ואת שליטתו המופלאה בלשונות לתרגום עשרות רבות מאוד של ספרים. עין בוחנת, שופטת, תראה כי אחדות והצטיינות מייחדות את השפע המופלא של תרגומיו.

כבר קבעו התיבונים כי על המתרגם הראוי לשמו להצטיין בשלושה דברים: ידיעת השפה שהוא מתרגם אליה, שליטה בשפה שהוא מתרגם ממנה והיכרות מובהקת עם הסוגיות שאליהן נדרש הספר שהוא בא להריק מלשון ללשון. ואכן, אהרן אמיר, המצוין בידיעת הלשון העברית וחבר האקדמיה ללשון העברית שנים רבות, הופך את הקריאה בכל תרגומיו לחוויה לשונית. הבהירות והדיוק מוליכים את הקורא בביטחון לכל מה שנאמר על ידי הכותב המקורי, וכאשר מדובר בספרים בעלי צביון מיוחד, אהרן אמיר מצליח להוסיף מסגולותיה של הלשון העברית ללשון הסופר או המשורר. כך לדוגמה בהתמסרותו לתרגום כתביו של אלבר קאמי. בתרגום של "הזר" חשים בממד החזיוני שהשפה התנכית מוסיפה לסגנון הענייני, האמור להיות יבש ועם זאת מפליג מפעם בפעם לספירות מעל להתרחשות של החטא ועונשו. וכך בתרגום יצירתו של הרמן מלויל, "מובי דיק", אהרן אמיר מגיע לפסגות המֵיטָא-ריאליסטיות של הרומן החד-פעמי הזה. ולכל קורא וקוראה נכונה הרפתקה רוחנית מופלאה תודות לחיבור המיוחד במינו של יצירה הבנויה על תשתית תנכית והיא מוחזרת למקורותיה בזכותו של המתרגם העברי.

אהרן אמיר התמסר לתרגום ספרים רבים ממיטב הספרות האמריקנית. ואין זה מקרה, שהרי אמריקה היא דוגמת מופת לקשר תרבותי ולשוני הנוצר על בסיס גיאוגרפי. כאן חשוב לזכור את השקפותיו של אהרן אמיר על המקום כיוצר זהות. אהבתו הגדולה לארץ-ישראל יוצאת מגדר של הערצת נופים ומגיעה לראייה היסטוריוסופית שלפיה פני העם ותרבותו כפני ארצו. התחדשות לשונית, תרבותית ופוליטית תושג מתוך קרבה ממשית למולדת כהוויה נופית ובלי לשכוח או להשכיח את כל שצמח ואירע בה מקדמת דנא.

תצוין גם זיקתו של אהרן אמיר ליצירותיהם של אישים דגולים. תודות לתרגומיו אנו מתוודעים לאישיותם ולפועלם של אישים שחרצו את גורל העולם, ובכלל זה גם את גורלנו. נזכיר את תרגומיו לכתבים של וינסטון צ'רצ'יל, שרל דה-גול והנרי קיסינג'ר, וכן לספרים רבים של הוגי דעות שהניחו את הבסיס להתפתחות מעמיקה של החשיבה המדינית.

המונח "קשת", שבו הכתיר אהרן אמיר את הרבעון לספרות בעריכתו - שהפך לאחד מסמלי פעילותו בחיי הרוח והחברה כעורך מוכשר, רב-מרץ, שאינו שוקט אף רגע על שמריו - מציין גם את מכלול עולמו היצירתי: ססגוני, נמרץ, קולע למטרה, משיג תוצאות.

על שפע מופלג זה הנשקף בבהירות ממסכת תרגומיו ומכל מעשיו שהעשירו את אוצר תרבותנו ומתוך הערכה והוקרה של תרומתו היצירתית בפוריותה ובהסתעפותה, החליטה ועדת השופטים להעניק לאהרן אמיר את פרס ישראל לשנת תשס"ג בתחום התרגום לעברית.

אהרן אמיר – מבכירי המתרגמים העבריים שפועלו העשיר בא לידי ביטוי במאות ספרים שתרגם לעברית, ובהם ספרים משל קארל פופר, הרמן מלוויל, מארק טווין, הגנרל דה-גול, לואיס קארול ורבים אחרים – נולד בליטא בשנת 1923 וחי בארץ משנת 1934.

אהרן אמיר נשוי לבטינה, ציירת ומשוררת (בצרפתית), והוא אב לחמישה ילדים וסב לאחד עשר נכדים.

ציוני דרך בחייו

1937 התגייס לפלוגת הנוער של ה"הגנה".
1938 התקבל לשורות האצ"ל.
1940 נמנה עם ראשוני המתגייסים לפלג של א' שטרן (יאיר), לימים הלח"י.
1940 בוגר הגימנסיה הרצליה.
1940–1950 למד במכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים.
1940 סיפור ראשון שלו התפרסם ב"גיליונות" של יצחק למדן.
1942 היה תלמידו ועוזרו הקרוב של אוריאל שלח (יונתן רטוש) וממקימי "הוועד לגיבוש הנוער העברי".
1943 שיר ראשון שלו נדפס ב"מחברות לספרות" של ישראל זמורה.
1945 תרגומו ל"מכתב אל משורר צעיר" מאת וירג'יניה וולף פורסם ב"מחברות לספרות" של ישראל זמורה.
1948–1953 היה עורך כתב העת "אלף", ביטאון "העברים הצעירים" (תחילה עם א' שלח).
1951–1953 היה מזכ"ל "מרכז העברים הצעירים".
1965 היה ממקימי ה"מועדון למחשבה עברית".
1967–1969 חבר ב"מטה הפעולה להחזקת השטחים".
1976 היה ממקימי "הוועד הציבורי הישראלי לעזרת לבנון".
1981–1998 היה חבר האקדמיה ללשון העברית.
2002 חידש את כתב העת "קשת" בשם "קשת החדשה" (בשיתוף עם המרכז הבין-תחומי הרצליה).

"הוריי, דב ובתיה, גידלוני מיומי הראשון בלשון העברית. אבי עצמו נדר, עוד בהיותו ילד בן שש בליטא, שלא ידבר אלא עברית, ובמידת האפשר עמד בנדרו. לימים, בהיותו איש בן 27, נתמנה מנהל כל הפעולות של רשת 'תרבות' בארץ מולדתו. הוא השתקע בארץ ב-1933, ותחילה עמד בראש הסניף הארץ-ישראלי של 'ברית עברית עולמית', ואחרי כן הקים רשת של בתי ספר תיכוניים בתל אביב ומחוצה לה, שנסגרה בראשית מלחמת העולם השנייה". כך מתאר אהרן אמיר את הבית שגדל בו ואת הרקע שגדל עליו עד להיותו סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט, עורך ומו"ל מן הפוריים בארץ.