חזרה לרשימה
על הזוכה
מקבל פרס ישראל לשנת תשע"ג בתחום אדריכלות ועיצוב.
פרופ' אדם מזור – מן הבולטים בקרב האדריכלים ומתכנני הערים, שהטביע את חותמו ברבדים רבים במדינת ישראל. במסגרת עבודתו בטכניון חינך דורות רבים של ארכיטקטים ומתכנני ערים. הוא הוביל רבים מהפרויקטים הגדולים ובעלי השפעה על תכנון האב של מדינת ישראל במאה ה-21 כשהמוכר מכולם הינו פרויקט "ישראל 2020". במהלך כל השנים, בד בבד עם תפקידו בטכניון, ניהל פרופ' מזור משרד ארכיטקטים ומתכנני ערים מהמובילים בארץ, "מזור–פירשט אדריכלים ומתכנני ערים", עם שותפו וחברו האדריכל פרופסור אלי פירשט. מזור הותיר את חותמו באינספור מבנים פרטיים, מבני ציבור, מבנים צבאיים, שכונות, יישובים ותכניות מתאר בארץ ובעולם. במשך כל שנות עבודתו שילב מזור בין מחקרים פורצי דרך בתחום התכנון האורבני ופעילות ציבורית בתחום התכנוני הארצי בוועדות רבות, בהן הוועדה הארצית לתכנון ובנייה, לבין עבודה מעשית כארכיטקט ומתכנן ערים. לאחר כעשר שנות עבודה משותפת עם בנו, אדריכל אורי מזור, פרש אדם מזור וכיום ממשיך בנו את מדרשו ופועלו.
התכנים בעמוד
נימוקי השופטים
פרופ' דן ריזינגר, יו"ר, פרופ' אדריכל ברוך ברוך, ד"ר ערן נוימן
פרס ישראל מוענק לפרופ' אדם מזור בעבור שינוי תפישת התכנון והעיצוב המרחבי של ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בתכניות מתאר ארציות ועירוניות שונות, בין היתר בתכנית "ישראל 2020". פרופ' מזור שינה את תפישת התכנון המרחבי שהייתה מקובלת בישראל והציע לעבות ולצופף את הערים הקיימות ולא לבנות יישובים נוספים. התכניות הקודמות להצעותיו של מזור שמו דגש על פרישה של יישובים לאורכה ולרוחבה של הארץ, ואילו מזור ביקש לשים דגש על שמירת הריאות הירוקות והשטחים הפתוחים ולעודד בנייה מרוכזת בצפיפות גבוהה במרכזי הערים.
פרופ' מזור נולד בשנת 1936 בתל אביב. לאחר סיום שירותו הצבאי בחיל המודיעיןבשנת 1960, החל מזור ללמוד בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. בין השנים 1964-63, בלימודיו לתואר השני, פיתח מזור שיטה ליישומים של מודלים מתמטיים ממוחשבים לפתרונן של בעיות מורכבות בתחומי התכנון העירוני. שיטות אלובחנו דפוסי התנהגות אנושיים ביחס לפעולות פיתוח של הסביבה הטבעית.
את הרעיונותיו הללוהמשיך מזור לפתח במכון הישראלי למחקר ולמידע אורבני בע"מ שהקים עם פרופ' חיים בן שחר ומר צבי כסה. בתקופה זו (1975-1964) פיתח מזור סדרה של מודלים מתמטיים ליישום בבעיות תכנון מורכבות. מודלים אלו מיישמים שיטות של אופטימיזציה שבאמצעותן אפשר לקשור משתנים פיזיים, כלכליים, חברתיים, תחבורתיים וסביבתיים לפתרון משולב של מערכות מרחביות מורכבות בממד הזמן. מודלים אלו יושמו בערים רבות בעולם. בעבורם זכה אדם מזור ב"פרס קדמן לתכנון ערים" (1968).
הניסיון בפיתוח כלים ומודלים ממוחשבים בבינוי ערים וניסיונו הבינלאומי, הביאו בין השנים 1973 ו- 1988 את מזור לתכנון ולביצוע של עבודות תכנון רחבות היקף בישראל, ובהן: תכנית אב מטרופולינית לערי גוש דן (1979-1973), תכנית אב לעיר תל אביב-יפו (1987-1979), תכנית לשיקום "לב העיר" בתל אביב (1981-1978). על התכנית לשיקום "לב העיר" זכה אדם מזור ב"פרס רכטר לאדריכלות" (1988).
בשנת 1989 יזם מזור את רעיון הכנתה של תכנית אב כוללת רב תחומית וארוכת טווח לישראל בשנות האלפיים. אגודת האדריכלים ומתכנני הערים בישראל, לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והטכניון מכון טכנולוגי לישראל, הצטרפו ליוזמה זו. בשם גופים אלו עמד אדם מזור בראש הצוות שהכין את תכנית "ישראל 2020" מתחילת היוזמה ועד השלמתה המלאה של התכנית (1997).
"ישראל 2020" היא התכנית בעלת ההיקף הגדול ביותר שבוצעה אי פעם בישראל. יותר ממאתיים וחמישים אנשי מקצוע בכירים שיתפו פעולה במשך כשבע שנים בביצועה בליווי של אחד עשר משרדי ממשלה, הסוכנות היהודית, מינהל מקרקעי ישראל ונציבות המים. בפעם הראשונה נכללו בתכנית אחת כל התחומים הכלכליים, החברתיים, התשתיתיים והסביבתיים ובכלל זה מערכות החינוך, הביטחון התחבורה והתקשוב, תוך תשומת לב להשפעות ההדדיות של פעילויות בתחומים השונים. התכנית פורשת את סוגיות התכנון השונות של ישראל, ואת תסריטי העל לדמותה העתידית של המדינה. "ישראל 2020" מגדירה באמצעות סדרת חלופות, את מרחב האפשרויות מתוכו עוצבה "תמונת העתיד" הכלכלית, החברתית והסביבתית המשולבת לישראל בשנות האלפיים, תוך הצבעה על אמצעי המדיניות להגשמתה. בעבור "ישראל 2020" זכה אדם מזור בפרסים רבים.
תכנית האב לישראל בשנות האלפיים – "ישראל 2020" היא הבסיס לרובדי התכנון הסטטוטוריים של ישראל: תמ"א 35 והתכניות המחוזיות השונות ואף הבסיס לחשיבה כלכלית (כנס קיסריה) וכנסים בנושאי תשתיות, נדל"ן, חברה וסביבה.
משנת 2000 הוביל אדם מזור, מהלך תכנוני משלים: מ"ישראל 2020 ל-2050". באמצעות מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, הטכניון מכון טכנולוגי לישראל. בפעולה זו מקדמים שני מהלכים עיקריים: "תכנון חוצה גבולות בין ישראל ושכנותיה" ו"תכנון לשוויון במדינת ישראל".
על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' אדם מזור ראוי לקבל את 'פרס ישראל' באדריכלות ובעיצוב לשנת התשע"ג.
קורות חיים
פרופ' אדם מזור מתגורר ברמת השרון. נשוי לעמליה (עיה) מזור ואב לדני, גדי, קרן, אורי ועודד, וסב ל-14. בנו אורי מזור ממשיך בדרכו כאדריכל ומתכנן ערים.
תארים אקדמיים
1960 תואר שני בארכיטקטורה ובינוי ערים (בהצטיינות). הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
1987 פרופ' חבר בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון
מינויים מקצועיים
חברות בוועדות לאומיות וסטטוטוריות
1989–2010 חבר המועצה הארצית לתכנון ובנייה – מינוי שרי הפנים
1990–2011 חבר הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים, המועצה הארצית
פרסים ואותות הוקרה
1963 פרס בתחרות בין-לאומית לתכנון אזור מנשייה (בשיתוף עם זולוטוב ועמית)
1964 תחרות לתכנון מוסד לקשישים בבאר שבע (פרס ראשון)
1965 תחרות לתכנון יישוב קהילתי בנוה אילן (פרס ראשון)
1965 תחרות לתכנון בית כנסת ומרכז קהילתי איחוד שיבת ציון
1968 פרס ליאו קדמן ל"תכנון ערים" בעבור מאמר על שיטת תכנון סיסטמטי ועל ניתוח תכנוני כלכלי לאזור דרום-מזרח ירושלים
1972 פרס ראשון בתחרות מוזמנים לתכנון ושיקום העיר Ludenchide, גרמניה (בשיתוף עם Peter Zlonicky, גרמניה)
1988 פרס רכטר לאדריכלות בעבור פרויקט "לב העיר" תל אביב
1990 פרס ע"ש הנרי גוטוירט לעידוד המחקר בעבור "ישראל בשנות ה-2000 - עקרונות וחלופות לתכנון ארצי"
1992 פרס בתחרות לתכנון מרכז התרבות של אשדוד
1995 תעודת הוקרה למחקר מצטיין (1994), מוסד הטכניון למחקר ופיתוח
1996 פרס ראשון, בתחרות למוזמנים, "תכנון החוף הדרומי בחיפה", אגודת האדריכלים, עיריית חיפה ומינהל מקרקעי ישראל
1996 בחירה ל"איש השנה בתכנון", "מבנים", גיליון ינואר, 1997
1997 בחירת תכנית "רמות, באר-שבע" כתכנית מצטיינת על ידי האיגוד לתכנון סביבתי ואגודת האדריכלים במרתון תכניות 1997
1998 ציון לשבח בתערוכת האדריכלים "מרחב" 1998
1998 תעודת הוקרה לתרומתו בתחום בינוי ערים במלאת יובל למדינת ישראל, מטעם אגודת ואיגוד האדריכלים ומתכנני ערים בישראל. אוניברסיטת תל-אביב - המחלקה לארכיטקטורה, בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים
מפעל חיים
פרופ' אדם מזור נולד ב-1936 בקראקוב שבפולין לאירנה ולד"ר יהושע מזור. המשפחה עלתה ארצה בשנת 1939 מכוח דחף ציוני.
הוא החל את לימודיו בביה"ס היסודי "הכרמל" והמשיך ללמוד בביה"ס התיכון העירוני א' בתל אביב. בו בזמן למד ציור ופיסול ב"מכון אבני" והיה פעיל בתנועת הצופים. חבריו מספרים, כי מגיל צעיר אהב לבנות מגדלים ומתקנים ברוח הפעילות בתנועה, ולדעתם גילה שם את אהבתו לעיצוב ולבנייה.
לאחר סיום שירותו הצבאי בחיל המודיעין, למד בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1960.
בשלוש השנים הראשונות של עבודתו המקצועית הועסק במשרדו של האדריכל נחום זולוטוב, בתל אביב, ומשנת 1964 פעל כאדריכל עצמאי בשותפות עם ידידו לספסל הלימודים, אדריכל עזי רוזן ז"ל. שותפות זו נקטעה עם נפילתו של עזי רוזן במלחמת ששת הימים. בשנת 1975 הקים את המכון האורבני, ומשנת 1986 פעל בשותפות עם האדריכל אלי פירשט במשרד מזור–פירשט אדריכלים ומתכנני ערים, אחד המשרדים המובילים בישראל בתחום התכנון העירוני. בה בעת החל ללמד גם בטכניון.
מזור הוביל עשרות מהפרויקטים החשובים שנערכו בישראל בתחום התכנון, ובהם תכנית המתאר לגוש דן, תכנית אב למטרופולין ירושלים, תכנית אב למטרופולין חיפה ותכנית המתאר למחוז חיפה, תמ"מ 6, ופעל לתכנון מיזמים חוצי גבולות בין ישראל ושכנותיה. בעבודתו ביקש לקדם את השוויון בין ערבים ויהודים.
מזור היה מעורב בעבודות תכנון בגרמניה, בהולנד, בסקוטלנד ובפורטוגל. אולם גולת הכותרת בעבודתו המקצועית הייתה היוזמה שהוביל בשנת 1990 להכנת תכנית האב של ישראל לשנות האלפיים, תכנון לשלושים שנה מראש, או בשמה המקוצר "ישראל 2020". לדבריו, "זיהיתי את הלקונה בתכנון הארצי לטווח הארוך, והבנתי שיש לצאת למסע לגיוס תומכים ותקציבים לפרויקט הגדול ביותר בתחום מדיניות התכנון במדינת ישראל; הפרויקט התבצע בפקולטה; במשך שש שנים עמל עליו צוות מומחים רב-תחומי, ובשיא המאמץ היו מעורבים בו כ-250 איש מכל גוני הקשת המקצועית במגזר הציבורי והפרטי כאחד".
אדם מזור האמין שעל ישראל לגבש חזון ארוך-טווח שיתווה את דרכה לעתיד ולרתום למאמץ זה את משרדי הממשלה, בייחוד לנוכח היעדרו של מהלך סטטוטורי מתאים. ובשיחותיו היה מצטט מדברי הפילוסוף הרומי סנקה: ""כשאינך יודע מהו הנמל שאליו אתה חותר, אין רוח שתעזור לך". לימים הביאה עימה התכנית הישגים מקצועיים רבים והעלתה על במת הדיון הציבורי סוגיות תכנוניות כבדות משקל, אשר השפעתן על התפיסה התכנונית של המרחב במדינת ישראל הייתה מכרעת; בעקבותיה ועל בסיסה הוקמו תכניות מתאר מרכזיות.
עם סיום תכנית "ישראל 2020" הגה מזור רעיון נועז וחדשני שבמהלכו הביא לשיתוף פעולה בין מתכננים בכירים מצוות ישראל 2020 ומתכננים פלסטינים, שנמנו עם העורכים של התכנית המקבילה – תכנית "פלסטין 2015". בחזונו חתר להביא לתכנון משותף חוצה גבולות כדי לעצב את אזורי הממשק שבין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. מזור רתם למשימה זו מתכננים בכירים ואנשי אקדמיה משני צדי המתרס המדיני. בתקופה רווית מתח ומשברים מדיניים התקיימו שתי סדנאות עבודה משותפות: האחת במעלה החמישה בישראל והשנייה בבית לחם. יוזמה זו נקטעה באיבה כאשר פרצה האינתיפאדה השנייה. "כאיש שתכנן מתקנים ובסיסים צבאיים אני מודע למשאבים שהמדינה השקיעה במיזמים החשובים האלה, לדעתי, טוב יותר לנסות ולהשקיע בבניית הקשרים עם השכנים – כך צריך לחשוב אדריכל", טען. מזור האמין כי ניתן יהיה להחיות יוזמה זו כאשר יבשילו התנאים הגאופוליטיים ואף הגה מהלך תכנוני חדש שבמרכזו תעמוד תכנית אב לישראל לשנת 2050, מהלך שעדיין לא קרם עור וגידים.
פעילותו הענפה של אדם מזור זיכתה אותו בפרסים רבים ובאותות הוקרה, בין היתר – פרס רכטר לאדריכלות על התכנית לשיקום לב העיר תל-אביב, שתרמה להכרה בתל-אביב כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו. מזור נבחר בשנת 1996 על ידי כתב-העת "מבנים" כאיש התכנון של השנה, ובשנת 2003 ציין אותו העיתון "גלובס"כאחד מעשרת האדריכלים והמתכננים המשפיעים ביותר בישראל; בשנת 2004 קיבל את אות יקיר התכנון מטעם איגוד המתכננים בישראל.
פרסומים נבחרים
-
- 1983: מזור, א. "שלבים בהתפתחותה האורבנית של תל אביב - יפו מעיר גנים למרכז מטרופוליני". עיריית תל אביב, ספר השנה, מס' 23, עמ' 32-21.
- 1995: "ניסיון לחשיבה אסטרטגית לטווח הארוך". משרד הכלכלה והתכנון, כנס לתכנון לאומי אסטרטגי בישראל: ניסיון ולקחים. אוקטובר 1995.
- 2001: מזור א.," נייר עמדה: אזורי עדיפות לאומית". הוגש לבקשת משרד ראש הממשלה, ירושלים, יולי 2001.
- 2001: מזור א., "נייר עמדה: שוויון בין יהודים וערבים". הוגש לבקשת יו"ר הכנסת מר אברהם בורג, ירושלים, 2001.
- 2002: מזור א., שחר א. (2002), תכנית אב לשיתוף "חוצה גבולות" בין ישראל ושכנותיה – שלב א' דוח ביניים מס. 1: תכנון חוצה גבולות- רקע, היבטים תיאורטיים ועקרונות. מוסד ש. נאמן, צוות בראשות אדם מזור ואריה שחר, הטכניון, חיפה.