פרופ' עדה יונת

תפקידים אקדמיים בארץ

1970–1974 מדענית, המחלקה לכימייה, מכון ויצמן למדע
1971–1977 יועצת באוניברסיטה הפתוחה ומרצה באוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון
1974–1983 חוקרת בכירה במחלקה לכימייה מבנית, מכון ויצמן למדע
1984–1988 פרופסור חבר במחלקה לכימייה מבנית, מכון ויצמן למדע
1988– פרופסור מן המניין במחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע
1988– מנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע
1989– מנהלת מרכז קימלמן, להיערכות ביומולקולרית, מכון ויצמן למדע
1989– הקתדרה ע"ש מרטין א' קימל, מכון ויצמן למדע
1989–1990 ראש המחלקה לכימייה מבנית, מכון ויצמן למדע
1992–1994 ראש המחלקה לביולוגיה מבנית, מכון ויצמן למדע

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1974 מדענית אורחת בבית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת אלבמה, ארה"ב
1977–1978 מדענית אורחת במחלקה לביופיזיקה באוניברסיטת שיקגו, ארה"ב
1978 פרופסור אורח באוניברסיטה הדרומית בואלדיויה, צ'ילה
1979–1983 פרופסור אורח במכון מקס-פלנק לגנטיקה מולקולרית, ברלין
1986– ראש יחידת המחקר במכון מקס-פלנק, המבורג

תפקידים אחרים

• חברה במל"ג – המועצה להשכלה גבוהה – ישראל
• חברה בוועדה הלאומית המייעצת לחזון המדע, ישראל
• חברה בוועדה המייעצת בנושא תפקודים ביולוגיים (LIFE 2000), האקדמיה הפינית
• חברה בוועדה הבינלאומית לקרינת הסינכרוטרון
• חברה בוועדה המייעצת למשתמשים במרכז לביולוגיה מבנית, המעבדה הלאומית, ארגון, ארה"ב, וכן באוניברסיטת קורנל, ארה"ב
• חברה בוועדה האקדמית הישראלית לשימוש בקרינת הסינכרוטרון ולמיקרוגרביטציה ובקרן "ביכורה"

פרסים ואותות כבוד

פרופסור עדה יונת זכתה באותות הוקרה בארץ ובעולם, ובהם:

1967 פרס מפעל הפיס על הישגים יוצאי דופן בלימודים מתקדמים
1974 פרס סומך זקס להישגים יוצאי דופן בביוכימייה
1990 פרס קולטהוף למצוינות בחקר הכימייה, חיפה
2000 הפרס האירופי הראשון לקריסטלוגרפיה, נאנסי, צרפת
2000 פרס קילבי הבינלאומי, ארה"ב
2000 ציון לשבח ממכון הבריאות הלאומי, ארה"ב
2001 חברות כבוד בחברה הישראלית לקריסטלוגרפיה
2001 הרצאה ע"ש שטיין באוניברסיטת רוקפלר, ניו יורק
2002 מדליית F.A. Cotton, טקסס
2002 הרצאה ע"ש האסל, החברה הכימית, אוסלו
2002 פרס ישראל לחקר הכימייה

חברות בארגונים

חברה באקדמיה הישראלית למדעים
חברה בארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית EMBO
חברה באקדמיה הבינלאומית לחקר החלל

עדה יונת נולדה בירושלים בשנת 1939, והתייתמה מאביה בגיל צעיר מאוד, בעודה בבית הספר העממי "בית הכרם", ולצדה אִמה ואחותה התינוקת נורית. אף שנאלצה לסייע לפרנסת המשפחה, המשיכה בלימודיה וסיימה אותם בבית הספר "תיכון חדש" בתל אביב. לאחר שירותה הצבאי למדה באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר בוגר בכימייה ומוסמך בביופיזיקה. במסגרת לימודיה לתואר שלישי, שסיימה אותם בהצטיינות במכון ויצמן למדע ברחובות, חקרה את מבנהו של החלבון הסיבי קולגן. בשנת 1968 הוענק לה תואר דוקטור, ולאחר מכן עסקה במחקר פוסט-דוקטורלי במכון ה"קרנגי מלון" בפיטסבורג ובמכון לטכנולוגיה MIT בארה"ב.

בשנת 1970 שבה פרופ' יונת למכון ויצמן למדע והצטרפה למחלקה לכימייה, שהפכה בהמשך למחלקה לכימייה מבנית, ולאחר מכן נקראה המחלקה לביולוגיה מבנית בפקולטה לכימייה. בשנת 1984 הועלתה פרופ' יונת לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1988 לדרגת פרופסור מן המניין. היא כיהנה במכון ויצמן למדע בתפקידים רבים, ובהם ראש המחלקה לכימייה מבנית (1989-1990), וראש המחלקה לביולוגיה מבנית בפקולטה לכימייה (1992-1994), והיא משמשת גם מנהלת מרכז מזר לביולוגיה מבנית ומנהלת מרכז הלן ומילטון קימלמן לחקר המבנה של היערכויות ביו-מולקולריות. פרופ' יונת כיהנה כמדענית אורחת באוניברסיטאות תל אביב, בן גוריון בנגב, אלבמה ושיקגו, וכן באוניברסיטת ואלדיויה בצ'ילה ובמכון מקס-פלנק לגנטיקה מולקולרית בברלין. נוסף להיותה חברת סגל קבועה במכון ויצמן למדע, היא עומדת מאז 1986 גם בראש יחידת המחקר של מכון מקס-פלנק בהמבורג. במקביל מכהנת פרופ' יונת בקתדרה ע"ש מרטין ס' קימל במכון ויצמן למדע.

פרופ' יונת עסקה ברוב שנות הקריירה המדעית שלה בחשיפת המבנה של הריבוזום, "בית החרושת לחלבונים של התא", המורכב מרכיבים רבים – חלבונים וחומצות גרעיניות המתפקדים יחד כעין מפעל שמתרגם את הקוד הגנטי לחלבונים, מוודא שהחלבונים נבנו כראוי ומגן עליהם. החלבונים מבצעים את רוב התהליכים הביולוגיים בגופם של בעלי החיים, החיידקים והצמחים על אדמות, ותפקודם ותקינותם תלויים בעיקר במבנה המרחבי שלהם. הבנת הדרך שבה הריבוזום מייצר חלבונים עשויה לשפוך אור על הקשר שבין פגמים שונים הנוצרים בחלבונים ובין התחוללותן של מחלות רבות ושונות. הבנה זו עשויה גם להיות המפתח לפיתוח שיטות לריפוין של אותן מחלות. כדי לפענח את מבנהו של הריבוזום ואת דרך פעולתו פרופ' יונת משתמשת בטכנולוגיה הקרויה "קריסטלוגרפיה של מקרומולקולות". שיטה זו מבוססת על בידוד החומר הנדרש וארגונו מחדש בגבישים המכילים מיליוני יחידות זהות (במקרה זה מדובר בגביש הבנוי ממיליוני ריבוזומים). את הגבישים האלה החוקרים "מפציצים" בקרינת X ("רנטגן") חזקה מאוד. לאחר מכן הם מודדים את הקרינה המתפזרת מהגביש, וממנה הם לומדים על המבנה של היחידות שהגביש מורכב מהן (במקרה זה, כאמור, מדובר בגביש הבנוי מריבוזומים).

מחקריה של פרופ' יונת סללו את הדרך לפיתוחה של טכניקה חדשה הידועה בשם Cryo-crystallography. טכניקה זו מפחיתה במידה משמעותית את שיעור הדעיכה של גבישים הנתונים להפצצת קרינה.

בשנת 2000, אחרי כעשרים שנות מאמץ מרוכז, הצליחה פרופ' יונת, שעמדה בראש צוותי מחקר ממכון ויצמן למדע וממכון מקס-פלנק בהמבורג, לפענח את המבנה המרחבי של שתי "יחידות המשנה" של הריבוזום. עבודה זאת נכללה ברשימת עשר ההתפתחויות המדעיות של שנת 2000, לפי בחירתם של עורכי כתב העת המדעי הבינלאומי היוקרתי "Science".

בשנים האחרונות הוצפה פרופ' יונת באותות הכרה ובפרסים יוקרתיים (מדליית "קוטון" למצוינות של החברה הכימית בארה"ב, הפרס הראשון של החברה האירופית לקריסטלוגרפיה, פרס קילבי הבינלאומי ותעודת הוקרה ממכוני הבריאות של ממשלת ארה"ב), הוזמנה לשאת הרצאות פתיחה לפני קהל נבחר בכינוסים חשובים ברחבי העולם, והתקבלה כחברה באקדמיה הישראלית למדעים וכחברת כבוד באגודה הישראלית לקריסטלוגרפיה. ציונים לשבח בגין המבנה שנקבע על ידה התקבלו ממוסדות שונים, כמו בנק הנתונים הבינלאומי, משרד המדע הגרמני, האקדמיה למדעים בפינלנד ועוד.

שנת 2000 נקבעה על ידי ממשלת ארה"ב כ"שנת הריבוזום", ומחקר הריבוזומים הוצג בפני הקונגרס האמריקני, ומספר גדול של סיכומים, הערות מדעיות, מאמרים ודברי עורכים ראו אור. רובם ככולם משבחים את תרומתה החלוצית של פרופ' עדה יונת לפיתוח הביולוגיה המבנית בכלל ומחקר הריבוזומים בפרט.